פרץ מוצקין כתב:נשאלתי
אדם ראה בשורו שהרג אדם, אבל מלבדו לא ראו ואין ב"ד שיחייבו, האם יש עניין לשלם כופר? האם יש טעם בכופר בלי פסק ב"ד?
מיללער כתב:הרמב"ם סובר שחובל בשבת הוא תולדה דמפרק (דש) ודלא כרש"י ותוס' שהחיוב הוא משום נטילת נשמה או צובע.
במנחת חינוך החדש של מ"י ציינו המציינים שיש אחרונים שמפרשים שהרמב"ם אינו חולק שיש בזה משום נטילת נשמה אלא שמוסיף שיש גם מלאכת מפרק, אבל המנ"ח וכן שאר אחרונים נקטו שהרמב"ם שולל את החיוב של נטילת נשמה בחובל.
קושיתי הוא ממס' פסחים עג. שהקשו בגמ' למ"ד מקלקל "בחבורה" פטור, שוחט את הפסח בשבת ונמצא בעל מום אמאי מחייב חטאת מאי תיקן?
הרי גמרא מפורשת שמלאכת חבורה (חובל) אחת הוא עם מלאכת שוחט (נטילת נשמה) כי אם לאו למה זה דוקא קשה למ"ד מקלקל בחבורה פטור?
בספר המפתח על הרמב"ם לא מציתי ציון לקושיא הזה, האם באוצר נמצא מי שמקשה את זה?
כהן כתב:פרץ מוצקין כתב:נשאלתי
אדם ראה בשורו שהרג אדם, אבל מלבדו לא ראו ואין ב"ד שיחייבו, האם יש עניין לשלם כופר? האם יש טעם בכופר בלי פסק ב"ד?
מבואר בב"ק מ"א ע"ב שחייב
כהן כתב:מיללער כתב:הרמב"ם סובר שחובל בשבת הוא תולדה דמפרק (דש) ודלא כרש"י ותוס' שהחיוב הוא משום נטילת נשמה או צובע.
במנחת חינוך החדש של מ"י ציינו המציינים שיש אחרונים שמפרשים שהרמב"ם אינו חולק שיש בזה משום נטילת נשמה אלא שמוסיף שיש גם מלאכת מפרק, אבל המנ"ח וכן שאר אחרונים נקטו שהרמב"ם שולל את החיוב של נטילת נשמה בחובל.
קושיתי הוא ממס' פסחים עג. שהקשו בגמ' למ"ד מקלקל "בחבורה" פטור, שוחט את הפסח בשבת ונמצא בעל מום אמאי מחייב חטאת מאי תיקן?
הרי גמרא מפורשת שמלאכת חבורה (חובל) אחת הוא עם מלאכת שוחט (נטילת נשמה) כי אם לאו למה זה דוקא קשה למ"ד מקלקל בחבורה פטור?
בספר המפתח על הרמב"ם לא מציתי ציון לקושיא הזה, האם באוצר נמצא מי שמקשה את זה?
עי' בית יעקב כתובות ד"ה ע"ב ד"ה בתוס' השני
הקושיא לא מובנת כלל.מיללער כתב:הרמב"ם סובר שחובל בשבת הוא תולדה דמפרק (דש) ודלא כרש"י ותוס' שהחיוב הוא משום נטילת נשמה או צובע.
במנחת חינוך החדש של מ"י ציינו המציינים שיש אחרונים שמפרשים שהרמב"ם אינו חולק שיש בזה משום נטילת נשמה אלא שמוסיף שיש גם מלאכת מפרק, אבל המנ"ח וכן שאר אחרונים נקטו שהרמב"ם שולל את החיוב של נטילת נשמה בחובל.
קושיתי הוא ממס' פסחים עג. שהקשו בגמ' למ"ד מקלקל "בחבורה" פטור, שוחט את הפסח בשבת ונמצא בעל מום אמאי מחייב חטאת מאי תיקן?
הרי גמרא מפורשת שמלאכת חבורה (חובל) אחת הוא עם מלאכת שוחט (נטילת נשמה) כי אם לאו למה זה דוקא קשה למ"ד מקלקל בחבורה פטור?
בספר המפתח על הרמב"ם לא מציתי ציון לקושיא הזה, האם באוצר נמצא מי שמקשה את זה?
מיללער כתב:כהן כתב:מיללער כתב:הרמב"ם סובר שחובל בשבת הוא תולדה דמפרק (דש) ודלא כרש"י ותוס' שהחיוב הוא משום נטילת נשמה או צובע.
