הודעהעל ידי ישבב הסופר » ב' יוני 30, 2014 8:01 pm
אקדים שלא ראיתי דברי ר"י רייפמן ולא של ר"מ ווינברגר.
קצת ראיה יש, שהרי כבר האריכו [והגזימו] על הקשר בין ה'חסידים' ובין האיסיים.
ואולי, אין הכוונה לאיסיים דוקא שנטו ממש מדרך חכמינו ז"ל, אלא גם לחסידים שהיו חלק מכלל ישראל הפרושים, אלא שנהגו סלסול בעצמם, והתנהגו באורח חיים עילאית ופרושה מכל העולם יותר משאר בני אדם, והם לבשו ונתעטפו כמלאכי השרת. ידוע שרבי יהודה בר אילעאי היה חסיד. ומצינו שבער"ש היה לובש לבנים ומתעטף לבנים, ודומה למלאך ה' צבקות. וכן תלמידיו היו מחבאים כנפי סדיניהם ממנו, כך שגם הם לבשו סדינים. ובקידושין אמר לוי לרבי על ת"ח שבבבל שהם דומים למלאכי השרת, ופירש"י שהם עטופים, ורעק"א ציין שם לשבת כד: במנהגו של ר"י בר אילעאי. ידוע גם שרפב"י היה מהחסידים, ולו היו חילוקי דעות עם רבינו הקדוש כמה פעמים. אולי אליהם התכוונו באמרם נוח למלוך על כל העולם כולו ולא לשנות לתלמידים חשובים שחכמים ואינם כפופים לדעת הרב הדורש.
ואולי יש לומר יותר, שזה היה תמיד דרך של חשיבות וסלסול, שהוא דרך להראות מורא שכינה כעין מלאכי השרת, וכמו שמצינו שדיינים מתעטפים, ויש עוד ראיות שזה נחשב חשיבות ודרך יראה, אמאי לא פריסת סודרא שזה גם דרך של עיטוף, גם כסי רישיך כי היכי דתיהווי אימתא דמרך עלייך הוא בעצם ציווי להעתטף [שכן לא מדובר שם בפיסת בד קטנה כמו שאנו לובשים. ובאמת יש לברר מתי זה התחיל.] ואולי לזה באמת הכוונה הנסתרת ב"אם הרב דומה למלאך ה' צבקות תורה יבקשו מפיהו", שזה רמז לעיטוף ולמדרגת יראה הראוי לרב.
מחולת, קושייתך לכאורה אינה קושיא, שכן הביאור של בן עזאי בדברי דוד "תפלטני מריבי עם", הוא ע"י השתמשות בביטוי ובמושג של תקופת המפרש [ = עטופי סדינים], כדי לבאר מושג מצוי בכל זמן, כלומר ת"ח קנטרנין שאינם מבטלים דעתם אל הרב הדורש אליהם. הלא כן?
נערך לאחרונה על ידי
ישבב הסופר ב ב' יוני 30, 2014 8:35 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.