אור החיים (בראשית כד יט): עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ברכות מ.) בפסוק ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו' (דברים יא טו) ז שצריך אדם להקדים לתת מזון לבהמתו ואח"כ את עצמו ויש לך לדעת כי דוקא באין כאן סכנה או צער, אבל בסכנה או בשיש צער, קודם יש לחוש לצערו ואח"כ בהמתו, ולזה כששאל האיש הגמיאיני מעט הרגישה הצדקת כי צמא למים הוא ומצטער היה, לזה אמרה לו שתה וכשנתנה לו שיעור ששיערה כי ודאי אין כאן חשש לצער הצמא "ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב" כי בגדר זה שאינך מצטער אותם צריך להקדים".
1. אם זכרוני אינו מטעני - נפסק להלכה שרק במילי דאכילה יש להקדים את בהמותיו, אולם בשתיה אין כל עדיפות לחי על פני האדם. ואילו מדברי רבינו משמע שגם במשתה יש להקדים את בהמותיו טרם ישתה הוא עצמו (לבד בעת סכנה או צער). וצ"ע.
2. ובכלל יש להבין, מילא אליעזר שבא עם הגמלים מוטלת עליו חובת דין קדימה, אבל רבקה - מה שייך אצלה קדימה, וכי גמליה נינהו שתתחייב להקדימן?