והנה מצינו פירוש דרושיי בספרי שני חכמים בני אותה תקופה (המאה הרביעית לאלף השישי) ואותה העיר (צפת), בשו"ת מהרי"ט (לרבי יוסף טראני, בנו של ר' משה מטראני, המבי"ט, ח"ב או"ח סי' ח), וז"ל,
ואני שמעתי משמא דגמ' דבהא טעה אחר שלא היה לו להשגיח בבת קול ששמע שובו בנים שובבים חוץ מאחר דקי"ל כל מה שאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא כדאמרי' בס"פ מי שהיה טמא, והיה לו לשים פניו כחלמיש לשוב בתשובה שאם היה שב בתשובה שלמה היו מקבלים אותו.
וכן בספר ראשית חכמה (לרבי אליהו די וידאש, שער הקדושה פרק יז אות כא), וז"ל, הכלל, שאין לך דבר שלא יתוקן בתשובה... וזהו מה שאמרו ז"ל (פסחים פו ב), כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא. בעל הבית היינו הקדוש ברוך הוא, כל מה שיאמר לך עשה מהמצות עשה, חוץ מצא, שאם יאמר לך, צא מביתי ואל תכנס בתשובה כענין אלישע - אחר, אל תשמע לו, אלא תכנס בתשובה, כי זה חשקו של בעל הבית, אלא שמטעה אותך, עכ"ל, ומובא בשמו בשל"ה (שער האותיות אות הקו"ף קדושת הזווג, ועוד מקומות).
כיוצא בזה מצינו בהגהות לחומש מכת"י של הגריעב"ץ (ישורון כרך ל עמ' קסו בהערות) עה"כ (דברים כח, לו): 'ועבדת שם אלהים אחרים' שהביא פירוש זה בזה"ל,
מכאן סמך נאה למליצה קדמונית שלנו בכל מה שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מצא ממחיצתי אל תשמע ואל תאבה.
[וראה בספר פרי צדיק פר' ויגש לר' צדוק הכהן מלובלין שהוסיף על הדברים, וז"ל, וכדאיתא העצה מהבעל שם טוב זצוק"ל שאמר על עצמו שיעבוד את ה' יתברך גם אם לא יהיה לו חלק לעולם הבא ויהיה במעלה גדולה שלא על מנת לקבל פרס. ועי' בספר משך חכמה פר' בראשית (ג, ד) בשם המחברים וכן בפר' עקב (ט, כג)].
האם ידוע מקור קדום יותר לפירוש זה?