חשד דרב פפא ודין הרוצה להיחנק יתלה באילן גדול

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
אבי קלמן
הודעות: 121
הצטרף: ד' אוקטובר 26, 2011 9:06 pm

חשד דרב פפא ודין הרוצה להיחנק יתלה באילן גדול

הודעהעל ידי אבי קלמן » ד' יולי 24, 2013 12:49 am

היות ובביתנו התנתקנו מהאינטרנט, אני ממעט לשהות באתר החשוב הזה, שהחכים אותי רבות, ועם כולכם הסליחה. (אני נמצא כעת אצל חותני, ומשם כותב הודעה זו).

אכניס כאן בלנ"ד שיעור מאאמו"ר ר' שמעון ב. קלמן הי"ו, שהועבר בביהכנ"ס נועם בפ"ת השבת (ואתחנן תשע"ג). נשמח מאד להערות והארות, מקורות והרחבות, ביקורות תיקונים.

<><><><><>

פרק ראשון - לדידי חשדן ולא הוה בי
1. שבת דף קיח עמוד ב:
ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו. אמר רב פפא: לדידי חשדן ולא הוה בי.

2. רש"ש שם:
עי' מה שכתבתי לקמן (ק"מ, ב') על איזה עובדא כיון בזה.

[הערה: וראה גם בחכמת שלמה כאן: נ"ב נראה דאפשר מכוון על האי עובדא דב"ב [י.] דרב פפא הוה סליק לדרגא כו' דאמר ליה רב חייא בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו כו' ודו"ק.]

שבת דף קמ עמוד ב
ואמר רב חסדא: האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי - קעבר משום בל תשחית. ואמר רב פפא: האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא - עובר משום בל תשחית. ולאו מילתא היא, בל תשחית דגופא עדיף.

מהרש"א שם:
ואמר רב פפא- ... ולאו מילתא היא וכו' – ורב פפא לטובת עצמו אמרה, שהוא היה עושה שיכר כדאמרינן פרק ע"פ דאמר רב פפא אי לאו דעבדי שיכרא לא איעתרי וק"ל.

רש"ש שם:
ע' חידושי אגדות למהרש"א שפי' דרב פפא לטובת עצמו אמר כן שהיה עושה שיכר, ואני אומר על פירושו "ולאו מילתא היא" דמאי יענה על רב חסדא (מאי נוגע בדבר היה), דהאי "ולאו מילתא היא" שב ג"כ על דבריו.
ואולי דלזה כיוון רב פפא לעיל (קי"ח ,ב') באומרו "לדידי חשדן ולא הוי בי" ,כי יש שהיו חושדים אותו כפירוש מהרש"א.

3. ברכות דף מג ע"ב
תנו רבנן: הביאו לפניו שמן והדס, בית שמאי אומרים: מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס; ובית הלל אומרים: מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן. אמר רבן גמליאל: אני אכריע. שמן - זכינו לריחו וזכינו לסיכתו, הדס - לריחו זכינו, לסיכתו לא זכינו. אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי המכריע.
רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא, אייתו לקמייהו שמן והדס, שקל רב פפא בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן. אמר ליה: לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע? - אמר ליה, הכי אמר רבא: הלכה כבית הלל. ולא היא, לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד.

רש"י שם:
שמן והדס - בסוף הסעודה, שמן - לסוך ידיו להעביר זוהמת האוכלים, והדס - להריח, כמו שאמרנו.
אני אכריע - לצד בית שמאי.
זכינו לריחו ולסיכתו - כגון משחא כבישא, הלכך שמן עדיף.
ולא היא - לא אמר רבא הלכתא כבית הלל, אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה, והשמיט עצמו בכך.

תוספות שם:
שמן והדס - האי שמן להריח הוא דאי להעביר הזוהמא הא אמרינן בפרק אלו דברים (לקמן דף נג.) דאין מברכין עליו.
הכי אמר רבא הלכתא כבית הלל ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דקא עביד - כך כתוב בספרים שלנו ובפירוש רש"י אבל רב אלפס פסק כרבא משמע שלא היה גורס בספרו ולא היא וכו'.

שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ה':
...ורב פפא מסברא דנפשיה פליג על רבי יוחנן, ולא מחמת כיסופא הוא דבעא לאשתמוטי אלא ממדת חסידות, ותלה הגדולה ברבו, ואי לאו דקים ליה דהכי הלכתא לא עבד עובדא בנפשיה, והכי קי"ל בכל דוכתא מעשה רב...

הערות: 1. ולפי דבריו הרי"ף שפסק כר"פ אין צ"ל שלא גרס "לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד". כדברי התוספות, דאדרבא הרי"ף פסק הלכה כמותו משום שתלה הגדולה ברבו, וש"מ ס"ל הלכה כמותו. והנה לדבריו ידע ר"פ שיקבלו ממנו ואמר בשם רבא כדי לתלות הגדולה ברבו. (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב כאן).
2. לפי מהלך הרמ"ע בסוגיא ניתן להעמיד ע"ד הרש"ש הנ"ל דברי ר"פ שחשדו בו ולא הייתה בו במקרה שלנו שהיו שחשדו בו כרש"י, ובאמת למהלך הרמ"ע כוונתו הייתה לכבוד רבו ולתלות ברבו הגדולה ולא מחמת שבוש היה ורצה להשתמט. ואכן עי' בשד"ח (כללים מער' ל כלל ק"ח) שתמה על המהרש"א שם והשווה הדברים לדברי רש"י כאן ולפירושים של "הרבים והנכבדים" שבאו להצדיק הצדיק –ר"פ בסוגייתנו.(מצאתי ההפניה בס' "דף על הדף " בשבת שם).

האומר דבר שלא שמע מרבו
4. ברכות כז ע"ב:
תניא רבי אליעזר אומר: המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו, והמחזיר שלום לרבו, והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל! –

רא"ש שם:
והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - ואומרו מפי רבו. (הערה: וכן בתלמידי רבנו יונה במקום).

שו"ע יו"ד רמב, כד:
לא יאמר דבר שלא שמע מרבו עד שיזכיר שם אומרו.

