.מורה צדק כתב:יש פשט ידוע לגבי אברהם אבינו ע"ה שקיים את כל המצוות, ולמה לא קיים מצות המילה, אלא שאם היה מקיים אותה, לא היה יכול לחזור ולקיימה כשהוא מצווה ועושה.
מישהו יחכימני מי מתרץ כך?
אתנחתא כתב:לגבי שאין חלות ערל, אפשר לשאול על רוב התורה, וכי גדר של טריפה חל על בשר לא כשר לפני מתן תורה? וכי קדושת התפלין חלה על תפלין וכן רבות (וכיצד קיים מצות הקרבת על ידי כהנים?) . (הלמאי לסבורים שהכל כפשוטו, בוודאי סבורים שקיים הכל ללא חלות)
.ירושלמי כתב:אתנחתא כתב:לגבי שאין חלות ערל, אפשר לשאול על רוב התורה, וכי גדר של טריפה חל על בשר לא כשר לפני מתן תורה? וכי קדושת התפלין חלה על תפלין וכן רבות (וכיצד קיים מצות הקרבת על ידי כהנים?) . (הלמאי לסבורים שהכל כפשוטו, בוודאי סבורים שקיים הכל ללא חלות)
עי' בהודעתי לעיל, בה ביארתי ד' הגרי"ז דשאני מילה שכל קיומה תלוי בערלות, ושאני מטריפה וטבל וכד', דאדרבה - מחמת דין השחיטה או דין ההפרשה אזי הם נהפכים לטבל או טריפה. לאמור: טבל - פירות שלא הופרשו; טריפה - בהמה שלא נשחטה, וכנ"ל, דמחמת המצוה הרי חייל דין טריפה וטבל.
משא"כ במילה, הערלות קיימא לא מחמת המילה (ואי"ז סתירה לד' הגרי"ז, ועי'), רק דהמילה מסירה את הערלות. וביאור הענין כנראה, דערלות הוי פגם בעצם, אך טריפה וטבל לא הוו פגמים כי אם רק מחמת דלא נתקיימה מצותן.
.אתנחתא כתב:עדיין לא זכיתי להבין מי חידש (ומה המקור לכך) שבמילה אנו זקוקים לחלות ערלה ולא לחתיכה של ערלה שהוא חתיכה ממשית. וזאת ועוד תפלין כיצד קיים כלום יש חלות קדושה? (ששם באמת זקוקים לחלות שכן בלי קדושה אין כאן תפלין כלל)
(לא מצאתי את זה בחידושי מרן רי"ז הלוי עה"ת, האם זה בסטנסיל?)
אתנחתא כתב:עדיין לא זכיתי להבין מי חידש (ומה המקור לכך) שבמילה אנו זקוקים לחלות ערלה ולא לחתיכה של ערלה שהוא חתיכה ממשית. וזאת ועוד תפלין כיצד קיים כלום יש חלות קדושה? (ששם באמת זקוקים לחלות שכן בלי קדושה אין כאן תפלין כלל)
(לא מצאתי את זה בחידושי מרן רי"ז הלוי עה"ת, האם זה בסטנסיל?)
ירושלמי כתב:ועפי"ז שמעתי לבאר את האמור (בראשית יז,ג) "ויפול אברהם על פניו וידבר אתו אלוקים", וברש"י שם איתא דנפל על פניו ממורא השכינה כיון דלא מל. וכבר ביאר בעיקר שפת"ח דהוא דוקא משנצטווה, דהא עד הכא דיבר עמו הקב"ה ולא נפל על פניו אף דלא מל עדיין את עצמו, ועדיין צ"ב מה בכך שנצטווה.
אך לד' הגרי"ז א"ש, דהא משנצטווה אזי באותו רגע חייל בו חלות 'ערל', ולהכי נפל ממורא שכינה.
נוטר הכרמים כתב:ירושלמי,
הקושיא מתפילין מובנת מאוד, איך האבות קיימו מצות תפילין לפני שניתנה, לשם איזו מצוה נכתבו התפילין, ואיך חל עליהם שם תפילין. בפשוטו י"ל דע"ש העתיד יש לזה שם מצוה גם קודם מ"ת, ולכן אפשר לקיימה כאינו מצווה ועושה, ומאי שנא מילה בנקודה זו?
.ירושלמי כתב:נוטר הכרמים כתב:ירושלמי,
הקושיא מתפילין מובנת מאוד, איך האבות קיימו מצות תפילין לפני שניתנה, לשם איזו מצוה נכתבו התפילין, ואיך חל עליהם שם תפילין. בפשוטו י"ל דע"ש העתיד יש לזה שם מצוה גם קודם מ"ת, ולכן אפשר לקיימה כאינו מצווה ועושה, ומאי שנא מילה בנקודה זו?
