הודעהעל ידי איש רגיל » א' אוקטובר 27, 2013 11:01 pm
יביע אומר ח"ז או"ח סי' מא (חלק ב):
ד) ועינא דשפיר חזי למרן החיד"א בברכי יוסף (סימן שלא סק"ז), שהביא מ"ש הרב בית דוד (סימן קכו) הנ"ל, שכל שנראית שמש אפי' משהו, ואפי' במקום הגבוה ביותר אשר בעיר מונים מאותו יום, ונימול בשמיני, וכשאין שמש נראית מונים להבא. וכתב על זה, וכן נתפשט המנהג בעיר קדשנו ירושלים ת"ו, וכן בעיר עוז לנו חברון ת"ו, מזמן גאוני הדורות שלפני דורינו. עכ"ל. ובמחזיק ברכה (שם סק"ח) רמז עוד בזה למ"ש המהר"י אלבעלי בספר קהלת יעקב (בדף קח ע"ב) להשיב ע"ד הב"ד, וס"ל כר"ת, וכתב ע"ז, ולי נראה שהנכון כמנהג ארץ ישראל, וכהוראת הרב בית דוד, וכן מוכח מדברי מורי הרב בגט מקושר (דף קח ע"ב). ע"כ. וכ"כ הרב פרי האדמה ח"ד (פ"א מהל' מילה הי"ב), שהמנהג בירושלים ת"ו כמ"ש הרב בית דוד הנ"ל, שאם יש שמש אפי' משהו במקום הגבוה ביותר בעיר מונים מאותו יום, ואם לאו נימול להבא. ע"כ. וכן הסכים הגאון מהר"י מאיו בשו"ת שפת הים (סימן א), והובא בשו"ת לב חיים ח"ב (סימן קלד). ע"ש. ופשוט שבאומרם: "ואם לאו נימול להבא", כוונתם לומר, שאם היה הדבר בשאר ימות החול נימול למחר, שהוא ליום תשיעי, ואם היה כן בע"ש דוחים מילתו ליום ראשון, שהוא ליום עשירי, כדין הנולד בבין השמשות. ולאפוקי ממ"ש הרה"ג ר' אהרן בן שמעון בספר נהר מצרים (בהל' מילה אות יב דף קג ע"ב), שמנהג מצרים בזה כמנהג א"י, שאם נראית שמש אפי' משהו על מגדל הגבוה שבעיר מונים מאותו היום, ומלין אותו בערב שבת, ואם לא נראית שמש כלל בשום מקום, מונין להבא, "ומלין אותו בשבת". כן כתב גאון עוזינו החיד"א בברכי יוסף סימן שלא. ע"כ. ושגגה פלט קולמוסו, שהרי כיון שסברא זו היא כסברת הגאונים, הו"ל כדין נולד בבין השמשות, שנדחית מילתו ליום ראשון. וזה פשוט וברור. וכן הוכיח במישור הרה"ג רבי אלעזר בן טובו בספר פקודת אלעזר (ח"ב סימן שלא דף צ ע"א והלאה). ע"ש. וכ"כ בפשיטות הכף החיים (סימן שלא ס"ק לה). ע"ש. וע"ע בשו"ת מעשה אברהם (חאו"ח סימן נ), בתשובה למר אביו הגאון רבי רפאל אשכנזי זצ"ל, אודות תינוק שנולד ביום חמישי בערב לאחר השקיעה, וכתב, שמכיון שנולד בשעה שלא נראית שמש במרומים כלל, והואיל והנהו סרכין תלתא, הרב גט מקושר, והרב מחזיק ברכה, והרב פרי האדמה, הסכימו כולם להלכה ולמעשה כהוראת הרב בית דוד, ושכן מנהג א"י, יש להורות למולו ביום הששי. וכן הסכים הגאון מהר"י חזן (בעל החקרי לב). וכן העלה בשו"ת שפת הים (סימן א). עכת"ד. וע"ע בזה בשו"ת תפארת אדם (חאו"ח סימן יא) ובשו"ת ויאמר יצחק ח"ב (דף ריג ע"א) בד"ה הרי. ובספר ישרי לב (דף יא ע"ד). ע"ש. והנה אף על פי שהמהר"א שמאע במכשירי מילה (פרק יב סוף אות טו) הביא מ"ש הרב מנחת כהן והפרי חדש שהעיקר כסברת ר"ת וסיעתו, וכמו שפסק מרן הש"ע, וכתב, אך מה נענה ביום שידובר בנו את אשר העד העיד בנו מופת דורינו מהר"ח אזולאי בברכי יוסף ובמחב"ר על מנהג ירושלים וחברון מזמן גאוני הדורות שלפני דורינו, שהוא כמ"ש הרב בית דוד, שהוא מתנגד לפסק ר"ת ומרן, ולא ידענא מאי אידון ביה. ע"כ. ושם בסעיפים שלאחר מכן צדיק עתק מדברי המנחת כהן והפרי חדש מה ששיך לדינים אלו בהל' מילה, והכל לפי שיטת ר"ת ומרן. ע"ש. אולם באמת שכבר העיד מרן החיד"א במחב"ר (ס"ס רסא) בשם רבו בגט מקושר, שהמנהג בא"י כסברת הגאונים, שתיכף ומיד לאחר השקיעה מתחיל זמן בין השמשות ונמשך שלשת רבעי מיל, ונוהגים להקל ג"כ במוצ"ש כסברת הגאונים בשלשת רבעי מיל, ומוסיפים עוד רבע מיל למצות תוספת מחול על הקודש, ושמנהג ישראל תורה הוא, והמחמיר במוצ"ש כדעת ר"ת. תע"ב. ע"ש. וכ"כ עוד שם בקונט' אחרון (סימן רסא) בשם הרב בתי כהונה. וכנ"ל. ונמצא שהמנהג ברור בא"י כדעת הגאונים אף להקל, וסרה מהר הערת הרב מכשירי מילה. ואף הרב בית דוד דס"ל שמעיקר הדין הלכה כר"ת, מ"מ כתב, שהמנהג בזה לדחות המילה להבא כדעת הגאונים. ופסק כפי המנהג. וידוע שכמה גדולי עולם פסקו שהעיקר כדעת הגאונים, ומהם, המהר"ם אלשקר, והש"ך ביו"ד (סימן רסו), והגנת ורדים בתשובה שהובאה בברכי יוסף. וגם הגר"א בביאוריו (לאו"ח ס"ס רסא וליו"ד סימן רסב סק"ט) האריך למעניתו בזה, ופסק שהעיקר כדברי הגאונים. (וע"ע לו בס' שנות אליהו ריש ברכות). וכ"כ הגאון האבני נזר (חאו"ח סימן תצז), ושכן דעת הגאון מהר"ל מפראג בספר גור אריה (שבת לד ב). ע"ש. וכן העלה בשו"ת מהרש"ג ח"א (ס"ס כא), שהעיקר כהמהר"ם אלשקר בשם הגאונים. ושכן הורה הלכה למעשה בהיותו דיין ומורה צדק במונקאטש. והניף ידו שנית ביתר שאת ויתר עוז בשו"ת מהרש"ג ח"ב (סימן צה). ע"ש. וע"ע בשו"ת אגרות משה (חאו"ח סימן כד). ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ח (דף קעז ע"ב והלאה). ואכמ"ל.