במנחת חינוך החדש של מ"י ציינו המציינים שיש אחרונים שמפרשים שהרמב"ם אינו חולק שיש בזה משום נטילת נשמה אלא שמוסיף שיש גם מלאכת מפרק, אבל המנ"ח וכן שאר אחרונים נקטו שהרמב"ם שולל את החיוב של נטילת נשמה בחובל.
קושיתי הוא ממס' פסחים עג. שהקשו בגמ' למ"ד מקלקל "בחבורה" פטור, שוחט את הפסח בשבת ונמצא בעל מום אמאי מחייב חטאת מאי תיקן?
הרי גמרא מפורשת שמלאכת חבורה (חובל) אחת הוא עם מלאכת שוחט (נטילת נשמה) כי אם לאו למה זה דוקא קשה למ"ד מקלקל בחבורה פטור?
בספר המפתח על הרמב"ם לא מציתי ציון לקושיא הזה, האם באוצר נמצא מי שמקשה את זה?
עי' בית יעקב כתובות ד"ה ע"ב ד"ה בתוס' השני
סליחה, אבל אין שם רמז ורמיזה לקושיתי
הם סוברים שבחבורה אין נטי"נ אבל אין זה סותר שבשוחט יש גם מפרק.מיללער כתב:כח הטענה,
קושיתי היתה לשיטת הלחם משנה ודעימיה שהרמב"ם סובר שאין בחבלה וחבורה ענין של נטילת נשמה בכלל.
כח הטענה כתב:הם סוברים שבחבורה אין נטי"נ אבל אין זה סותר שבשוחט יש גם מפרק.מיללער כתב:כח הטענה,
קושיתי היתה לשיטת הלחם משנה ודעימיה שהרמב"ם סובר שאין בחבלה וחבורה ענין של נטילת נשמה בכלל.
המעיין כתב:למה שואלים על שמיני עצרת ולא על חוה"מ סוכות?
איש_ספר כתב:שוב חשבתי שלפי פי' הח"ח (שנודעתי עתה שמקורו בראב"ד שם), הלא דבר הוא שהביאו טעם של פרקליט ודורון רק לענין של הקדמת איברי עולה לאברי חטאת, ולא לעצם דין קדימת חטאת לעולה. ועכצ"ל שהתו"כ הוא להדיא לא כמו הגמ'. שלגמ' פרקליט הוא כפרה על חטא, ומה שאמרו שעולה דורון הוא משום שאין באה על חטא (שהתכפר בתשובה כיעו"ש), ולפ"ז טעם של פרקליט ודורון הוא נכון גם להקדמת כוליה חטאת לעולה, שחטאת כולה פרקליט ועולה כולה דורון. אבל לתו"כ, פרקליט הוא במובן של ריצוי, וריצוי הוא בדם, בין בדם חטאת ובין בדם עולה (שזה לא עלה על הדעת לומר שבדם עולה אין בה ריצוי), ולפי פירוש זה, טעם של פרקליט אינו יכול להיות כטעם להקדמת חטאת לעולה, שדם של שניהם פרקליט, ולכן הקדמת חטאת לעולה למדו ממקום אחר (או משום שהוא מקודש, או מטע"א), וטעם של פרקליט הוא רק להקדמת אברי עולה, שאברים הם לעולם דורון, שאין בהם ריצוי כ"כ, ואחר שנכנס הפרקליט הוא הדם, נכנס הדורון הגדול, הוא אברי העולה, ואע"פ שגם אברים דחטאת הם דורון, מ"מ אברי עולה הם דורון גדול יותר שהיא נקטרת כליל.
עכ"פ, העולה מזה שלפירוש הראב"ד והחרה אחריו הח"ח, אין מקום להקשות מהתו"כ על התוס', שהתו"כ מפרש פרקליט במובן אחר, וסימן לדבר שאם אין אתה אומר כן, מפני מה לא אמרו טעם זה להקדמת חטאת לעולה.
איש_ספר כתב:עיין בח"ח שהעתיק ד' הראב"ד אבל הוסיף כמה תיבות: הלכך יכנס הריצוי מיד.
כלומר לא כהבבלי שהמשל הוא להקדמת הפרקליט לדורון, אלא המשל הוא שאחרי הפרקליט יש להתכיף הדורון מיד !
ודורון הוא אברי העולה שהם דורון גדול.
יש הרבה מקומות שהתלמוד אינו עולה בקנה אחד עם התו"כ והספרי, וכנראה שאבו דבריהם ממקום אחר (עיין תוס"ר ריש פרה שהביא מר"י בכור שור, שיתכן שהיה לפניו ברייתא אחרת לפיה ר"ש דיבר על פסוק אחר, יעו"ש).
