חידושו של השאגת אריה - היתרו על פי דרשה שלא נמסרה ממשה!

[שטייגעניסט]

גבורת ארי תענית דף ל עמוד ב
"יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. בפרק ח' דבבא בתרא (דף קכ"א) פירש רשב"ם שפסק אותו הדור של באי הארץ שנאסר להם הסבת נחלה. וקשה לי וכו' אבל הדבר היותר נראה שביום חמשה עשר באב נתחדש להם דרוש זה דדרוש שלא ינהוג דין זה אלא בדור הזה. וכהאי גוונא מצינו במדרש רות שא"ל בועז לרות אילו באתה קודם לא היו מקבלים אותך שעדיין לא נתחדשה הלכה זו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ושמע מינה דלאו כל פירושי התורה קיבלו מפי משה והכי נמי דכוותיה."
ובתורה תמימה במדבר לה
"ויתכן לומר שהיה להם בקבלה דעיקר הצווי מהסבת נחלה היה רק בעת חלוקת הארץ, כדי שיתודע ויתברר חלק כל אחד ואחד, אבל אח"כ לדורות שכבר נתבררו והוגבלו החלקים ונקראו בשם, שוב אין לחוש למקרה הסבת נחלה, ובכ"ז לא בטלו המצוה עד זמן ידוע שראו שא"א להתקיים בלי נשואי תערובת השבטים זב"ז, ועמדו והתירו, ומצאו רמז לזה בתורה את הלשון זה הדבר כמבואר, כך נ"ל."

[כולל יונגערמאן]

מה החידוש בזה? הלא זהו דעת הרמב"ן החולק על הרמב"ם דס"ל שכל הדרשות נמסרו למשה מסיני. ולהרמב"ן רק המידות שבהם דורשין נמסר למשה ומכאן ואילך כ"א יכול לדרוש כפי דעתו, והכי משמע בהרבה מקומות בש"ס ומפרשים, ק"ו כל אחד יכול לדון מעצמו וגז'ש לא. (היינו עצם המציאות שיש לדרוש גז"ש מהני שתי מילים, אבל איך ועל מה לדרוש הגז"ש המקובלת כ"א דורש מדעתו).

אלא שיש דרגא אחרת בזה שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני, אבל הוא לא העבירם הלאה.בפשטות. (וגם על עצם הדבר יש לעיין ונראה שזה חולק על המסופר בחז"ל שמשה לא הבין דרשותיו של ר"ע).

[שטייגעניסט]

הם אמנם נחלקו בקידושי כסף, אבל מח' זו איני זוכר.
החידוש הוא שמשהו כל כך בסיסי, אם האיסור הוא משהו זמני וחולף או לדורות, לא הייתה קבלה ממשה להתיר, והמה באו והתירו, ועוד קבעו יו"ט לכבוד ההיתר!

[בברכה המשולשת]

אדרבה עיקר המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן היא ביסוד, וקידושי כסף זה רק דוגמא (יעויין בהרחבה בשער השני בספהמ"צ) כמדומני שכבר היה על כך אשכול ארוך

[ארץ]

כנראה הפירוש:
שאלו מן ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה ונתחדשו מן הדרשות.