לייטנר כתב:שמעתי מראש ישיבה שהוא מקפיד להוסיף עוד פסוק במלכויות (אינני זוכר איזה), כיון שהפסוק "ויהי בישורון מלך" בפשטו אינו על הקב"ה.
כשסיפרתי זאת לאחד מגדולי הדור, ציין לשיטתו של הנצי"ב שבספר דברים יש לפסוקים שני פשטות.
אוצר החכמה כתב:לייטנר כתב:שמעתי מראש ישיבה שהוא מקפיד להוסיף עוד פסוק במלכויות (אינני זוכר איזה), כיון שהפסוק "ויהי בישורון מלך" בפשטו אינו על הקב"ה.
כשסיפרתי זאת לאחד מגדולי הדור, ציין לשיטתו של הנצי"ב שבספר דברים יש לפסוקים שני פשטות.
גם ויהי בישורון מלך מפורש בגמרא כך שלא מובן מה עלה בדעתו.
ובכלל איני מבין איזה פסוק מצא? הלא הגמרא מבארת שיש רק שלשה פסוקים ואחד מהם הוא ויהי בישורון מלך. ועוד שני פסוקים מחלוקת ר"י ור"י. אם כך כל מה שיכול לעשות הוא לקחת במקום הפסוק שמבואר בגמרא שהוא לכו"ע, פסוק השנוי במחלוקת ר"י ור"י. ואע"פ שוודאי יוצא כי קיי"ל כר' יוסי הלא זה ממש ליזיל בתר איפכא.
נאום הרב משולש(?)משולש כתב:חסידי אשכנז מביאים סודות עמוקים על מנין התיבות והפסוקים של מז"ש, והמוסיף בהם פסוקים, גורע.
איש_ספר כתב:וכל בן תורה יודע, שהסוד ידרש, הפייט יפייט, והמשוררים ינעימו, ולפני כל זה יש לצאת יד"ח הדין.
ברזילי כתב:אם הוסיף לא הפסיד, אבל אם הוסיף מטעם שחולק על ש"ס דידן אולי הפסיד (ואולי הוא סבור שלר' יוסי פסוקים שנחלק בהם על ר' יהודה עדיפי לכתחילה על ויהי בישורון).
אגב, גם בלי הוספה מיוחדת אנו אומרים בנוסחתנו פסוק יתר של תורה (וידעת היום).
אוצר החכמה כתב:ברזילי כתב:אם הוסיף לא הפסיד, אבל אם הוסיף מטעם שחולק על ש"ס דידן אולי הפסיד (ואולי הוא סבור שלר' יוסי פסוקים שנחלק בהם על ר' יהודה עדיפי לכתחילה על ויהי בישורון).
אגב, גם בלי הוספה מיוחדת אנו אומרים בנוסחתנו פסוק יתר של תורה (וידעת היום).
גם אחרי תירוצך להפך בזכותו, עיקר טענתך צודקת שהמוסיף מפני שחולק על הש"ס הפסיד. (אין שום מקור בגמרא שר' יוסי יש לו איזה חסרון בויהי הישורון מלך).
ברזילי כתב:גם "ותרועת מלך בו" (במדבר כג, כב) לפי פשוטו הוא ענין רעות ולא תרועת שופר, ואעפ"כ מפורש בגמרא שאומרו עם השופרות, וש"מ שאין פשט הפסוקים מעכב באופן שאפשר לפרש גם באופן הקשור לנושא הברכה
הנה דברי הת"ק במדרש דמפיק מקרא דותרועת מלך בו אלו שופרות ומלכיות, הוא תמוה מאד...
וביותר קשה, דהאי ותרועת מלך בו שאמר בלעם [בפרשת בלק במדבר כ"ג, כ"א] אין הכוונה ללשון תקיעה, דהאי ותרועת מלך בו הוא הפירוש לשון אהבה וריעות, ועיין בפי' רש"י בחומש בפ' בלק [במדבר כ"ג כ"א] ותרועת מלך בו לשון חבה וריעות כמו רעה דוד אוהב דוד ויתנה למרעהו, וכן תרגם אונקלוס ושכינת מלכהון ביניהן, עכ"ל רש"י ע"ש. הרי דהאי ותרועת אינו לשון תקיעה כלל...
