למה לא הרג יואב את הטף והנשים באדום

[מלח הארץ]

ידועים דברי התלמוד בב"ב שדוד שאל את יואב למה הרג רק את הזכרים באדום והשיב לו שרבו לימדו 'תמחה את זָכָר עמלק.
והם דברים מרפםסין איגרי, כי מה ענין עמלק אצל אדום?
ומעולם לא נשמע שיש חובה להרוג את אדום, אדרבה הרי ה' ציוה את משה שלא להלחם עמהם. וגם אסור לתעבם שאחינו הוא. ודברים מפורשים הם במקרא שאדום היתה תחת יד דוד ושלמה. והוא תימה רבה שלא ראיתי בספר המפתח מי שעמד בזה.

[אוצר החכמה]

היה דיון בשאלה זו כאן בפורום.

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=17278&p=166380#p164379

[רחמים]

ידועים דברי התלמוד בב"ב שדוד שאל את יואב למה הרג רק את הזכרים באדום והשיב לו שרבו לימדו 'תמחה את זָכָר עמלק.
והם דברים מרפםסין איגרי, כי מה ענין עמלק אצל אדום?
ומעולם לא נשמע שיש חובה להרוג את אדום, אדרבה הרי ה' ציוה את משה שלא להלחם עמהם. וגם אסור לתעבם שאחינו הוא. ודברים מפורשים הם במקרא שאדום היתה תחת יד דוד ושלמה. והוא תימה רבה שלא ראיתי בספר המפתח מי שעמד בזה.

אה"נ לא נלחם דוד באדום מדין עמלק, אלא מדין מורדים במלכות, אולם יואב החליט שלא להרוג את כל המורדים אלא רק הזכרים, וכששאלו דוד מנין למד לעשות כן השיב לו שלמד זאת מציוי התורה להכרית את עמלק, ומי מורד יותר מעמלק? ואם אפילו את עמלק לא צריך להרוג אלא הזכרים כ"ש את המורדים האדומיים.

מלבי"ם מלכים א פרק יא פסוק טו

ויהי בהיות דוד את אדום. בספר שמואל (ב' ח, יג - יד) ובד"ה (א' יח, יב - יג) אמר שהכה את אדום ח"י אלף וישם באדום נציבים, משמע שהשאיר מהם פליטה, וכפי זה נראה שתחלה שם עליהם נציבים אולם בלכת יואב לקבר את החללים מרדו בו שנית ואז הכרית כל זכר באדום כדין מורדים, ולתכלית זה ישבו שם ששה חדשים להכרית הנשארים והנסתרים:

[אוצר החכמה]

יש"כ רחמים על התירוץ שמתרץ בפשיטות קושיה גדולה.
ואולי לפי זה אפשר ליישב עוד קושי שכולם מתקשים בו, איך טעה יואב בדבר הזה הלא שמע כל ימיו את קריאת התורה ובפרט פרשת זכור שהיא מדאורייתא ודוחק לומר שכל ביהכ"נ דיליה למד מאותו מלמד וטעו כולם, ובשו"ת קול מבשר תירץ זה שוודאי שקראו זכר בסגול רק חשב שפירושו הוא לשון זכר כמו ויעל עשנו כעשן הכבשן, ומכל מקום תמוה שגברא רבא כיואב לא שת לבו בלימוד ההלכה לטעותו.

אבל לפי דרכו של רחמים יש ליישב, שוודאי ידע שלדינא הדין הוא להרוג את כל העמלקים, רק ע"פ רבו חשב שיש דעה כזאת שאין חיוב להרוג אלא את הזכרים. וביאר לעצמו דמצד המרידה ראוי להרוג רק את הזכרים וזה הדעה הזו, ולמעשה צריך להרוג את כולם שכן צווינו. ועתה כשלמד ק"ו לעניין המרידה למד שאין חיוב אלא על הזכרים.

[מלח הארץ]

אכן באשכול המקביל הובאו דברי החיד"א כדברי רחמים.
אכן דוחק גדול הוא, שהיה לו להשיב שמקרא מלא הוא בתורה שכשנלחמים בעיר הורגים את זכורה ומשאירים את הטף והנשים. וביותר מנין לדוד דבר זה שצריך להרוג את נשי המורדים וטפם עד שבא בטרוניא על יואב שלא ידע דבר זה.

