הודעהעל ידי בריסק » ב' מרץ 24, 2014 1:30 pm
אמר הגרי"ד ז"ל: עלינו להדגיש שהדבר ברור ופשוט דהמצות עשה של מחיית עמלק נאמר רק כלפי זרעו של עמלק, כלומר, יוצאי חלציו של עמלק בנו של אליפז ונכדו של עשו. אך לא נצטוינו למחות לא את אביו אליפז ולא את סבו עשו ולא את עמו במידה ואינם מזרע עמלק. כמו כן לא נצטווינו למחות את זכר כל העמים אשר התאכזרו לעם ישראל.
ויש מי שהדפיס (א"ה: ראה הגרי"ד בוסטון ז"ל) בשם מרן הגר"ח זצ"ל, דהמצות עשה של מחיית עמלק אינו רק על זרע עמלק בלבד, אלא על כל אותן הרשעים שבכל הדורות הנלחמים כנגד ה' עמו ומשיחו וממשיכים מורשתו של עמלק, שגם הם בכלל המצות עשה לאבד את זכר עמלק, והוסיפו משמו שבכך יתיישב מדוע לא כתב הרמב"ם אצל המצות עשה של מחיית עמלק "וכבר אבד זכרם", כמו שכתב גבי ז' עממין. ולדבריו לפי הגר"ח ז"ל ניחא. היות וגם היום שייכת מצוה זו - ודברים אלו אסור לאומרן ואסור לשומען, והדבר ברור שהמצות עשה של מחיית עמלק היא דוקא על זרע עמלק בנו של אליפז בן עשו.
והדבר מפורש בדברי הרמב"ם במו"נ ח"ג פ"נ, וזה לשונו: אמנם ספור משפחות בני שעיר ויחסם בפרט הוא מפני מצוה אחת, והוא שהשי"ת צוה למחות זכר עמלק לבד ועמלק אמנם היה בן אליפז מן תמנע אחות לוטן, אך שאר בני עשו לא צוה להרגן, וכבר נתחתן עשו עם בני שעיר כמו שהתבאר בכתוב, והוליד מהם ומלך עליהם ונתערב זרעו בזרעם ושבו ארצות שעיר כלם, והמשפחות ההם מיוחסות למשפחה הגוברת אשר הם בני עשו, וכל שכן זרע עמלק כי הוא היה הגבור שבהם, ואילו לא התבארו היחסים ההם ופרטיהם היו כולם נהרגים בפשיעה, לכן באר הכתוב משפחותיהם ואמר שאלו שתראו אותם בשעיר ומלכות עמלק אינם כלם בני עמלק, אבל הם בני פלוני ובני פלוני ונתיחסו לעמלק להיות אמם מעמלק, זה כלו יושר מהשם עד שלא תהרג משפחה בתוך משפחה אחרת, כי הגזרה לא היתה רק על זרע עמלק.
ועלינו להבין מדוע באמת לא נצטווינו למחות את כל הרשעים שהציקו לישראל אטו עמלק הוא האכזר מכל האכזרים שהרגו מאות רבבות מבני ישראל וביאר מרן הגרי"ז ז"ל: בזה"ל:
וצ"ב מה היה חטאו הגדול של עמלק יותר מכל העמים שנלחמו עם ישראל ושעליו נאמר "מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (בשלח י"ז ט"ז). ובאמת כאן בפסוק מבואר טעם הדבר דעמלק לא היה ירא אלקים, כמש"א "ולא ירא אלקים" וזהו גופא צ"ב במה לא היה ירא אלקים.
ונראה דהנה איתא בב"ק ע"ט ע"א מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה עבד לקונו, אלא כיבד העבד יותר מקונו שהוא ירא מבני אדם ואילו מעין של מעלה לא נזהר, ולכאורה בעינינו הדבר תמוה דאדרבה אדם שלא ירא כבר גם מבני אדם היה צריך להיות עונשו יותר גדול. אכן כד דייקינן חזינן עומקו של הדבר, גזלן לא עושה חשבונות, איננו מחשב בדבר מה שנראה לו עושה ואילו גנב כבר עושה חשבונות הוא ירא מבני אדם ומחשב בדבר איך לעשות שלא יראוהו בעשותו העבירה, ואדם שמחשב ועושה חשבונות ואעפ"כ איננו ירא מאלקים במעשיו רואים דבחשבון ומחשבה הוא מעלים עין מיראת אלקים, אבל אדם שלא מחשב כלום, אין במעשיו לא יראת אלקים דאדם זה לא מחשב ולא בחשבון עשה מעשיו.
והנה גם כאן איתא "ואתה עיף ויגע" עמלק לא התנפל על היהודים בלי חשבון הוא עשה חשבון, חפש ומצא זמן שישראל היו עייפים ויגעים וחשב שזה הזמן להשמידם, ומכיון שעשה חשבון ואת השי"ת לא הכניס כלל בחשבונו, הרי הוא "ולא ירא אלקים". אבל עמים אחרים לא עשו חשבונות, מה שנראה להם לטוב עשו, אבל עמלק במחשבה ובדעת בחשבון שבשעת חולשת ישראל יוכל להתגבר עליהם, ולא השי"ת הוא העושה להם חיל, ממנו לא ירא כלל, ולכן הוא אשר היה "ולא ירא אלקים" והמדה כנגד מדה היה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, דמשום דהוא לא היה ירא אלקים לכן יהא מלחמה לה' בעמלק מדור דור.
אמנם קשיא אם כנים הדברים שנצטווינו למחות את עמלק בלבד ולא את כל הרשעים שהציקו לישראל ובכלל זה שלא נצטווינו למחות את זרעו של עשיו הלוא הוא אדום - אם כן יוקשה ביותר מדוע הקליר מזכיר בשבת זכור את חטאי עשו ואדום. ומאי שייטיה חטאי עשו ואדום לחטאי עמלק. והרי הדבר פשוט שאם לא נצטווינו למחות את זכרם של כל הרשעים ממילא גם אין כל עניין לזכור את חטאי האכזרים חטאי עשו הרשע וחטאי אדום וזרעם ולשם מה מזכירם הקליר.
והנראה בזה. על פי מה שכתב הרמב"ם הנ"ל שמצווה לשנוא את עמלק ומתוך שנאתו אליו להשמיד אותו ועיין בספר המצוות מצות עשה קפ"ט וז"ל: היא שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק מהקדימו להרע לנו ושנאמר זה בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מן הנפשות עם אורך הזמן. והוא אמרו יתעלה (שם) זכור את אשר עשה לך עמלק. הרי מבואר מדברי הרמב"ם שיש מצווה לשנוא את עמלק בנוסף למצוות מחה תמחה את זכר עמלק. וכן הוא ברמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ה ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו, שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.
ועוד יותר מזה. עלינו לשנוא אותו כשיעור השנאה שהיה לישראל כנגד עמלק בשעה שלחמו איתו כשיצאו ממצרים, שהרי כתב, ולא תחלש שנאתו וכו' – ועתה ניחא שהקליר הזכיר חטאי עשיו ועשיו המציקים לישראל מאז היותינו לעם לעורר השנאה לזרעו עמלק. ואין כמו הזכרת חטאי עשו ואדום כדי לעורר בלבבנו את השנאה לעמלק.
בדיבוק חברים על פי דברי מרן הגרי"ז והגרי"ד ז"ל ועוד.