ולכאורה יש לומר דר' יוסי ור' יהודה פליגי בזה, דר' יוסי סובר דהאי ותרועת מלך הוא תרועה ממש, לכך ס"ל דאומרה גם עם השופרות, ור' יהודה סובר כתרגום אונקלוס דהאי ותרועת מלך בו הוא לשון חיבה, דאין לו שייכות כלל לתקיעות שופר, ולכך אינו אומרה עם השופרות. ולפ"ז יש לתמוה על פי' רש"י ז"ל בפי' התורה בפרשת (בהעלותך) [בלק] דנמשך אחר תרגום אונקלוס וקא שביק דעת ר' יוסי דהלכתא כוותיה דאומרה גם עם השופרות, ע"כ ס"ל דהאי ותרועת מלך בו הוא תרועה ממש...
לייטנר כתב:שמעתי מראש ישיבה שהוא מקפיד להוסיף עוד פסוק במלכויות (אינני זוכר איזה), כיון שהפסוק "ויהי בישורון מלך" בפשטו אינו על הקב"ה.
כשסיפרתי זאת לאחד מגדולי הדור, ציין לשיטתו של הנצי"ב שבספר דברים יש לפסוקים שני פשטות.
אפרקסתא דעניא כתב:מדוע בשופרות אומרים ארבעה פסוקים מן הכתובים?
פסוקי שופרות
בנוס' דידן בפסוקים מן הכתובים הנאמרים בשופרות אמרי' ד' ולא רק ג' כבשארא. ועי' לקט יושר ע' קכז. אמנם יש נידון בראשונים (ובשו"ע תקצא) האם הפסוק שמשלימים בו -ותקעתם בחצוצרות וכו' עולה לפסוקי שופרות. ואולי מה"ט נוהגים להשלים לי' פסוקים.
(עי' ריטב"א ר"ה כט, ב ולב, ב ז"ל "מי דמי התם חצוצרות הכא שופר. מהא שמעינן דתקיעה ופסוק של חצוצרות אין לחשבו במקום שופר כלל, ומשום הכי טועה האומר בפסוק אחרון של שופרות קרא דוביום שמחתכם אלא אומר במקומו ובחודש השביעי וכו' ויש מרבותינו ז"ל אומרים דהא דנהיגי לסיים דשופרות בפסוק של ותקעתם בחצוצרות טעות הוא דאפילו רבי יוסי אינו אומר אלא בתרועה שאין עמה כלום שנאמרה בענין היום כגון יום תרועה או תרועת מלך בו, אבל בתרועה שאינה נאמרת לענין מצות ר"ה אלא לענין שהיו מתריעין על הקרבן ויש בה ג"כ חצוצרות שאינם חובת היום אפילו רבי יוסי מודה שאינו אומרה כלל ולא הוה ליה להשלים אלא בפסוק של יום תרועה או זכרון [תרועה] או ותרועת מלך בו שהרי רשאי להזכירה כאן וכאן כדברי רבי יוסי, ואין אנו יוצאין עכשיו ע"י השלמה בתורה, אלא דהא קיי"ל דאם השלים בנביא יצא. ויש לקיים מנהגנו ולומר דרבי יוסי אשכחן דקאמר רבותא דאפילו תרועה שיש בה זכרון אומרה עם השופרות ואומרה בזכרון, ואין זה מעכב לזה כדברי ר' יהודה, כש"כ בפסוק ותקעתם בחצוצרות שאין בו אלא תקיעה שראוי לאומרו עם השופרות, דהא בסיפרי דרשינן מיניה סדר מלכיות זכרונות ושופרות כדכתיבנא בפ"ק (ט"ז א'), וכיון דקיי"ל כר' יוסי שאם השלים בנביא יצא וקיי"ל כריב"נ דבג' פסוקים סגי, אי משום השלמה בתורה שפיר איכא השלמה בתורה בהאי קרא ותקעתם בחצוצרות שנדרש בספרי לענין היום כמו שכתבנו זה אנו אומרים ליישב המנהג אבל הראוי והטוב שיאמר אח"כ ובחודש השביעי שבפרשת פנחס, וכן כתב הרמב"ן, וכן דעת מורי הרשב"א, -עי' בשו"ת ח"א סי' תפא- מפי מורי נר"ו").