ה) והנה לפי מה שנתבאר בספר גט מקושר (דף קח ע"ב) הנ"ל, שבא"י שנהגו כסברת הגאונים, מותר לעשות מלאכה במוצ"ש אחר שיעור מהלך מיל, שלשת רבעי מיל מהשקיעה עד צאת הכוכבים, ורבע מיל למצות תוספת מחול על הקודש, יוצא לנו שאחר שלשת רבעי מיל, שהוא שלש עשרה דקות וחצי, אם נולד בע"ש נימול בשבת, כיון שאז הוא לילה ודאי. וכן כתב הגאון הקדוש רבי יעקב ענתבי זצ"ל, רבה של דמשק, בכתב יד קדשו, והובא בשו"ת שערי עזרה טראב (חאו"ח סימן כג דף כג ע"ד), שכל תינוק שנולד בערב שבת או בערב יום טוב בתוך שלש עשרה דקות וחצי מהשקיעה, הרי זה נולד בבין השמשות. ודוחים מילתו לאחר השבת ויום טוב, ואם נולד אחרי זה הזמן, הרי זה ודאי לילה, לדידן דנהגינן כסברת הגאונים אף להקל, ויש למולו בשבת או ביום טוב או ביום הכפורים. ע"כ. וכ"כ כיו"ב הגאון מהר"א מני בתשובה שהובאה בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סימן יט) לענין תפלת מנחה, שאע"פ שמותר להתפלל מנחה בבין השמשות, אם עבר זמן שלש עשרה דקות וחצי, שהם שלשת רבעי מיל, נחשב ודאי לילה, ואסור להתפלל עוד מנחה בזמן הזה. ע"ש. וכ"כ בבן איש חי (פרשת ויקהל אות ט). ע"ש. והן אמת שעדיין יש לנו לדון לפי שיטת הרמב"ם בפירוש המשנה (פסחים פ"ג מ"ב) שכתב, ששיעור מהלך מיל הוא שני חומשי שעה, (עשרים וארבע דקות), וכ"כ הרע"ב שם. וכ"כ להחמיר הכרתי ופלתי (סימן סט ס"ק יז). והחכמת אדם (כלל ל סימן ט). ובשו"ת חינוך בית יהודה (סימן ס). וכתב בש"ע הגר"ז (סימן תנט סעיף י) שהעיקר כסברא זו. ע"ש. גם החק יעקב (סימן תנט סק"י) העלה ששיעור מיל הוא כ"ב דקות וחצי. וכן הסכים בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סימן פ, וחאה"ע ח"א סימן סג). וכן כתב בשו"ת לחם שלמה (חיו"ד סימן צג אות ח). ע"ש. ונהי דאנן בדידן בעלמא נקטינן כמ"ש מרן הש"ע (באו"ח סימן תנט ס"ב, וביו"ד סימן סט ס"ו) ששיעור מיל הוא שמנה עשרה דקות, ומקורו מהתרומת הדשן (סימן קסז). ע"ש. וכן כתב רב סעדיה גאון בסידורו (עמוד כט). ובחידושי החתם סופר שבת (לה א) הביא שכן מוכח ממ"ש בספר כפתור ופרח (פרק יא דף סח ע"ב) בד"ה נשוב לירושלים, שמירושלים עד עזאזל הוא מהלך כשלש שעות, והם מאה ושמנים דקות. ומכיון שמירושלים להרי עזאזל עשרה מילין, אליבא דר' יהודה ור' יוסי ביומא (סז א), יוצא לכל מיל שמנה עשרה דקות. והרב ז"ל ידע ומדד בדקדוק גדול וכו'. ע"ש. וכן כתב בשו"ת בית יהודה ח"ב (סוף סימן נז), וכ"כ החזון איש (סימן יג אות ג) בד"ה והנה. ע"ש. מ"מ בנ"ד הרי יש ס"ס להחמיר, שמא הלכה כר"ת שכל שלשה מיל ורביע אחר השקיעה, יום, ואת"ל כהגאונים שאחר שלשת רבעי מיל מהשקיעה הוא לילה, שמא הלכה כהפוסקים האומרים שהמיל עשרים וארבע דקות, וממילא שלשת רבעי מיל הוא שמנה עשרה דקות. וכבר ידוע מ"ש בזבחי צדק (סימן קי ס"ק קנח) דעבדינן ס"ס אפי' נגד מרן והמנהג. ע"ש. וכל שכן שסברת ר"ת ששיעור בין השמשות מסתיים רק לאחר ד' מיל מהשקיעה, היא סברת מרן הש"ע להלכה. וחזיא לאצטרופי לס"ס להחמיר. (וי"א שעושים ס"ס להחמיר, גם כשספק אחד מהם הוא נגד מרן). הילכך נראה דבעינן שמנה עשרה דקות כדי לקבוע שהוא לילה ודאי, לפי סברת הגאונים, ואם נולד בליל שבת לאחר י"ח דקות נימול בשבת. וע' בספר שמירת שבת כהלכתה ח"ב (פרק מו הערה מה) בשם הגאון מהרש"ז אוירבך שליט"א, לפי מה שתיקן בדברי הגאון מהר"ש סלאנט זצ"ל, לגבי מילת תינוק שנולד בליל שבת, שלא למולו בשבת, אא"כ עבר זמן שבע עשרה דקות מהשקיעה הנראית לעינינו, וחלילה להקל בזה אם נולד לפני כן. ע"ש. ואפשר שזהו ע"פ שיטת החק יעקב והחת"ס הנ"ל ששלשת רבעי מיל הוא בקירוב שבע עשרה דקות. וע"ע להלן בסמוך.