כעת תורי לא להבין: ברגע שקיבלנו את ההנחה שהאבות קיימות את כל המצוות קודם מ"ת, אזי ברור שהיה לזה תוקף של מעשה מצוה וקדושת מצוה, כלום עסקו האבות ב'כאילו'?!
גם בלי להגיע לנושא של ע"ש העתיד; האבות במדרגתם כבר היו מסוגלים להשיג את כל המצוות - על קדושתן ומלוא משמעותן - גם קודם מ"ת. לכן, כשניגש אברהם לכתוב את התפילין, ממילא היה לזה קדושת תפילין. אינני מבין היכן נכשלתי בהבנת שאלתכם.
מילה לעומת זאת, חידש הגרי"ז, תלויה במציאות מסויימת הקרויה ערלות. עוד מחדש הגרי"ז, ערלות זו איננה ענין שממילא קיימת בגוף האדם עם לדיתו, אלא רק לאחר ציווי השי"ת היא הופכת לערלות (כנראה דלפני הציווי לא היותה היא פגם). נמצא שגם לו היה רוצה אברהם לקיים את המצוה - לא היה הוא יכול, שכן חסרו לו תנאים מציאותיים לקיימה. משל למה"ד, למצות מעקה. דאילו לאברהם לא היה בית (ובהנחה שבאוהל שלו לא היו מקומות מסוכנים למדי..) אזי לא היה יכול הוא לקיים את המצוה, כי חסרה לו היכי תמצי מציאותית.
נוטר הכרמים כתב:איזו מציאות של ערלות נתחדשה בעת הציווי, בע"כ מחמת המציווי, והרי לדבריך כל המצוות היו קיימות כבר קודם נתינתן, ומאי שנא מילה מתפילין.
ירושלמי כתב:נוטר הכרמים כתב:איזו מציאות של ערלות נתחדשה בעת הציווי, בע"כ מחמת המציווי, והרי לדבריך כל המצוות היו קיימות כבר קודם נתינתן, ומאי שנא מילה מתפילין.
קודם מתן תורה לא היה ציווי על כל המצוות, רק עשו כן האבות מדעתם. כמובן שהם קיימו רק מצוות שיכלו לקיים. מילה, הם לא יכלו לקיים, כיון שלא היתה ערלות, שכן זו חיילא אך עם ציווי השי"ת בפועל (לצורך הדיון נקבל את דברי הגרי"ז כהנחה ברורה), וציווי, כאמור לא היה על שום מצוה. שוב - לא היה ציווי על אף מצוה.
ומעתה, כל המצוות נתקיימו שפיר - אם כי תחת 'סטטוס' ייחודי של 'קיימו מדעתם', אך מילה לא יכלה להתקיים, כיון שזו, ללא ציווי, חסר בתנאי קיומה המציאותיים.
משציוה הקב"ה על המילה, אזי נסללה גם הדרך לקיום מצותה, שכן ע"י הציווי חיילא הערלות, (ומעתה מובן, דכלפי מילה קיום האבות לא היה ברמה של 'קיימו מדעתם' אלא של קיום מדינא).
אתנחתא כתב:וכלום קדושה לא תלויה בציווו ה'? הציוווי מקדש, גוי אפילו צדיק כאויב או כנח ושם ועבר (להם היה דין יהודי?) כשיכתוב תפלין כדת וכדין כלום לתפלין שלו דין וחפצא של תפלין? פשיטא שלא. אלא מאי תאמר שלגבי אברהם שלא נתפס בדין ממש אלא דומה לקיום וכמו"כ לגבי ערלה מכיון דלאחר מתן תורה אחרי שמונה ימים יש ערלה (וממילא לכאורה לא שייך כאן מה שמבוא ברמ"א לענ"ד) אז אצל אברהם היה דין ערלה שהיה אחרי בן שמונה וממילא כמו בכל המצות הוא במצב שיהודי אחרי מתן תורה יש לו ערלה (ובאמת אנו רואים שדוקא מילה שייכת גם לבני נוח מעיקר בדין דבני קטורה וכו' חייבים במילה, זאת ועוד ידוע. שה' לא התגלה במלוא הנבואה כמבואר במדרש בגלל ערלתו, הרי שיש גדר ערלה בעצם). ואם נתעקש לגבי תפלין, נשאל לגבי שבת, וכי נאמר שלפני מ"ת היה חלות קדושת שבת ביום שביעי? והרי שבת בלי קדושה זה סתם שביתה ביום ראשון, (וכמובן סבלי לדון על השאלה של שביתה לנכרי וכוו) הלמאי, קיימו מצות בלי חלות כלל (או באם יש להם דין ישראל הרי כל החליות היו להם)
ויש להאריך בזה כמובן ואכמ"ל.
