בברכה המשולשת כתב:א. לפי מה שהבנתי הגרז"ן לא חזר בו, אלא אמר שמעולם לא הסכים להיתר הלכה למעשה אלא רק לפלפולא.
בברכה המשולשת כתב:ג. באשר למחאות שהובאו לעיל ממכתבים של גדול"י- הרי זה בדיוק החילוק בין מחאה לבין דיון, וא"א לצפות שבמחאה יהיה דיון (ומסתמא המחאות נכתבו על בסיס עיון בפסק הדין)
מרחביה כתב:התפרסם כי הגרמ"מ פרבשטיין הוציא חוות דעת נגד הפסק. אם ישנו אצל מישהו ויוכל להעלותו - גם ברוך יהיה.
החוזר כתב:בברכה המשולשת כתב:ג. באשר למחאות שהובאו לעיל ממכתבים של גדול"י- הרי זה בדיוק החילוק בין מחאה לבין דיון, וא"א לצפות שבמחאה יהיה דיון (ומסתמא המחאות נכתבו על בסיס עיון בפסק הדין)
אתה באמת מאמין שהמחאות נכתבו לאחר עיון בפסק הדין?
בברכה המשולשת כתב:החוזר כתב:בברכה המשולשת כתב:ג. באשר למחאות שהובאו לעיל ממכתבים של גדול"י- הרי זה בדיוק החילוק בין מחאה לבין דיון, וא"א לצפות שבמחאה יהיה דיון (ומסתמא המחאות נכתבו על בסיס עיון בפסק הדין)
אתה באמת מאמין שהמחאות נכתבו לאחר עיון בפסק הדין?
כן, כשם שאני מאמין שפסק הדין עצמו נכתב לאחר עיון מקיף במקורות
החוזר כתב:[
איש_ספר כתב:הגם הרב יצחק יוסף בדיינים?נוטר הכרמים כתב:שמעתי באזניי מהראשון לציון הג"ר יצחק יוסף שליט"א שדיבר נגד הפתרון הנ"ל במקרה הספציפי הזה, הוא שיבח בפומבי את הדעה החולקת, הארוכה והמנומקת, שכתב אב"ד חיפה, הגאון רבי מימון נהרי שליט"א.
פסקיו של הרב אוריאל לביא, מכונסים בשני כרכי עטרת דבורה (המופיעים באוצר) ושמם הולך לפניהם בין כל יושבי על מדין כבנויים לתלפיות והולכים למישרין.
לכן הנכון הוא לאחוז בדרכו של הרב אברהם שרמן, וקודם חריצת משפט מכל סוג שהוא, להמתין לפסק המנומק של הרב לביא. אשר עדיין לא הושלמה כתיבתו.
אוהב אוצר כתב:3. אז מה אם יש לרב אוריאל לביא שני כר' ששמם הולך לפניו, איני מזלזל בכב' של דיין זה אבל זה מה שעושה השוואות בין ת"ח? מס' הספרים שהוא חיבר?
חשבונות רבים כתב:את פסק הדין לא קראתי אבל אם מישהו הבין מה טוען הגרממ"פ באות א' אשמח להסבר.
למה א"א לצרף ב' טעמים להיתר מכח ממנ"פ? הרי אין לנו צורך בב' היתרים ותמיד הסיבה לצירוף היא שמא אחד מהם איננו נכון ועל זה מועיל ממנ"פ.
למה אין כאן ס"ס שמא אפשר לזכות גט ואפילו א"א לזכות גט שמא לא נתקדשה?מקורות כתב:חשבונות רבים כתב:את פסק הדין לא קראתי אבל אם מישהו הבין מה טוען הגרממ"פ באות א' אשמח להסבר.
למה א"א לצרף ב' טעמים להיתר מכח ממנ"פ? הרי אין לנו צורך בב' היתרים ותמיד הסיבה לצירוף היא שמא אחד מהם איננו נכון ועל זה מועיל ממנ"פ.
בפסק הדין טענו שהיא רק ספק אשת איש מצד שמא היה מקח טעות, ולכן אפילו אם יש פלוגתא דרבוותא בענין זיכוי הגט עדיין הוי ספק ספיקא ואפשר להקל, עכ"פ במקום עיגון. אבל לפי דברי הגרממ"פ שני ההיתרים סותרים אחד את השני, וממילא אין כאן ספק ספיקא.
חשבונות רבים כתב:למה אין כאן ס"ס שמא אפשר לזכות גט ואפילו א"א לזכות גט שמא לא נתקדשה?מקורות כתב:חשבונות רבים כתב:את פסק הדין לא קראתי אבל אם מישהו הבין מה טוען הגרממ"פ באות א' אשמח להסבר.
למה א"א לצרף ב' טעמים להיתר מכח ממנ"פ? הרי אין לנו צורך בב' היתרים ותמיד הסיבה לצירוף היא שמא אחד מהם איננו נכון ועל זה מועיל ממנ"פ.
בפסק הדין טענו שהיא רק ספק אשת איש מצד שמא היה מקח טעות, ולכן אפילו אם יש פלוגתא דרבוותא בענין זיכוי הגט עדיין הוי ספק ספיקא ואפשר להקל, עכ"פ במקום עיגון. אבל לפי דברי הגרממ"פ שני ההיתרים סותרים אחד את השני, וממילא אין כאן ספק ספיקא.
חשבונות רבים כתב:את פסק הדין לא קראתי אבל אם מישהו הבין מה טוען הגרממ"פ באות א' אשמח להסבר.
למה א"א לצרף ב' טעמים להיתר מכח ממנ"פ? הרי אין לנו צורך בב' היתרים ותמיד הסיבה לצירוף היא שמא אחד מהם איננו נכון ועל זה מועיל ממנ"פ.
כהן כתב:יל"ע אם ימות הבעל היום ובהנחה שעל זמן שכזה היתה מסכימה שלכאו' יתבטל הגט שהרי א"א לומר שעצם הדבר שהיא לא ידעה וחששה שתעגן לשנים רבות נחשב לה לזכות שהרי היא לא ידעה ולא התנתה כלום ורק שאנו דנים לפי המצב שהתחדש שגם ע"ד זה לא התקדשה וא"כ ראוי ג"כ לחשב את התוצאה הסופית
ואמנם יל"ע לפי"ז גם בנפלה לפני יבם למה לא נחשוש שימות בזמן קצר ואולי שם החשש שייבם אותה בע"כ וצ"ע
ברזילי כתב:כהן כתב:יל"ע אם ימות הבעל היום ובהנחה שעל זמן שכזה היתה מסכימה שלכאו' יתבטל הגט שהרי א"א לומר שעצם הדבר שהיא לא ידעה וחששה שתעגן לשנים רבות נחשב לה לזכות שהרי היא לא ידעה ולא התנתה כלום ורק שאנו דנים לפי המצב שהתחדש שגם ע"ד זה לא התקדשה וא"כ ראוי ג"כ לחשב את התוצאה הסופית
ואמנם יל"ע לפי"ז גם בנפלה לפני יבם למה לא נחשוש שימות בזמן קצר ואולי שם החשש שייבם אותה בע"כ וצ"ע
אני מניח שאתה מדבר על ביטול קידושין ולא ביטול גט. לענין זה אכן אולי יש לאמוד רק את שמונה השנים שכבר נתעגנה כי אולי ימות הבעל מחר, אבל גם שמונה שנים מספיקות כדי ליצור ספק-אומדנא, שהרי רוב מוחלט של נשים לא היו נכנסות לנישואין כאלה.
סעיף א - הן אמת דהאומדנא בנידו"ד חלשה יותר מהדוגמאות שהביאו בהם רצו להתיר רק על סמך אומדנא, אבל הטענה בפסה"ד היתה שיש כאן ספק אומדנא. אפשר לומר שכוונתו שבמקום שאין אומדנא מבוררת אם האשה רוצה במציאות כזו או לא, לא אומרים שהיא ספק א"א והיא מקודשת ודאי, שכן כדי לבטל הקידושין מעיקרא צריך אומדנא ברורה. מ"מ, כמדומה לי שכהיום רוב מוחלט של הנשים לא תרצינה להתחתן כדי להיות נשואות חמש שנים ולהתעגן אח"כ עוד שמונה שנים ומי יודע כמה עוד, א"כ יש כאן "ריעותא" של סיבה לחשוב ולאמוד דעתה שע"ד כן לא נתקדשה. הסיבה שלא לסמוך על אומדנא כזו, שמסתברת מצד עצמה, היא בדרך של מי יימר שלא נוח לה בזה. אפשר לשמוע שעל צד הספק יש כאן אומדנא.
יפה מאד!גם זו לטובה כתב:כמד' שההיתר השני נסמך על ההיתר הראשון, משום שכל מה דהוי זכות משום שאינה מתאבלת מחמת טעם קמא, וא"כ הוי "גלגל" ודו"ק
אוצר החכמה כתב:סעיף א - הן אמת דהאומדנא בנידו"ד חלשה יותר מהדוגמאות שהביאו בהם רצו להתיר רק על סמך אומדנא, אבל הטענה בפסה"ד היתה שיש כאן ספק אומדנא. אפשר לומר שכוונתו שבמקום שאין אומדנא מבוררת אם האשה רוצה במציאות כזו או לא, לא אומרים שהיא ספק א"א והיא מקודשת ודאי, שכן כדי לבטל הקידושין מעיקרא צריך אומדנא ברורה. מ"מ, כמדומה לי שכהיום רוב מוחלט של הנשים לא תרצינה להתחתן כדי להיות נשואות חמש שנים ולהתעגן אח"כ עוד שמונה שנים ומי יודע כמה עוד, א"כ יש כאן "ריעותא" של סיבה לחשוב ולאמוד דעתה שע"ד כן לא נתקדשה. הסיבה שלא לסמוך על אומדנא כזו, שמסתברת מצד עצמה, היא בדרך של מי יימר שלא נוח לה בזה. אפשר לשמוע שעל צד הספק יש כאן אומדנא.
לא הבנתי את הטענה. יסוד ההנחה של האומדנא הוא שהדבר ברור שכך המצב שלא היתה דעתה באופן כזה, וכמו שכתבת שהרי צריך להיות בלבו ובלב כל אדם. ואם אנו מסופקים אם לא היתה דעתה כן בטלה האומדנא. ולא תפסתי מה ההבחנה של המי יימר מאי נפ"מ מאיזה טעם אנו מסופקים.
לומד_בישיבה כתב:ס"ס צריך שיהיה ס"ס המתהפך.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 117 אורחים