כמות המים שהִשקו את הסוטה

[חכם באשי]

איזו כמות מים הִשקו את הסוטה?

הנה ב'כלי יקר' (במדבר ה יז) כותב: "ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש. לפום ריהטא נ"ל ענין בדיקה זו כי בכל מקום שתמצא גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה, והנה מים אלו שנתקדשו בכיור ובתוכם השם שנמחה ודאי יש בהם קדושה יתירה, וכל משקה יוצא דרך בית הרחם בשתן לפיכך אם נטמאה ולא היה שם גדר ערוה אינו דין שמים קדושים אלו יגעו במקום ערוה שנטמא, לפיכך בטנה צבה ויריכה נופלת כי כך הטבע בכל חולי השתן שהמשקה העצור תוך האדם ואין לו דרך לצאת יפעול אחת משתים אלה או שניהם כאחד, דהיינו בטנו צבה כי המותרות הנשאר בבטן ואין לו דרך לצאת גורם נפיחת הבטן, או המשקה עושה לו דרך אחר והוא שנבלעה בבשר הירך ולפי שאין כאן מקומו ע"כ בהכרח יפול בשר הירך ובכלל חתיכות בשר הנופלות יפול גם המשקה דרך שם - - - - - ".
משמע לכאורה, שהישקו את הסוטה כמות די גדולה, המסוגלת להמית אם הם לא יופרשו החוצה.
היש בידי מישהו להוסיף על הדברים?

[איש_ספר]

ברמב"ם פ"ג מסוטה שהמים היו חצי לוג וכ"ה בספרי זוטא. ואף לשיעור הגדול אין כאן יותר מ300 סמ"ק שהוא שיעור קטן.
ובגוף דברי הכלי יקר כנראה מקורו בגמ' בכורות מד, ב: מעשה באחד שביקש להשתין ולא השתין ונמצאת כרסו צבה.
וא"כ א"צ לומר דהשקוה בשיעור מופלג.

[img770]

ראה מה שכתב בעניין שיעור זה של חצי לוג בספר "איזהו מקומן", עמ"ס סוטה, (ע' קס"א), ושם ליקט כמה מקורות בזה.
ובספר "מחנה יוסף", על הרמב"ם. בע' ע"ח, מעלה שלדעת הרמב"ם, אין הפי' שהשיעור הוא חצי לוג, אלא שעיקר הדין הוא שהמים יתקדשו מן חצי הלוג שבמקדש. (אבל ראה ב"אמרי חיים" (על קדשים ונדה), ע' 28 שלכאו' לא סובר כן).
ובעניין זה עוד העירו רבים.

עכ"פ, זהו רק לעניין השיעור. ועדיין לא איפשיט לן אם חייבת הסוטה לשתות את כל המים, או שמא רק חלקן. ובדברי הגמ' (סוטה יח, א) דנו כבר,
ועיין בזה בשו"ת מוצל מאש סי' נ"א, ובעבודת דוד ע' ק"ג, ובעוד הרבה.

ומ"מ נפקא לן שעכ"פ בדיעבד לא חייבת לשתות את כל כמות המים.
וא"כ מקרה זה יצא ולימד שאין הסוטה צבה ונופלת מפני כמות המים, אא"כ נאמר שגם בכמות מועטת יש משום סכנה.

[תורה מציון]

לעיקר דברי הכלי יקר יכול להיות שאין כוונתו שפועל באופן טבעי ולפי זה יש מקום לדון באמת כמה שתתה אלא שהעניין קרוב לטבע כי הנס נעשה באופן שיכול להיות לפעמים בטבע וכעין מה שכתבו
(הרמב"ן?) לגבי ויולך ה' .. ברוח קדים עזה ובעוד מקומות .

[ווונדערלעך]

שיעור מים של סוטה פלוגתא דתנאי היא במשנה דסוטה טו: לת"ק חצי לוג, ולר' יהודה רביעית. 

[איש_ספר]

לעיקר דברי הכלי יקר יכול להיות שאין כוונתו שפועל באופן טבעי ולפי זה יש מקום לדון באמת כמה שתתה אלא שהעניין קרוב לטבע כי הנס נעשה באופן שיכול להיות לפעמים בטבע וכעין מה שכתבו
(הרמב"ן?) לגבי ויולך ה' .. ברוח קדים עזה ובעוד מקומות .

פשיטא שאין כונתו לאופן טבעי, צא ופרנס לדבריו מה שאמרו במשנה שם: לא הספיקה לשתות עד שפניה מוריקות ועינה בולטות וכו' והם אומרים הוציאוה הוציאוה וכו'.

[נויירא]

ממש בלי קשר, סתם משהו מעניין.

מתוך מאמרו של יעקב ישראל סטל, דאצ'ה גליון 95:

[חכם באשי]

באמת מעניין.
אבל נראה שלא הבאת את כל המאמר. כיצד ניתן להשיג זאת?

