משא ראב"ד ירושלים הגר"מ שטרנבוך שליט"א בחוהמ"פ

[נוטר הכרמים]

משא מרן הראב''ד חוהמ''פ תשע''ד.pdf

(341.13 KiB) הורד 758 פעמים

תוכן הענינים:
אמונה ומסירות נפש ◆ הקב"ה דורש ממנו מסירות נפש ◆ גזירת הגיוס ומלחמת עמלק בזמנינו ◆ אמונה ◆ דרך ההתנהלות הנכונה מול שלטון הרשעים ◆ ללכת בדרך האמת ◆ להתגאות בדרכינו – דרך התורה ◆ סימן ברור לדעת אם אנשי השלטון מבינים שאנחנו נלחמים בהם בכל תוקף ◆ בשמים ממתינים לשמוע מהי הכרעת גדולי ומנהיגי הדור ◆ גזירת הגיוס אינה אלא חוליה אחת בשרשרת ארוכה של גזירות נגד הדת ◆ גזירת ביטול הייחוס ◆ חובת מחאה ◆ בגודל מעלת הדיבור בשפת היידיש ◆ אם אנחנו נעשה כפי יכולתנו, הקב"ה יסייע לנו למחות לגמרי את עמלק ◆ מחלוקת שאינה לשם שמים ◆כיבוש חצי האי קרים ◆ ציפייה למשיח ◆ הדיבור על משיח הוא סנגוריה לישראל ◆ מעשה נורא ומופלא משנת ת"ש ◆ חודש הגאולה ◆ בגדי פריצות ופיאות ארוכות או מסולסלות ◆ הסתפקות במועט ◆חובתינו בעת הזאת

[לולי דמיסתפינא]

ה דרשה הזה יש בו חומר למחשבה, שהראבד שליט"א מעורר בעברית על חיוב הדיבור בשפת האידיש, וטוען שכל מה שהוא מדבר בעברית הוא מחוסר ברירה.

רק לאחרונה יתא לי לקורא מכתב מהגר"א קוטלר בגנות העברית.

וטעון מחקר רציני, מדוע אצל חוגי בני תורה לא נמשכה מורשת האידיש, ולא כמו אצל החסידים. וחבל.

[ברקים רב]

viewtopic.php?f=7&t=3065

[חובב_ספרים]

וטעון מחקר רציני, מדוע אצל חוגי בני תורה לא נמשכה מורשת האידיש, ולא כמו אצל החסידים. וחבל.

זה לא תלוי בבני תורה או חסידים אלא בבית יעקב. בכל החוגים ששולחים לבית יעקב כולל חסידיות כגון גור וסלונים האידיש מת. באלו שאינם שולחים לבית יעקב האידיש מחזיק מעמד יותר.

[זנב לשועלים]

אחרי מחילת כבוד תורתו של הראב"ד שליט"א כנדרש ברצוני להחציף את פני ולנצל במה זו להביא לפני הציבור עניין שליבי מתחבט בו מזה שנים רבות. והנני יודע היטב שהוא ראש לאריות ואני זנב לשועלים ומי אני שאשא פני לעומתו ודבר שפתים אך למחסור אבל תורה היא וללמוד אני צריך.

למה נגרע חלקה של ה"השקפה" משאר חלקי התורה? הן בכל חלק שבתורה טורחים תלמידי חכמים שבכל דור ודור להאיר את עינינו בראיות מאירות עינים מסוגיות הש"ס ומדברי חז"ל ולמה בעניין ההשקפה אין אדם מנסה ללמוד את הסוגיות הרלוונטיות אלא רק מה דעת גדול זה ומה דעת גדול זה.
הנה כאשר ראיתי את עוצם ידו הגדולה של הראב"ד בתשובה שפורסמה בעניין הקברים חששתי פן יכבד עלי המשא אשר הועלה בראש האשכול הנוכחי וחיפשתי לי באוצר החכמה מראי מקומות לסוגיות השייכות לנידונים שבו כדי שאוכל אחרי לימוד הסוגיא לגשת אל הקודש פנימה לדברי הראב"ד.
אך בקראי את הדברים נבוכתי, כי אחרי שהטעימנו מעט דבש בביאורו על לשון תורה ולשון חכמים לא נראה לנכון להראב"ד לדון כלל בסוגיא אלא לספר לנו קבלתו מהגה"צ רש"י רבינוב ומהגר"ח ומהח"ח וכולם קדושי עליון כבודם במקומו מונח אך הגם בדיני מוקצה יבוא מורה הוראה ויגיד חפץ זה מוקצה כי כך קיבלתי מהרב שך?

וידעתי שתכף יחשדוני בביזוי תלמידי חכמים ובמחלוקת אבל מה שהדברים כוונו אל הראב"ד אך מקרה הוא ואותה הקושיא קשה לי על כל גדולי דורינו מכל העדות והחוגים

[סגן אלוף]

אם כך יש לך לבחור לרב את הגרא"י קוק זצ"ל שהוא גדול מכולם בחכמת האגדה וחיבר ע"ז כו"כ ספרים, וכל ספרי החקירה שגורים על לשונו.
אבל כנודע החרדיות בנויה על 'דעת תורה' שהיא האינטואיציה שיש לגדול בתורת ההלכה כלפי סוגיות ועניני ההשקפה, וכמובן שאין זה תלוי בסוגיות הש"ס.
ובחזו"א איתא דבאמת בסוגיות האגדה גנוז כל הדעת תורה אלא שאין בידינו כעת את דרך לימודה, וזה שלא כדברי כמה גדולים ומכללם הרש"ר הירש שאגדה היא הגות השייכת כלפי אותו דור ואכמ"ל.

[המעיין]

אם כך יש לך לבחור לרב את הגרא"י קוק זצ"ל שהוא גדול מכולם בחכמת האגדה וחיבר ע"ז כו"כ ספרים, וכל ספרי החקירה שגורים על לשונו.

הוא לא שאל את מי לבחור לרב אל ביקש שסברות ההשקפה ייתמכו בדיון וראיות.
ואדרבה אולי תביא דוגמה מדברי הרב קוק, איך עניין השקפה מושתת על ראיות מן הש"ס כדי שנוכל לראות את הדברים עין בעין.

מי שדווקא מביא ראיות לטענותיו בענייני השקפה הוא האדמו"ר מסאטמר בויואל משה ושאר ספריו בעניינים אלה. אפשר לדון כדרכה של תורה על ראיותיו, אבל למעשה הוא זה שמביא לטענותיו ראיות.