נוטר הכרמים כתב:למה חיילא קדושת סת"ם, למשל, בלא ציווי? ומאי שנא מאלו שאינם בני חיובא שיכתבו ולא יחול?
ירושלמי כתב:קדושה תליא בדבר אחד - האם נעשתה המצוה כמשפטה והלכתה. לכן, ברור שאם אני הייתי מקיים את המצוות קודם מ"ת לא היה לזה שום ערך - שכן איני מצווה, אך האבות הק' בדרגתם ידעו להשיג מעלת המצוות אף קודם הציווי, ולהכי נעשו המצוות על ידם ככל משפטן, ותפילין שנכתבו כהלכתן - הרי הם קדושות. גוי שכתב תפילין לא חיילא ע"ז קדושה כי לא נעשו הן כהלכתן.
איש_ספר כתב:אסקופה יקר. אין כאן נוסח חדש אלא תירוץ אחר לגמרי שידוע גם בשם חכמים נוספים.
=================
וכיון שהזכירו כאן, דמילה אי אפשר לקיים קודם ציווי, אכתוב דבר נפלא עד למאד ששמעתי מהגאון רש"מ דיסקין זצ"ל, ואכתוב מזכרוני בלא המר"מ הנדרשים ותהני ליה מתיקות הדברים למלאות פגימה זו.
א. בגמ' חולין הביאו דרשת ר' יוסי המפרש דברי יוסף: וטבח טבח והכן. טבוח טבח - פרע להן בית השחיטה. והכן - טל גיד הנשה בפניהם. ואמרו דזהו כמ"ד גיד הנשה נאסר לבני נח. ובתוס' הקשו קושיא נשגבה. דהרי שחיטה בודאי לא נצטוו בני נח, אלא מאי אית לך למימר, דקיימו האבות כל התורה וכו', וא"כ י"ל דהו"ה גבי גיד הנשה. ומפני מה העמידוהו כמ"ד דבני נח נצטוו על הגיד. והיא קושיא גדולה מאד.
ב. ידוע מה שתפסו על הרמב"ם דפסק כמ"ד דאין בגידין בנו"ט, [לכך קפסיק ותני דהאוכל גיה"נ של בהמה טמאה אינה חייב כלום. דאין בגידין בנותן טעם ואינו בכלל בשר בהמה טמאה, [משום גיד נמי פטור דקי"ל כמ"ד דאין גיה"נ אלא בבהמה טהורה] ולעומת זה כתב הרמב"ם דהאוכל גיה"נ של נבלה לוקה שניים, חד משום גיד וחד משום נבלה. וקשה דהרי אין בגידין בנו"ט, וא"כ למה ילקה משום נבלה.
ג. וידוע תירוץ האחרונים בכמה נוסחאות ועיקרם, דלמאי דקי"ל דאין בגידין בנו"ט, אין ההגדרה שהתורה חייבה על אכילת עץ ואבן [כמו שדימו כמה אחרונים וכתבו דלפי"ז אפילו אכילה שלא כדרך חייבים בגיד], אלא דכיון שאסרה תורה גיד הנשה, אחשביה רחמנא ומשום כך הוא אסור. ולכך באוכל גיד הנשה דנבלה חייב שניים, דכיון דאחשביה רחמנא לאסור משום גיד הו"ה דיאסר משום נבלה. אבל האוכל גיד דטמאה, כיון דלא אחשביה רחמנא לאוסרו כגיד, ממילא אין בו גם איסור טמאה והדר דיניה כעץ ואבן.
ד. נמצא שאיסור גיד, הוא האיסור היחיד שאין יסוד לאוסרו בלא ציווי של תורה המחשיבו. וא"כ תינח כל האיסורים ושחיטה בינהם שקיימו האבות הכל קודם מתן תורה. אכן, גיד הנשה, אם לא נצטוו בו לא היו אוסרים על עצמם עץ ואבן. ומיושב קושית תוס'
[ובודאי יש לפלפל מנ"ל שצריך לציווי על מנת להחשיב, ולמה לו סגי ברצון התורה שהשיגוהו האבות קודם שניתנה וכו' להחשיבו]
סמ''ק כתב:איש_ספר כתב:אסקופה יקר. אין כאן נוסח חדש אלא תירוץ אחר לגמרי שידוע גם בשם חכמים נוספים.