ובמחזור ויטרי סי' שלג (וכן בסידור רש"י סי' קפב) כ' "יש מחזורין שכת' בהן י"י צבאות יגן עלינו וגו'. ואין לומ' כן. כי מה עיניין זה אצל שופרות. פסוק הוא לעצמו. והלך בסערות תימן. ואחריו כת' וי"י צבאות יגן עליהם וגו'. ואם כדי להוסיף ברכה על הציבור אתה רודף לאומרו בתפילה. חטוף גם אותו שלאחריו והושיעם י"י אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו. אלא לא כל הימך להוסיף במקראות מכדי חובת היום".
ובראב"ן ר"ה (וכעי"ז בראבי"ה סי' תקלו) כ' "ומה שאנו אומרים ד' פסוקים של מלכיות של כתובים, משום דשניהם שאו שערים ראשיכם וגו' ושאו שערים ראשיכם ושאו וגו' שניהם סמוכים במזמור ומדברים בענין אחד (וכן) [לכן] הנהיגו לאמרן במקום פסוק אחד. וכן בזכרונות אומר ד' של כתובים, לפי כי זכר עשה לנפלאותיו וגו' וטרף נתן ליראיו סמוכים ומדברין בענין אחד לכן אומר במקום פסוק אחד. וכן בשופרות אמרינן הללו אל בקדשו שהם ו' פסוקים במקום פסוק אחד שהוא הללוהו בתקע שופר, מפני שהן סמוכין ומדברין בענין אחד".
איש_ספר כתב:וכל בן תורה יודע, שהסוד ידרש, הפייט יפייט, והמשוררים ינעימו, ולפני כל זה יש לצאת יד"ח הדין. והנוסח שלנו שנוי במחלוקת, ולדעת הרמב"ן למשל כנר' אין יוצאים בו יד"ח ולכן (אף שכתב הרא"ש שאין לשנות ממטבע שטבעו אבותינו, ה"מ לשנות, אבל להוסיף לית לן בה
צופר הנעמתי כתב:איש_ספר כתב:וכל בן תורה יודע, שהסוד ידרש, הפייט יפייט, והמשוררים ינעימו, ולפני כל זה יש לצאת יד"ח הדין. והנוסח שלנו שנוי במחלוקת, ולדעת הרמב"ן למשל כנר' אין יוצאים בו יד"ח ולכן (אף שכתב הרא"ש שאין לשנות ממטבע שטבעו אבותינו, ה"מ לשנות, אבל להוסיף לית לן בה
דברי הרא"ש שאין לשנות אמורים כנגד תוספת פסוק זה של הרמב"ן ממש, ואם הגרש"ד הכריע לחוש לדעת הרמב"ן לחיי, אבל דעת הרא"ש שלא לשנות.