ו) ואנכי הרואה להסמ"ג (לא תעשה רנז) שכ', כהן טמא אסור לאכול בתרומה (עד שיטהר). ואינו אוכל בתרומה עד שיעריב שמשו, ויצאו שלשה כוכבים בינונים, וזה העת הוא כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה, שנא' ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, והיינו עד שיטהר הרקיע מן האור, כדאיתא בריש ברכות. ע"כ. ונראה טעמו במ"ש שהוא כמו שליש שעה, לחוש לסברת ר' יוסי שסובר שאין בין השמשות מתחיל אלא אחר גמר בין השמשות דר' יהודה, דהכי איתא בשבת (לה א), אמר רב יהודה אמר שמואל, בין השמשות דר' יהודה, כהנים טובלים בו לר' יוסי, פשיטא, מהו דתימא בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה (שהוא נכלל בסופו, וכשנשלם ביה"ש דר' יהודה לילה הוא אפי' לר' יוסי, והטובל בסוף ביה"ש דר' יהודה הרי אין לו הערב שמש. רש"י). קמ"ל דשלים ביה"ש דר' יהודה והדר מתחיל ביה"ש דר' יוסי. (כלומר שכל ביה"ש דר' יהודה, יום הוא לר' יוסי, וכשר לטבילה, ואח"כ מתחיל ביה"ש דר' יוסי, והוא הערב שמש. רש"י). וגרסינן תו התם, אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה לענין שבת, והלכה כר' יוסי לענין תרומה, בשלמא הלכה כר' יהודה לענין שבת לחומרא, אבל לענין תרומה מאי היא, אילימא לטבילה ספקא היא, אלא לאכילת תרומה, דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים ביה"ש דר' יוסי. ומבואר שצריכים להחמיר ולהמתין במוצ"ש עד שיושלם זמן ביה"ש דר' יוסי. שיש הפסק ושהות בין סוף ביה"ש דר' יהודה לביה"ש דר' יוסי, וכמ"ש הרמב"ן בתורת האדם (ענין אבלות ישנה, דף פד ע"ד). וכ"כ בחידושי הריטב"א (שבת לה ב ונדה נג ב ד"ה הדר). ע"ש. והתוס' (שבת לה ב ד"ה אלא) כתבו, קשה דמשום שיעורא פורתא דר' יוסי דהוי כהרף עין זה נכנס וזה יוצא לא הוי ליה לר' יוחנן למפסק כר' יוסי, וליכא למימר דביה"ש דר' יוסי דהוי כהרף עין אינו מיד אחר ביה"ש דר' יהודה, ומתאחר הרבה אחריו, דא"כ הא דאמר שמואל ביה"ש דר' יהודה כהנים טובלים בו, מאי איריא ביה"ש, הא אחר ביה"ש דר' יהודה נמי כהנים טובלים לר' יוסי. וי"ל שאינו מתאחר כל כך שיהא שיעור טבילה בינתים. א"נ ספק היה להם אם ביה"ש דר' יוסי מתחיל מיד אחר ביה"ש דר' יהודה או שהוא מתאחר הרבה, ולהכי איצטריך למפסק דלא אכלי כהנים תרומה עד דודאי שלים ביה"ש דר' יוסי. עכ"ל. והרא"ש (שם סי' כג) הביא שני תירוצי התוס' וכתב, ומסתברא כתירוצא קמא דאית לן לקרובינהו כמה שנוכל, הילכך איכא למיקם נמי אשיעורא דביה"ש דר' יוסי, ששיעור טבילה נ' אמה, כדמוכח מדתנן (פ"א דזבים מ"ה) וכו', נמצא שמשתשקע החמה לאחר מהלך אלף ות"ק ומ"ט אמה, מותר לעשות מלאכה במוצ"ש. ע"ש. וכ"כ הרשב"א בחידושיו לשבת (לה ב) וז"ל: וכתב מורי הרב ז"ל דמסתברא דבין השמשות דר' יוסי אינו מתאחר לאחר ביה"ש דר' יהודה כשיעור טבילה, מדאמר שמואל ביה"ש דר' יהודה כהנים טובלים בו לר' יוסי, ומדלא אמר לבתר דשלים ביה"ש דר' יהודה נמי כהנים טובלים לר' יוסי, מוכח שאין הפסק ביניהם כשיעור טבילה שלם, ושיעור טבילה הוא פחות מחמשים אמה, דתנן (זבים פ"א מ"ה) וכו'. ע"כ. ולפי מ"ש הכנה"ג (בכללי הפוסקים אות יט) וז"ל: אני מקובל שתירוץ הראשון שכותבים התוס' פשט הוא העיקר, משפטי שמואל (סי' קכ). וכ"כ המהריק"ו (שרש עב) ומהר"י הלוי (סי' א). ע"כ. גם התוס' כאן ס"ל עיקר כמ"ש הרא"ש והרשב"א. (וע' ביד מלאכי כללי התוס' אות יג ובשאר ספרי הכללים). ולפ"ז נראה שהסמ"ג שכתב, שצאת הכוכבים הוא כמו שליש שעה מהשקיעה, ס"ל כדעת הרמב"ם ששיעור מיל שני חומשי שעה, ונמצא ששלשת רבעי מיל הוא י"ח דקות, ובצירוף עוד חצי דקה לסיום זמן ביה"ש דר' יוסי, (וכמ"ש ג"כ המשנ"ב בשער הציון ר"ס תקסב), הוא מתקרב לשיעור שליש שעה, הילכך אחר עשרים דקות הכוללים תוספת שבת מותר לעשות מלאכה במוצ"ש. ואם נולד תינוק אחר עשרים דקות מהשקיעה בליל שבת, מילתו דוחה שבת. ואין להחמיר לדחות המילה ליום ראשון דהוי חומרא הבאה לידי קולא, שמבטל מ"ע של מילה בזמנה. ואנו סומכים בכל דבר על השעונים שלנו שהם מדוייקים מאד לכל דבר, וכמ"ש הרב בית דוד (ס"ס קכו), בזמנו. שסומכים על השעון, וכ"ש בזמנינו שהדיוק הוא להפליא אפילו בשניות של הדקה. וע"פ החישוב הנ"ל נראה שבנ"ד שהתינוק נולד עשרים דקות אחר השקיעה בע"ש, יש למולו בשבת. וע"ע בס' מנחת כהן (מאמר א פרק ט). ודו"ק.