[רחמים]

מה שכתוב בדברים פרק כ, י-יד

(י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום: (יא) והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך: (יב) ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה: (יג) ונתנה יקוק אלהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב: (יד) רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבז לך ואכלת את שלל איביך אשר נתן יקוק אלהיך לך:

לא מדבר על מורדים אלא על אנשים שמלכתחילה באים להגן על עצמם ועל אדמתם, ואין להם דין מורדים. אבל מי שיש לו דין מורד וודאי שיש להרוג גם הטף והנשים כדין עיר הנידחת וכדין עמלק.

[מלח הארץ]

חלילה וחס!
ההשוואה שלך פסולה מכל וכל, וכי איך אפשר להשוות עיר הנדחת ועמלק שמרדו בה' למורדים במלך בשר ודם?!
יש לזכור שלא מדובר במורדים ישראל -שאצלם המרידה במלכות היא מרידה בה' שבחר במלך- אלא בנכרים שאינם מחוייבים כלל לשלטון מלכות בית דוד, ויש להם זכות מוסרית מלאה לנסות ולמרוד בו [אלא שהוא רשאי להלחם בהם כדרך דיני מלחמה שבתורה].

[אוצר החכמה]

לא מובן לי מה אתה רוצה.
לפי פירושו של רחמים לא דוד הביא ראייה מעמלק אלא יואב כמו שמבואר שם בגמרא שדוד שאלו מאי טעמא עבדת הכי? והיינו לא כמו שהיה מצופה שיעשה בתור שר צבא שיודע שלדוד המלך היו את השיקולים שלו ואת הסיבות שלו להרוג את המורדים בו, כשם שהרג במואב שני חבלים. ועל זה השיב יואב שיש לו ראייה מדין ק"ו שאין להרוג רק את הזכרים ואמר לו דוד שק"ו פריכא הוא כי אנן זכר קרינן.

[בברכה המשולשת]

חלילה וחס!
ההשוואה שלך פסולה מכל וכל, וכי איך אפשר להשוות עיר הנדחת ועמלק שמרדו בה' למורדים במלך בשר ודם?!
יש לזכור שלא מדובר במורדים ישראל -שאצלם המרידה במלכות היא מרידה בה' שבחר במלך- אלא בנכרים שאינם מחוייבים כלל לשלטון מלכות בית דוד, ויש להם זכות מוסרית מלאה לנסות ולמרוד בו [אלא שהוא רשאי להלחם בהם כדרך דיני מלחמה שבתורה].

פסוק מפורש הוא שמלכות ישראל נקראת כסא ה', וממילא אין לאף אחד "זכות מוסרית" (ביטוי שאין לו מקור בהלכה, למיטב ידיעתי) למרוד בו

[מלח הארץ]

חלילה וחס!
ההשוואה שלך פסולה מכל וכל, וכי איך אפשר להשוות עיר הנדחת ועמלק שמרדו בה' למורדים במלך בשר ודם?!
יש לזכור שלא מדובר במורדים ישראל -שאצלם המרידה במלכות היא מרידה בה' שבחר במלך- אלא בנכרים שאינם מחוייבים כלל לשלטון מלכות בית דוד, ויש להם זכות מוסרית מלאה לנסות ולמרוד בו [אלא שהוא רשאי להלחם בהם כדרך דיני מלחמה שבתורה].

פסוק מפורש הוא שמלכות ישראל נקראת כסא ה', וממילא אין לאף אחד "זכות מוסרית" (ביטוי שאין לו מקור בהלכה, למיטב ידיעתי) למרוד בו

דברי הבל!
א. ברור לגמרי שהיא כסא ה' ביחס לישראל ולא ביחס לשעבוד של עמים זרים שהוא ענין מדיני שאין לו משמעות דתית.
ב. האם אתה משתמש רק בביטויים שמצאת בשו"ע? אני עכ"פ לא הגעתי למידת צדקנות מאוסה זו.

[בברכה המשולשת]

[דברי הבל!
א. ברור לגמרי שהיא כסא ה' ביחס לישראל ולא ביחס לשעבוד של עמים זרים שהוא ענין מדיני שאין לו משמעות דתית.
ב. האם אתה משתמש רק בביטויים שמצאת בשו"ע? אני עכ"פ לא הגעתי למידת צדקנות מאוסה זו.

