דברים פרק כט:
(ה) לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
והנה הרמב"ן באר הכוונה, שלחם לא וכו', אלא אכלתם מן, וכך ידעתם את נפלאות השם.
אבל הת"י באר אחרת, שהוא בקשר לתורה שעל ידה תדעו את השם:
(ה) לַחֲמָא דְעִיבּוּרָא לָא אֲכַלְתּוּן וַחֲמַר וּמֵירַת לָא שְׁתִיתוּן וַהֲוַת אוֹרַיְיתָא תְּדִירָא מִסְתְּרָא בְּמֶדְרָשֵׁיכוֹן מְטוֹל דְתִתְעַסְקוּן בָּהּ וְתִנְדְעוּן אֲרוּם אֲנָא הוּא יְיָ אֱלָהָכוֹן:
ונראה כוונתו ע"פ הידוע שלא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. והיינו שגם לשיטתו הפסוק קיצר והתכוון לענין המן, כרמב"ן, אלא שלא מהצד הניסי אלא מצד תועלתו לתורה.
ומ"מ צ"ע מה ההדגשה בת"י על "מסתרא" (מוצנעת) במדרשיכם? [אולי יש גירסאות אחרות?]