ישראל גד כתב:מה שכתבת שיהיה הבדל בין אדם לחבירו ובין אדם למקום זהו תימה דהרי כל מה שאסור זה רק בצווי התורה וכמו בכל ספיקות דממונא שספיקא לקולא גם אם האדם עצמו מסופק יהיה לו מותר שזה מה שהתירה תורה.
ניים ושכיב כתב:נלענ"ד שיש לחלק בין כל דברי הפוסקים שהביא הרב פותהא"ש לבין המס"י.
הפוסקים הנ"ל מדברים לענין אדם שאומר, נכון שהתורה וחז"ל הקילו מחמת הספק, אבל אני חושש שמא בכל זאת יש פה איסור. דעה כזו יש בה מן המינות, כי הוא לא סומך על שיקול דעתם של התורה וחז"ל, וגם מן הטעות, כי אם ההלכה היא שמותר אז אין איסור לחשוש לו.
אך המס"י מדבר לענין אדם מיחידי סגולה שאומר, נכון שהדבר מותר לגמרי מן הדין, אך אני פורש מכל עניני עוה"ז שאינם הכרחיים לי, כי אני חושש שמא מחמת שאתרגל להנות או להקל או להתחבר באופנים המותרים אבוא להנות או להקל או להתחבר באופנים האסורים.
מה שכתבתי מבוסס על פי"ג ופי"ד במס"י, ומחמת אריכות הלשון שם לא ציטטתי פה כלום.
סגן אלוף כתב: האם היה אומר בעל האו"ה שמותר שלא לסמוך על ביטול ברוב, או היה אומר הש"ך שמותר שלא לאכול בשר אחר חלב, וכן ברמ"א ובבני יששכר, יעוין בכולם היטיב
אלף אלפים כתב:סגן אלוף כתב: האם היה אומר בעל האו"ה שמותר שלא לסמוך על ביטול ברוב, או היה אומר הש"ך שמותר שלא לאכול בשר אחר חלב, וכן ברמ"א ובבני יששכר, יעוין בכולם היטיב
מה מאד נפלאו דבריך, אתה בעצמך מביא מבעל או"ה ומהש"ך שמותר להחמיר בדיני ספיקות וא"כ על מה תלונותיך
גם מה שכתבת וז"ל דבשלמא באיסורי בן אדם לחבירו ושאר איסורים שהדעת מכריעה כמותם יש טעם להתרחק מצד איסור אפילו המותר מעיקר הדין כיון שסוף סוף יש תקלה בדבר, אבל בחוקים שחקק הקב"ה הרי הוא עצמו התירם במקום רוב וחזקה וא"כ איזה הפסד יש בדבר שיאכלם אף אם יעלה בידו לבסוף בשר חזיר עכ"ל, יש תימה שהרי גם חוק יש לו טעם ואם התורה גילתה את הסוד ודאי יש להשמר מן האיסור גם כאשר אין דיני הספיקות כן
היטבת לראות, אכן לא עיינתי בגוף הדברים, אלא סמכתי על העתקתך. עתה עיינתי בכל הדברים, ולא הבנתי מה מום מצאת בדברי. הפ"ת בשם סולת למנחה (מי זה מנ"י שכתבת?) והמהרש"ל כתבו לאסור משום דמיחזי כמינות, ומשמע כמו שביארתי. וברמ"א משמע מרוב ראיותיו שמדבר רק לענין חומרא מחמת חשש איסור, וכמו שביארתי. אל הבנ"י לא התייחסתי בדברי, שאני כתבתי 'פוסקים' והוא לא ספר פסק. אכן הוא אומר ההיפך הגמור מהמס"י, שהוא אומר שיש מצוה לאכול מה שבטל בתערובת וכדו'.סגן אלוף כתב:ניים ושכיב כתב:נלענ"ד שיש לחלק בין כל דברי הפוסקים שהביא הרב פותהא"ש לבין המס"י.
הפוסקים הנ"ל מדברים לענין אדם שאומר, נכון שהתורה וחז"ל הקילו מחמת הספק, אבל אני חושש שמא בכל זאת יש פה איסור. דעה כזו יש בה מן המינות, כי הוא לא סומך על שיקול דעתם של התורה וחז"ל, וגם מן הטעות, כי אם ההלכה היא שמותר אז אין איסור לחשוש לו.