א. מה שברור לכת"ר ברור לי הקטן להפך, שהרי כל תכלית הגויים בעולם הוא להיות משועבדים לישראל, ואחרת אין להם שום היתר קיום, וממילא אין לך "משמעות דתית" גדולה מזו.
ב. לצערי לא, אבל המונח "זכות מוסרית" הוא בעייתי מצד עצם תוכנו וכל כולו נוגד את תורתינו הק' המדברת רק על חובות

[מלח הארץ]

מאיפה אתה מביא את השטות הזאת שתכלית הגוים להיות משועבדים לישראל?
וכי גוי שעובד את ה' אין לו תכלית מצד עצמו? ומה היתה תכלית הגוים בטרם היות ישראל לעם?
נכון שכתוב שלע"ל יהיו כל הגוים משועבדים לישראל אבל לא שחלילה זוהי כל תכליתם.

[בברכה המשולשת]

מש"כ מבואר בהרחבה רבה בספר מי מרום ז ממעייני הישועה של מרן הגרי"מ חרל"פ (וברור הוא גם ממקור מוצא הדברים שהרי נשמות כל ישראל היו כלולות באדה"ר ונפשות כל הגויים היו כלולות בנחש וכבר הודיעונו חז"ל שהנחש נועד מעיקרא להיות משמש ומשרת לאדה"ר)

[מלח הארץ]

ב. לצערי לא, אבל המונח "זכות מוסרית" הוא בעייתי מצד עצם תוכנו וכל כולו נוגד את תורתינו הק' המדברת רק על חובות

אשמח אם תוכל למסור לו את כתובת ביתך ע"מ שאבוא וארוקן אותו מכל אשר בו, שהרי לשיטתך אין לאדם [או לעם] שום זכויות אלא רק חובות....
לדברים אודות הנחש ונפשות הגוים אפי' לא ראוי להגיב [רק שיש בזה כדי לעורר מה גדול הנזק מכך שנמסרה תורת הקבלה לכל מאן דבעי להגג בה כרצונו].

[רחמים]