ז) אמנם ראיתי להרה"ג רי"מ טוקצינסקי בהערותיו לספר אורות חיים (עמוד רצז) שכתב, שרק אם נולד התינוק עשרים וחמש דקות אחר השקיעה בליל שבת, יש למולו בשבת, ומשום שבמקום חשש ביטול מצות מילה בזמנה יש לנהוג כשיטת הגאונים, ואין להחמיר בזה כר"ת. ע"ש. ופירש שיחותיו בספרו בין השמשות (דף מט), ע"פ מ"ש בספר דברי יוסף, שבירושלים נראים ג' כוכבים בינונים אחר כ"ח דקות מהשקיעה, וג' כוכבים קטנים ארבעים דקות מהשקיעה. ובשאר ערי הארץ על פי רוב ההפרש הוא דקה אחת, ובכדי שלא תהיה סתירה ע"ז מהגמ' (שבת לה א) דביה"ש דר' יהודה הוא שלשת רבעי מיל, ואחריו ביה"ש דר' יוסי כהרף עין, ולאחר מכן הוא צאת הכוכבים, צ"ל דביה"ש דר' יוסי אינו סמוך לביה"ש דר' יהודה אלא מופלג ממנו, וביה"ש דר' יוסי הוא סמוך ממש להופעת הכוכבים כפי השיעורים הנ"ל. ע"ש. וע"פ זה החמירו כמה אחרונים בדורינו וכתבו שזמן צאת השבת הוא כ"ד או כ"ה דקות אחר השקיעה. וכמ"ש בספר שמירת שבת כהלכתה ח"ב (פרק מו אות מה) בשם הגרש"ז אוירבך שליט"א שנהגו להחמיר ולהחשיב זמן ביה"ש במוצ"ש עד כ"ה דקות. (והוסיף בשם ספר אמרי יושר, שהחזון איש היה "מיקל" בנולד שלשים וחמש דקות אחר השקיעה בע"ש). ע"ש. ובשו"ת זבחי צדק (ח"ב חיו"ד סימן יז, עמוד סו, והגיעו כפול בח"ג סימן קד עמוד קצח) כתב, שמנהגם כל שעבר במוצ"ש שליש שעה מן המגרב, יכולים לעשות מלאכה, ואוכלים במוצאי תענית, שהוא לילה ודאי. והמגרב הוא שבע דקות אחר שקיעת החמה, ויוצא איפוא שעשרים ושבע דקות אחר שקיעת החמה אז לא נשאר שום ספק שהוא ודאי לילה. ע"ש. וכ"כ בספר בן איש חי (פרשת ויקהל אות ד), ושכן קיבלו מהגאון מר זקנו רבי משה חיים זצ"ל. ע"ש. וכ"כ הרה"ג ר' יעקב רוזינטל שליט"א בספרו משנת יעקב ח"א (עמוד שנט) בשם זקני ירושלים, שאם נולד התינוק בע"ש לאחר כ"ד דקות מהשקיעה, נימול בשבת. ע"ש. והרה"ג ר' יעקב סופר ז"ל בכף החיים (סימן שלא ס"ק לה) הפריז על המדה, וכתב, שאין מלין בשבת אא"כ נולד אחר צאת ג' כוכבים בינונים, שאז הוי לילה ודאי, "וזמנם הוא שני שלישי שעה" אחר השקיעה שנכסית השמש מעינינו. ע"כ. ומלבד שמדברי הסמ"ג מבואר שצאת הכוכבים הוא קרוב לשליש שעה, דהיינו כעשרים דקות, גם מדברי מרן הש"ע (סימן רסא) שתפס כסברת ר"ת, ופסק בסכינא חריפא שאחר כלות שלשת רבעי מיל של זמן ביה"ש, הוא לילה ודאי, ולא חשש כלל לספק של ביה"ש אליבא דרבי יוסי, מוכח שהוא סמוך ממש לסיום ביה"ש דר' יהודה (פחות מחצי דקה), וכדברי הרא"ש והרשב"א הנ"ל, וכתירוץ הראשון של התוס'. וכ"כ מרן הב"י (סימן רצג). וכ"כ הב"ח והפרישה שם. (וראה לשון מרן הש"ע בסי' תרכד ס"ב). וכן תפס במושלם הגאון מהר"י עייאש במטה יהודה (סימן רצג סק"א). ע"ש. ובאמת שהגאון ר' יונה נבון בגט מקושר (דק"ח ע"ב) לא חשש ג"כ להזכיר הספק דביה"ש של ר' יוסי, ומוכח שהוא זמן קצר מאד אחר סיום ביה"ש דר' יהודה, וכלל אותו עם רבע מיל של התוספת. וכן צ"ל לדעת הגאון מהר"י ענתבי הנ"ל. וכל השיעורים של אחרוני דורינו שהם ע"פ ראיית כוכבים בינונים נוגדים למ"ש הרא"ש והרשב"א, שביה"ש דר' יוסי הוא סמוך מאד (כחצי דקה) לסוף ביה"ש דר' יהודה. ומצאתי את שאהבה נפשי, הוא הגרא"ח נאה זצ"ל בספר קצות השלחן ח"ג (דף סט ע"ב) שהביא מ"ש הרה"ג רי"מ טוקצינסקי הנ"ל, וכתב להעיר עליו, שמכל הפוסקים ומכללם הסמ"ג והרא"ש הנ"ל מוכח להדיא שסמוך לסיום שלשת רבעי מיל הוא זמן צאה"כ, והוי לילה ודאי, וכ"כ הבית יוסף והבית חדש והפרישה, וא"א לדבריהם להפליג ולהרחיק ביה"ש דר' יוסי יותר ממ"ט אמה (שהוא כחצי דקה), ומה שחוקרי זמנינו לא ראו כוכבים בינונים גם כעבור עשרים דקות מהשקיעה, אלא כעבור כ"ה דקות או יותר, י"ל שזהו משום שאין הסימן של כוכבים מסור לכל אדם, וכמ"ש אדמו"ר הגר"ז "שאז נראים ג' כוכבים בינונים לזכי הראות מהאצטגנינים", ומשמע מדבריו כי מי שאינו אצטגנין או שאינו זך הראות אינו יכול לראות אותם. וכ"כ הפני יהושע (שבת לה א) שאין הסימנים דהכסיף התחתון והכוכבים מסורים לרוב בני אדם. והגר"א בביאוריו (סימן רסא) כתב, שצריך בקיאות גדולה לידע שיש שלשה כוכבים לבד והם בינונים. והקצות השלחן שם האריך עוד להשיב על כל דברי הרי"מ טוקצינסקי בס' בין השמשות. והעלה לדינא ע"פ המתבאר בסידור הגר"ז, שאחר עשרים דקות מן השקיעה בימים השוים בא"י, כגון בניסן ותשרי, הוא זמן צאת הכוכבים, ויש להוסיף ע"ז במוצ"ש תוספת מחול על הקודש. ע"ש. ושפתים ישק משיב דברים נכוחים. שבודאי שאין לעשות חומרות על חשבון דחיית מצות מילה בזמנה. וכמו שהורה לנכון הגאון מהר"י ענתבי הנ"ל. ועם צירופי החומרות של שיעור מיל, ובעיקר החומרא של צירוף זמן ביה"ש דר' יוסי, שבגמרא חששו בהדיא לסברתו להחמיר לענין אכילת תרומה, וכ"ש לענין שבת בנ"ד, וכ"כ המשנה ברורה בביאור הלכה (ס"ס תטו), שמעיקר הדין נראה שהלכה כר' יוסי נגד ר' יהודה, כדאמרינן (בפסחים ב א ובמגילה כ ב) דקי"ל דעד צאת הכוכבים יממא הוא, אלא דמחמרינן כר' יהודה