=================
וכיון שהזכירו כאן, דמילה אי אפשר לקיים קודם ציווי, אכתוב דבר נפלא עד למאד ששמעתי מהגאון רש"מ דיסקין זצ"ל, ואכתוב מזכרוני בלא המר"מ הנדרשים ותהני ליה מתיקות הדברים למלאות פגימה זו.
א. בגמ' חולין הביאו דרשת ר' יוסי המפרש דברי יוסף: וטבח טבח והכן. טבוח טבח - פרע להן בית השחיטה. והכן - טל גיד הנשה בפניהם. ואמרו דזהו כמ"ד גיד הנשה נאסר לבני נח. ובתוס' הקשו קושיא נשגבה. דהרי שחיטה בודאי לא נצטוו בני נח, אלא מאי אית לך למימר, דקיימו האבות כל התורה וכו', וא"כ י"ל דהו"ה גבי גיד הנשה. ומפני מה העמידוהו כמ"ד דבני נח נצטוו על הגיד. והיא קושיא גדולה מאד.
ב. ידוע מה שתפסו על הרמב"ם דפסק כמ"ד דאין בגידין בנו"ט, [לכך קפסיק ותני דהאוכל גיה"נ של בהמה טמאה אינה חייב כלום. דאין בגידין בנותן טעם ואינו בכלל בשר בהמה טמאה, [משום גיד נמי פטור דקי"ל כמ"ד דאין גיה"נ אלא בבהמה טהורה] ולעומת זה כתב הרמב"ם דהאוכל גיה"נ של נבלה לוקה שניים, חד משום גיד וחד משום נבלה. וקשה דהרי אין בגידין בנו"ט, וא"כ למה ילקה משום נבלה.
ג. וידוע תירוץ האחרונים בכמה נוסחאות ועיקרם, דלמאי דקי"ל דאין בגידין בנו"ט, אין ההגדרה שהתורה חייבה על אכילת עץ ואבן [כמו שדימו כמה אחרונים וכתבו דלפי"ז אפילו אכילה שלא כדרך חייבים בגיד], אלא דכיון שאסרה תורה גיד הנשה, אחשביה רחמנא ומשום כך הוא אסור. ולכך באוכל גיד הנשה דנבלה חייב שניים, דכיון דאחשביה רחמנא לאסור משום גיד הו"ה דיאסר משום נבלה. אבל האוכל גיד דטמאה, כיון דלא אחשביה רחמנא לאוסרו כגיד, ממילא אין בו גם איסור טמאה והדר דיניה כעץ ואבן.
ד. נמצא שאיסור גיד, הוא האיסור היחיד שאין יסוד לאוסרו בלא ציווי של תורה המחשיבו. וא"כ תינח כל האיסורים ושחיטה בינהם שקיימו האבות הכל קודם מתן תורה. אכן, גיד הנשה, אם לא נצטוו בו לא היו אוסרים על עצמם עץ ואבן. ומיושב קושית תוס'
[ובודאי יש לפלפל מנ"ל שצריך לציווי על מנת להחשיב, ולמה לו סגי ברצון התורה שהשיגוהו האבות קודם שניתנה וכו' להחשיבו]
הפלא ופלא!!! סוף סוף נשמעים כאן דברי חכמים כדרבנות. דברים נפלאים שכאלה לא שמעתם אוזני זה זמן רב. תודה רבה רבינו ומנהלנו איש ספר הנכבד הי"ו.
אבל הפלא היותר גדול שהדברים הנשגבים האלה נשארים יתומים ללא כל תגובה.
האם אין ענין לאי מי מאנשי הפורום כאן בדברי תורה של ממש???
האם רק משפחולוגיה חסרת תוכן, ומעשי נסים מוזרים שהתרחשו בקברים ובכנסיות, אבנים מעופפות, שדים, רוחות, מילים נרדפות ודברי זרות הנמצאים בספרים למחברים עלומים. האם רק אלו מעוררים בכם ענין???.
מרוב דברי רוח, כבר נמאס לי להשתתף בפורום הזה באופן פעיל. וזו ההזדמנות לומר את דעתי: לסיכום, האכזבה היא רבה!!!
סמ''ק כתב:איש_ספר כתב:אסקופה יקר. אין כאן נוסח חדש אלא תירוץ אחר לגמרי שידוע גם בשם חכמים נוספים.
=================
וכיון שהזכירו כאן, דמילה אי אפשר לקיים קודם ציווי, אכתוב דבר נפלא עד למאד ששמעתי מהגאון רש"מ דיסקין זצ"ל, ואכתוב מזכרוני בלא המר"מ הנדרשים ותהני ליה מתיקות הדברים למלאות פגימה זו.
