בשו"ת מהר"י ווייל (סימן קצא) כתב: "המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית". וכידוע שלשון זו נמצא בחז"ל בב' מקומות, בשבת דף קיט ע"ב, כל המתפלל בער"ש ואומר ויכולו וכו'. ושם דף י ע"א, כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת וכו'.
מה א"כ מקורו של מהרי"ו למאמר זה? ומה המכנה המשותף לג' מצוות אלו שנתייחדו בכך?