לענין שבת. כדאיתא בשבת (לה סע"א). ע"ש. (וכ"כ עוד המשנה ברורה בשער הציון סי' רלג ס"ק כא, וסי' תקסב סק"א. וע"ע בביאור הלכה סימן רסא ס"ב בד"ה ושיעור זמן ביה"ש, ובסי' שלא בד"ה ביה"ש, ובסי' שמב ד"ה ביה"ש. ודו"ק) עכ"פ לא יעלה על שיעור תשע עשרה דקות, הילכך תינוק הנולד בע"ש אחר עשרים דקות מהשקיעה שפיר מלין אותו בשבת. ומה שחשש בשו"ת שבט הלוי ח"ד (סימן קלד אות ג), שקשה לסמוך על שעון בדיוק של דקה או שתים, הנה בזמנינו בדרך כלל מדייקים השעונים הן בדרך הטלפון והן על ידי הרדיו מדי שעה בשעה, ואין לחוש בהם לאי דיוק, וכמ"ש הרב בית דוד (סימן קכו) עוד בזמנו, וכ"ש בזמנינו. ומ"ש עוד בשבט הלוי שם, שאם הוא מחמיר במוצ"ש כדעת ר"ת, פשוט שאסור לו למול בשבת תינוק שנולד לו בתוך ארבע מילין, משום דלדידיה הוי כנולד בע"ש. במחכ"ת דבריו תמוהים, שהרי המנהג פשוט בא"י כסברת הגאונים, שנהגו כן ע"פ גאוני עולם, וא"כ מה בכך שהוא נהג להחמיר כדברי ר"ת, אטו בידו לעשות מנהג חדש בביטול מצות מילה בזמנה, הרי עליו להתנהג כמנהג כל העולם בא"י לענין מצות מילה, ולא שייך בזה חומרא כלל, שהיא חומרא הבאה לידי קולא בביטול מצות מילה בזמנה. ודו"ק. +ותבט עיני בשו"ת עמק הלכה (סימן קח) שהביא מ"ש מרן הב"י יו"ד (ס"ס רסב) מדברי הגהות מיימוני (פ"א מהל' מילה) בשם הסמ"ג: "שאם לאלתר אחר שהוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור נראו שלשה כוכבים בינונים, יש לסמוך עליהם שהוא לילה אפילו אם למחר שבת, ונימול בשבת, אבל אם שהו לאחר מכן, אם לפי השיהוי נראה להם שהיה יום בעת הוצאת ראשו, אין להם אלא מה שעיניהם רואות, ויהא נימול לשמיני, אפילו אם יארע בשבת". וכתב, ומשמע מדבריו בסיפא דמיירי שנולד במוצ"ש ונראה להם שהיה יום, וקשה, דהא אם נולד בביה"ש נדחה לתשיעי, וא"כ גם אם שהו ניחוש שנולד בביה"ש של ר' יהודה, שהוא במשך שלשת רבעי מיל, אלא נראה דס"ל להסמ"ג דהא דקי"ל שאם נולד בביה"ש נימול לתשעה, אינו אלא בביה"ש של ר' יוסי, שאין אדם יכול לעמוד עליו, אבל בביה"ש דר' יהודה לא מספקא לן, דהוי ספק ספיקא, שמא הלכה כר' יוסי וא"כ עדיין יום הוא, ואפי' לר' יהודה שהוא ביה"ש, הו"ל ספק יום ספק לילה, והוי ספק בגוף המעשה וספק בפלוגתא דרבוותא דחשיב שפיר ס"ס. ובכה"ג הלכה כר' יוסי להחמיר במצות מילה בזמנה שתהא דוחה שבת, וראיה לכך מהא דאמרינן בשבת (קלג ב), באוקימתא דרב אשי, לעולם אומן (מוהל), וכגון דאתא בבין השמשות דשבת, ואמרו ליה לא מספקת, ואמר להו מספקינא, ועבד ולא איסתפק, ואשתכח דחבורה הוא דעבד וענוש כרת. ובביה"ש דר' יהודה לא שייך לומר דא"ל לא מספקת, דהא שהות טובא איכא, א"ו דבביה"ש דר' יוסי קאמר, ולאו דוקא בביה"ש ממש אלא קצת קודם, דבלא"ה ליכא כרת, דהא ספק הוא, אלמא דעכ"פ לא קפדינן אספק לילה נגד מצות מילה בזמנה, וש"מ דביה"ש דר' יהודה לא מספקא לענין מילה שעדיין אינו ענוש כרת, דהא ספק הוא לר' יהודה, וקודם ביה"ש ודאי שלא התחיל שהיאך יאמרו לו לא מספקת. ומוכח דלא חיישינן לספקא דביה"ש כר' יהודה לענין מצות מילה בזמנה וכו'. עכת"ד. והנה ז"ל הרמב"ם (פ"ב מהל' שגגות ה"ט): "אומן שבא למול ביום השבת לפנות היום, ואמרו לו לא נשאר פנאי ביום כדי שתמול, ואם תתחיל למול לא תשלים עד יציאת השבת, ונמצאת חובל בשבת ולא עושה מצוה, ואמר רגיל אני וזריז ובמהרה אמול, אם לא השלים עד יציאת השבת הרי זה חייב חטאת, שהרי התרו בו". עכ"ל. ומבואר שבא למול ביום השבת עצמו קודם ביה"ש, אלא שנתעכב במילה ולא הספיק לגמור המצוה עד שיצא השבת, וכבר מצאנו בכמה מקומות בש"ס לשון "בין השמשות", והכוונה היא בסוף היום. כמו בביצה (יט א) דקא רהיט ואזיל בבין השמשות, ופירש רש"י, קודם יציאת היום. וכן בב"ק (לב א). ובב"מ (מב א). ע"ש. וכן מצאתי בשו"ת הגאון רעק"א (סימן קעד), שהביא הסוגיא דשבת (קלג ב) הנ"ל, וכתב, דהא דאמרינן כגון דאתא בביה"ש, נ"ל דלאו דוקא בביה"ש, שא"כ היאך חייב כרת הא הוי ספק לילה, א"ו דהוי סמוך לביה"ש, וא"ת א"כ הרי בזמן ביה"ש שהוא שלשת רבעי מיל בודאי שיש שהות לגמור המילה, ואמאי חייב כרת, דילמא ביה"ש יום הוא ושפיר עבד במה שהתחיל למול סמוך לביה"ש, כיון שיכול לגמור בביה"ש. לק"מ, דאף דקמי שמיא גליא דביה"ש יום, מ"מ כיון דאנן לא ידעינן, דשמא לילה הוא, מוכרח הוא להפסיק למול בביה"ש, דשמא לילה הוא ואינו יכול למול בלילה, וממילא שלא כדין עשה במה שהתחיל סמוך לביה"ש, ובאמת שכל זה באופן שהפסיק למול בביה"ש, אבל אם באמת גמר המילה בביה"ש, היאך יתחייב כרת, דילמא יום הוא, ומל הכל בשבת, אלא על כרחך דמיירי שלא גמר המילה, ונתחייב כרת. עכת"ד. וכיו"ב כתב בשו"ת חבלים בנעימים כרך א' (בתשובה סימן יח דצ"ה סוף ע"ד). ע"ש. ולפ"ז נדחית ראית העמק הלכה מההיא דשבת. (וע' בשו"ת מהרא"ל (חיו"ד סימן ט אות ו) בד"ה עוד ראיתי, שלשון בין השמשות יפול על זמן "מן המנחה ולמעלה", כלשון התרגום של בין הערבים "בין שמשיא" וכו'. ע"ש. וע"ע