ספר דרך ה' - חלק ב פרק ד - בענין ישראל ואומות העולם

א. מן הענינים העמוקים שבהנהגתו ית' הוא ענין ישראל ואומות העולם, שמצד טבע האנושי נראה היותם שוים באמת, ומצד עניני התורה הם שונים שינוי גדול ונבדלים כמינים מתחלפים לגמרי. והנה עתה נבאר בענין זה ביאור מספיק, ונפרש מה שבו מתדמים זה לזה, ומה שבו מתחלפים זה מזה:
מצב הראוי לאדם ותולדותיו וההוה להם:
ב. אדם הראשון קודם חטאו היה במצב עליון מאד ממה שהוא האדם עתה, וכבר ביארנו ענין זה [בחלק א' פרק ג']. ומדריגת האנושיות לפי המצב ההוא היתה מדריגה נכבדת מאד, ראויה למעלה רמה נצחיית כמו"ש. ואלו לא היה חוטא, היה משתלם ומתעלה עוד עילוי על עילוי. והנה באותו המצב הטוב היה לו להוליד תולדות, מספר משוער מחכמתו ית', על פי אמתת מה שראוי לשלימות הנהנים בטובו ית', והיו כלם נהנים עמו בטוב ההוא. ואמנם התולדות האלה שהיה ראוי שיוליד, נגזרו ושוערו מלפניו ית' משוערים בהדרגות מיוחדות, פירוש שיהיה בהם ראשיים ונטפלים, שרשים וענפים, נמשכים זה אחר זה בסדר מיוחד כאילנות (בענפיהם) [וענפיהם] ומספר האילנות ומספר הענפים הכל משוער בתכלית הדקדוק. והנה בחטאו ירד מאד ממדריגתו, ונכלל מן החשך והעכירות שיעור גדול וכמש"ל. וכלל המין האנושי ירד ממדריגתו ועמד במדרגה שפלה מאד, בלתי ראויה למעלה הרמה הנצחיית שהתעתד לה בראשונה, ולא נשאר מזומן ומוכן אלא למדריגה פחותה ממנה פחיתות רב, ובבחינה זאת הוליד תולדות בעולם, כלם במדרגה השפלה הזאת שזכרנו. ואמנם אעפ"כ לא חדל מהמצא בכלל מדריגת המין האנושי מצד שרשו האמיתי, בחינה עליונה מן הבחינה שהיה המין הזה אז בזמן קלקולו. ולא נדחה אדה"ר לגמרי שלא יוכל לשוב אל המדריגה העליונה, אבל נמצא בפועל במדריגה השפלה ובבחינה כחניות אל המדריגה העליונה. והנה נתן האדון ב"ה לפני התולדות ההם שנמצאו באותו הזמן, את הבחירה, שיתחזקו וישתדלו להתעלות מן המדריגה השפלה ולשים עצמם במדריגה העליונה. והניח להם זמן לדבר, כמו ששיערה החכמה העליונה היותו נאות להשתדלות הזה, ועל דרך מה שמנחת עתה לנו, לשנהיה משיגים השלימות והמדריגה בקיבוץ בני העוה"ב כמש"ל. כי הנה כל מה שהוא השתדלות צריך שיהיה לו גבול:
ההשתדלות שניתן לבני האדם מאחר החטא עד הפלגה וענין הפלגה:
ג. והנה ראתה החכמה העליונה היות ראוי שזה ההשתדלות יתחלק לשרשיי וענפיי. פירוש - שיהיה בתחלה זמן ההשתדלות לשרשים שבתולדות, ואחר כך לענפים שבהם. והיינו כי המין האנושי כלו היה צריך עדיין שיקבע ענינו כראוי, ויתוקן מן הקלקולים שנהיו בו. ולפי סדר ההדרגה, הנה היה ראוי שיוקבעו בראשונה, שרשיהם וראשיהם של תולדות האדם, לעמוד במדריגה מתוקנת, ויעמדו בה הם וענפיהם, כי הענפים ימשכו תמיד אחר השרש. והנה הגביל הזמן להשתדלות השרשי הזה, שמי שיזכה [מכלל הנמצאים באותם הזמנים שהיה שער זה נפתח והיה בידם להגיע לזה הענין] ויכין את עצמו כראוי, יקבע לשרש אחד טוב ויקר, מוכן למעלה הרמה, הראויה למי שהוא אדם במצב הטוב ולא אדם במצב המקולקל. וכן ישיג שיותן לו להוציא תולדותיו הראוים לו, כלם בבחינתו, פירוש - באותה המדריגה והמצב שכבר השיג הוא בשרשיותו. והיה הזמן הזה מאדה"ר עד זמן הפלגה. והנה כל אותו הזמן לא חדלו צדיקים דורשים האמת לרבים, כגון, חנוך מתושלח שם ועבר, ומזהירים אותם שיתקנו את עצמם. וכיון שנתמלא סאתם של הבריות, בזמן הפלגה, שפט במדת משפטו ית' היות ראוי שיגמר זמן ההשתדלות השרשיי, ויהיה קצם של הדברים, שיקבע מה שראוי ליקבע בבחינת השרשים, לפי מה שכבר נתגלגל ונהיה עד עת הקץ ההוא. ואז השגיח ית"ש על כל בני האדם, וראה כל המדריגות שהיה ראוי שיקבעו בם האנשים ההם כפי מעשיהם, וקבעם בם בבחינתם השרשיית כמ"ש. והנה כפי מה שהונחו הם, כן נגזר עליהם שיהיו מוציאים התולדות, כפי מה שכבר שוער שהיה ראוי לשרש ההוא. ונמצאו כלם מינים קבועים בעולם, כל אחד בחוקו וטבעו, ככל שאר המינים שבבריות, וניתן להם להוציא תולדותיהם בחקם ובחינתם ככל שאר המינים. ואמנם נמצאו כלם לפי המשפט העליון, ראוים לישאר במדריגת האנושית השפלה שהגיעו לה אדה"ר ותולדותיו מפני החטא, ולא גבוהים מזה כלל. ואברהם לבדו נבחר במעשיו