ש"ך שם:
לא יאמר כו' - שסתם מה שהתלמיד אומר סוברים השומעים שמפי רבו שמע ואם לא שמעו מפיו צריך להודיעו מפי מי שמע...

5. אבות ה, ז:
שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ... ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי...

רבי עובדיה מברטנורא שם:
ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי - אם פוסק דין מן הסברא מדעתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי. ומצינו באנשי חרן (בראשית כ"ט) כששאל מהם יעקב השלום לו, אמרו לו שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן, כלומר, זה אנו יודעים, ואם תשאל יותר, הנה רחל בתו באה עם הצאן והיא תגיד לך, כי אנחנו לא ידענו יותר מזה.

תוספות יום טוב שם:
ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי - פי' הר"ב אם פוסק דין מן הסברא מדעתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי. ותמיהני דזו מדת כל אדם שלא לשקר. כל שכן בפסק דין שיתלה עצמו באילן גדול ואולי השומעים יסמכו עליו מפני ששמעו שזה קבל כך. ונמצא מכשיל הרבים שאפשר שאין הדין כך. גם הראיה שהביא מאנשי חרן אינו ענין לנדון זה כלל. והרמב"ם פי' ולא יתפאר במה שלא ידע והוא אמרו על מה שלא שמע אומר לא שמעתי ע"כ. ועל זה יצדק ראיית אנשי חרן שאם בדרך ארץ הוא כך. ק"ו בעניני חכמה ותורה:

[הערה: עי' בתפארת ישראל במקום המובא להלן החולק על הר"ב והתי"ט.]

ועלהו לא יבול – מהנהגות והדרכות הגרש"ז אויערבך זצ"ל – ר' נחום סטפנסקי:
בהזדמנות אחת נגשתי אל הרב ובקשתי ממנו סליחה על כך שמן הסתם קורה לי שאני אומר דברי תורה ששמעתי ממנו, אך איני זוכר זאת ברגע אמירתם וממילא איני אומרם בשמו.
הרב אמר לי שהוא לא מקפיד זה בכלל, לא הייתי צריך לבקש ממנו סליחה על כך, ובוודאי הוא סולח ומוחל על הכל.
אח"כ הוסיף הרב: אבל לעומת זאת אל תאמר דברים בשמי שמעולם לא אמרתי! על זה אני כן מקפיד!
(שמעתי מהרב מאיר שלזינגר)

[א"ה: מפורסם כן בשם החת"ס כמדומה.]

7. אם בקשת להיחנק התלה באילן גדול
שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בברכות כאן (מג, ב):
ועוד יש לפרש כעין דבריו (של הרמ"ע מפאנו) – אבל להפך – שחשש שלא יקבלו ממנו, והואיל וידע בוודאות שהדין הוא כמו שאומר, לכן אמר בשם רבא שיקבלו ממנו. ועפ"י הגמרא (פסחים קיב, א) "אם בקשת להיחנק התלה באילן גדול" ופי : אם בקשת לומר דבר שיקבלו ממך אמור בשם אדם גדול, הרי שכשיודע שהדין הוא כך מותר לאומרו בשם אדם גדול אעפ"י שלא אמרו.

הערות:
1. וכן פי' הגמ' בפסחים רש"י והרשב"ם. וברשב"ם שם יש גורסים שמשום שנקט לשון "להיתלות באילן" נקט לשון חניקה, ור' גם בבן יהוידע שם שהתלבט איך לדרך זו יכנו לדיבור בד"ת לשון חניקה וראה להלן בדברי הרב מרגליות דרך אחרת בביאור לשון מיוחדת זו.
2.מעין הסבר רבינו בביאור הגמ' כבר כתב ב"יוסף אומץ" לרב החיד"א המובא להלן.

8.מגן אברהם סימן קנו [בתו"ד]:
אם שמע דין ונראה לו שהלכה כך מותר לאמרו בשם אדם גדול כי היכי דליקבלי מיניה [עירובין דף נ"א ופסחים דף קי"ב]. ובסוף מסכת כלה איתא האומר דבר בשם חכם שלא גמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק וכ"ה בברכות דף כ"ז ע"ש בתר"י וצ"ע.

[הערה: כלומר כבר הקשה המג"א על סתירת הדברים.]

9. מחצית השקל על המג"א:
כתב בספר לחם חמודות [דברי חמודות, ברכות] (פרק תפלת השחר ס"ק כ"ד) שאפשר שיש לפקפק על הדבר ההוא ונמצא שרבו מתגנה על ידו. וסיים הלחם חמודות וז"ל: ומפני כן לא הקפידו, ואמרינן פרק ערבי פסחים דף קי"ב אם בקשת להיחנק היתלה באילן גדול, עכ"ל. ואפשר שכוונתו כיון דהטעם שמא יפקפקו בדבר ויהיה גנאי לרבו, א"כ אם יודע שהדבר ההוא דבר ברור ואין בו לפקפק ודאי, או שיודע ברבו שאינו מקפיד בכזה, אם כוונתו לשם שמים כי היכי דלקבלו מיניה מותר, וכהאי גוונא מיירי בפרק ערבי פסחים.

יוסף אומץ לרב החיד"א סי' ס"ג:
... דשמואל ורב פפא בדעתם הרחבה סברי לקושטא דמילתא דדינא הכי לאמיתה של תורה ובכי הא להעמיד האמת שרי למעבד טצדקי כדי שיקבלו דבריהם כמ"ש פרק ערבי פסחים "הרוצה ליחנק יתלה באילן גדול", ולכן שמואל סברת יחיד אמרה בשם רבים (עירובין נ"א) ורב פפא אמר משם רבא דהלכה כב"ה (בסוגייתנו בברכות) דהם הכריעו דדינא הכי...

