.למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. זכור אני שמורי אבי פירש לנו כי בסוכות בשנת הארבעים נאמר פסוק זה כשחנו בערבות מואב, והיו חונים בסוכות ומכבשים כרכים. והקב"ה ציוה במדבר סיני, ונתינת טעם כתב משה בשנת הארבעים
מה הביאור בזה שהמצוה ניתנה לפני שהתקיים בכלל טעמה של המצוה?
לגבי 'מצה' גם כן אע"פ שנצטוו על אכילת מצה קודם יציאת מצרים בפרשת 'החדש הזה לכם', אנו אומרים בהגש"פ
.מצה זו שאנו אוכלין על שום מה?
על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם שנאמר 'ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה'
אמנם יש לחלק ששם היה תהליך של י' המכות ויציאת מצרים ואין זה פלא גדול אם קיום המצוה הוא מסובב את המקרה של 'לא יכלו להתמהמה', אבל בסוכות אין שייך לומר כן. ועוד שהלשון 'למען ידעו דורותיכם' אינו שייך לפי"ז.
ועוד שהרי כפי שכתב הרמב"ן יש במצות מצה 2 טעמים, וז"ל -הזכיר במצה שתהיה לחם עוני, להגיד כי צווה לזכור שיצאו בחיפזון, והיא עוני זכר כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ, והנה תרמז לשני דברים. [דברים ט"ז].