א. בגמ' חולין הביאו דרשת ר' יוסי המפרש דברי יוסף: וטבח טבח והכן. טבוח טבח - פרע להן בית השחיטה. והכן - טל גיד הנשה בפניהם. ואמרו דזהו כמ"ד גיד הנשה נאסר לבני נח. ובתוס' הקשו קושיא נשגבה. דהרי שחיטה בודאי לא נצטוו בני נח, אלא מאי אית לך למימר, דקיימו האבות כל התורה וכו', וא"כ י"ל דהו"ה גבי גיד הנשה. ומפני מה העמידוהו כמ"ד דבני נח נצטוו על הגיד. והיא קושיא גדולה מאד.
ב. ידוע מה שתפסו על הרמב"ם דפסק כמ"ד דאין בגידין בנו"ט, [לכך קפסיק ותני דהאוכל גיה"נ של בהמה טמאה אינה חייב כלום. דאין בגידין בנותן טעם ואינו בכלל בשר בהמה טמאה, [משום גיד נמי פטור דקי"ל כמ"ד דאין גיה"נ אלא בבהמה טהורה] ולעומת זה כתב הרמב"ם דהאוכל גיה"נ של נבלה לוקה שניים, חד משום גיד וחד משום נבלה. וקשה דהרי אין בגידין בנו"ט, וא"כ למה ילקה משום נבלה.
ג. וידוע תירוץ האחרונים בכמה נוסחאות ועיקרם, דלמאי דקי"ל דאין בגידין בנו"ט, אין ההגדרה שהתורה חייבה על אכילת עץ ואבן [כמו שדימו כמה אחרונים וכתבו דלפי"ז אפילו אכילה שלא כדרך חייבים בגיד], אלא דכיון שאסרה תורה גיד הנשה, אחשביה רחמנא ומשום כך הוא אסור. ולכך באוכל גיד הנשה דנבלה חייב שניים, דכיון דאחשביה רחמנא לאסור משום גיד הו"ה דיאסר משום נבלה. אבל האוכל גיד דטמאה, כיון דלא אחשביה רחמנא לאוסרו כגיד, ממילא אין בו גם איסור טמאה והדר דיניה כעץ ואבן.
ד. נמצא שאיסור גיד, הוא האיסור היחיד שאין יסוד לאוסרו בלא ציווי של תורה המחשיבו. וא"כ תינח כל האיסורים ושחיטה בינהם שקיימו האבות הכל קודם מתן תורה. אכן, גיד הנשה, אם לא נצטוו בו לא היו אוסרים על עצמם עץ ואבן. ומיושב קושית תוס'
[ובודאי יש לפלפל מנ"ל שצריך לציווי על מנת להחשיב, ולמה לו סגי ברצון התורה שהשיגוהו האבות קודם שניתנה וכו' להחשיבו]
הפלא ופלא!!! סוף סוף נשמעים כאן דברי חכמים כדרבנות. דברים נפלאים שכאלה לא שמעתם אוזני זה זמן רב. תודה רבה רבינו ומנהלנו איש ספר הנכבד הי"ו.
אבל הפלא היותר גדול שהדברים הנשגבים האלה נשארים יתומים ללא כל תגובה.
האם אין ענין לאי מי מאנשי הפורום כאן בדברי תורה של ממש???
האם רק משפחולוגיה חסרת תוכן, ומעשי נסים מוזרים שהתרחשו בקברים ובכנסיות, אבנים מעופפות, שדים, רוחות, מילים נרדפות ודברי זרות הנמצאים בספרים למחברים עלומים. האם רק אלו מעוררים בכם ענין???.
מרוב דברי רוח, כבר נמאס לי להשתתף בפורום הזה באופן פעיל. וזו ההזדמנות לומר את דעתי: לסיכום, האכזבה היא רבה!!!
סמ''ק כתב:[הפלא ופלא!!! סוף סוף נשמעים כאן דברי חכמים כדרבנות. דברים נפלאים שכאלה לא שמעתם אוזני זה זמן רב. תודה רבה רבינו ומנהלנו איש ספר הנכבד הי"ו.
אבל הפלא היותר גדול שהדברים הנשגבים האלה נשארים יתומים ללא כל תגובה.
האם אין ענין לאי מי מאנשי הפורום כאן בדברי תורה של ממש???
האם רק משפחולוגיה חסרת תוכן, ומעשי נסים מוזרים שהתרחשו בקברים ובכנסיות, אבנים מעופפות, שדים, רוחות, מילים נרדפות ודברי זרות הנמצאים בספרים למחברים עלומים. האם רק אלו מעוררים בכם ענין???.