הערות:
1.וכ"כ רבנו בברכי יוסף (יו"ד סי' רמ"ב) בשם תשובות הגאונים: אם מכיר באותה שמועה שהיא כהלכה ואין מקבלים אותה ממנו, אומרה בשם רבו כדי שיקבלו ממנו, ואם אין ברור לו שהלכה היא אל יתלה ברבו. וציין מקורו לגמ' בפסחים הנ"ל.
2.סיכום-על הערת המג"א בסתירת המאמרים הבאנו ב' מהלכים עיקריים:
לפי מחצה"ש והל"ח שורש האיסור לאמר בשם רבו דברים שרבו לא אמר הוא שמא יאמר בשם הרב דבר שאינו מכוון ויתגנה הרב, בעוד לפי החיד"א החשש שמא בגלל סמכות הרב יקבע להלכה דין שאינו כהלכתא.
ולכן ככל שמדובר בבר סמכא שהדין מבורר לו היטב, ששוב ליכא לב' החששות כאמור, שרי לאמר בשם הרב דבר שלא שמע מפיו, ואף ראוי לעשות כן כשעושה כן מפני כבוד הרב או להעמיד הדין על אמיתתו.
ובתפארת ישראל על פרקי אבות (שם) הסביר הדברים בדרך הל"ח ומחצה"ש וחידש עוד ששרי לאמר בשם איש גדול שאינו רבו כשיש לו שום צורך בדבר, אף שאינו בטוח שכן הלכה, שאף שעי"ז אפשר שיפחת כבוד חברו, והרי אסור להתכבד בכבוד חברו, אפ"ה הרי רק ספק גרמא בעלמא הוא...
ויעוין גם ביעב"ץ במור וקציעה (סי' קנו) שחילק בין המעשה בר"פ (ע"פ פירש"י) שהשתמט לאמר שיש לו על מי לסמוך כדי שלא יחשבוהו כע"ה, לפי שלא היה אז במקומו, ומ"מ הניחם בשמועתם שהלכה כמכריע ולא נתן מקום להכשילם בכך, לבין הדורשים ומודיעים הלכות ברבים שהם ודאי לא ישנו חלילה, וע"ז נאמר גורם לשכינה שתסתלק מישראל. (וכבר האריכו רבים בעניין זה ראה גם בפמ"ג סי' קנו בשם הא"ר שם ועוד).

10. מקור החסד לר' ראובן מרגליות זצ"ל על ספר חסידים סי' תתקע"ז:
עי' מג"א סי' קנ"ו שכ'... אמנם בירושלמי (נזיר פ"ז ה"א) "גבילה אמר קומי ר יוחנן בשם ר' אחא ...אנא לא אמרית ליה כלום וכו', אייתוניה ואנא מלקי ליה" הרי שאסור ליחס דברים למי שלא אמרם, ומה שהוכיח רבינו מפסחים (קי"ב א) שאמרו "אם בקשת להיחנק היתלה באילן גדול" הרי איפכא משמע בכדי שלא להיתלות, כמו באמרם הרוצה לאבד מעותיו ישתמש בכלי זכוכית (ב"מ כ"ט, א) שנשמע מזה שלא להשתמש בכלי זכוכית, וכן בענייננו הרי הכוונה שאל יתלה באילן גדול, כדי שלא יחנק כמתנבא מה שלא הוגד לו ... ומה שציין המנ"א לעירובין נ"א ...

הערה:
נראה שודאי הר"ב והתי"ט על אבות לעיל מסכימים עם דרך זו שאין ראוי ואף אסור לעשות כן, וכן דעת היעב"ץ במור וקציעה לעיל, ואף המג"א עצמו אכן סיים בצ"ע.
ושמא י"ל שהגמ' נקטה בלשון המיוחדת "ליחנק" שמשתמעת לתרי אפי שאף שפשוטה שבאה להיתר וכפי' רש"י והרשב"ם שם, מ"מ ההיתר הרי מצומצם למקרים חריגים, ויש בלשון זו אף משמעות של אזהרה שבדר"כ ובלא תנאי ההיתר הדבר עומד באיסור חמור וגורם לשכינה שתסתלק מישראל, והוא באזהרה "שלא יחנק כמתנבא מה שלא הוגד לו" , (ודוגמה בעלמא לכך ברמב"ן (במדבר א, א) על לשון "שאו את ראש בני ישראל" –כאן נתן רמז למשה .."שאו את ראש "– שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דכתיב "ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך", ואם לא יזכו ימותו כולם כמה דכתיב "ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ".)

11. לעִתים מצווה שלא לומר בשם בעל השמועה
ספר חסידים סימן תתקע"ז:
...אם שמע דבר מקטן או מנבזים, והוא יושב בין בני אדם שהוא יודע אם יאמר משמו שלא יקבלו דבריו ואף על פי שהדברים נכונים, מוטב שלא יאמר משמו אלא א"כ שמתחלה יצא הטעם ממנו. ..ואם אותו הוא ירא שמים יאמר לזה אל תגיד משמי כדי שיהיו הדברים מקובלים...

מקור החסד לר' ראובן מרגליות זצ"ל שם:
...שאם כי זכות היא לאדם שיזכר שמו בבי מדרשא, הנה גדולה הימנה היא שיזכה שתקבע הלכה כמותו, וזהו שאמרו (בב"ק ס"א א) "כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו" כו', כלומר חכם הממית עצמו באהלה של תורה זוכה שיקובלו דבריו כתורה שלימה ויצאת מרשות היחיד שלו להיקרא כסתם, כדנקטו ברות רבה (פ"ה א) "עשאה מסכתא וקבעה הלכה לדורות", וכן נהג רבינו הקדוש במשנתו כשנראין לו דבריו של חכם שנה אותם בלשון "חכמים אומרים", שלימה... ולא היה בזה קיפוח זכות האומר שלא הוזכר בבי מדרשא, כיון שזכות יתירא היא שהוקבעו דבריו כתורה..

הערה: כלומר אף שהכלל שמצווה וחובה לאמר דבר בשם אומרו, ומאידך יש איסור לאמר דבר בשם מי שלא אמרו (הן מצד מידת השקר והן מחמת הקלקולים שעלולים להסתעף מכך), מ"מ יש מקרים שמותר ומצווה לאמר הדברים שלא בשם בעל השמועה (כשע"י כך סיכוי טוב יותר שדברים יבחנו לגופם ויתקבלו –ספר חסידים) ,וכן יש מקרים להרבה דעות ששרי ואף מצווה לאמר דבר בשם רבו אף שרבו לא אמרו כמבואר לעיל.

<><><><><>

נשמח מאד לכל מי שיוכל להחכים אותנו בעניינים הנ"ל.


