בעניני קבורה רח"ל

[גאולה בקרוב]

סיפר לי ידיד, שהתעסק לאחרונה בענין זה, בירושלים,
שקבורה רגילה בקרקע עולה 35 אלף [!], ב"קומות" עקרונית חינם לתושב העיר, אבל בגלל שמדובר בקבר כפול (אחד על השני) אם רוצים לשריין את המקום השני לאשה/ לבעל, מדובר על תשלום תשע וחצי אלף בערך.
וכאן הבן שואל, שאם עצם המקום ניתן בחינם, היינו שהיא זכות בסיסית- ולמה "ליד בן הזוג" לדעתם אינה זכות בסיסית?

בקיצור, השאלה בעיקר אינה ממונית, אלא מה המקור בחז"ל להקבר איש ואשתו ביחד (מלבד מעשה אבות סימן לבנים, בספר בראשית), והאם כך צריך לכתחילה או שנתון לשיקול דעת.

[מה שנכון נכון]

ראה ביבי"א ח"ז יו"ד סימן לח ובחזו"ע אבלות ח"א עמוד ת.

[גאולה בקרוב]

ייש"כ על המקורות. מבואר כאן שאין להסתפק שגם קבורת איש ואשתו נקרא "אצל אבותיו".

שו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן לח

א) בירושלמי (ספ"ב דמועד קטן) וכן בטור וש"ע יו"ד (סי' שסג): אין מפנים את המת והעצמות אפילו מקבר בזוי למכובד, ובתוך שלו מותר אפילו מקבר מכובד לבזוי, שערב לאדם שיהא נינוח אצל אבותיו. וכתב הפרישה, ובתוך שלו כלומר לתוך משפחתו. וכ"כ באר הגולה, דהיינו מקום שקבורים שם בני משפחתו. וכ"כ הט"ז שם. גם בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' מג) כתב, דמה שאמרו שערב לאדם לנוח אצל אבותיו, לאו דוקא אבותיו, אלא הוא הדין אצל שאר בני משפחה. וכ"כ הגאון חתם סופר (בחיו"ד סי' שלא) בד"ה ומה שחשב וכו'. ע"ש. וכ"כ בשו"ת ברכת יוסף לנדא (חיו"ד סי' סה). ע"ש. אמנם ראיתי להגאב"ד דוירצבורג בשו"ת יד הלוי (חיו"ד סי' ריב) שנשאל אודות מי שציוה לקוברו סמוך לקבר אשתו, ובטעות נקבר בקבר אחר, האם מותר לפנותו ולקוברו סמוך לאשתו, וכתב, הנה הלכה רווחת שאין מפנין את המת אפילו מקבר בזוי למכובד, וכתב הב"י בשם הכל בו, דה"ט משום חרדת הדין, כדאשכחן גבי שמואל הנביא שאמר למה הרגזתני להעלות אותי (ע' חגיגה ד ב). אלא שהתירו שם לפנות המת כדי להקבר אצל אבותיו, ולכאו' י"ל שדוקא כדי להקבר אצל אבותיו התירו, משא"כ לשאר קרובים, וכ"מ ממ"ש בב"י (סי' שסג), שרק משום כבוד זה התירו ולא משום כבוד אחר, אבל משו"ת חתם סופר (סי' שלא) לא נראה כן. ועוד יש להעיר לפי מ"ש בשו"ת אמרי אש (סי' קכ) להסתפק אם זהו דוקא במקום שיש קבר משפחה ביחד, כאשר היה נהוג בימי חכמי הש"ס, כדאיתא בב"ב (ק ב), או גם במקום שאין מנהג כזה מותר לפנותו להעבירו לקברי אבותיו, ומכיון שאין הדבר ברור שיש היתר גם כשמפנים המת שלא אצל אבותיו ממש, יש כאן ספק ספיקא להחמיר, שמא דוקא במקום אבותיו ממש התירו, ואת"ל דלאו דוקא, שמא הלכה כהאמרי אש דבעינן קבר משפחה כולה, ויש אומד הדעת שהנפטר מוחל על כבודו לאחר שכבר נקבר במקום אחר, למען ינוח על משכבו, ולא ירגז עוד ממקומו. ולכן אין לפנותו לקוברו אצל אשתו. עכת"ד. ולפע"ד אין דבריו מחוורים להלכה, כי מה שנסתפק אם זהו דוקא אצל אבותיו ממש, או גם אצל בני משפחתו, לפלא שהעלים עיניו מהפרישה והבאר הגולה והט"ז וסיעתם שכולם ביארו דלאו דוקא הוא, וה"ה אצל שאר בני משפחתו. וכ"כ בשו"ת יד יצחק ח"ב (סי' רמט) וזת"ד: ומה שעורר הדרת גאונו (רבי משה סופר זצ"ל) אם גם ליד קבר אשתו בלבד נחשב כמקום אבותיו, לפע"ד הרי מצינו שאבותינו הקדושים השתדלו מאד להיות קבורים אצל נשותיהם, ויעקב אבינו התנצל לפני יוסף בנו על שלא קבר את רחל על ידו במערת המכפלה, שעל פי הדבור היה, כמו שפי' רש"י בפרשת ויחי, וכן כשציוה את בניו הזכיר ושמה קברתי את לאה וכו'. ע"ש. גם בספר שבט שמעון (בית אבל סי' שסג דף יד ע"ב) העלה, שמותר לפנות המת כדי לקוברו בבית הקברות שקבורים שם אשתו וקרוביה בלבד, שהואיל ואיסור פינוי המת אינו אלא מדרבנן, וכמ"ש הברכי יוסף, יש להקל גם בכיוצא בזה. ע"ש. וכן העלה בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' שמג) להתיר לפנות אשה מקברה לקוברה אצל בעלה, וכמ"ש האחרונים דמ"ש אצל אבותיו, לאו דוקא, אלא הוא הדין אצל שאר קרובים. וכן פסק החתם סופר (סי' שלא). ע"כ. גם בשו"ת מלמד להועיל (חיו"ד סי' קכא) כתב, אודות אשה שנפטרה ונקברה בצרפת, ואח"כ פתחו הצוואה שלה, ומצאו שציותה להביאה לקבורה בעיר קיזינגן מקום קבורת בתה הקטנה שמתה בחייה מזה כמה שנים. ופסק, שיש לעשות רצונה ולפנותה כדי לקוברה אצל בתה, משום שנוח לו לאדם שיהיה מונח אצל אבותיו, וכבר כ' הט"ז דאבותיו לאו דוקא אלא ה"ה שאר בני משפחה. וכ"כ הכנסת יחזקאל (סי' מג). ומכיון שאיסור פינוי המת אינו אלא מדרבנן וכמ"ש בבית יוסף, וכן בתשובת חות יאיר שהובאה בברכי יוסף, יש להקל. וכ"ש שציותה בפירוש לקוברה אצל בתה. עכת"ד. וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' שנד ושנה). ע"ש. נמצא שדעת כל האחרונים להקל גם בשאר קרובי משפחה, ואין כאן ספק כלל בזה.