מרוב דברי רוח, כבר נמאס לי להשתתף בפורום הזה באופן פעיל. וזו ההזדמנות לומר את דעתי: לסיכום, האכזבה היא רבה!!!
סתם סופר כתב: שמא תאמר לנו מדוע אין אתה מגיב לגופם של דברים בדברי תורה של ממש?
בראשית יז-כד: ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו.
מפו' הקו' למה אברהם לא מל עד שנצטווה כמו שקיים שאר מצוות התורה.
בפי' הריב"א כ' "וא"ת א"כ למה המתין כל כך למול את עצמו. ותי' הר"ף שלכך המתין עד שנצטוה לפי שגדול המצווה ועושה יותר מעושה ואינו מצוה. והקשה על זה הפי' ר"ש מכרך לנדון א"כ מדוע לא קיים מצות פריעה בעצמו דיודע היה שלא היתה עתידה להצטוות עד יהושע לכך נראה לו לפרש שלכך לא קיים מצות מילה עד שנצטווה שלא רצה לחבל בעצמו. ובהך גירסא ניחא קושיא דפריעה. עוד י"ל דהא דאמרי' דאברהם קיים הכל אפי' עירובי תבשילין ר"ל אחר שנמול אבל קודם לכן לא היה דעת לקיים המצות כדאמרי' בנדרים ז' דברים היה אברהם חסר קודם שנמול ראיית ב' עינים שמיעת ב' אזנים והבנ' הלב".
והתי' האחרון נזכר גם בפי' רח"פ (אבל בריש פ' וירא כ' רח"פ כהתי' הא') ובעמר נקא.
(ונראה דאין הכוונה לומר דנעשה לו דין 'ישראל' יותר אחרי המילה, דהרי בתוס' ב"מ עא, ב מבו' דמה שקיימו האבות את התורה אינו שייך לענין שם ישראל דידהו, אלא רק כמש"כ "הבנת הלב").
והתי' הא' כ' הרא"ם, (ועוד ראשונים כ"כ, והכוונה פשוטה, דאם ימול כעת יפסיד למול ב'מצווה ועושה'. וע"ע האמונה והביטחון לרמב"ן פרק ו), והוסיף עוד "שאז יהיה קדוש ה' בקיום המצוה הזאת יותר ממה שהיה מקיים אותה מעצמו, מפני שעם הצווי נודע לכל העולם שכדי לקיים צוויו יתברך מל את עצמו ולא חשש מכל ליצני הדור שהיו מלעיגין עליו לומר, ראו זקן זה שהוא בן מאה שנה רוצה לחתוך את ערלתו מפני צווי ה' ואינו חושש לא לצערו ולא לבושתו, ואלו היה מל את עצמו שלא בצוויו יתברך, היו אומרים עליו שעל פי הרפואה עשה מה שעשה, כי אולי חולי היה לו באותו מקום ורפואתו אינה אלא בחתיכת בשר ערלתו".
ובר"י אבן שועיב תולדות יש בזה עוד תי', ז"ל "כי ענין המילה שהוא בגופו ממש לא התיר עצמו ליגע בגופו שהוא בצלם אלקים ומעשה ידיו שנרא' שהוא מתקן במעשה השם עד שנצטווה בה, אבל שאר המצוות שלא היו בגופו קיים".
ובתורת המנחה ד' ח האריך בזה מאד בסוד ענין המילה, ובתוך זה כ' גם "ואברהם אבינו אף על פי שהיה חכם גדול והשיג מצד החכמה מה הוא רצון השם ית' ובמה הוא מואס ומתעב, ומשום כך היה מתעסק במצוות והיה יודע מצד חכמתו חקי האלקים ותורתו, לא היה רוצה למול עצמו, כי המילה היא דבר המשלים והגומר ביצירת האדם ובה תגמר צורתו ותמונתו, והיה אומר היאך אפשר שאשלים אני מה שחסר השם ית' ביצירה, אם היה רצונו היה בורא האדם שלם מהול ומי יוכל לתקן את אשר עותו. ועוד כי עיקר המילה וסודה היא ביום השמיני וכיון שלא מלו אביו בשמיני הניח עצמו על התכונה והבריאה שבראו השם ית' שאין ראוי לאדם להוסיף על הבריאה ולחדש דבר בבריאת הבורא ית' שהוא בורא הכל".