אבי קלמן
הודעות: 121
הצטרף: ד' אוקטובר 26, 2011 9:06 pm

Re: חשד דרב פפא ודין הרוצה להיחנק יתלה באילן גדול

הודעהעל ידי אבי קלמן » ה' ספטמבר 19, 2013 10:21 pm

היות ואאמו"ר שליט"א העביר שיעור זה ג"כ בכולל חשוב, וקיבל הערות טובות, להלן הנוסח המתוקן. (בכתב מוטה מה שנמצא כבר בוורסיה הקודמת).

פרק ראשון - לדידי חשדן ולא הוה בי
1. שבת דף קיח, ב:
ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו. אמר רב פפא: לדידי חשדן ולא הוה בי.


חידושי הריטב"א:
לדידי חשדן לי ולא הוה בי.- פי' והיתה רבותא גדולה, דהא אמרינן במועד קטן (י"ח,ב') שאין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשה בו, אלא שזה היה בחידוש גדול, אי נמי דהתם כשנחשד עד שהעולם מרננין אחריו, אבל פעמים שחושדים אותו בלבם ואין בו, והיא כפרה גדולה למי שסובל הדבר, ולפיכך אמר רבי יוסי שיהא חלקו עמהם.

הערות:
1. חזון יחזקאל על התוספתא סוטה (פ"ב מ"ה): שכל החושדים מי שהוא במה שאין בו- הנחשד מתברך בבנים כדאיתא בשבת (קי"ח, ב') ואמר רבי יוסי ... אמר רבי יוסי: חמש בעילות בעלתי ונטעתי חמישה ארזים בישראל, וגם ר"פ התברך בעשרה בנים הנזכרים אחר השלמת כל מסכת ומסכת.
2. ר' מהרש"א בחידושי אגדות מסכת שבת (קכז, ב')- שם נזכרו מספר מעשים בהם היה לכאורה מקום לחשד על ת"ח גדולים ולא חשדו בהם התלמידים,ועל כך נאמר:"כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידון אתכם לכף זכות".
כך המקום כו'.- גם שאמרו בפ' כל כתבי יהא חלקי עם מי שחושדין אותו ואין בו מ"מ אין אדם רוצה שיהיה נחשד, וגם נראה שלא אמר כך יהא חלקי כו' אלא במי שלא היה מביא את עצמו לידי חשד, אבל בכל הני דשמעתין דמתוך מעשיו מביא עצמו לידי חשד לא אמר ר"י יהא חלקי עמו דלא היה לו להביא עצמו לידי חשד וק"ל:
3. בספר "אור זרוע לצדיק" לר' צדוק הכהן מלובלין (על הרי"ף ברכות) העיר על דברי תר"י שם שצריך אדם להיזהר ולברוח מפני חשד מדברי רבי יוסי בסוגיתנו. עוד העיר על דברי רבי יוסי מהא שכל שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה (שבת קמ"ט,ב'). והרי החושד בכשרים לוקה בגופו (יומא י"ט,ב') וא"כ לכאורה רע למי שחושדים אותו ואין בו, וצ"ע. ואולי יש ליישב לפי המהרש"א לעיל.
ובספר "ישועות חיים" (רי"ח סופר) כ' שמצינו שבצדקה שרי לעשות מעשים לטובת העניים אף שיחשבו שלטובת עצמו הוא עושה, והחשד בר"פ היה בעניין צדקה. (ר' "חכמת שלמה" להלן), אכן מצאנו אפשרויות רבות שנאמרו בענייננו שאינן קשורות לצדקה.

רש"ש שם:
עי' מה שכתבתי לקמן (ק"מ, ב') על איזה עובדא כיון בזה.

2.א. שבת דף קמ, ב
ואמר רב חסדא: האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי - קעבר משום בל תשחית. ואמר רב פפא: האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא - עובר משום בל תשחית. ולאו מילתא היא, בל תשחית דגופא עדיף


[הערה: שמא אבא חלקיה (תענית כ"ג,ב') שהסביר לחכמים מדוע הגביה בגדיו כשנתקל בקוצים: "זה (הגוף) מעלה ארוכה ,וזה (הבגד) אינו מעלה ארוכה" בשיטת ר"ח ור"פ שחמור בל תשחית מבל תשחית דגופא. אכן המהרש"א שם ביאר תשובתו שבכה"ג לא אמרינן "בל תשחית דגופא עדיף" כיון שמעלה ארוכה.]

2.ב. מהרש"א שם:
ואמר רב פפא- ... ולאו מילתא היא וכו' – ורב פפא לטובת עצמו אמרה, שהוא היה עושה שיכר כדאמרינן פרק ע"פ דאמר רב פפא אי לאו דעבדי שיכרא לא איעתרי וק"ל.

2.ג. רש"ש שם:
עי' חידושי אגדות למהרש"א שפי' דרב פפא לטובת עצמו אמר כן שהיה עושה שיכר, ואני אומר על פירושו "ולאו מילתא היא" דמאי יענה על רב חסדא (מאי נוגע בדבר היה), דהאי "ולאו מילתא היא" שב ג"כ על דבריו. ואולי דלזה כיוון רב פפא לעיל (קי"ח ,ב') באומרו "לדידי חשדן ולא הוי בי" ,כי יש שהיו חושדים אותו כפירוש מהרש"א.


[הערה: וכן בשד"ח (מערכת הל' כלל ק"ח) תמה על המהרש"א היאך פי' שנחשד ר"פ לדבר שקר חלילה.

ובשו"ת הרב"ז -ילקוט החנוכי (סי' ל"ח) ג"כ כ' על דברי המהרש"א: וכל העובר משתומם...וכ' שיש שפירשו דברי המהרש"א שכוונת ר"פ היתה להורות הדין, ואף שידע שיחשדוהו שמחמת שמרוויח אומר כן, לא היה איכפת לו, ואדרבא "לטובת עצמו אמרה" שיהיה בידו הזכות של מי שחושדים בו ואין בו. עי"ש שהעיר שמ"מ גנאי לת"ח להביא עצמו לידי חשד. (א"ה: וכן במהרש"א הנ"ל כ' שלא אמר ר"י "יהי חלקי..." אלא במי שלא הביא עצמו לידי חשד, ושמא כשפוסק הלכה עניינית אינו צריך לחוש ללעז מה יאמרו).]