במנחת עני הנד"מ ח"ב (עמוד קפו). ע"ש. וע"ע במש"כ בזה בשו"ת יביע אומר ח"ו (חיו"ד סימן כג אות ה). ודו"ק. ובעיקר חידושו של הרב עמק הלכה הנ"ל שאין להשגיח בספק של ביה"ש דר' יהודה במקום מצות מילה בזמנה, יש להעיר שלא זכר שר ממ"ש הרדב"ז בתשובה ח"ד (סימן רפב) בדין תינוק שנולד בע"ש אחר שקיעה, ואחר שהעלה שהעיקר להלכה כדברי ר"ת שבתוך שיעור שלשה מיל ורביע אחר השקיעה יום גמור הוא, ורק אח"כ נכנס בין השמשות, כתב, שגם אם יש ספק אם התינוק נולד בתוך זמן ביה"ש של ר"ת, או נולד קודם לכן, שאז יש ספק ספיקא, שמא נולד קודם ביה"ש, ויום גמור הוא, ונימול בע"ש. ואת"ל שנולד בביה"ש, שמא ביה"ש יום הוא, מ"מ אין זה ספק שקול, כי שמא ביה"ש יש בו מן היום ומן הלילה וכו', הילכך יש לדחות מילתו ליום ראשון. ע"ש. (ובשו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סימן כג אות ד כתבתי להעיר בזה ע"ד הרדב"ז הנ"ל, ושו"ר כעת שכן העיר גם בשו"ת שבט הלוי (חאו"ח סימן מט) בד"ה להלכה. ע"ש). ומבואר להדיא דחיישינן לביה"ש של ר' יהודה, ואף לספק דביה"ש שי"ל שמא נולד קודם לכן, בכל זאת דוחים מצות מילה בזמנה משום כך. והנה בספר תוספת שבת (ר"ס רסא) כתב דה"ט דלא חשיב ספק ספיקא כנ"ל, משום שאע"פ שהספק של ביה"ש הוא ספק לכל העולם, אבל הספק דשמא נולד קודם ביה"ש הוא ספק חסרון ידיעה דלא חשיב ספק. ע"ש. אולם הנה המנחת יעקב (בקונט' הספקות אות לד, ובתורת השלמים אות מד) כתב בשם המשאת בנימין (סימן נ), שגם אם ספק אחד הוא מחסרון ידיעה, מ"מ אם נצטרף אליו עוד ספק יש להתיר מטעם ס"ס. והסביר בשו"ת בית שלמה (חיו"ד סימן קסב), משום דהא דספק חסרון ידיעה לא חשיב ספק, אין זה אלא מדרבנן, אבל מה"ת ספק גמור הוא, ובהצטרף ספק נוסף חשיב שפיר ס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן ולקולא. ע"ש. וכ"כ בשו"ת מהרש"ם ח"א (סימן סח) בד"ה ועכ"פ. וכן במשמרות כהונה (טהרות פרק ד משנה ה). ע"ש. וה"נ שספק ביה"ש הוא ספק לכל העולם שפיר חזי לאצטרופי לס"ס. אך הרב מחצית השקל (ר"ס רסא) כתב דחשיב ס"ס משם אחד. וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סימן קמה) ושכ"כ בס' שלום ירושלם. (וע"ע בס' חקר הלכה ח"א דמ"ג ע"ג). אולם בשו"ת רבינו יוסף מסלוצק (סימן ט) כתב לדחות טעם זה בשתי ידים, שמכיון שהספק הראשון מוסיף על הספק השני לא חשיב ס"ס משם אחד, וגדולה מזו כתב הנוב"י קמא (חיו"ד סימן מא) בד"ה ואנן. גם כתב לדחות הטעם דחסרון ידיעה, שהרי לא שייך זה ביום המעונן, שהוא ספק לכל. ע"ש. וכן בשו"ת ארץ צבי פרומר (סימן קה ובהשמטות) העלה דס"ס הנ"ל לא הוי בכלל ס"ס משם אחד, ושפיר יש לסמוך עליו להקל. ע"ש. וכבר כתב כן בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן רל) דשפיר חשיב כה"ג ס"ס להקל. וכבר כתבתי כן בשו"ת יביע אומר ח"ו (חיו"ד סימן כג אות ד), והנפתי ידי שנית בספרי טהרת הבית ח"ב (עמוד רסח - רסט) דבכה"ג חשיב שפיר ס"ס, והבאתי כן מדברי גדולי האחרונים. ע"ש. אמנם ראיתי להגאון הפלאה בסוף פ"ק דכתובות (טו א) בד"ה ובזה תירצתי, שהביא קושית התוס' (שבת קלה א) דלמה לי קרא ערלתו ודאי ולא ספק, למילף שאין ספקו דוחה שבת, תיפוק ליה דמספקא לא מחללינן שבתא, ותירץ שיש נפקא מינה להיכא דאיכא ספק ספיקא למולו בשבת, וכיון שהתורה מיעטה ספק להדיא אפי' ס"ס אסור. ע"ש. ולפ"ז נראה שאם נולד בשבת אחר שקיעה, וספק אם הוא בתוך ביה"ש של ר"ת או קודם לכן, אין למולו בשבת משום ספק ספיקא. והנה בספרי לוית חן (סימן צז עמוד קסג) הבאתי מ"ש בשו"ת בית יצחק (ח"ב מיו"ד סימן צה אות ג) להעיר על מ"ש הגאון מליסא בדרך החיים, שבספק אם נולד בביה"ש בע"ש סמוך ללילה, או שמא נולד בליל שבת, יש למולו בשבת, משום ספק ספיקא, שמא בלילה נולד, ושמא ביה"ש לילה הוא, ועוד שיש חזקת מעוברת והשתא הוא דילדה, והעיר הבית יצחק, דהכא לא מהני ס"ס למולו בשבת, דקי"ל (שבת קלה א) ערלתו ודאי ולא ספק. וכל שהתורה אסרה ספק, אף ס"ס לא מהני, כדין ספק טומאה ברשות היחיד, שכל שאתה מרבה ספקות וספקי ספקות ספקו טמא. עכת"ד. ושם העירותי עליו ממ"ש התוס' (שבת קלה א) להקשות דלמה לי קרא דערלתו ודאי ולא ספק, תיפוק ליה שאין לחלל שבת מספק, ותירצו דאסמכתא בעלמא הוא, ואם איתא לדברי הרב בית יצחק נימא דקמ"ל קרא שאף ספק ספיקא לא מהני. והן עתה בראותי דברי ההפלאה הנ"ל שבאמת מתרץ כן קושית התוס' הנ"ל, אין הכי נמי שגם הרב בית יצחק יאמר כן לקושטא דמילתא, ומ"מ אין מקום להקשות על הגאון מליסא מכאן, שהוא יסבור כהתוס', דשפיר מהני ס"ס למולו בשבת. וראיתי בשו"ת מהר"ם יפה (ס"ס יט) שסמך סמיכה בכל כחו ע"ד ההפלאה דלא מהני ס"ס למולו בשבת. ע"ש. וזה שלא כמו שפשוט לו להרב עמק הלכה שבנולד במוצ"ש בביה"ש דר' יהודה, איכא ס"ס למולו בשבת, שמא הלכה כר' יוסי שעדיין יום הוא, ושמא ביה"ש יום הוא. ונימול בשבת, ושכן דעת הסמ"ג, ולפי האמור י"ל דלא מהני ס"ס בזה. וצ"ע+.