ובשם רבותינו מבריסק ידוע לתרץ דלקיום מצות מילה צריך שיהא עליו חלות ערל ובהמלו הוי חלות מהול, ולזה קודם שנאמרה מצות מילה הלא לא הויא כלל חלות ערל בעולם, וממילא ל"ש לקיים מצות מילה.
ובשרידי אש ח"ב סי' נג כ' בקו' זו "ואני הפעוט, מעודי הייתי תמה על המקשים, הרי מצוות מילה ניתנה בתור ברית שכרת עמו הקב"ה, כמ"ש והיתה בריתי בבשרכם, והיא אות קודש, ואיך אפשר הי' לו לקיים מצוה זו קודם שנכרתה עמו ברית זאת, ולדעתי לא קיים אברהם אבינו מצוות מצה ומרור וכדומה, וקיים רק המצוות שלא ניתנו בתור אות וזכר למאורעות שאירעו אחרי כן וכו' ועוד נ"ל לומר, שלא יכול אברהם אבינו לקיים מצות מילה קודם שניתנה, שבאם הי' מקיים אותה, לא היתה יכולה להיעשות אח"כ 'לאות ברית' בין הקב"ה ובינו, מכיון שכבר קיים אותה קודם שנכרת הברית, א"כ איננה עוד אות ברית. ועל ידי זה הי' אברהם אבינו מבטל ח"ו רצונו של הקב"ה. ודו"ק". (ויל"ע בזה ממש"כ הר"מ בהל' מילה פ"ג ה"ז "לפיכך אם נתכוון העכו"ם למילה מותר לישראל למול אותו", ומבו' דשייך ברית מילה בלא ציווי). וע"ע כאן באלשיך משיבת נפש ופנים יפות ובהשל"ה בהגה. ומהרש"א יבמות ק, ב וב"ב טז, א ובשו"ת כת"ס יו"ד סי' קכא.
ובס' המנהגים (טבת) לר"א טירנא כ' "וקורין לנער שם ביום המילה, כי אברהם לא נקרא אברהם כי אם בשעת מילה". ועי' תורת המנחה שם מה שהק' "למה קבע לו שם וקראו אברהם בתחילה, ואח"כ צוהו על המילה, היה לו לצותו על המילה ואח"כ יקרא שמו אברהם, כאשר אנו עושים שאחר המילה קוראים שמו פלוני", עי"ש תי'.
כיוון לזה המהרש"א ביבמות ד"ק וביומא דכ"ח.עוד י"ל דהא דאמרי' דאברהם קיים הכל אפי' עירובי תבשילין ר"ל אחר שנמול אבל קודם לכן לא היה דעת לקיים המצות כדאמרי' בנדרים ז' דברים היה אברהם חסר קודם שנמול ראיית ב' עינים שמיעת ב' אזנים והבנ' הלב
עושה חדשות כתב:ראה עוד כאן.
===
העתק מהרשום אצלי:בראשית יז-כד: ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו.
מפו' הקו' למה אברהם לא מל עד שנצטווה כמו שקיים שאר מצוות התורה.
בפי' הריב"א כ' "וא"ת א"כ למה המתין כל כך למול את עצמו. ותי' הר"ף שלכך המתין עד שנצטוה לפי שגדול המצווה ועושה יותר מעושה ואינו מצוה. והקשה על זה הפי' ר"ש מכרך לנדון א"כ מדוע לא קיים מצות פריעה בעצמו דיודע היה שלא היתה עתידה להצטוות עד יהושע לכך נראה לו לפרש שלכך לא קיים מצות מילה עד שנצטווה שלא רצה לחבל בעצמו. ובהך גירסא ניחא קושיא דפריעה. עוד י"ל דהא דאמרי' דאברהם קיים הכל אפי' עירובי תבשילין ר"ל אחר שנמול אבל קודם לכן לא היה דעת לקיים המצות כדאמרי' בנדרים ז' דברים היה אברהם חסר קודם שנמול ראיית ב' עינים שמיעת ב' אזנים והבנ' הלב".
והתי' האחרון נזכר גם בפי' רח"פ (אבל בריש פ' וירא כ' רח"פ כהתי' הא') ובעמר נקא.
(ונראה דאין הכוונה לומר דנעשה לו דין 'ישראל' יותר אחרי המילה, דהרי בתוס' ב"מ עא, ב מבו' דמה שקיימו האבות את התורה אינו שייך לענין שם ישראל דידהו, אלא רק כמש"כ "הבנת הלב").