3.א. ברכות דף מג ע"ב
תנו רבנן: הביאו לפניו שמן והדס, בית שמאי אומרים: מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס; ובית הלל אומרים: מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן. אמר רבן גמליאל: אני אכריע. שמן - זכינו לריחו וזכינו לסיכתו, הדס - לריחו זכינו, לסיכתו לא זכינו. אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי המכריע.
רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא, אייתו לקמייהו שמן והדס, שקל רב פפא בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן. אמר ליה: לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע? - אמר ליה, הכי אמר רבא: הלכה כבית הלל. ולא היא, לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד.

רש"י שם:
שמן והדס - בסוף הסעודה, שמן - לסוך ידיו להעביר זוהמת האוכלים, והדס - להריח, כמו שאמרנו.
אני אכריע - לצד בית שמאי.
זכינו לריחו ולסיכתו - כגון משחא כבישא, הלכך שמן עדיף.
ולא היא - לא אמר רבא הלכתא כבית הלל, אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה, והשמיט עצמו בכך.

תוספות שם:
שמן והדס - האי שמן להריח הוא דאי להעביר הזוהמא הא אמרינן בפרק אלו דברים (לקמן דף נג.) דאין מברכין עליו.
הכי אמר רבא הלכתא כבית הלל ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דקא עביד - כך כתוב בספרים שלנו ובפירוש רש"י, אבל רב אלפס פסק כרבא משמע שלא היה גורס בספרו ולא היא וכו'.

3.ב. שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ה':
ורב פפא מסברא דנפשיה פליג על רבי יוחנן, ולא מחמת כיסופא הוא דבעא לאשתמוטי אלא ממדת חסידות, ותלה הגדולה ברבו, ואי לאו דקים ליה דהכי הלכתא לא עבד עובדא בנפשיה, והכי קי"ל בכל דוכתא מעשה רב.

שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בברכות כאן
ולפי דבריו הרי"ף שפסק כר"פ אין צ"ל שלא גרס "לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד" כדברי התוספות, דאדרבא הרי"ף פסק הלכה כמותו משום שתלה הגדולה ברבו, וש"מ ס"ל הלכה כמותו. והנה לדבריו ידע ר"פ שיקבלו ממנו ואמר בשם רבא כדי לתלות הגדולה ברבו. (א"ה: מעין מה שנאמר בהלכות כיבוד או"א (ר"מ,ו') שכשיודע שישלימו חפצו יאמר "עשו בשביל אבא" כדי לתלות הכבוד באביו).

הערות:
1. לפי מהלך הרמ"ע בסוגיא ניתן על דרך הרש"ש הנ"ל לאמר שדברי ר"פ שחשדו בו ולא היה בו מכוונים למקרה שלנו ,שהיו שחשדו בו ששינה מחמת בושה (כרש"י) ובאמת למהלך הרמ"ע כוונתו היתה לכבוד רבו ולתלות ברבו הגדולה ונהג מידת חסידות.
– והדברים קרובים לדברי ה"ניצוצי אור" לר' ראובן מרגליות זצ"ל בשבת שם. ועי' גם בספרו "מחקרים בדרכי התלמוד" (מאמר י"ד) בו הביא פי' יקר מרבנו הראי"ה קוק זצ"ל להסבר התנהגותו של ר"פ - שלגוף ההלכה סבר ר"פ שכיון שת"ח לא יצא מבוסם מפני החשד שוב אין לדידו ב' הנאות בשמן ,וא"כ אף רבן גמליאל המכריע יודה שבכה"ג הלכה כב"ה שמברכים על ההדס, אלא שהשתמט מלהסביר עצמו בפירוש כדי שלא לפגום במידת הענווה ביחס לעצמו -להחזיק עצמו ת"ח בפניהם, וכן מחמת דרך ארץ של כבוד הבריות ביחס לאלה שדבר אליהם - כיון שעלול השתמע שהם נוהגים לסוך, דהיינו שאינם נוהגים כמנהג ת"ח.

2. בעץ יוסף הביא עוד ב' אפשרויות שהביאו האחרונים לכוונת דברי ר"פ "לדידי חשדן..."
א. בחכמת שלמה כאן: נ"ב ,נראה דאפשר מכוון על האי עובדא דב"ב (דף י ) דרב פפא הוה סליק לדרגא אישתמיט כרעיה בעי למיפל ,אמר השתא איחייב כמחללי שבתות , אמר ליה רב חייא בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו כו' ודו"ק: (א"ה: ועי' במהרש"א שם שאולי כיוון רב חייא למקרה ספציפי המובא בסוגית הצדקה שם).
ב. קידושין עב ע"א: אמר רב פפא: והאידנא איערבי בהו כותאי. ולא היא, איתתא הוא דבעא מינייהו ולא יהבו ליה. וברש"י שם: ויש אומרים רב פפא בעא מנייהו איתתא ולא יהבי ליה לכך היה מוציא עליהם שמץ פסול, וקשה בעיני לומר כן..ובתוס' שם ביתר תוקף : ולא נהירא דח"ו שעלה על דעתו של אותו צדיק להוציא עליהם לעז שלא כדין. ועל עניין זה אפשר שאמר "לדידי חשדן..."(הג' מוה"ר שאול מוילנא).

עוד הביא ב"ניצוצי אור" הנ"ל שם מכתובות (נ"ב,ב') שחשדו יהודה בר מרימר לר"פ שרוצה להעביר אחסנתא מברא לברתא, וכן מרשב"ם (פסחים קי"ב,ב' ד"ה "ואיכא דאמר על מיטה ארמית ממש" משום מעשה בר"פ). ורבים העלו אפשרויות נוספות למה התכוון ר"פ ,ראה למשל בספר "קרן פתחיה" (גפן ס"ג).
האומר דבר שלא שמע מרבו.

האומר דבר שלא שמע מרבו
4. ברכות כז, ב'
תניא רבי אליעזר אומר: המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו, והמחזיר שלום לרבו, והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל! –

רא"ש שם:
והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - ואומרו מפי רבו: (הערה: וכן בתלמידי רבנו יונה במקום, הובא בב"י סי' רמ"ב).

