בברכה המשולשת כתב:יש על זה בחוות יאיר ובחת"ס
מה שנכון נכון כתב:יעוין עוד כאן.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?153786&
אוהב אוצר כתב:אני העני מדעת לא מבין מה השאלה ומה הדמיון לגט ועוד. הרי כתוב מפורש "כי יקרא קן ציפור לפניך" משמע שאם 'נפגש' עם קן ציפור, עומדת לפניו מצות עשה ולא מדובר בחיוב-חיזור אחר המצוה וכן בגט
אין דין של חיוב-חיזור אחרי גירושין [למעט על מקובלים אמתיים שעשו זאת כדי לקיים מצוה זו וגם את המצוה של השבת גרושתו ואכמ"ל] אם מצא בה ערות דבר יתן גט, אז מה השאלה כאן בדיוק?
וגם את המצוה של השבת גרושתו ואכמ"ל
פלתי כתב:http://www.otzar.org/aspcrops/22529_261_14346179728-1562014.asp
אוהב אוצר כתב:מחילה מכת"ר לא נראה לי שאני צריך להסביר לת"ח כמוך שגם מצות ציצית אינה ממין הטענה, וזה ברור לכל.
אלף אלפים כתב:[החילוק ביניהם פשוט]
א. שמצות שילוח הקן הרי באפשר שלא יתקל בה אדם מעולם וגם אם יתקל בה אין לו צורך באפרוחים ביצים משא"כ מצות ציצית שהיא צורת האדם הרגיל.
ב. שמצות שילוח הקן לא הותנתה בלשון כי יקרה בגד ד' כנפות לפניך.
ג. שמצות ציצית כתיב בה למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי.
והכל הכל בשורשו תשובה אחת.
שאלה עקרונית במצוות שילוח הקן אם זוהי מצווה שראוי להשתדל לקיימה, או שרק כאשר אדם חפץ בגוזלים או בביצים, והאם רובצת עליהם, אזי ישלח את האם ורק לאחר מכן יטול הגוזלים או הביצים?
נחלקו בשאלה זו גדולי ישראל. לדעת פוסקים רבים, רק מי שצריך את הגוזלים או הביצים, מצווה שישלח את האם כדי לקחתם. אבל אם אינו צריך להם, אין שום עניין שישלח את האם ויקח את הגוזלים. ולהפך אם יטול את הגוזלים ללא כל צורך יעבור על איסור "צער בעלי חיים", שכן מצער את האם בחינם. אולם לדעת כמה פוסקים חשובים, כל הפוגש בדרכו קן ציפור, מצווה שישלח את האם ויקח הבנים, שכן אומר הכתוב: "כי יקרא קן ציפור לפניך - שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך", ואמנם אין צורך לחפש ולחזר אחר קן ציפור כדי לקיים המצווה, אבל אם נזדמן לפניו קן, מצווה לשלח האם וליטול הבנים. וכך היא דעת בעל תשובות 'חוות-יאיר' (סי' ס"ז) דעות הסוברים שא"צ לשלח הם רבנו בחיי לפרשת כי תצא, וכן הוכיחו הרבה אחרונים מהתוס' קידושין לד, א, ד"ה 'מעקה'. וכן דעת החתם סופר או"ח ק', והנצי"ב במרומי שדה על חולין, וכ"כ החזו"א יו"ד קעה. ועוד הרבה פוסקים. לעומת זאת אחרונים רבים סוברים שמי שמוצא קן ציפור - מצווה שישלח האם, גם אם אינו צריך את הבנים. וכן סוברים הברכי יוסף ובית לחם יהודה על סימן רצ"ב. ישנה דעה אמצעית הסוברת, שאין חיוב גמור שכל המוצא קן ציפור, ישלח את האם ויקח הגוזלים, אלא שאם יעשה כן, למרות שאינו צריך את הגוזלים, מקיים מצווה (פתחי תשובה יו"ד רצב, א, ערוה"ש רצב, ה). על פי המקובלים הידור מצווה שכל אדם ישתדל לחפש קן ציפור, כדי לקיים לפחות פעם אחת בחייו את מצוות שילוח הקן. ויתר על כן, אמר האר"י ז"ל (שער הגלגולים הקדמה ט"ז), שכל יהודי צריך לקיים את כל המצוות שהוא יכול לקיים, ואם התרשל ולא קיים מצווה אחת, נשמתו תצטרך לחזור לעולם הזה בגלגול חוזר, כדי להשלים את קיומה של אותה המצווה. ואם לא קיים את המצווה מפני שלא הזדמן לפניו קן ציפור, אז כשיחזור בגלגול השני, מובטח לו שלא יחטא בחטאים אחרים. אבל אם נזדמן לפניו קן ציפור ולא שילח האם, צריך לחזור בגלגול חוזר, ואין מובטח לו שלא יחטא.
