ברזילי כתב:יש לדחות, שבזמנם הגירסא היתה הכשר מצוה, שאם לא יזכור המשניות והברייתות כיצד יוכל לעיין בעתיד?
וא"ת הרי מפורש שם "אף על גב דמשכח" ואם כן גם הכשר לעיון עתידי אין כאן, י"ל שהגירסה היא "מכל דמשכח" ולא "אף על גב שמשכח" (שהרי משכח בארמית הוא "מוצא" ולא "שוכח"), כמו שמופיע בכת"י ניו יורק (מצורף, מאתר כת"י תלמודיים).
כמד' דהדברים היו פשוטים פעם לכל בי בר רב, וזהו תוכנם של דברי חז"ל (סנהדרין צט.) "הלומד ואינו חוזר כזורע ואינו קוצר" ברם בדורות האחרונים, חל שינוי בעצם צורת לימוד תורה, ויש מייחסים זאת גם כתוצאה מהשקפה "הקבלית" של נפה"ח על מצוות ת"ת [וידועים דברי הגרי"ש זילברמן על ספר נפה"ח ואכמ"ל] ברם יתכן שגם נפה"ח דידיה מודה לכל הנ"ל, ומ"מ לאור תפיסתו יש מקום להשקפה החדשה על מצוות ת"ת. [כמובן שגם לימוד העיון בישיבות גרם לשינוי בתפיסה]
גם זו לטובה כתב:[וידועים דברי הגרי"ש זילברמן על ספר נפה"ח ואכמ"ל]
אוצר החכמה כתב:כמד' דהדברים היו פשוטים פעם לכל בי בר רב, וזהו תוכנם של דברי חז"ל (סנהדרין צט.) "הלומד ואינו חוזר כזורע ואינו קוצר" ברם בדורות האחרונים, חל שינוי בעצם צורת לימוד תורה, ויש מייחסים זאת גם כתוצאה מהשקפה "הקבלית" של נפה"ח על מצוות ת"ת [וידועים דברי הגרי"ש זילברמן על ספר נפה"ח ואכמ"ל] ברם יתכן שגם נפה"ח דידיה מודה לכל הנ"ל, ומ"מ לאור תפיסתו יש מקום להשקפה החדשה על מצוות ת"ת. [כמובן שגם לימוד העיון בישיבות גרם לשינוי בתפיסה]
להאשים את הנפה"ח בזה שהפסיקו לחזור? אני לא יודע אם זה סתם שטות או סתם חוצפה.
מעבר לזה שאין לזה שום קשר לדברי הנפה"ח.
אוצר החכמה כתב:אף אדם שלמד ברצינות לא העלה על דעתו להוציא כזה רעיון מהנפש החיים. וכוונתי בלהאשים הוא לומר שבגרמתו נעשה הדבר.
וברור שלא זו הסיבה למה שמתרשלים בחזרה.
אם אתה מחפש אשמים מהסוג הזה למה לא תביא את הח"ח שספר מילים ומצוות. אבל אע"פ שזה לא כ"כ מובן מה רצה מרן הח"ח בזה מלבד דרך הפלגה, ברור שאף אחד לא הפסיק ללמוד כראוי בגלל הח"ח.
שומר קישואין כתב:איתא במסכת עבודה זרה:
"ואמר רבא לעולם ליגריס איניש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר (פירש"י-שאין רבו יודע לפרש לו כלום) שנאמר גרסה (פירש"י-לשון גרש וכרמל שלא היה טוחן הדק אלא כריחים של גרוסות המחלקין חיטה לשנים או לארבע לצורך מאכל) נפשי לתאבה (פירש"י-מרוב תאותי לתורה הייתי שובר לפי היכולת אע"פ שאיני טוחנה הדק ליכנס בעומקה) גרסה כתיב ולא כתיב טחנה" (יט.)
