ישבב הסופר כתב:"כדין תענית שבשעת השמד"?
אז ככה: בעצם כל התעניות יש להם דין של הפסקה מבעו"י ולילו עמו וה' עינויים, כיוה"כ. ואם כן למה אין נוהגים כך רק בתשעה באב?
הר"ן על הרי"ף בר"ה פ"א במתני' "על ששה חדשים" בד"ה ודאמרינן הכא, כותב בשם הרמב"ן, שבגמ' אמרו אודות שאר תעניות "אין מלחמה ואין שלום, רצו מתענין ורצו אין מתענין". והרמב"ן כותב שהאידנא שקבלו כל ישראל את התעניות כחובה, אין היתר של "לא רצו אין מתענין". והר"ן מוסיף [בשם הרמב"ן?] ששאר העינויים לא קבלו עליהם כל ישראל בשאר תעניות, ולכן זה בגדר "לא רצו" לענין שאר העינויים והפסקה מבעו"י, ו"רצו" רק בתענית אכילה ושתיה, ויומו בלבד.
אז כנראה ס"ל לאותו גדול מישראל דכל זה דאמרן הוא רק במצב של "אין מלחמה ואין שלום" דאז ברצו תליא מילתא, וכיון ד'רצו' כל ישראל וקבלו רק תענית אכילה ושתיה אז אין חיוב על יותר. אבל אי נימא דעתה הוא בגדר "יש מלחמה ואין שלום", אז אולי חזר הדין ויש חיוב להתענות בהפסקה מבעו"י וה' עינויים.
האם לזה כיוונת? מי הוא אותו אדם גדול?
איש_ספר כתב:היום ליוותי גדול אחד לבית המרחץ, לשם הלך לטבול ולרחוץ במקום רחיצת מחר, ודברי הרמב"ן בפיו, שבשעת השמד דינו כת"ב. (והזכיר את זקני מגנצא שכשר"ח אב חל בער"ש היו מקדימים לרחוץ ביום חמישי).
מחולת המחנים כתב:אבל עדיין יש לעיין, דתינח שאר עינויים יכול להוסיף על עצמו כמה שרוצה, אך כאן במניעת הרחיצה הרי גורע מעונג שבת ומהיכי תיתי למנוע כאן.
ובפרט שהרי להלכה לא נתקבלה דעתם של זקני מגנצא לגבי ר"ח אב שחל להיות בער"ש, וכפי שנתבאר במשנ"ב סי' תקנ"א ס"ק פ"ט, וגם אז מותר לרחוץ בחמין, (אא"כ נניח את המשנ"ב במדף העליון).
בכור שטן כתב:בלי להכנס ל'שמד' המבוקש ואיננו, האם אותו גדול גם התענה מבעו"י?
מ.ל. כתב:של"ה מסכת תענית (נר מצוה): ומבואר מדברי הפרדס שנתחבר בשם רש"י ז"ל, שעל כן איזה יחיד שמרגיש בעצמו שיוכל לעמוד בזה, טוב לו בכל ארבעה צומות שיחמיר על עצמו לפסוק האכילה מבעוד יום, ע"כ. ונראה בעיני, דדוקא באכילה ושתיה להפסיק מבעוד יום יחמיר, כדי שיהיה תענית שלם יום ולילו, אבל בשאר דברים אין צריך להחמיר, מכל מקום אם מחמיר בהן גם כן, בינו לבין עצמו שלא יהא נראה כיוהרא, תבא עליו ברכה.
בכור שטן כתב:לא הבנתי את תשובתך מי שחושש שזה שעת השמד צריך לצום מהלילה ולא רק ביום.
את הפרדס חפשתי גם אני בעבר ולא מצאתי.
סוקר כתב:אם כיוונו כאן לר' שריה דבליצקי שליט"א, אכן שמעתי שהוא סבור כן, ולכן צם כבר מהערב.
כמדומה 'ששעת השמד' לענין זה אינה שמד של הריגות אלא גזירות של המלכות. (האם הרמב"ן לא כותב על זמנו שהוא שעת השמד? ואיזה הריגות היו אז?) אבל אני לא בסוגיא, ומי שיודע יודיע.
ישבב הסופר כתב:היכן מפורש בדברי הרמב"ן שבשעת השמד הדר דינא שמחוייבים בכל העינויים והפסקה מבעו"י? הבאתי לעיל דברי הר"ן, ולכאו' יש לומר דלפי החשבון כן צריך להיות שי' הרמב"ן אבל לא בפירוש איתמר. גם בתוה"א האריך הרמב"ן בזה, אבל לא ראיתי שם מפורש כן.
ישבב הסופר כתב:היכן מפורש בדברי הרמב"ן שבשעת השמד הדר דינא שמחוייבים בכל העינויים והפסקה מבעו"י? הבאתי לעיל דברי הר"ן, ולכאו' יש לומר דלפי החשבון כן צריך להיות שי' הרמב"ן אבל לא בפירוש איתמר. גם בתוה"א האריך הרמב"ן בזה, אבל לא ראיתי שם מפורש כן.
עתניאל בן קנז כתב:אגב, לסוברין שכיום נידון כשעת השמד,
האם גם לגבי למסור את הנפש על ערקאתא דמסאני יסברו כן. ויחייבו לאדם להעמיד עצמו להריגה שלא לעבור על מנהג ישראל?
כנראה דעת רוב עמ"י שלא צמו היא שכיום נעקר הדין של התעניות לגמרי, השאלה היא מה המקור.גאולה בקרוב כתב:לגבי זמן השואה- כ"כ ב"נפש הרב" לתלמיד הגריד"ס זצ"ל עמ' קצז בשמו, שהיו גדולים באירופה שכך ס"ל, שהוא שעת השמד ונהגו בכל התעניות כל החומרות של ט"ב
[האם יש הו"א לחשוב אחרת על זמן השואה, כשרוב מנין ובנין עם ישראל בסכנת מוות? חוץ מיהדות ארה"ב]
בכור שטן כתב:לא הבנתי את תשובתך מי שחושש שזה שעת השמד צריך לצום מהלילה ולא רק ביום.
את הפרדס חפשתי גם אני בעבר ולא מצאתי.
גם זו לטובה כתב:בכור שטן כתב:לא הבנתי את תשובתך מי שחושש שזה שעת השמד צריך לצום מהלילה ולא רק ביום.
את הפרדס חפשתי גם אני בעבר ולא מצאתי.
גם אני חיפשתי כעת ולא מצאתי, ובשביל זה נכנסתי כעת לפורום, ואני רואה שאני לא היחיד של"מ.
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים