העלאת חיה למזבח

[הכהן]

ולענ"ד הביאור בזה [אם לא יסתרו חו"ר הפורום את דברי] הוא שדוקא לגבי יחידות גאוגרפיות כגון נהרות או הרים או חבלי ארצות [ארץ החווילה] שייכת ה' הידיעה, כי יחידה גאוגרפית זו מסוימת במהותה והשם יכול ליפול ע"ז מלבד שם פרטי ממש, ודרך משל - השמש שאע"פ שהיא שם פרטי ומסוים לגוף א' בודד ולא נופל בו לשון רבים, יש בו ה' הידיעה כיון ש'שמש' היא תואר מהותי של הגוף הזה ולא שם פרטי, וכך גם אפשר לכנות נהרות או הרים.
משא"כ שמות שנופלים על אנשים או ערים שמהותם לסיים אותם באופן פרטי מתוך הכלל לא יפול בהם ה' הידיעה.

לא ראיתי החילוק בזה.
מה בין יחידה גיאוגרפית לעיר? ומי אמר שארץ החוילה היא אכן יחידה גיאוגרפית ולא שם מדינה?
אכן השמש (שם פרטי) היא שמש (ש"ע), אבל הירקון (שם פרטי) הוא ירקון (ש"ע)?! הוא נהר (ש"ע)!
וחזר הדין, מה בין זה לאברהם (שם פרטי)?

[סכינא חריפא]

אף המביא מן הרקם ומן החגר [גיטין דף ב]

וקראתי דברים שכתב פרופ' בר אילן במאמר הזה https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j ... qXXiiuQRYg שכנראה הכוונה לאזור הרקם ואזור החגר שזה סובל ה' הידיעה כמו השומרון במובן של חבל הארץ שומרון.
וציין בהערה למאמר בלשוננו יד (תש"ו)

[עקביה]

לאחרונה עלו לרשת ההרצאות שניתנו בכנס של אגודת 'מטמוני ארץ'. הרב יואל בן נון הרצה שם על המזבח בהר עיבל http://beinenu.com/lessons/%D7%9E%D7%96 ... 7%95%D7%93 ובסוף דבריו הוא אומר שהעניין של עצמות היחמורים שנמצאו שם הטריד אותו רבות, עד שמצא תוספתא בה נאמר:

תוספתא מסכת זבחים (צוקרמאנדל) פרק יג
הלכה א
עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות מה הן מקריבין בהמה חיה ועוף גדולים וקטנים זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין טהורין אבל לא טמאין הכל קרב עולה וטעונה הפשט וניתוח הכותים בזמן הזה מותרין לעשות כן:

מכאן שבזמן היתר במות מותר להקריב חיות.

דא עקא שהתוספתא מדברת על עד שלא הוקם המשכן שבמדבר, ולא זה שבגלגל או שבשילה, כפי שמוכח מההמשך:

תוספתא מסכת זבחים (צוקרמאנדל) פרק יג
הלכה ב
עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן היו הבמות אסורות ואין כשרה אלא בכהנים:

הלכה ג
קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מחנות ישראל הנותן על גבי המזבח בשעת פירוקה או בשעת שגלה הרוח את היריעה לא עשה כלום בשעת מסעות קדשים נפסלים וטמאים כל אחד ואחד פורשים למחיצתו:

הלכה ד
באו לגלגל הותרו הבמות קדשי הקדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מקום רבי יהודה ור' שמעון אומרים בכל הרואה איזה הוא הרואה הרואה ואין מפסיק:

כלומר, רק בתקופה שקדמה להוראות בספר ויקרא מה מקריבים, אפשר היה להקריב חיות. לא לאחר מכן.