והתי' הא' כ' הרא"ם, (ועוד ראשונים כ"כ, והכוונה פשוטה, דאם ימול כעת יפסיד למול ב'מצווה ועושה'. וע"ע האמונה והביטחון לרמב"ן פרק ו), והוסיף עוד "שאז יהיה קדוש ה' בקיום המצוה הזאת יותר ממה שהיה מקיים אותה מעצמו, מפני שעם הצווי נודע לכל העולם שכדי לקיים צוויו יתברך מל את עצמו ולא חשש מכל ליצני הדור שהיו מלעיגין עליו לומר, ראו זקן זה שהוא בן מאה שנה רוצה לחתוך את ערלתו מפני צווי ה' ואינו חושש לא לצערו ולא לבושתו, ואלו היה מל את עצמו שלא בצוויו יתברך, היו אומרים עליו שעל פי הרפואה עשה מה שעשה, כי אולי חולי היה לו באותו מקום ורפואתו אינה אלא בחתיכת בשר ערלתו".
ובר"י אבן שועיב תולדות יש בזה עוד תי', ז"ל "כי ענין המילה שהוא בגופו ממש לא התיר עצמו ליגע בגופו שהוא בצלם אלקים ומעשה ידיו שנרא' שהוא מתקן במעשה השם עד שנצטווה בה, אבל שאר המצוות שלא היו בגופו קיים".
ובתורת המנחה ד' ח האריך בזה מאד בסוד ענין המילה, ובתוך זה כ' גם "ואברהם אבינו אף על פי שהיה חכם גדול והשיג מצד החכמה מה הוא רצון השם ית' ובמה הוא מואס ומתעב, ומשום כך היה מתעסק במצוות והיה יודע מצד חכמתו חקי האלקים ותורתו, לא היה רוצה למול עצמו, כי המילה היא דבר המשלים והגומר ביצירת האדם ובה תגמר צורתו ותמונתו, והיה אומר היאך אפשר שאשלים אני מה שחסר השם ית' ביצירה, אם היה רצונו היה בורא האדם שלם מהול ומי יוכל לתקן את אשר עותו. ועוד כי עיקר המילה וסודה היא ביום השמיני וכיון שלא מלו אביו בשמיני הניח עצמו על התכונה והבריאה שבראו השם ית' שאין ראוי לאדם להוסיף על הבריאה ולחדש דבר בבריאת הבורא ית' שהוא בורא הכל".
ובשם רבותינו מבריסק ידוע לתרץ דלקיום מצות מילה צריך שיהא עליו חלות ערל ובהמלו הוי חלות מהול, ולזה קודם שנאמרה מצות מילה הלא לא הויא כלל חלות ערל בעולם, וממילא ל"ש לקיים מצות מילה.
ובשרידי אש ח"ב סי' נג כ' בקו' זו "ואני הפעוט, מעודי הייתי תמה על המקשים, הרי מצוות מילה ניתנה בתור ברית שכרת עמו הקב"ה, כמ"ש והיתה בריתי בבשרכם, והיא אות קודש, ואיך אפשר הי' לו לקיים מצוה זו קודם שנכרתה עמו ברית זאת, ולדעתי לא קיים אברהם אבינו מצוות מצה ומרור וכדומה, וקיים רק המצוות שלא ניתנו בתור אות וזכר למאורעות שאירעו אחרי כן וכו' ועוד נ"ל לומר, שלא יכול אברהם אבינו לקיים מצות מילה קודם שניתנה, שבאם הי' מקיים אותה, לא היתה יכולה להיעשות אח"כ 'לאות ברית' בין הקב"ה ובינו, מכיון שכבר קיים אותה קודם שנכרת הברית, א"כ איננה עוד אות ברית. ועל ידי זה הי' אברהם אבינו מבטל ח"ו רצונו של הקב"ה. ודו"ק". (ויל"ע בזה ממש"כ הר"מ בהל' מילה פ"ג ה"ז "לפיכך אם נתכוון העכו"ם למילה מותר לישראל למול אותו", ומבו' דשייך ברית מילה בלא ציווי). וע"ע כאן באלשיך משיבת נפש ופנים יפות ובהשל"ה בהגה. ומהרש"א יבמות ק, ב וב"ב טז, א ובשו"ת כת"ס יו"ד סי' קכא.
ובס' המנהגים (טבת) לר"א טירנא כ' "וקורין לנער שם ביום המילה, כי אברהם לא נקרא אברהם כי אם בשעת מילה". ועי' תורת המנחה שם מה שהק' "למה קבע לו שם וקראו אברהם בתחילה, ואח"כ צוהו על המילה, היה לו לצותו על המילה ואח"כ יקרא שמו אברהם, כאשר אנו עושים שאחר המילה קוראים שמו פלוני", עי"ש תי'.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 35 אורחים