ח) וחזות קשה הוגד לי בראותי להגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"ב (סימן קלד) שכתב, וכשאני לעצמי נ"ל שבמקומינו גם כשעברה חצי שעה אחר שקיעת החמה עדיין אין הכוכבים נראים כי אם כעבור עוד חמש או עשר דקות, דהיינו שלשים וחמש דקות או ארבעים דקות אחר השקיעה, שאז נראים כוכבים בינונים. ומרן הש"ע (סימן רצג) כתב, שצריך להזהר מלעשות מלאכה במוצ"ש עד שיהיו שלשה כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים, א"כ אם נולד התינוק בע"ש אחר שקיעת החמה כל עוד אינו לילה ודאי דהיינו שנראים שלשה כוכבים בינונים רצופים ולא מפוזרים, אין למולו בשבת, ואם הוא יום מעונן צריך עד שיצא הספק מלבו דהיינו כארבעים דקות אחר השקיעה, הלא"ה נימול ליום ראשון. וזהו מנהג עירנו איזמיר, וכן ראוי לנהוג. ע"כ. והנה מה שהצריך שיהיו שלשה כוכבים בינונים "רצופים ולא מפוזרים", במחכ"ת אינו מחוור, שהרי מבואר בבית יוסף (סימן רצג) בשם הר"ן (שבת לה א) ע"פ הירוש' דברכות, שצריך שיהיו שלשה כוכבים רצופים, אבל מפוזרים אסור בעשיית מלאכה, משום תוספת מחול על הקודש. ע"ש. וא"כ גבי תינוק שנולד בליל שבת, בודאי שא"צ שיהיו הכוכבים רצופים, אלא גם במפוזרים שפיר דמי למולו בשבת. וכן מתבאר במג"א ובמטה יהודה שם. ומה שהרחיק לכת להצריך שלשים וחמש דקות או ארבעים דקות אחר השקיעה, אפשר שזהו כדי שיהיו רצופים, ולפי האמור שא"צ רצופים די בפחות מכן. וצ"ע. ועכ"פ לא יעשה כן במקומינו, שהרי התנאים והאמוראים דיברו על אופק ארץ ישראל ובבל, וע"פ המבואר שבין השמשות דר' יוסי סמוך ונראה לביה"ש דר' יהודה (בשיעור חצי דקה של הפרש ביניהם), די בעשרים דקות אחר השקיעה בע"ש. ובימי חרפי אירע שנולד בן לאחד מהחברים ז"ל בע"ש עשרים דקות אחר השקיעה, וחשב לדחות הברית מילה ליום ראשון ע"פ דברי הרב לב חיים הנ"ל, ונומתי לו שאין לבטל מצות מילה בזמנה בשביל דברי הרב לב חיים, כי הרב במקומו דיבר, אבל בא"י יש למולו בשבת, ואסור לדחות המילה ליום א', ואחר שהצעתי דברי הנ"ל לפני גדולי הרבנים לקדושים אשר בארץ המה, נמנו וגמרו להסכים לדברי לעשות המילה בשבת, וכן נעשה מעשה. והמוהל היה הרה"ג הצדיק רבי צדקה חוצין זצ"ל. וקי"ל מעשה רב.
ט) ועדיין אנו צריכים למודעי, כי הנה ראיתי עתה מ"ש ידידנו הגרב"צ אבא שאול שליט"א, בשו"ת אור לציון (חיו"ד סי' י עמוד קלח), אחר שהניח במונח שיש מנהג שלא למול בשבת תינוק הנולד בליל שבת אלא אם כן נולד לאחר כ"ז דקות משקיעת החמה, וכתב, שהטעם לכך משום שאנו רואים בחוש שמהשקיעה עד צאת הכוכבים יש בערך כ"ה עד כ"ח דקות, ואין הכוכבים נראים לפני כן, וזה שלא כמו שאמרו בגמרא (שבת לד ב) שזמן בין השמשות מהשקיעה עד צאה"כ הוא שלשת רבעי מיל, שהוא י"ג דקות וחצי, ולכן אנו צריכים להחליט ולומר, או שזמן השקיעה שלנו נכון, וזמן צאה"כ הנראה לעין אינו נכון, או להיפך, שזמן צאה"כ נכון, וזמן השקיעה אינו נכון, כי יש להסתפק מה היא השקיעה האמור בגמרא, האם היא כשגלגל החמה שוקע ונעלם מעינינו, או שמא אין השקיעה אלא כשהאדמומית הנראית במערב תעלה למעלה ותיעלם, ומשום ספק זה י"ל שאפילו אם נולד אחר כ"ד דקות הוי ספק בין השמשות עד אחר כ"ז דקות וכו'. עכת"ד. והנה בשבת (לד ב) איתא, ת"ר איזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון (השחיר תחתון של כיפת הרקיע הסמוכה לארץ. רש"י) ולא הכסיף העליון בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה. ואמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל, כרוך ותני, איזהו ביה"ש משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה. ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הכי קתני משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין יום, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה. ואזדו לטעמייהו, דאיתמר, כמה שיעור בין השמשות, אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת רבעי מיל, ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל שני שלישי מיל. ואיכא בינייהו פלגא דדנקא, (אחד משנים עשר במיל). ומעתה אפילו רב יוסף דאמר שכל זמן שפני מזרח מאדימין יום הוא, אף שהוא מודה לרבה שעם כלות שיעור שלשת רבעי מיל מהשקיעה הוא לילה, שאז הוא זמן צאת הכוכבים, ואין המחלוקת בין רב יוסף לרבה בשיעור אחד מי"ב במיל אלא על הזמן שאחר השקיעה עד תחלת בין השמשות, שלדעת רבה מיד עם השקיעה ביה"ש הוא, ולרב יוסף עדיין יום הוא, וכעבור אחד מי"ב במיל מתחיל ביה"ש. אבל על זמן סיום ביה"ש והתחלת הלילה לכ"ע אם עבר זמן שלשת רבעי מיל מהשקיעה הוא זמן צאת הכוכבים, ולילה ודאי הוא. ולהלכה קי"ל כרבה, וכמ"ש הרי"ף שם, וז"ל: והא דפסק ר' יוחנן הלכה כר' יהודה לענין שבת לא איבריר לן כמאן מנייהו פסק אי כרבה או כרב יוסף, ועבדינן לחומרא, דספק איסורא לחומרא, ועוד דסוגיא דכוליה תלמודא כל היכא דאיפלגו רבה ורב יוסף הלכה כרבה, בר משדה ענין ומחצה, הילכך משתשקע החמה איתקדיש ליה יומא ואסור בעשיית מלאכה. ע"כ. וכ"כ בספר העתים (עמוד כב) בשם גאון. וכ"כ הרא"ש שם, אלא שכתב בשם רבינו יונה לדחות ראית הרי"ף, דשאני הכא דפליגי אליבא דאחריני, ומ"מ עבדינן לחומרא. ע"ש. (וע' בספר יד מלאכי סימן תקצו ותקצז). ובשו"ת מהר"ם אלשקר (סימן צו) הביא תשובה מרב שרירא גאון ורב האי גאון, שכיון שנחלקו בזה רבה ורב יוסף לענין שבת דהוי איסורא דאורייתא אזלינן לחומרא. ע"ש. והנה מבואר ג"כ בתשובת רבינו נסים גאון, שהובא בשו"ת מהר"ם אלשקר שם, שכאשר תפול עגולת השמש למטה היא שקיעת החמה, ומשקיעת החמה עד צאה"כ הוי בין השמשות. וכ"כ רבינו אברהם בן הרמב"ם, שכאשר תערוב השמש הוא זמן בין השמשות, ואפילו אם שקע רוב השמש באופק ולא נשאר ממנה כי אם דבר מועט הרי הוא יום, כל עוד שלא תשקע כל עגולת השמש בכללה וכו'. ע"ש. ומעתה הרי מבואר שאין לנו שום ספק שפירוש השקיעה היינו משגלגל החמה שוקע ונעלם מעינינו, ואז מתחיל ביה"ש ונמשך כשלשת רבעי מיל, ובסיומו לכ"ע הוי לילה ודאי, (בתוספת זמן ביה"ש דר' יוסי, שהוא כחצי דקה לאחר מכן, ולדעת הגר"ז בסידורו ביה"ש דר' יוסי נמשך שתי דקות, ועכ"פ אחר עשרים דקות מהשקיעה הוי לילה). וכ"כ הגאון מהר"י נבון בגט מקושר (דק"ח ע"ב) שתיכף ומיד אחר שקיעת החמה שנכסית מעינינו מתחיל זמן בין השמשות, ונמשך שלשת רבעי מיל, ולכן כל ששוהים במוצ"ש כשיעור מיל יוצאים ידי חובת ספק בין השמשות וגם ידי חובת תוספת מחול על הקודש. ע"ש. וכ"כ בביאורי הגר"א (סימן רסא), והובא ג"כ במשנ"ב בביאור הלכה שם בד"ה מתחת השקיעה, שמיד אחר שקיעת גוף השמש מתחיל ביה"ש דר' יהודה וכו', וכ"כ הגאון הקדוש רבי יעקב ענתבי בכת"י, והובא בשו"ת שערי עזרה טראב (חאו"ח סימן כג דכ"ג ע"ד) שמיד אחר שקיעת החמה מתחיל ביה"ש ונמשך שלשת רבעי מיל שהוא י"ג דקות וחצי. ע"ש. וכ"כ עוד אחרונים ההולכים אחר שיטת הגאונים, דנהגינן כוותייהו, וא"כ אין כל שחר לדברי האור לציון הנ"ל, שאומר דלא הוי לילה ודאי אלא אחר כ"ז דקות מהשקיעה, שהוא היפך פסקי רבותינו הראשונים והאחרונים, ומה נדע מה שלא ידעו הם, ומה שאין הכוכבים נראים לנו בסיום שלשת רבעי מיל מהשקיעה, הוא מפני שצריך בקיאות רבה להבחין בהם, וכמ"ש הגר"ז בסידורו שצ"ל אדם בקי ואצטגנין וזך הראות, והסביר דבריו לנכון הקצות השלחן כאמור. וע"ע בחי' הרשב"א שבת (לד ב) ובתוס' רי"ד שם. ואפשר שדברי הרה"ג רי"מ טוקצינסקי בספר בין השמשות גרמו להאור לציון הנ"ל לנטות מקו האמת. וכיו"ב כ' גם בס' ישראל והזמנים (עמוד נז) בשם ספר אור מאיר, שגם להגאונים אין ביה"ש מתחיל מיד עם השקיעה, ושרק הגר"א סובר שמיד עם שקיעה"ח מתחיל זמן ביה"ש וכו'. ע"ש. וליתא, וכמבואר מדברי רבינו נסים גאון ורבינו אברהם בן הרמב"ם הנ"ל. [ומכאן תשובה גם למ"ש בשו"ת אור לציון (חאו"ח סימן כ) ע"פ היסוד הנ"ל שמותר להתפלל מנחה עד כ"ה דקות אחר השקיעה, כי עד אז יש להסתפק שמא יום הוא, ולכן בדיעבד אפשר להתפלל מנחה בעת ההיא. ע"ש. ולפי האמור אין לסמוך על יסוד רעוע כזה גם לגבי מנחה דרבנן. כי בנפול היסוד נפל הבנין, והגם שהרב אור לציון אהובינו האמת אהובה יותר]. וע' בשו"ת מנחת אלעזר ח"א (סימן כג), ובשו"ת קנין תורה ח"א (סימן צו). וי"ל ע"ד. ודו"ק.
י) מסקנא דדינא שתינוק שנולד בערב שבת עשרים דקות אחר השקיעה, בימי ניסן ותשרי שהיום והלילה שוים, נחשב לילה ודאי, ונימול בשבת, שהיא מילה בזמנה ודוחה שבת, אבל אם נולד קודם לכן, יש לדחות המילה ליום ראשון שאחר השבת. והנלע"ד כתבתי.