[נויירא]

לא התעצלתי, והא לך:

תמונה ללא שם11.png (87.73 KiB) נצפה 5534 פעמים

תמונה ללא שם22.png (79.5 KiB) נצפה 5534 פעמים

 

תמונה ללא שם33.png (84.53 KiB) נצפה 5533 פעמים

אגב, חכמינו הראשי, הגיליון שלהם שבועי, ועשוי לעניין אותך ביותר, כידיד הייתי ממליץ לך עליו בחום.

להלן הכתובת להצטרפות לרשימת התפוצה: .datshe@gmail.com

[חכם באשי]

תודה. זה באמת מעניין.
גם מפליא, שנותנים לו להביא מקורות 'חיצוניים' (שאני "מחבב" אותם...)

[נויירא]

זש"כ שהגיליון יעניין אותך.
הסגנון שם שונה מהמקובל, וכנראה שאת הסגנון שלך כולם פה מכירים.

[מבי מדרשא]

חושבני שאיני מכיר את הרב סטל הנ"ל‏‏, אך מהעיון בדבריו כאן עולה שמדמה מילתא למילתא, בלא מילתא, כוונתי שהרי לא באר כאן מאומה אלא סתם הביא מקור חיצוני אודות חידוש השקאת סוטה, מאגי כלשונו שמשום מה נשמעת רע, מאגי תגיד על קוסם לא על תורה. וחיבר אליו את סיפורו המופלא של הרחיד"א, שאין לו ולהשקאת סוטה דבר, ונדמה הדבר שחיפש היכן לדחוף עוד מקורות חיצוניים, זאת הרגשתי בענין. ואין לכך מאום עם הצורך, פעמים, בשימוש בדברי חוקרים, כשיש צורך אני לא רואה בכך כל פסול, כידוע לך כבר, באשי, אבל יש פעמים שזה נראה שהערכה לחוקר ולמחקר והנסיון לדחוף ידיעות בנושא עוברת גבול של טעם. לדעתי.

[נויירא]

סטל, הוא עצום בתחום שלו, כל מידע מסוג זה הוא שימושי מאד גם אם לך זה נראה ללא צורך, עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.
אגב, [=http://bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2586422&forum_id=1url] כאן [/url]יש אשכול ארוך אודותיו, וידוע מאמרו - הראשון כמדומני - המעניין אודות חכמת האומות שמישראל היא, שנתפרסם באור ישראל - מאנסי - בגליונות כה - ל. 

אני רואה שהקישור לא הצליח, זה נמצא בבחדרי>ספרים וסופרים>חפשו סטל ותגיעו.
------------------------------
ועכשיו לגופו של עניין:

כמובן שעיקר החידוש בדבריהם הינו ההיתר למחות שם שמים לתוך המי הסוטה במהדורה חדשה, והנידון מתחלק לב':
א)לכאו' ההיתר לשלום בית הינו דוקא באופן המסוים בתור המצוה לעשות כך וזה איננו כאן.
ב)אפילו נאמר ששלום בית מתיר איסור בכל אופן, זהו דוקא בדבר טבעי שודאי יועיל לשלום בית, אך כאן אי"ז אלא סגולה, ובכלל הדין בפיקו"נ שאיננו בדברים סגוליים מחוסר ודאות [כמש"כ בין היתר פיה"מ יומא ].
ג)השלום בית בסוטה הינו במה שלולי המים היתה נאסרת מחמת הקינוי וסתירה, וע"י המים היתה ניתרת לו, ואילו כאן לא נראה שהיו מתירים אותה אליו עפ"י המים [אם כן, הרי שיש לשאול על כך בפ"ע, היאך יתירו], וביותר שהרי נשמע שהמקרים הם באופנים שהיא אינה נאסרת עליו כלל.

האם יוכל אי מישהו ליישב את הדברים.

[מבי מדרשא]

נויירא. אמקד את דברי. חלילה אין לי דבר נגד הרב סטל. גם אם איני בטוח שהוא עצום כלשונך, אין ספק שהוא ת"ח וידיעותיו ניכרות מדפי ספריו, שעל 'אמרות טהורות' התענגתי רבות. 
כוונתי היתה בנוגע למאמר ספציפי זה, אשר בו ניכר כלשוני שבא לתקועאיזה מקור חיצוני. כי מלבד הסוטה אין שייכות בין שני הדברים. אם רצה לידע אותנו במנהג התמוהה של חידוש מחיקת השם, שתמהת עליו רבות ובצדק, היה לו להזכיר זאת לבד. ואם רצה להביא דברי חיד"א היה מביאם. אך מה שעשה, קשר שני ענינים שאין ביניהם קשר של קיימא. וכמדומה שענינו כפי שכבר כתבתי..

[עושה חדשות]

ראה עוד:
viewtopic.php?f=17&t=26970&hilit#p275378