אלף אלפים כתב:הדיון הוא האם 'כי יקרה' פירושו יקרה אליך לקחתו או 'יקרה' סתם שתמצא קן...לדעת כמה פוסקים חשובים, כל הפוגש בדרכו קן ציפור, מצווה שישלח את האם ויקח הבנים, שכן אומר הכתוב: "כי יקרא קן ציפור לפניך - שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך"...וכך היא דעת בעל תשובות 'חוות-יאיר' (סי' ס"ז)...וכן סוברים הברכי יוסף ובית לחם יהודה על סימן רצ"ב...על פי המקובלים הידור מצווה שכל אדם ישתדל לחפש קן ציפור, כדי לקיים לפחות פעם אחת בחייו את מצוות שילוח הקן. ויתר על כן, אמר האר"י ז"ל (שער הגלגולים הקדמה ט"ז), שכל יהודי צריך לקיים את כל המצוות שהוא יכול לקיים, ואם התרשל ולא קיים מצווה אחת, נשמתו תצטרך לחזור לעולם הזה בגלגול חוזר, כדי להשלים את קיומה של אותה המצווה. ואם לא קיים את המצווה מפני שלא הזדמן לפניו קן ציפור, אז כשיחזור בגלגול השני, מובטח לו שלא יחטא בחטאים אחרים. אבל אם נזדמן לפניו קן ציפור ולא שילח האם, צריך לחזור בגלגול חוזר, ואין מובטח לו שלא יחטא.
אלי כהן כתב:גם אם נפרש כי יקרה סתם, אכתי לטעמיך, אמאי לא אמרינן - לכולהו הני טעמי - נמי גבי מצות "וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה"? ומה שתענה על מצות גט, תוכל לענות על מצות-שילוח הקן.
אלף אלפים כתב:אלי כהן כתב:גם אם נפרש כי יקרה סתם, אכתי לטעמיך, אמאי לא אמרינן - לכולהו הני טעמי - נמי גבי מצות "וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה"? ומה שתענה על מצות גט, תוכל לענות על מצות-שילוח הקן.
כי שם עיקר כוונת הפסוק ללמד את הלכות הגט ולא לציווי
אלף אלפים כתב:משא"כ מצות ציצית שהיא צורת האדם הרגיל
אלי כהן כתב:גבי גט, עיקר כוונת הכתוב היא ללמד שלאישה אסור ללכת ולהיות לאיש זר אם טרם קיבלה ספר כריתות ממי שהיה עד עכשיו בעלה (וכן ללמד את האיסור של השבת גרושתו אחרי אשר הוטמאה), וא"כ דילמא הכי נמי עיקר כוונת הכתוב היא ללמד שלהולך בדרך אסור לקחת את האפרוחים שאימם לא שולחה.
אוהב אוצר כתב:אלף אלפים כתב:משא"כ מצות ציצית שהיא צורת האדם הרגיל
מענין מהיכן נלקחה המצאת הגדרה זו.
אלף אלפים כתב:פשיטא שיש כאן עשה גמור כמבואר בגמרות להדיא.
אלף אלפים כתב:אוהב אוצר כתב:אלף אלפים כתב:משא"כ מצות ציצית שהיא צורת האדם הרגיל
מענין מהיכן נלקחה המצאת הגדרה זו.
מדברי הכתוב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם
אלי כהן כתב:אלף אלפים כתב:פשיטא שיש כאן עשה גמור כמבואר בגמרות להדיא.
האמנם? והרי רבים מהראשונים מסבירים (כפי שהבאת בעצמך) שזהו עשה-עשה גרידא (כמו במצות גט), דהיינו שאסור לקחת את האפרוחים שאימם לא שולחה, ולא שיש עשה של ממש לקחת את האפרוחים אף כשאינני זקוק להם (כשם שיש עשה של ממש ללבוש בגד בן ארבע כנפות אף כשיותר חביבים עליי בגדים בני שלוש כנפות).
אוהב אוצר כתב:א. מדאורייתא, מי שאין לו בגד ארבע כנפות, יכול עד יום מותו לא להתחייב במצוה זו וזה ברור לכל אחד שיודע בכלל מה זו מצות ציצית ובזה מצוה זו דומה לשילוח הקן וגט.
ב. שונה מצות ציצית שעליה נאמר שמענישין בעידן ריתחא אבל גם דבר חריף זה אינו סותר את האמור לעיל.
ג. שלושתם מצות עשה וגם זה ברור.