5. אבות פרק ה', משנה ז'
שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ... ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי...:

ר' עובדיה מברטנורא שם
ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי - אם פוסק דין מן הסברא מדעתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי...

תוספות יום טוב שם:
ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי - פי' הר"ב אם פוסק דין מן הסברא מדעתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי. ותמיהני דזו מדת כל אדם שלא לשקר. כל שכן בפסק דין שיתלה עצמו באילן גדול ואולי השומעים יסמכו עליו מפני ששמעו שזה קבל כך. ונמצא מכשיל הרבים שאפשר שאין הדין כך.... והרמב"ם פי' ולא יתפאר במה שלא ידע והוא אמרו על מה שלא שמע אומר לא שמעתי...


[הערה: לא נחלקו הר"ב והתי"ט אלא בפי' המשנה, אבל בגוף הדברים התי"ט מסכים ומחזק דברי הר"ב. ועי' בתפארת ישראל במקום המובא להלן (הערה 2 ל 9.ב) החולק על הר"ב והתיו"ט.]

6. ועלהו לא יבול – מהנהגות והדרכות הגרש"ז אויערבך זצ"ל – ר' נחום סטפנסקי
בהזדמנות אחת נגשתי אל הרב ובקשתי ממנו סליחה על כך שמן הסתם קורה לי שאני אומר דברי תורה ששמעתי ממנו, אך איני זוכר זאת ברגע אמירתם וממילא איני אומרם בשמו.
הרב אמר לי שהוא לא מקפיד זה בכלל, לא הייתי צריך לבקש ממנו סליחה על כך, ובוודאי הוא סולח ומוחל על הכל.
אח"כ הוסיף הרב: אבל לעומת זאת אל תאמר דברים בשמי שמעולם לא אמרתי! על זה אני כן מקפיד!
(שמעתי מהרב מאיר שלזינגר).


הערה: הראוני שבקובץ אוצרות הסופר –י"ד (בשם הג"מ ר"י גרינוולד זצ"ל אבד פאפא בספרו "אמרי ויחי יוסף") הביא שמרן החת"ס זיע"א אמר לתלמידיו: זה אני מוחל לכם אם אתם אומרים חידושי בשמכם, אבל אם אתם אומרים חידושים שלכם בשמי זה איני מוחל לכם.ע"כ. והוא ממש כדברי הגרש"ז זצ"ל.

7. אם בקשת להיחנק התלה באילן גדול
שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בברכות כאן
ועוד יש לפרש כעין דבריו (של הרמ"ע מפאנו) – אבל להיפך – שחשש שלא יקבלו ממנו, והואיל וידע בוודאות שהדין הוא כמו שאומר, לכן אמר בשם רבא שיקבלו ממנו. ועפ"י הגמרא (פסחים קי"ב,א') "אם בקשת להיחנק התלה באילן גדול" ופירוש : אם בקשת לומר דבר שיקבלו ממך אמור בשם אדם גדול, הרי שכשיודע שהדין הוא כך מותר לאומרו בשם אדם גדול אעפ"י שלא אמרו.

הערות:
1. והוא לשון הגמ' בפסחים ופי' רש"י והרשב"ם שם.ולעניין לשון "חניקה" –ר' ברשב"ם שם יש גורסים שמשום שנקט לשון "להתלות באילן" נקט לשון חניקה,,ור' גם בבן יהוידע שם שהתלבט איך לדרך זו יכנו לדיבור בד"ת לשון חניקה , וראה להלן (מקור 11) בדברי הרב מרגליות ובספר "בית אהרון" דרכים נוספות בביאור לשון מיוחדת זו. ( והר"ח שם ביאר כל העניין באופן אחר).
2. מעין הסבר רבנו בביאור הגמ' כבר כתב ב"יוסף אומץ" להרב החיד"א המובא להלן במקור 9.ב.

3. בעוד לפירוש הרמ"ע מפאנו היו השומעים מקבלים מר"פ הדין בכל אופן - אלא שרצה לתלות הגדולה ברבו, לפירוש הרב החיד"א והגרי"ש -ר"פ חשש שלא יקבלו ממנו הדין, ואמירת הדברים בשם רבא באה כדי שהדין יתקבל!

8.מגן אברהם סימן קנו [בתו"ד]:
אם שמע דין ונראה לו שהלכה כך מותר לאמרו בשם אדם גדול "כי היכי דליקבלי מיניה" [עירובין דף נ"א ופסחים דף קי"ב] ,ובסוף מסכת כלה איתא: האומר דבר בשם חכם שלא גמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק, וכ"ה בברכות דף כ"ז ע"ש בתר"י, וצ"ע.

[הערה: כלומר כבר הקשה המג"א על סתירת הדברים.]

9.א. מחצית השקל על המג"א
כתב בספר לחם חמודות [דברי חמודות, ברכות] (פרק תפלת השחר ס"ק כ"ד) שאפשר שיש לפקפק על הדבר ההוא ונמצא שרבו מתגנה על ידו. וסיים הל"ח וז"ל: ומפני כן לא הקפידו, ואמרינן פרק ערבי פסחים דף קי"ב: "אם בקשת להיחנק היתלה באילן גדול", עכ"ל. ואפשר שכוונתו כיון דהטעם שמא יפקפקו בדבר ויהיה גנאי לרבו, א"כ אם יודע שהדבר ההוא דבר ברור ואין בו לפקפק ודאי ,או שיודע ברבו שאינו מקפיד בכזה, אם כוונתו לשם שמים כי היכי דלקבלו מיניה מותר, וכהאי גוונא מיירי בפרק ערבי פסחים:


[הערה: הדברים מתאימים להקשר דברי ר' אליעזר ( מקור 4 לעיל) שכולם עוסקים בכבוד הרב (שמעתי מחכ"א שליט"א)]

9.ב. יוסף אומץ להרב החיד"א סי' ס"ג
... דשמואל ורב פפא בדעתם הרחבה סברי לקושטא דמילתא דדינא הכי לאמיתה של תורה ובכי הא להעמיד האמת שרי למעבד טצדקי כדי שיקבלו דבריהם כמ"ש פרק ערבי פסחים "הרוצה ליחנק יתלה באילן גדול", ולכן שמואל סברת יחיד אמרה בשם רבים ( עירובין נ"א ) ורב פפא אמר משם רבא דהלכה כב"ה ( בסוגיתנו בברכות) דהם הכריעו דדינא הכי..


