הודעהעל ידי בריסק » ב' מאי 26, 2014 12:52 pm
חבל שכותבים מבלי לדעת.
יש בכתבי יד ובשיעורים טונות של חומר מלחמת הגר"ח ז"ל בציונים.
ואעתיק קטע קטן - אך אנא מכם זה לא לפרסום ואסור להעתיקו מהפורום.
--
הגר"ח אמר שכלל ישראל סבלו כמה מכות במשך הדורות, ההשכלה, ריפורם וכו', אמנם המכה הקשה ביותר היא הציונות. והראיי' לגודל רשעתם היא שמצאו הנקודה הנכונה ליתן בה המכה.
והבית הלוי אמר פעם לר' שמואל מוהילבר (שהי' מ"חובבי ציון" המפורסמים) ששנינו הננו אנשים זקנים ועוד מעט נהי' אויף יענער וועלט ושם תראה איזה טעות שעשית, והיינו דבעוה"ז לא הי' יכול להראות לו אז טעותו אמנם בדורנו כל ילד יכול לראות טעותו הגדולה, שרואים מה שצמח מזה. וכשנפטר ר' שמואל הנ"ל רצה הגר"ח לנסוע ללוייתו יתן חיזוק לציונים. אמנם הגר"ח לא נתפעל כלל ואמר דאין ענין אחד אצל השני, וצריכים ללחום בציונות אבל גם צריכים לנסוע ללויית רב שנפטר. ושלחו לר' אלי' פרץ זילברשטרום [בעל הבית אחד בבריסק שהיה בקי גדול בתורה, והגר"ח הי' רגיל להתיישב עמו כמה פעמים בדברי תורה] וגם הוא טען שאסור ללכת להלווי', שעי"ז יחזק לציונים, והגר"ח כעס ואמר שאינו מבין איזה שייכות יש לזה עם נסיעתו ללויי', ומ"מ כיון שהעולם הם טפשים ויטעו כך, לא יסע [וכן כמה פעמים התנהגו אחרת מהצריך משום טעות העולם הטפשים, אבל אף פעם לא השתמשו בסברא זו שלא לדבר נגד הציונות].
ג. ור' ברוך בער הי' תמיד דורש נגד הציונות ותלה כל דבר רע בה, ופעם כשילד אחד בעיר גנב משהו, דרש ברבים בא מהרצל.
וכשהי' רב"ב בקריניץ והיו שם כמה רבנים חשובים מהמזרחי, שהיו תופסים שם מקום, ופעם לא יכול רב"ב לסבול עוד מה שהם תופסים מקום שם, והלך אל אחד הרבנים הנ"ל בבית הכנסת לפני רבים ושאל אותו, תגיד לי למה אני ור' שמעון הולכים בבגדים בלויים ואתם הולכים בגדים יפים, והלה לא ענהו. אמר לו רב"ב אני אגיד לך למה, דאס איז א שאשי נאגאי [דבפולין היה חוק שיכולים לאסור (ארעסטירן) שיכור, והבחינה היתה אם יכול לעמוד על רגליו, וכל שכור שהי' מוטל בארץ כשהי' רואה ששוטר מתקרב הי' תיכף משתדל בכל כוחו לעמוד על רגליו. ואומר תראה שאשי נאגאח, ר"ל שאני יכול לעמוד על רגלי]. והיינו שרב"ב ור' שמעון לא היו צריכים ללכת בבגדים חשובים משא"כ רבנים הנ"ל שאתם רקובים בתוככם צריכים ללכת בבגדים חשובים להראות עי"ז שאתם חשובים. [והגרי"ד סיפר שפעם שמע שר' שמעון נמצא במקומו והלך לחפשו ולא מצאו עד שנודע לו שהוא עומד ומדבר עם הגרי"ז, כל כך הי' נראה מבגדיו כיהודי זקן פשוט].
ד. ורב"ב הי' נוהג לכתוב מכתבי המלצה לכל בחור שהי' נוסע מקמניץ לארץ ישראל, עם תוארים מופלגים כגון בקי בש"ס וכו', שסבר שצריכים לקרבם וממילא אין שום ראיי' על חשיבות נושאי מכתבים כאלו [ור' חיים עוזר זצ"ל אמר שרואים ממכתבים אלו דלא אלמן ישראל]. פעם אחד נכנס אליו בחור אחד שרב"ב הכיר זה מכבר שהוא ציוני, וביקש מכתב המלצה. א"ל רב"ב תחזור בעוד חצי שעה לקבל המכתב, בנתיים נכנסו אליו ב' תלמידי הישיבה וביקש מהם שיישארו אצלו עד שיחזור הבחור הנ"ל, מפני ששמע מהרבי [הגר"ח] שציונים חשודים על רציחה ולכן הוא מתיירא שהבחור הנ"ל וועט מיר אריין לייגן אין א זאק און מיר אריין ווארפן אין א טייך, - שהי' מקבל דברי רבו בלי שום פשטים והתחכמות.