אך המס"י מדבר לענין אדם מיחידי סגולה שאומר, נכון שהדבר מותר לגמרי מן הדין, אך אני פורש מכל עניני עוה"ז שאינם הכרחיים לי, כי אני חושש שמא מחמת שאתרגל להנות או להקל או להתחבר באופנים המותרים אבוא להנות או להקל או להתחבר באופנים האסורים.
מה שכתבתי מבוסס על פי"ג ופי"ד במס"י, ומחמת אריכות הלשון שם לא ציטטתי פה כלום.
כד ניים ושכיב אמרה להא שמעתא, ניכר אמנם שעיינת במסילת ישרים אבל לא עיינת בשאר המקורות שהבאתי, אם מדובר בכה"ג האם היה אומר בעל האו"ה שמותר שלא לסמוך על ביטול ברוב, או היה אומר הש"ך שמותר שלא לאכול בשר אחר חלב, וכן ברמ"א ובבני יששכר, יעוין בכולם היטיב
וזה לא מגיע עד דברי הבנ"י, שאתה כתבת שאין הפסד, והוא כתב שיש מצוה.סגן אלוף כתב:והדברים מכריעים כדברי הבני יששכר וכו' הרי הוא עצמו התירם במקום רוב וחזקה וא"כ איזה הפסד יש בדבר שיאכלם אף אם יעלה בידו לבסוף בשר חזיר.
וכיוונת את הטעם ע"פ הבנ"י, כמו שהעתקת שהקשה על עצמו בסוף דבריו ותירץ. אבל לא היית צריך לכל זה, לפי שהמס"י מביא זאת דוקא על החלק השני של ספיקות, וגם הבנ"י מביא זאת על ספיקות.סגן אלוף כתב:והנה בחלק הראשון שכתב להחמיר ולחוש לדברי יחיד הוא מבואר מאד ויותר מזה מצינו בחולין ל"ז שראוי שלא לאכול מבהמה שנשאל עליה חכם שמא אינו צודק בהוראתו,
ניים ושכיב כתב:הפוסקים הנ"ל מדברים לענין אדם שאומר, נכון שהתורה וחז"ל הקילו מחמת הספק, אבל אני חושש שמא בכל זאת יש פה איסור. דעה כזו יש בה מן המינות, כי הוא לא סומך על שיקול דעתם של התורה וחז"ל, וגם מן הטעות, כי אם ההלכה היא שמותר אז אין איסור לחשוש לו.
אלף אלפים כתב:עיין רש"י יבמות פ"ז ב' שכתב וז"ל אלא בעדים חייבת קרבן דשוגגת היא ואין זה אונס להיפטר מן הקרבן דאיבעי לה לאמתוני
ועיין תוס' ביצה כ"ה ב' ד"ה אורח וז"ל דודאי ליכא איסור דמשנשחטה היא עומדת בחזקת היתר מיהו אם נמצאת טריפה לאחר שאכל הוא נענש כשוגג ולא כאונס שלא הי"ל למהר כל כך
אם כן מבואר בראשונים שיכול אדם להחמיר ע"ע גם במקום שהכריעה תורה לקולא ותו לא מידי
אלף אלפים כתב:גם כאן הובא הסולת למנחה ופלפלו בו חכמי הפורום
viewtopic.php?f=17&t=16019#p150644
יורה_דעות כתב:סגן אלוף במחילה כל דבריך ערבוב, כשיש מחלוקת אין הכרעה מבוררת ותמיד יש ספק ויש מקום לחוש לדעות יחיד לעתים לפי הענין, ומה זה שייך למה שהתירה התורה ביטול ברוב ושאר הדינים שהם מותרים ואין שום ספק.
ומה שכתבת בשם הגר"ש שהכשר יש לו דין עד אחד הוא טעות מגולה, שהרי אף עד לא העיד בפניך על הכשרות, וגם בפני הבד"ץ לא העיד אף עד על מה שעשה, ואין חזקה שליח עושה שליחותו בדאוריתא. כל תוקף ההכשר הוא מדין מעשי ב"ד, ולזה תלוי הדבר אם הוא ב"ד הראוי לכך.
יורה_דעות כתב:לא כ' במס"י נגד דיני בירור הספקות כמו רוב" אלא היכא שיש ספק אבל אין חובה להחמיר בו וההבדל מובן
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 266 אורחים