ברזילי כתב:גם "ותרועת מלך בו" לפי פשוטו הוא ענין רעות ולא תרועת שופר, ואעפ"כ מפורש בגמרא שאומרו עם השופרות, וש"מ שאין פשט הפסוקים מעכב באופן שאפשר לפרש גם באופן הקשור לנושא הברכה
איש_ספר כתב:צופר הנעמתי כתב:איש_ספר כתב:וכל בן תורה יודע, שהסוד ידרש, הפייט יפייט, והמשוררים ינעימו, ולפני כל זה יש לצאת יד"ח הדין. והנוסח שלנו שנוי במחלוקת, ולדעת הרמב"ן למשל כנר' אין יוצאים בו יד"ח ולכן (אף שכתב הרא"ש שאין לשנות ממטבע שטבעו אבותינו, ה"מ לשנות, אבל להוסיף לית לן בה
דברי הרא"ש שאין לשנות אמורים כנגד תוספת פסוק זה של הרמב"ן ממש, ואם הגרש"ד הכריע לחוש לדעת הרמב"ן לחיי, אבל דעת הרא"ש שלא לשנות.
עיינתי עתה ברא"ש ולא מצאתי הכרע לדבריך, האם לא יתכן שהוא מדבר על שינוי ולא על תוספת?
אתה סבור שכל פסוק המדבר על שכינת השי"ת בתוך עם ישראל אפשר לאמרו בפסוקי השופרות?איש לוי כתב:ברזילי כתב:גם "ותרועת מלך בו" לפי פשוטו הוא ענין רעות ולא תרועת שופר, ואעפ"כ מפורש בגמרא שאומרו עם השופרות, וש"מ שאין פשט הפסוקים מעכב באופן שאפשר לפרש גם באופן הקשור לנושא הברכה
מה זה תקיעת שופר אם לא הביטוי הכי גדול שיכול להיות, שמציאות הי"ת ממלא את כל החיים בכללותה? וזה ענין הריעות מה שהי"ת שוכן בנו, וכמש"כ התרגום שם 'ושכינת מלכיהטון ביניהון'
ברזילי כתב:אתה סבור שכל פסוק המדבר על שכינת השי"ת בתוך עם ישראל אפשר לאמרו בפסוקי השופרות?איש לוי כתב:ברזילי כתב:גם "ותרועת מלך בו" לפי פשוטו הוא ענין רעות ולא תרועת שופר, ואעפ"כ מפורש בגמרא שאומרו עם השופרות, וש"מ שאין פשט הפסוקים מעכב באופן שאפשר לפרש גם באופן הקשור לנושא הברכה
מה זה תקיעת שופר אם לא הביטוי הכי גדול שיכול להיות, שמציאות הי"ת ממלא את כל החיים בכללותה? וזה ענין הריעות מה שהי"ת שוכן בנו, וכמש"כ התרגום שם 'ושכינת מלכיהטון ביניהון'
עושה חדשות כתב:
ובראב"ן ר"ה (וכעי"ז בראבי"ה סי' תקלו) כ' "...וכן בזכרונות אומר ד' של כתובים, לפי כי זכר עשה לנפלאותיו וגו' וטרף נתן ליראיו סמוכים ומדברין בענין אחד לכן אומר במקום פסוק אחד..."
בתקיעתא אפחד במעשי (לר' שמעון הגדול ממגנצא (?)), בנוסחתה המקורית שבה משובצים הפסוקים בתוך הפיוט, מופיע הפסוק זכר לעולם בריתו (מתהילים. בדה"י כ' זכרו לעולם בריתו).עיניו כיונים כתב:נראה מדברים אלו שנהגו בימיהם באשכנז כמנהג תימן הנזכר בראש האשכול, והוסיפו את הפסוק מדה"י 'זכר לעולם בריתו' וגו', האומנם?עושה חדשות כתב:ובראב"ן ר"ה (וכעי"ז בראבי"ה סי' תקלו) כ' "...וכן בזכרונות אומר ד' של כתובים, לפי כי זכר עשה לנפלאותיו וגו' וטרף נתן ליראיו סמוכים ומדברין בענין אחד לכן אומר במקום פסוק אחד..."
