צדיקים לאורה וישרים לשמחה - עיונים בדברי מהרש"א ועוד

[נוטר הכרמים]

איתא בגמ' בתענית (טו, א), אמר רב נחמן בר יצחק אף אני אומר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה, צדיקים לאורה, וישרים לשמחה. צדיקים לאורה דכתיב אור זרע לצדיק, ולישרים שמחה דכתיב ולישרי לב שמחה.

ופירש"י, הכי גרסינן לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ישרים לשמחה, דישרים עדיפי מצדיקים. וכן הוא בפי' רבינו גרשום.

והנה המהרש"א חידושי אגדות כתב, וז"ל, ולא הכל לשמחה כו'. פרש"י דישרים עדיפי מצדיקים, אבל הרשב"א כתב שהישרים היא מדרגה למטה מצדיקים כו' ע"ש, וכ"נ מנוסח נשמת שסידרן ישרים צדיקים חסידים קדושים.

והיינו שהמהרש"א הבין שהסדר האמור בנשמת הוא מלמטה למעלה, והביא מזה ראיה לדברי הרשב"א (בפירושי ההגדות) שישרים למטה מצדיקים, מדנקט להו תחילה.

ויש להעיר על דבריו, חדא, דנמצא כבר בדברי הראשונים שסוף הפיוט של נשמת הוא מפייטן ששמו יצחק, כאשר רמז שמו בר"ת ישרים צדיקים חסידים קדושים, ויש אומרים שיצחק אבינו יסדו, (יעויין בתשובות הגאונים החדשות עמנואל (אופק) סימן לו; מחזור ויטרי סי' קסא; פירוש סידור התפילה לרוקח; כל בו סי' לז; אבודרהם; ועי' לבוש או"ח סי' תקפד 'ואומר בניגון בפי ישרים תתרומם, ובדברי צדיקים תתברך, ובלשון חסידים תתקדש, ובקרב קדושים תתהלל, שנרמז בהן יצחק רבקה לזכור זכות עקידתו'), וא"כ מאי ראיה איכא למישמע מהקדמת ישרים לצדיקים.

ועוד יש להעיר דמצינו גם להיפך שהקדימו בנוסח התפילה צדיקים לישרים, כמו שכתב רבינו בחיי בספר כד הקמח (נר חנוכה), וז"ל, ולישרי לב שמחה הסמיך שמחה לישרים ואור לצדיקים בא לרמוז שאין מעלת השמחה גדולה כמעלת האור כמו שאין מעלת הישרים גדולה כמעלת הצדיקים, ותמצא לעולם בסידור המדות בכתובים שהצדיקים קודמים לישרים, משה אמר (דברים לב) צדיק וישר הוא. דוד אמר (תהלים קמא) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. ותקנו רז"ל בתפלת ראש השנה ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו, ובא להודיע שעיקר השמחה היא האור והצדיקים הם הזוכים למעלת האור וכ"ש למעלת השמחה והישרים זוכין למעלת השמחה אבל לא למעלת האור, והוא שאמרו רז"ל אמר רב נחמן בר יצחק לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה.

ועוד העירו שהרי מעלת חסידים בודאי גדולה מכולם, כמו דאיתא בגמ' עבודה זרה (כ, ב), וחסידות גדולה מכולן, שנאמר אז דברת בחזון לחסידיך, והיאך מזכירים אותם בסיפא.

ובעיקר ביאור מעלת צדיקים מישרים, כתב בפי' רוח חיים עמ"ס אבות (פ"ד מ"ט), 'הצדיק אשר עדיין יצרו טורדו רק מתגבר ע"י צער, הנה אותו הוא כמו זריעה בקרקע, שיודע שלבסוף יצמח אבל כעת אין לו עדיין, אבל לישרי לב מי שלבו כבר ישר ואין לו שום עקמימות מיצרו, הוא שמח גם עתה בחלקו'.

יעויין בספר שפת אמת (פרשת נח תרנ"ב), וז"ל, ונראה כי ישר הוא כמו שהי' קודם החטא דכ' עשה את האדם ישר. ואחר החטא שנעשה תערובות טוב ורע אז נעשה בחי' צדיק ורשע כי צדיק הוא ברובו כמ"ש כל שזכיותיו מרובין ה"ז צדיק. אבל בחי' ישר הוא שלא יהי' שום התנגדות. לכן כתיב בנח איש צדיק. ואברהם אבינו התחיל לתקן כל שורש החטא והוא הדרך שזכו בנ"י בכח התורה. כדכ' יצפון לישרים תושי' וזה א"א להיות בדרך הטבע. רק האבות המשיכו זה הדרך לעולם. וע"ז כ' ולישרי לב שמחה כי שמחה הוא כשאין תערובות סט"א כלל. וכמו שהי' קודם החטא. כשמחך יצירך בג"ע מקדם. ומעין זה הוא ימי שמחה דסוכות ע"י שביוה"כ נמחלו כל העונות. ובכל שנה בעשי"ת בכלל ניתקן איזה פרט מן חטא הכולל של אדה"ר לכן הוא בחי' ולישרי לב שמחה [וי"ל ג"כ דבחי' הלולב היא אור זרוע לצדיק שהוא הכנה לכל השנה כשיהי' תערובות לכן רמזו בלולב ראשון לחשבון עונות] ומ"מ הוכרח נח לתקן מקודם בחי' צדיק ואח"כ באו האבות בבחי' ישרים שכ"כ אור זרוע לצדיק אח"כ לישרי לב שמחה. וראה עוד בפרי צדיק (ר"ח שבט אות ה).

[נעזרתי הרבה ב'מתיבתא' על שלל מדוריו].

[מיללער]

הגר"י ענגיל בגליונותיו מעיר שדבר זה אי ישרים גדולים מצדיקים או להיפך הוא פלוגתא דתנאי בתוספתא דשקלים עיי"ש.