והנה המגן אברהם כתב שאם אומר המשנה ואינו מבין אותה, זה אינו נקרא לימוד. והחיד"א הביא דברי הרב 'בינת יששכר' בשם אביו שחלק על המג"א מהגמרא שראינו לעיל שאמר רבא "ליגרס איניש אע"ג דלא ידע מאי קאמר", אלא שהחיד"א כתב שמזה אין קושיה, כיון שאפשר לומר שדברי רבא הם כשאינו יכול להבין, ודברי המג"א הם באדם שיש שכל בקודקודו ויכול להבין שאם קורא בלא הבנה אינו נחשב לימוד. ומ"מ סיים החיד"א שאם מבין פירוש המילים, אפילו אינו מבין הפירוש האמיתי שפירשו המפרשים – חשיב לימוד, אלא שבספרו כתב:
"לפחות בקריאת המשנה ישתדל להבין פירוש התיבות אף שלא יבין פירוש הענין באמת שאם לא יבין אף התיבות יש מי שכתב דאינו נחשב לימוד כלל"
(מורה באצבע, סימן ב' אות מג)
ומשמע שאינו חיוב שיבין פירוש התיבות, והנה בשו"ע הרב לגרש"ז מלאדי כתב:
"אך אם מוציא בשפתיו אע"פ שאינו מבין אפילו פירוש המילות מפני שהוא עם הארץ הרי זה מקיים מצות ולמדתם. ולפיכך כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה במה דברים אמורים בתורה שבכתב אבל בתורה שבעל פה אם אינו מבין הפירוש אינו נחשב לימוד כלל. ואף על פי כן יש לאדם לעסוק בכל התורה גם בדברים שלא יוכל להבין ולעתיד לבא יזכה להבין ולהשיג כל התורה שעסק בה בעולם הזה ולא השיגה מקוצר דעתו" (הל' תלמוד תורה פ"ב הי"ב-הי"ג)
הרי דס"ל שבלימוד תורה שבכתב אפילו אינו מבין הוי לימוד תורה, אולם בשו"ת "חיים שאל" הביא החיד"א דברי המג"א שאם אינו מבין מה שלומד אינו נחשב ללימוד תורה והסכים עמו. וכתב הגר"א פאפו בספרו "פלא יועץ":
"וכבר כתבו הפוסקים שמי שיכול לפלפל בחכמה ולקנות ידיעה חדשה ומוציא הזמן בלימוד תהילים וזוהר לגבי דידיה חשיב ביטול תורה" (מערכת ידיעה)
ובהמשך הספר כתב:
"שמי שיכול ללמוד הלכות ופלפולים ועוסק בתהלים חשוב ביטול תורה לגבי דידיה" (מערכת תהילים)
ובפירוש "עץ יוסף" על העין יעקב הביא דברי רש"י 'שאין רבו יודע לפרש לו כלום' ופירש הגר"א אע"פ שקשה לו ממקום אחר, אבל כאן צריך לידע פשט הברור.
ובספר "כד הקמח" לרבנו בחיי תלמיד הרשב"א כתב:
"כבר ידוע שקריאת התורה מצוה גדולה היא אע"פ שלא יבין מה שקורא, כי פעמים שיקרא אדם פרשה מן התורה ולא יתבונן בעצמו שקרא כלל מתוך שהוא מחשב בדברים אחרים והוא שדרשו בע"ז (יט.) לעולם ליגרוס איניש אע"ג דלא ידע מאי קאמר, וקריאה זו קראוה חז"ל מצות קריאה ואע"פ שאינו מבין כל מה שקורא" (מערכת תורה דף צ"ג עמודה ג)
ברזילי כתב:יש לדחות, שבזמנם הגירסא היתה הכשר מצוה, שאם לא יזכור המשניות והברייתות כיצד יוכל לעיין בעתיד?
וא"ת הרי מפורש שם "אף על גב דמשכח" ואם כן גם הכשר לעיון עתידי אין כאן, י"ל שהגירסה היא "מכל דמשכח" ולא "אף על גב שמשכח" (שהרי משכח בארמית הוא "מוצא" ולא "שוכח"), כמו שמופיע בכת"י ניו יורק (מצורף, מאתר כת"י תלמודיים).
גם זו לטובה כתב:בשאר כת"י בדקת?ברזילי כתב:י"ל שהגירסה היא "מכל דמשכח" ולא "אף על גב שמשכח" (שהרי משכח בארמית הוא "מוצא" ולא "שוכח"), כמו שמופיע בכת"י ניו יורק (מצורף, מאתר כת"י תלמודיים).
ברזילי כתב:יש לדחות, שבזמנם הגירסא היתה הכשר מצוה, שאם לא יזכור המשניות והברייתות כיצד יוכל לעיין בעתיד?
וא"ת הרי מפורש שם "אף על גב דמשכח" ואם כן גם הכשר לעיון עתידי אין כאן, י"ל שהגירסה היא "מכל דמשכח" ולא "אף על גב שמשכח" (שהרי משכח בארמית הוא "מוצא" ולא "שוכח"), כמו שמופיע בכת"י ניו יורק (מצורף, מאתר כת"י תלמודיים).