ברזילי כתב:בתקיעתא אפחד במעשי (לר' שמעון הגדול ממגנצא (?)), בנוסחתה המקורית שבה משובצים הפסוקים בתוך הפיוט, מופיע הפסוק זכר לעולם בריתו (מתהילים. בדה"י כ' זכרו לעולם בריתו).עיניו כיונים כתב:ובראב"ן ר"ה (וכעי"ז בראבי"ה סי' תקלו) כ' "...וכן בזכרונות אומר ד' של כתובים, לפי כי זכר עשה לנפלאותיו וגו' וטרף נתן ליראיו סמוכים ומדברין בענין אחד לכן אומר במקום פסוק אחד..."
נראה מדברים אלו שנהגו בימיהם באשכנז כמנהג תימן הנזכר בראש האשכול, והוסיפו את הפסוק מדה"י 'זכר לעולם בריתו' וגו', האומנם?
ברזילי כתב:שרשם שונה (רוע לעומת רעע), וגם המשמעות שונה, ולכן האונקלוס מתרגם כאן שכינת מלכהון הניגוד למקומות אחרים בהם הוא מתרגם יבבא. אמנם הדרש אתה מציע יפה, אבל הלא על זה גופא דנו כאן, אם מספיק פסוק שע"פ מדרשו יש לו משמעות של מזו"ש.
ברזילי כתב:שרשם שונה (רוע לעומת רעע), וגם המשמעות שונה, ולכן האונקלוס מתרגם כאן שכינת מלכהון הניגוד למקומות אחרים בהם הוא מתרגם יבבא. אמנם הדרש אתה מציע יפה, אבל הלא על זה גופא דנו כאן, אם מספיק פסוק שע"פ מדרשו יש לו משמעות של מזו"ש.
למה שופר מלחמה לא מועיל לשופרות? דומני שע"פ פשוטו גם בפסוק וה"א בשופר יתקע והלך בסערות תימן, תקיעת השופר היא משל ליציאה למלחמה.צופר הנעמתי כתב:ברזילי כתב:שרשם שונה (רוע לעומת רעע), וגם המשמעות שונה, ולכן האונקלוס מתרגם כאן שכינת מלכהון הניגוד למקומות אחרים בהם הוא מתרגם יבבא. אמנם הדרש אתה מציע יפה, אבל הלא על זה גופא דנו כאן, אם מספיק פסוק שע"פ מדרשו יש לו משמעות של מזו"ש.
אולי יש להביא ראיה ממה שאמרו שם בגמ' שאין מזכירין תקעו שופר בגבעה משום שהוא פורענות, ולכאורה שם אינו אלא שופר מלחמה ולכאורה אינו מועיל לשופרות, ואולי הוא ע"פ ת"י נבייא ארימו קלכון כד בשופרא אתנבו דייתון עליהון או בדומה.
כמדומה שישנם כמה מקומות בהם הפסוקים הנזכרים בתפילה הם ע"פ מדרשם והדוגמא הבולטת היא י"ג מידות ומסיימים ונקה ולפי פשוטו ונקה הוא כבר מענין הפורענות שלאחריו וההפסקה בה כהפסקה באמצע המילה.
ברזילי כתב:למה שופר מלחמה לא מועיל לשופרות? דומני שע"פ פשוטו גם בפסוק וה"א בשופר יתקע והלך בסערות תימן, תקיעת השופר היא משל ליציאה למלחמה.
אגב, הרמב"ן על ויהי בישורון מלך מוכיח את פירושו (שהכוונה לקב"ה) ממה שאומרים הפסוק במלכויות, ואז מוסיף "אבל יש במקצת האגדות שמפרשין אותו על משה וכו'" ונראה שלדעתו אפשר להזכיר פסוקי מזו"ש רק לפי פשטם (ולשיטתו מפרש ותרועת מלך בו לשון תרועת מלחמה).
לעומקו של דבר כתב:האם הוספה בתפילה מקלקלת את הגימטריאות ואת מניין התיבות, זו שאלה ישנה.
האם נכון שמהגר"א כתוב שלהוסיף אינו מקלקל? נידון כאן פעם?
רלוונטי בהרבה תפילות כמובן.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 4 אורחים