[מה שנכון נכון]

בחזו"ע הביא עוד מהמעבר יבוק.

לכאורה אי"צ להקפיד כשמזכירים קבורה להוסיף רח"ל, כי אין הכונה כמובן לקבורה מחיים אלא לאחר מיתה, ואז הלא הדבר רצוי. ורק כשמזכירים מיתה יש מקום להוספה הנ"ל.
וכמו שאין מוסיפים רח"ל כשמזכירים טהרה שעושים למת או יארצייט.

[לבי במערב]

לכאורה אי"צ להקפיד כשמזכירים קבורה להוסיף רח"ל . .

ובכ"מ - לכאו' עדיף מיני' הלשון "ל"ע".
ומסיימין בטוב.

[אבני גזית]

אם כבר,
"לא אליכם" (ל"א), כלשון הכתוב באיכה. כך נהגו מכבר בדורות קודמים.

[סעדיה]

אם כבר,

"לא אליכם" (ל"א), כלשון הכתוב באיכה. כך נהגו מכבר בדורות קודמים.

[אבני גזית]

אם כבר,

"לא אליכם" (ל"א), כלשון הכתוב באיכה. כך נהגו מכבר בדורות קודמים.

יישר כח.

להיטיב עם הבריות, אציג בדיוק מה שכת"ר רצה

(חכמה ומוסר לרש"ז מקלם, חלק א עמוד יג)

[לבי במערב]

יש המפענחין הר"ת "לא-עלינו", וא"ש, ובפרט דכליל נפשי' בהדי ציבורא.

[תם מה הוא אומר]

אם כבר,

"לא אליכם" (ל"א), כלשון הכתוב באיכה. כך נהגו מכבר בדורות קודמים.

הגרח"ק כתב באיזה מקום שהמנהג כיום לכתוב 'ל"ע' ולא 'ל"א'... (כמדומני בספר נזר החיים, מי שיוכל לבדוק ולהביא תע"ב).

[אבני גזית]

בשביל זה לא צריך את הגרח"ק.

זה השיבוש הרווח כיום, ופוק חזי.

[תם מה הוא אומר]

הוא טוען שזה לא שיבוש, אלא שכך נוהגים.

שו"ר בספר נזר החיים בפנים עמוד רכג, שהשואל מביא את החכמה ומוסר הנ"ל, והגר"ח משיבו "אין נוהגין כדבריו"