פלתי כתב:עכשיו ראיתי בהגהות הגר"א שמגיה את התו"כ וגורס דברי ר"ש לעיל מיניה בסוף הי"ג דתניא התם ואחר ישחט את העולה אחר המעשה הזה, "אמר ר"ש חטאת דומה לפרקליט וכו'", ולפי גירסתו ודאי קשה קושיא שהקשיתי לעיל, דהנה עיקר דברי ר"ש נאמרו במצורע. רק שהתוס' כמובן אינם מחוייבים להגהת הגר"א מאומה. אך כאמור אחר כל הפלפולים פשטא דמילתיה דר"ש ודאי קאי פרקליט על החטאת ודורון על העולה ולא כפירוש הרב איש ספר דפרקליט היינו זריקת הדם ודורון היינו הקטרה, וא"כ קשה מאד איך התוס' אומרים שלא שייך פרקליט גבי מצורע. וצע"ג.
גם לשון הראב"ד משמע כן, שכתב הלכך הדורון הגדול יכנס ראשון אחר הריצוי מיד ומאי ניהו אברי עולה והריצוי כבר נעשה קודם בחטאת שהוא מכפר. משמע להדיא דפרקליט היינו חטאת שהוא מכפר. (ולאפוקי עולה שאינה מכפרת אלא דורון בעלמא).
איש_ספר כתב:א. אם זו פשטות ר"ש דתו"כ, נא הסבר בשפה ברורה ונעימה, איך יתכן שלא הביאו בתו"כ (לולי גי' הגר"א) את המשל על הקדמת חטאת לעולה.
ב. לשון הראב"ד אכן מפורש שפרקליט הוא כפרה, ולא כמש"כ שפרקליט הוא ריצוי.
איש_ספר כתב:יפה כתבת כתמיד, אבל אני בס"ה מחדד דבר פשוט, שנראה שיש חילוק בין המשמעות של המשל כפי שהבבלי הבין אותה למשמעות כפי שהתו"כ הבין אותה.
לבבלי הדגש הוא שאין להביא דורון לפני פרקליט, ואילו לתו"כ המשל הוא שאחרי פרקליט יש להביא מיד דורון, והם משמעויות שונות לחלוטין. לפי אותה משמעות שלענ"ד התו"כ הבין במשל של פרקליט דורון, אי אפשר להשתמש בזה כדי להקדים חטאת לעולה.
יתכן שגם התו"כ וגם הבבלי סבורים שיש שתי משמעויות (שאין להם קשר באותו משל). בעיני זו אפשרות לא סבירה.
אחרי שזכינו שיש חילוק בין הבבלי לתו"כ בעצם המשל, אין להתפלא אם נמצא גם חילוק במונחים של המשל.
לדעתי הדברים שקולים ומדודים. והבוחר יבחר.
איש_ספר כתב:תשובה אין לי, רק אעיר קצת: בתו"כ שם אמרו: (יד) והעלה הכהן את העולה, אעפ"י ששחטה שלא לשמה והעלה הכהן את העולה אף על פי שקדמה לחטאת והעלה הכהן את העולה, מלמד שאיברי עולה קודמים לאימורי חטאת אמר רבי שמעון חטאת דומה לפרקליט שנכנס לרצות רצה הפרקליט ונכנס הדורון.
אנונימי כתב:ביבמות דף סט א' - ורבי יוסי אומר כל שזרעו פסול פוסל וכל שאין זרעו פסול אינו פוסל והלכך מצרי שני שאין זרעו פסול אינו פוסל את אשתו.
ולפי"ז הה"נ דפצוע דכה שזרעו אינו פסול אינו פוסל את אשתו.
והואיל וכן מעתה פצו"ד כהן מאכיל את אשתו בתרומה, דדוקא מי שפוסל את אשתו אינו מאכילה משום דין משתמרת לביאה פסולה [כמבואר בפ' הבא על יבמתו דף נו ב'].
ומעתה צע"ג במאי דגרסינן שם בדף נז א' - בעא מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא פצוע דכא כהן שנשא בת גרים מהו שיאכילנה בתרומה אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי וכו' ואי לר' יוסי בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי אכלה בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה אי לאו בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר קהל גרים לא איקרי קהל.
וצ"ע דלר' יוסי בלא"ה פצו"ד אינו פוסל את אשתו.
ולכאורה הוא בגדר מידי דלא רמיזא כלל.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 322 אורחים