אלף אלפים כתב:אלי כהן כתב:גבי גט, עיקר כוונת הכתוב היא ללמד שלאישה אסור ללכת ולהיות לאיש זר אם טרם קיבלה ספר כריתות ממי שהיה עד עכשיו בעלה (וכן ללמד את האיסור של השבת גרושתו אחרי אשר הוטמאה), וא"כ דילמא הכי נמי עיקר כוונת הכתוב היא ללמד שלהולך בדרך אסור לקחת את האפרוחים שאימם לא שולחה.
אני מבין כעת שאתה דן כעת בשורשי פשוטו של מקרא למה כאן הוא מתפרש כך וכאן כך
והנה פרשת גירושין ענינה כפי שכתבת משפט ממשפטי אישות, והכתוב נכתב בצורה משפטית כיצד אשה מתגרשת מאישה בהלכות אישות, מה שלא שייך לגבי מצוה בעלמא של שילוח הקן.
אלי כהן כתב:אוהב אוצר כתב:א. מדאורייתא, מי שאין לו בגד ארבע כנפות, יכול עד יום מותו לא להתחייב במצוה זו וזה ברור לכל אחד שיודע בכלל מה זו מצות ציצית ובזה מצוה זו דומה לשילוח הקן וגט.
ב. שונה מצות ציצית שעליה נאמר שמענישין בעידן ריתחא אבל גם דבר חריף זה אינו סותר את האמור לעיל.
ג. שלושתם מצות עשה וגם זה ברור.
אני חוזר ואומר: אחרי דברים פשוטים אלו לבער כמוני, איני מבין להיכן כב' הכהן כאן חותר, יואיל להסביר לי היכן אני טועה בדברים אלו ואולי אבין סו"ס למה כוונתו.
אינך טועה, ואדרבא: דבריך רק מחזקים את שאלתי:
א. מה שהבאת בסעיפים א,ג מוכיח שמצות שילוח הקן "דומה לשילוח הקן וגט" (כלשונך), וא"כ זה רק מחזק את שאלתי: מדוע למרות שהן דומות הוחלט לדמות את שילוח הקן דווקא לציצית (אשר על שתיהן אנחנו מחזרים: מחזרים אחרי בגד בן ארבע כנפות, וכן מחזרים אחרי האפרוחים הללו שנמצאו בדרך - לקחתם - במקום להשאירם בקן), במקום לדמות את שילוח הקן למצות גט (אשר אחריה איננו מחזרים).
ב. על מצות ציצית מענישין דריתחא, אה"נ, אבל עדין נשארת שאלתי: למה מדמים את שילוח הקן, דווקא למצות ציצית שעליה מענישין בעידנא דריתחא (כלומר מדמים את שתיהן בכך - שכשם שמחזרים אחרי מצות ציצית ומחפשים לרכוש בגד בן ארבע כנפות - ככה מחזרים אחרי האפרוחים הללו לקחתם ולא להשאירם בקן); במקום לדמות את מצות שילוח הקן - למצות גט שלגביה לא מצינו שמענישין עליה בעידנא דריתחא (היינו לא מצינו שאדם אשר מעולם לא גירש את אשתו ייענש).
אלף אלפים כתב:אלי כהן כתב:אלף אלפים כתב:פשיטא שיש כאן עשה גמור כמבואר בגמרות להדיא.
האמנם? והרי רבים מהראשונים מסבירים (כפי שהבאת בעצמך) שזהו איסור-עשה גרידא (כמו במצות גט), דהיינו שאסור לקחת את האפרוחים שאימם לא שולחה, ולא שיש עשה של ממש לקחת את האפרוחים אף כשאינני זקוק להם (כשם שיש עשה של ממש ללבוש בגד בן ארבע כנפות אף כשיותר חביבים עליי בגדים בני שלוש כנפות).
מה לא מובן ? עשה גמור כשרוצה לקחת את הבנים
אוהב אוצר כתב:העשה הראשון בשילוח הקן הוא לשלח, ואם לא נפגשים עם קן, אין עשה. אם אין בגד של ארבע כנפות אין עשה. אם לא רוצים לגרש אין עשה.
אוצר החכמה כתב:דברי אלף אלפים מובנים ובאמת לא מובן ההבחנה שנעשתה כאן.
יש שלושה דברים ולא שנים כמו שהוצג כאן.
האחד איסור עשה, והיינו שאסור לעשות את הפעולה והדין הוא בשב ואל תעשה, רק שהדרך שבה התורה הגדירה את האיסור הוא לא בלשון לאו אלא בלשון עשה. שלוח הקן לא נופל בקטגוריה הזאת כי מלבד האיסור שהוא לאו של לקיחת האם על הבנים יש מצווה לשלח את האם כלומר לא מדובר שפעולה שכל עניינה שב ואל תעשה אלא קום עשה ושלח.
המקרה השני הוא מצוות מחוייבות לגמרי כמו תפילין וק"ש שאדם חייב לעשותם.
המקרה השלישי הוא מצוות שאינן חיוב גמור אלא בתנאי מסויים כמו ציצית ולגרש את אשתו בגט וכדומה. מצוות אלה הם עשה גמור כלומר חיוב לקום ולעשות (יש מחלוקת ראשונים אם בציצית יש גם איסור ללבוש בלא ציצית אבל זה עניין אחר) אבל אין אדם מחוייב בהם לגמרי כמו תפילין וקריאת שמע אלא רק אם הזדמן לו העניין היינו אם לא לבש בגד של ד' כנפות לא עבר על העשה.
במצוות מסוג זה ברור לכל מבין שיש שני סוגים, מקרים בהם התנאי אפשרי לקרות בדרך כלל או מקרים בהם בעצם התורה אינה חפצה שיקרה התנאי רק אם קרה התנאי התורה ציוותה. וזה ההבדל בין גט, שמבואר שאין חפץ התורה שיגרש כל אדם את אשתו אלא להיפך וממילא על כרחינו לומר שאין רצון התורה שיחזר האדם אחרי מצווה זו, לבין דברים שמזדמנים לכל אדם ואז יש מעלה בחיזור אחר המצווה. ובזה ככל שהרגילות היא שאדם מזדמנת לו המצווה כך התורה מצפה שיקיים אותה ואם נמנע יכול גם להיענש כמו בציצית וכפירוש התוספות.
שילוח הקן היא וודאי מהסוג הזה כי הרי מפורש בתורה כי יקרה והיינו שאין אדם מחוייב לחזר אחרי המצווה הזאת ולחפש קן. אבל מה שהסתפקו האחרונים הוא האם ברגע שנקרה לפניו חל החיוב ואפילו אינו רוצה לקחת את הבנים או שיש כאן עוד תנאי לחיוב שירצה לקחת את הבנים ואם אומר איני רוצה לקחת את הבנים לא חל החיוב לשלח.
כשכתבתי "איסור עשה" התכוונתי, דדילמא עשה דשילוח הקן יהיה דומה לעשה דגט; והיינו, דעשה דגט אינו דומה למצוות ציצית, שבה אנו מחזרים אחרי בגד בן ארבע כנפות (גם כשאין לנו), שהרי איננו מחזרים אחרי גירוש נשותינו (היינו איננו מחזרים למצוא בהן ערות דבר כדי לגרשן), אלא גט הוא רק "איסור עשה", כלומר שלאישה אסור ללכת ולהיות לאיש זר אם טרם קיבלה גם מבעלה הראשון - ולכן תוכל האישה להישאר אצל בעלה הראשון (בשב ואל תעשה) ובכך תישמר מאיסור זה; השתא דאתית להכי, א"כ דילמא ה"נ גבי שילוח הקן, דדילמא הוא רק איסור-עשה - היינו דאסור לקחת את האפרוחים שאימם לא שולחה, ואכתי (דילמא) אין צורך לחזר אחרי אפרוחים אלו לקחתם, אלא די שנשאירם בקן (בשב ואל תעשה) ובכך נישמר מאיסור-עשה זה.
מצות גירושין בגט אינה דומה כלל לשאר המצוות שנדונו כאן, אלא היא כדין ד שומרים שמנאם הרמב"ם ד מצוות, וכן דין מקח וממכר שכולל הגבהה ומשיכה וחזקה וכו' שאלו דינים ומשפטים, וכשם שהקונה דבר בהגבהה אינו מקיים בזה מצ"ע ה"ה למגרש.
אוצר החכמה כתב:כשכתבתי "איסור עשה" התכוונתי, דדילמא עשה דשילוח הקן יהיה דומה לעשה דגט; והיינו, דעשה דגט אינו דומה למצוות ציצית - שבה אנו מחזרים אחרי בגד בן ארבע כנפות (גם כשאין לנו) - שהרי איננו מחזרים אחרי גירוש נשותינו (היינו איננו מחזרים למצוא בהן ערות דבר כדי לגרשן), אלא גט הוא רק "איסור עשה" - כלומר שלאישה אסור ללכת ולהיות לאיש זר אם טרם קיבלה גט מבעלה הראשון - ולכן תוכל האישה להישאר אצל בעלה הראשון (בשב ואל תעשה) ובכך תישמר מאיסור זה; השתא דאתית להכי, א"כ דילמא ה"נ גבי שילוח הקן, דדילמא הוא רק איסור-עשה - היינו דאסור לקחת את האפרוחים שאימם לא שולחה, ואכתי (דילמא) אין צורך לחזר אחרי אפרוחים אלו לקחתם, אלא די שנשאירם בקן (בשב ואל תעשה) ובכך נישמר מאיסור-עשה זה.
בגט...ברור שרצון התורה שלא יכניס עצמו לחיוב הזה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 217 אורחים