הערות:
1. כ"כ רבנו בברכי יוסף (יו"ד סי' רמ"ב) בשם תשובות הגאונים: אם מכיר באותה שמועה שהיא כהלכה ואין מקבלים אותה ממנו, אומרה בשם רבו כדי שיקבלו ממנו, ואם אין ברור לו שהלכה היא אל יתלה ברבו. וציין מקורו לגמ' בפסחים הנ"ל.
ובמקום אחר פי' רבנו החיד"א את המעשה בר"פ על דרך פי' רש"י- שר"פ עבד מחמת כסיפותא: "דהתם ר"פ היה סובר שהאמת איתו וכן הוא הדין, והיה מתבייש לחלוק ותלה ברבא. (עין זוכר, מערכת ק', אות כ"ג)
2. סיכום: על הערת המג"א בסתירת המאמרים הבאנו ב' מהלכים עיקריים:
לפי מחצה"ש והל"ח שורש האיסור לאמר בשם רבו דברים שרבו לא אמר הוא שמא יאמר בשם הרב דבר שאינו מכוון ויתגנה הרב ,בעוד לפי החיד"א החשש שמא בגלל סמכות הרב יקבע להלכה דין שאינו כהלכתא.
ולכן ככל שמדובר בבר סמכא שהדין מבורר לו היטב ,ששוב ליכא לב' החששות כאמור, שרי לאמר בשם הרב דבר שלא שמע מפיו ,ואף ראוי לעשות כן כשעושה כן מפני כבוד הרב או להעמיד הדין על אמיתתו.
ור' גם בפמ"ג בשם הא"ר מספר חילוקים בדבר.
ובתפארת ישראל על פרקי אבות (שם) הסביר הדברים בדרך הל"ח ומחצה"ש שהאיסור מחשש שיתגנה רבו , וחידש ששרי לאמר בשם איש גדול שאינו רבו כשיש לו שום צורך בדבר, אף שאינו בטוח שכן הלכה ,שאף שעי"ז אפשר שיפחת כבוד חבירו,והרי אסור להתכבד בכבוד חבירו,אפ"ה הרי רק ספק גרמא בעלמא הוא...
(א"ה: אולי הסבר כוונת רבנו כעין דברי הרב פעלים (ח"ג חו"מ סי' א) "דאולי שניא בושת שקשה מאוד שנשפך דמו בקרבו, מש"ה הותר לשנות" ורק ברבו יש להחמיר יותר),,וצ"ע.
3. בספר "הכתב והמכתב" (שער א' פי"א –ר' אברהם דב בורנשטיין) כ' עפ"י דבריו הידועים של הגר"ח שמואלביץ' זצ"ל, שמה שהותר לאמר דברים בשם רבו כשלא שמע אותם ממנו הוא דוקא לתלמיד שזכה לכוון ולקלוט את מהלך דעת רבו, עי"ש דברים נאים. אכן, ל' המג"א: "אם שמע דין ..." ומשמע שאין המקור מהבנת התלמיד את מהלך החשיבה של רבו, וי"ל.

10.א. מור וקציעה סי' קנ"ו
(רבנו היעב"ץ מתייחס לדברי המג"א ובתחילת דבריו דחה את ראיות המג"א מפסחים ועירובין ששרי לאמר דברים שלא שמע)...אלא שאני תמה בהא דאיתא בברכות (מ"ג ב') דמשמע דמותר לשנות ולזמר הלכה בשם רבו אע"פ שלא אמרה מעולם, ועוד שהורה הוראת טעות ומפני שנכשל וטעה בה תלה הטעות ברבו במתכוין לשקר- זה דבר תמוה וזר ביותר, וכי גנאי הוא לת"ח להודות על האמת אם טעה? והלא הוא אחד משבעה דברים ששנינו (אבות פ"ה מ"ז) בחכם. וכמה דוכתי (עירובין ק"ד,א') אשכחן בתלמודא ... "ודרש דברים שאמרתי בפניכם טעות הם בידי", וכש"כ שאין לשקר ברבו למיתלי ביה בוקי סריקי ... אולי יש לחלק בין העושה הלכה למעשה כההיא דרב פפא דבריך אהדס ברישא ובין הדורש דינים והוראות לעם, שלא הותר לעשות כן אלא לאשתמוטי לומר שיש לו על מה לסמוך ,אבל מכל מקום הניחם בשמועתן שהלכה כמכריע ולא נתן מקום להכשילם בכך, אלא משום כיסופא לחוד הוא דעבד הכי דלא נישווייה ע"ה, לפי שהיה אז שלא במקומו כדאיתא התם "דאקלע", ובאתרא דלא ידעין ליה שרי לצורבא מרבנן כה"ג ,כי הרואין אותו טועה במעשה לא יחשבוהו עוד עם ששגיאות מי יבין, משא"כ רבא וזולתו שהיו במקומם דורשים ומודיעים הדינים ברבים ודאי חס להו לרבנן קדישי לחוס על כבודם ולהכשיל הרבים להניחם בטעות...

[הערה: כלומר לרבנו היעבץ אין כל היתר ללמד הלכה ובוודאי לרבים , בשם חכם אם אותו חכם לא אמרה ,והמקרה של ר"פ הוא מיוחד ,ואף כאן לא אמר ר"פ שכך הלכה אלא השתמט לאמר שיש לו על מי לסמוך.]

10.ב. מקור החסד לר' ראובן מרגליות זצ"ל על ספר חסידים סי' תתקע"ז:
עי' מג"א סי' קנ"ו שכ'... אמנם בירושלמי (נזיר פ"ז ה"א) "גבילה אמר קומי ר יוחנן בשם ר' אחא ...אנא לא אמרית ליה כלום וכו', אייתוניה ואנא מלקי ליה" הרי שאסור ליחס דברים למי שלא אמרם, ומה שהוכיח רבינו מפסחים (קי"ב א) שאמרו "אם בקשת להיחנק היתלה באילן גדול" הרי איפכא משמע בכדי שלא להתלות, כמו באמרם הרוצה לאבד מעותיו ישתמש בכלי זכוכית (ב"מ כ"ט א) שנשמע מזה שלא להשתמש בכלי זכוכית, וכן בעניננו הרי הכוונה שאל יתלה באילן גדול כדי שלא יחנק כמתנבא מה שלא הוגד לו ...


