כידוע ישנם שני חיבורי מסורה הנדפסים במק"ג על הדף, 'מסורה קטנה' ברמזי אותיות צמוד לפסוקים מימין או משמאל, ו'מסורה גדולה' בהרחבה בתחתית העמודים. לכאורה האחראי לחלוקת שמות זו 'קטנה' ו'גדולה', הוא המדפיס הראשון של המקראות גדולות מהדו' וונציה יעקב בן חיים [עצם החלוקה בין הרמזים הקצרים לאלו שנכתבו באורך קדמה לו, והוא רק העתיק מן הספרים שלפניו].
אולם גירסא מעניינת יש בפירוש רש"י למשנה מסכת אבות פ"ב מי"ג: 'מסורת הגדולה סייג לתורה'.
האם אכן גם לפני רש"י היתה קיימת חלוקה זו למסורה קטנה וגדולה, או שתיבת 'הגדולה' נוספה ע"י המדפיסים האחרונים.
גם לו נניח שהדברים יצאו מתח"י רש"י, צריך ביאור מה עדיפותה של מסורה גדולה כסייג לתורה על פני המסורה הקטנה.