גם זו לטובה כתב:תלמוד תורה- מצוות קריאה או קניית חכמה?
הצעת דברים
[א] רשי ברכות ו: אגרא דפרקא - עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם - היא שכר המרוצה, שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן שיקבלו שכר למוד
לא קאמר "שאינם מבינים כלל" אלא אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה וכו', מאידך גיסא לא קאמר "שוכחים" אלא קאמר "אינם מבינים", ולכ' הכוונה שיש רמה של הבנה שהאדם תוך כדי שמיעה מבין בצורה חלקית ולכן אינו יכול לחזור אח"כ על כל הדברים. [לאחר זמן לכ' אין הכוונה לאחר כמה שנים אלא הכוונה לאחר השיעור כלומר תוך כדי שמיעה מבין אבל לא עד כדי שיכול לחזור אח"כ על הדברים וצ"ע]
ומעתה יש לעיין האם החיסרון בדרגת הבנה נמוכה או במה דאינם יכולים לחזור אח"כ, ופשטות לא הוי סימן אלא החיסרון במה דאינם יכולים להעמיד אח"כ.
ונראה דת"ת לא הוי מצוות "קריאה" אלא "קניית חכמה" ולכך לימוד כזה שאין בכוחו להקנות את החכמה לבעליו חסר בעצם הלימוד [וגרע מחולה אלצהיימר י"ל דלא חסר בעצם צורת הלימוד]
[ואין בזה סתירה ל"תורה" המפורסמת שאיכא ב' חיוביים : א' ידיעת התורה ב' לימוד התורה, דנראה דגם לימוד התורה צורתו ועניינו "מעשה- של קניית חכמה" ודו"ק. ]
[ב] כמובן דעיקר הטעם בהגדרת מצוות לימוד תורה בצורה הנ"ל, משום דעיקר טעמו ורעיונו ותוכנו של ת"ת אינו במעשה עצמו אלא בידיעת התורה, [ברם ככל דרגה האדם צריך לקנותו בעצמו ולא ע"י מגידים או בצורה ניסית וכד']
אפשר כמובן להמשיך צעד קדימה ולחקור מה התוכן והטעם של ידיעת התורה האם משום דעניינה של תורה היא ע"מ לעשות, או משום דעיקר חיבור לקב"ה היינו ע"י ידיעת דברי תורותו [וכמד' שהאריך בזה המהר"ל] או מטעמים אחרים.
כמד' דהדברים היו פשוטים פעם לכל בי בר רב, וזהו תוכנם של דברי חז"ל (סנהדרין צט.) "הלומד ואינו חוזר כזורע ואינו קוצר" ברם בדורות האחרונים, חל שינוי בעצם צורת לימוד תורה, ויש מייחסים זאת גם כתוצאה מהשקפה "הקבלית" של נפה"ח על מצוות ת"ת [וידועים דברי הגרי"ש זילברמן על ספר נפה"ח ואכמ"ל] ברם יתכן שגם נפה"ח דידיה מודה לכל הנ"ל, ומ"מ לאור תפיסתו יש מקום להשקפה החדשה על מצוות ת"ת. [כמובן שגם לימוד העיון בישיבות גרם לשינוי בתפיסה]
[ג] שו"ר בתשוה"נ (א, תקלט) שמעתי מעד נאמן בשם הקדוש ה"חפץ חיים" זצ"ל שאם לומד ולא חוזר ד' פעמים לא יצא מצות תלמוד תורה, וכוונתו שהמצוה ללמוד היא כדי לזכור, אבל בפחות מד' פעמים שהלימוד הוא שלא ע"מ לזכור לא יוצאין, וכן מפורש ברש"י ברכות ו: ד"ה אגרא שלימוד שאינו להעמיד השמועה אין בו שכר לימוד
[ד] שמעתי מידידי הרי"ר, שמצוות ת"ת הוי רק אם נוסף ללומד הבנה/זיכרון, אבל בלא זה לאו כלום הוא, ברם אחרי ברכת התורה אומרים איזה פסוק וכד' וכמד' שהחוזר במהירות על פסוק ידוע לא מוסיף לא הבנה ולא זיכרון, וצ"ע [ויש שרצו לחלק בזה בין תורה שבכתב לתושבע"פ]
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 41 אורחים