הערות:
1. הראיה מהירושלמי שהלקו מי שאמר בשם חכם דברים שלא אמר כבר ציין רע"א בגה"ש בסוגייתנו בברכות. ובשיירי הקרבן על הירושלמי שם ג"כ יישב ראיות המג"א מהגמ' בפסחים ועירובין והסביר שלכן לא גרס הרי"ף "ולא היא לאישתמוטי הוא דעביד" ופוסק כרבא, כמ"ש תוס' בסוגייתנו. כלומר להבנתו לשיטת הרי"ף ר"פ ציטט בשם רבא דברים שאכן שמע בשמו ואין כל מקור מסוגייתנו להיתר הבאת דברים בשם רבו כשרבו לא אמרם.
2. נראה שהר"ב והתי"ט על אבות לעיל מסכימים עם דרך זו שאין ראוי ואף אסור לאמר דברים בשם חכם כשלא אמרם,כך שהדברים שנויים במחלוקת, ואף המג"א עצמו אכן סיים בצ"ע. (א"ה: וכמדומה שהמ"ב שהביא בסי' קנ"ו את מירב הדינים המרובים שכ' המג"א בסי' זה לא חזר על הדין האמור).
ושמא (בעקבות דברי הרב מרגליות) י"ל אף לשיטת המג"א והפוסקים בעקבותיו שכוונת הגמ' בפסחים להתיר אמירת דברים בשם אדם גדול אף שלא נאמרו באמת על ידו,מ"מ נקטה נקטה הגמ' בלשון המיוחדת "ליחנק" שמשתמעת לתרי אפי, שאף שפשוטה שבאה להיתר לשיטה זו ,מ"מ ההיתר הרי מצומצם למקרים מסויימים , ויש בלשון זו אף משמעות של אזהרה- שבד"כ ובלא תנאי ההיתר הדבר עומד באיסור חמור וגורם לשכינה שתסתלק מישראל , והאומר הרי הוא באזהרה "שלא יחנק כמתנבא מה שלא הוגד לו" , (דוגמה בעלמא לכך ראה ברמב"ן (במדבר א,א) על לשון "שאו את ראש בני ישראל" – כאן נתן רמז למשה "שאו את ראש "– שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דכתיב: "ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך " ואם לא יזכו ימותו כולם כמה דכתיב: "ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ"). וראה גם ברש"י יונה ג,ד עה"פ "ונינוה נהפכת".
3. בספר "בית אהרון" (ר"א מגיד ז"ל) ביאר בדרך נוספת לשון "חניקה", שהיא לשון מקובלת בדברי האמוראים לעניין סתימת פה שאינו מאפשר לבר הפלוגתא להשיב על דבריו , דהיינו שאם יאמר בשם אדם גדול ייצטרכו לקבל דבריו ולא ימצאו מקום ועוז להקשות עליהם, (ובמדרש רבא בראשית ריש פרשת ע"ח- "סברתא למיחנקני")

11. לעיתים מצווה שלא לומר בשם בעל השמועה
ספר חסידים סימן תתקע"ז
...אם שמע דבר מקטן או מנבזים, והוא יושב בין בני אדם שהוא יודע אם יאמר משמו שלא יקבלו דבריו ואף על פי שהדברים נכונים, מוטב שלא יאמר משמו אלא א"כ שמתחלה יצא הטעם ממנו. ..ואם אותו הוא ירא שמים יאמר לזה אל תגיד משמי כדי שיהיו הדברים מקובלים...

מקור החסד לר' ראובן מרגליות זצ"ל שם
...שאם כי זכות היא לאדם שיזכר שמו בבי מדרשא, הנה גדולה הימנה היא שיזכה שתקבע הלכה כמותו, וזהו שאמרו (בב"ק ס"א א) "כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו" כו', כלומר חכם הממית עצמו באהלה של תורה זוכה שיקובלו דבריו כתורה שלימה ,ויצאת מרשות היחיד שלו להיקרא כסתם, כדנקטו ברות רבה (פ"ה א) "עשאה מסכתא וקבעה הלכה לדורות", וכן נהג רבינו הקדוש במשנתו כשנראין לו דבריו של חכם שנה אותם בלשון "חכמים אומרים",... ולא היה בזה קיפוח זכות האומר שלא הוזכר בבי מדרשא, כיון שזכות יתירא היא שהוקבעו דבריו כתורה..

סיכום: כלומר אף שהכלל הוא שמצווה וחובה לאמר דבר בשם אומרו ,ומאידך יש איסור חמור לאמר דבר בשם מי שלא אמרו (הן מצד מידת השקר, והן מחמת הקלקולים שעלולים להסתעף מכך- כגון טעות בפסיקה או בושה לרבו) ,מ"מ יש מקרים שמותר ואף מצווה לאמר הדברים שלא בשם בעל השמועה (כשע"י כך סיכוי טוב יותר שדברים יבחנו לגופם ויתקבלו –ספר חסידים) ,וכן יש מקרים להרבה דעות (אך לא לכל הדעות) שמותר ( כשהמטרה למנוע בושה מעצמו ) ולעיתים אף מצווה ( כשהמטרה לכבוד רבו או להעמיד ההלכה על תילה ) לאמר דבר בשם רבו, אף כשרבו לא אמרו כמבואר לעיל.


עוד העיר חכ"א שליט"א שלעיתים דוקא בשיעורי תורה כשמביא סברת אדם גדול אך רוצה שיבחנו השומעים את הדברים מכל צדדיהם לא יאמר הדברים מראש בשמו כדי שלא יקבלום הלומדים ללא בחינה, (וראה הערה 3 למקור 10.ב לעיל). ודפח"ח.

<><><><><>

נשמח מאד לכל מי שיוכל להחכים אותנו בעניינים הנ"ל.


חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 113 אורחים