ידועה חקירת ה'אחרונים', מחברי ומהדירי הספרים בני דורנו: האם הכנסת ספרם לאוצר החכמה (או לה"ב) תגדיל את מכירות ספריהם או להפך.
יש מצדדים לכאן לכאן, אך אף אחד אינו מביא ראייה לשיטתו.
נעזוב את החקירה הזו ונעמוד על חקירה דומה:
מחבר או מו"ל שהכניס כמה מספריו לאוצר החכמה, ועתה הוא עומד להוציא ספר נוסף. הוא יודע שהלקוחות הפוטנצאליים (או לכל הפחות, חלקם) יודעים, שאת ספריו הקודמים הוא נתן לאוצר החכמה, ולפיכך חושש אותו מחבר לגורל מכירות ספרו החדש. אין לו, למיודענו המחבר/המו"ל, 'עיניים גדולות'. כל מה שהוא רוצה זה למכור מהדורה אחת (1000 עותקים) תוך זמן סביר. נאמר, חצי שנה עד שנה. עכשיו מה יעשה אותו מחבר/מו"ל?
אילו היה לו אומץ, הוא היה כותב מאחורי השער, הודעה כזו: "הספר עתיד להכנס לאוצר החכמה רק אחרי שמהדורתו המלאה תמכר". אבל אז כל קונה יחשוב, נו, מדוע אני דווקא צריך לתרום ולקנות את הספר? שאנשים אחרים יקנו את הספר ואני אהנה ממנו בעוד שנה/שנתיים.
לכאורה אפוא עדיף להודיע מאחורי שער הספר: "הספר יכנס לאוצר החכמה רק במלאות חמש שנים להוצאתו". (ואולי גם להוסיף: אין בדברים אלו משום רשות אוטומטית למנהלי אוצר החכמה).
אחרי הודעה זו, הקונה - שיש לו רצון מסויים לעיין בספר עם קפה הבוקר שלו - מתחיל לחשבן: חמש שנים?! זה הרבה זמן. לחכות עד אז? אה?! טוב, נו, כמה ספר עולה, 45 ש"ח. שוין, שיהיה...
מה דעת החברים כאן על סוגיה עמוקה זו?