שלח כתב:ייש כח לחכם באשי פה המקור שו"ת מהרם מינץ
http://www.otzar.org/aspcrops/146656_179_30065736148-2982013.asp
כרם כתב:בחולין צה,ב:
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן. אמר ר' אלעזר והוא דאיתחזק תלתא זימני דכתיב [בראשית מב,לו] יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו.
וברש"י:
בית תינוק ואשה. בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה: אע''פ שאין נחש. שאסור לנחש ולסמוך על הנחש: יש סימן. סימנא בעלמא הוי מיהא דאי מצלח בסחורה ראשונה אחר שבנה בית או שנולד התינוק או שנשא אשה סימן הוא שהולך ומצליח ואי לא אל ירגיל לצאת יותר מדאי שיש לחוש שלא יצליח: תלתא זימני. הצליח או לא הצליח:
הרי שבשלש הזדמנויות אלו, בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה, משתנה המזל של האדם, על כן אם מצליח ג' זימני יש לו סימן שהוא ממשיך להצליח, וח"ו להיפך. על כן יש לאחל מזל טוב.
שלח כתב:ממתי התחילו לומר מזל טוב ומה המקור...?
וטוב לו כתב:מצאנו מקור לאמירתו בחתונה אך עדיין לא מצאנו מקור לשאר שמחות.
פלוריש כתב:פעם שמעתי מהרב דוד פוקס זצ"ל שהוא קיבל על עצמו לא לומר "מזל טוב", שהרי אין מזל לישראל. זה דווקא גרם לו טוב, כי במשך כמה שנים טובות הוא היה צריך לחשוב כל הזמן על ברכות מקוריות.
יום אחד, בעת קידוש הלבנה, שמע את עצמו אומר "סימן טוב ומזל טוב יהא לנו ולכל ישראל". הוא היה בהלם וחזר הביתה רק אחרי כמה שעות.
הוא התקשר לתלמידו הרב יוסף אביב"י (ש"ברוך ה' מבין בדברים האלה") ושאלו מה פירוש הפתגם שבזוהר "הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל". וסיפר שזו התשובה שקיבל:
'ספר תורה' ו'היכל' הם כינויים בתורת הסוד לתפארת ומלכות, והשילוב של שתי המידות תפארת ומלכות (=ספר תורה והיכל), תלוי במזל (מלשון 'יזל מים מדליו'), תלוי בשפע האלקי.
עד כאן שמעתי, ואולי יבוא הרב בריושמא ויפרש.
לייטנר כתב:http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=65840#p65840
בברכה המשולשת כתב:זכורני שאמרו לי שהג"ר אליהו כ"ץ ראב"ד באר שבע לא אמר מזל טוב מהאי טעמא
חכם באשי כתב:'מזל טוב' היה מושג ספרותי, ורק במאה החמש עשרה הונהג להשתמש בו כאיחול. עי' שו"ת מהר"מ מינץ, מהדורת יונתן שרגא דומב, ירושלים תשנא, סי' קט, עמ' תקלח.
הפשטן כתב:שלח כתב:ממתי התחילו לומר מזל טוב ומה המקור...?וטוב לו כתב:מצאנו מקור לאמירתו בחתונה אך עדיין לא מצאנו מקור לשאר שמחות.
המקור הראשון, לאמירת מזל טוב - בשמחות - ובראש ובראשונה בהולדת הבן, הוא מהחומש:
"ותאמר לאה בא גד", ופי' רש"י - ומקורו מתרגום יונתן: "[ותאמר לאה] בא מזל טוב".
בברכה המשולשת כתב:זכורני שאמרו לי שהג"ר אליהו כ"ץ ראב"ד באר שבע לא אמר מזל טוב מהאי טעמא
זאב ערבות כתב:בענין אין מזל לישראל עיין בספר אורי חיים (ליפשיץ, ח"ב עמ’ רל"ב), ספר אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא (עמ’ 220)
חכם באשי כתב:'מזל טוב' היה מושג ספרותי, ורק במאה החמש עשרה הונהג להשתמש בו כאיחול. עי' שו"ת מהר"מ מינץ, מהדורת יונתן שרגא דומב, ירושלים תשנא, סי' קט, עמ' תקלח.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 9 אורחים