בנחלת אליהו להגר"א דושינצר זצ"ל מובא, דנסתפק בהא דמעכב הכונה בברכת אבות, האם כשכיון בפתיחה ובחתימה אך באמצע
הברכה לא כיון, אם גם בזה מעכב בדיעבד, או לא, מי נימא דכיון דכללא הוא דאם שכח ודילג באמצע הברכה, אך שאמר הפתיחה
והחתימה, ג"כ יצא בדיעבד, ומסתמא גם בברכת אבות כן הוא, וכו'. ואולי גם בדילג באמצע הברכה בברכת אבות ג"כ מעכב, דדינה
חלוק משאר ברכות, וצ"ע. עכ"ד. [ועי' ביאור הלכה ר"ס ק"א]
ולכאורה אפשר לפשוט זה מדתנן בברכות נ"ב ב' הי' עומד בתפילה ונזכר שהוא בע"ק לא יפסיק אלא יקצר, דהיינו שלא יפסיק
התפילה לגמרי אלא יקצר כל ברכה וברכה, שיאמר פתיחה וחתימה, ואם נימא דבברכת אבות מעכב אמירת כל התיבות א"כ למה
התנא אינו מפרש דבברכת אבות לא יקצר אלא יאמר הכל, ומדלא פירש שיש חילוק ע"כ שגם בברכת אבות לא מעכב אמירת כל
התיבות [עמש"נ שם בסמוך בד"ה אלקינו ואלקי אבותינו] (ימלא פי תהלתך תפילה)
לענ"ד יש לפקפק בראיית הגראי"ל, ברם עיקר הדבר צ"ת מהיכי תיתי יש חילוק בין ברכת אבות לשאר ברכות?
ובעיקר הדבר, כבר העיר בזה הקה"י שהכוונה המעכבת היא רק בתיבות המעכבות, ולא פרסם הדברים משום מעשה שהייה.