ונתעלה, ונקבע להיות אילן מעולה ויקר, כפי מציאות האנושית במדריגתו העליונה, וניתן לו להוציא ענפיו כפי חקו. ואז נתחלק העולם לע' אומות, כל אחד מהם במדריגה ידועה, אבל כלם בבחינה האנושיות בשפלותו, וישראל בבחינת האנושיות בעילויו. והנה אחר הענין הזה נסתם שער השרשים, והתחיל הגלגול וההנהגה בענפים, כל אחד לפי ענינו. ונמצא שאע"פ שלכאורה נראה ענינינו עתה וענין הקודמים שוה, באמת איננו כך. אלא עד הפלגה היה הזמן שרשי האנושיות, ונתגלגלו הדברים בבחינה זו. וכשהגיע קץ זמן זה, נקבע הדבר כפי המשפט, והתחיל זמן אחר שהוא זמן הענפים, שעודנו בו עתה:
עשיית אברהם אב לגרים:
ד. ומרוב טובו וחסדו ית', גזר ונתן מקום אפילו לענפי שאר האומות, שבבחירתם ומעשיהם יעקרו עצמם משרשם, ויוכללו בענפיו של אברהם אבינו ע"ה אם ירצו. והוא מה שעשהו ית"ש לאברהם אב לגרים, ואמר לו, ונברכו בך כל משפחות האדמה. ואולם אם לא ישתדלו בזה, ישארו תחת אילנותיהם השרשיים כפי ענינם הטבעי:
תכלית דין האומות עד מתן תורה:
ה. וצריך שתדע שכמו שכלל תולדות האדם מתחלק לאילנות שרשיים וענפיהם עמהם כמ"ש, כן כל אילן ואילן בפני עצמו, יבחנו בו הענפים הראשיים, שמהם נמשכים ומתפרטים כל שאר הפרטים. ואמנם ענפי אילנו של אברהם אבינו ע"ה, הכוללים, הנה הם עד ששים רבוא, שהם אותם שיצאו ממצרים ונעשית מהם האומה הישראלית, ולהם נחלקה ארץ ישראל. וכל הבאים אחריהם, נחשבים פרטים לתולדות הכוללים האלה. והנה לאלה ניתנה התורה, ואז נקרא שעמד אילן זה על פרקו. ואולם חסד גדול עשה הקב"ה עם כל האומות, שתלה דינם עוד עד זמן מתן התורה, והחזיר התורה על כלם שיקבלוה, ואם היו מקבלים אותה, עדיין היה אפשר להם שיתעלו ממדריגתם השפלה. וכיון שלא רצו, אז נגמר דינם לגמרי, ונסתם השער בפניהם סיתום שאין לו פתיחה. ואך זה נשאר לכל איש ואיש מן הענפים בפרטיהם, שיתגייר בעצמו ויכנם בבחירתו תחת אילנו של אברהם אבינו:
החלק הניתן לאומות העולם:
ו. ואולם לא היתה הגזירה להאביד את האומות האלה, אבל היתה הגזירה שישארו במדריגה השפלה שזכרנו, והוא מין אנושיות שהיה ראוי שלא ימצא אלו לא חטא אדה"ר, והוא בחטאו גרם לו שימצא. ואמנם כיון שיש בהם בחי' אנושיות, אע"פ שהיא שפלה, רצה הקב"ה שיהיה להם מעין מה שראוי לאנושיות האמיתי, והיינו שיהיה להם נשמה כעין נשמות בני ישראל, אע"פ שאין מדריגתה מדריגת נשמות ישראל אלא שפלה מהם הרבה. ויהיה להם מצות, יקנו בהם הצלחה גופיית ונפשיית גם כן כפי מה שראוי לבחינתם, והם מצות בני נח. והנה מתחלת הבריאה נזמנו כל הדברים להיותם כך אם יהיה שיחטא אדם, וכמו שנבראו כל שאר ההיזקים והעונשים על התנאי, וכמאמרם ז"ל:
המוכן לאומות העולם לעוה"ב:
ז. ואולם לעוה"ב לא תמצאן אומות זולת ישראל, ולנפש חסידי אומות העולם ינתן מציאות בבחינה נוספת ונספחת על ישראל עצמם, ונטפלים להם כלבוש הנטפל לאדם, ובבחינה זו יגיע להם מה שיגיע מן הטוב, ואין בחקם שישיגו יותר מזה כלל:
ע' שרי אומות העולם:
ח. והנה בשעה שנחלק העולם כך, שם הקב"ה ע' פקידים מסוג המלאכיי, שיהיו הם הממונים על האומות האלה, ומשקיפים עליהם ומשגיחים על עניניהם. והוא ית"ש לא ישגיח עליהם אלא בהשגחה כללית, והשר הוא ישגיח עליהם בהשגחה פרטית, בכח שמסר לו האדון ב"ה על זה. ועל דבר זה נאמר, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה. ואמנם לא מפני זה תעדר ח"ו ידיעתו ית' בפרטיהם, כי הכל צפוי וגלוי לפניו ית' מעולם, אבל הענין הוא, שאינו משגיח ומשפיע לפרטיהם. ודבר זה תבינהו במה שנבאר עוד לפנים בס"ד:
תולדת מעשה אומות העולם:
ט. ואולם במעשיהם של ישראל תלה האדון ב"ה תיקון כל הבריאה ועילוייה כמש"כ, ושעבד כביכול את הנהגתו לפעלם, להאיר ולהשפיע או ליסתר ולהתעלם ח"ו על פי מעשיהם. אך מעשה האומות לא יוסיפו ולא יגרעו במציאות הבריאה, ובגילויו ית"ש או הסתרו, אבל ימשיכו לעצמם תועלת או הפסד, אם בגוף ואם בנפש, ויוסיפו כח בשר שלהם או יחלישוהו:
ההשגחה עליהם:
י. ואמנם אע"פ שאין הקב"ה משגיח על האומות בפרטיהם, כבר אפשר שישגיח בהם לצורך יחיד או רבים מישראל. אמנם זה בבחינת המקרים האמצעיים שביארנו בפרק הקודם:

[איש גלילי]

מה שכתוב בדברים פרק כ, י-יד

(י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום: (יא) והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך: (יב) ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה: (יג) ונתנה יקוק אלהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב: (יד) רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבז לך ואכלת את שלל איביך אשר נתן יקוק אלהיך לך:

לא מדבר על מורדים אלא על אנשים שמלכתחילה באים להגן על עצמם ועל אדמתם, ואין להם דין מורדים. אבל מי שיש לו דין מורד וודאי שיש להרוג גם הטף והנשים כדין עיר הנידחת וכדין עמלק.

מה פתאום! על כגון דא נאמר "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות" (עיין מלכים ב' יד, ו ובדברי המפרשים שם).

[רחמים]

אדרבא תיישב את הסתירה מדין עמלק ועיר הנידחת לדין לא יומתו בנים על אבות

וכבר יישבו חז"ל תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

תנו רבנן: לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן. כדתניא: ואף בעונות אבותם אתם ימקו - כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. אתה אומר כשאוחזין, או אינו אלא כשאין אוחזין? כשהוא אומר איש בחטאו יומתו - הרי כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן. ולא? והכתיב: וכשלו איש באחיו - איש בעון אחיו, מלמד שכולן ערבים זה בזה! - התם שהיה בידם למחות ולא מיחו.

וכאן כנראה הבין דוד ויואב שהם אוחזים [או סופם לאחוז ונידונים על שם סופם כדין בן סורר ומורה] במעשה אבותיהם

[לומד_בישיבה]

כל העניין - טחנתי הדק היטב עם הרב ברזילי וכן עם הרב ישבב הסופר, אבקש לא להעתיק משם, והוא עומד להתפרסם לקראת הפורים הבא עלינו לטובה.
--
אגב, שמתי לב שהקישורים שעושה הרב אוצה"ח מכובדינו הנם קישורים מקצועיים, בבחינת צור קישור, כידוע, האם גם בפורום יש כפתור צור קישור, מדוע א"כ לא לפרסמו ברבים, זה יועיל מאוד, שדפי הפורום ישארו יפים ונקיים.
תודה מראש להרב אוצה"ח על העזרה איך ליצור קישור בפורום.

[בברכה המשולשת]

ב. לצערי לא, אבל המונח "זכות מוסרית" הוא בעייתי מצד עצם תוכנו וכל כולו נוגד את תורתינו הק' המדברת רק על חובות

אשמח אם תוכל למסור לו את כתובת ביתך ע"מ שאבוא וארוקן אותו מכל אשר בו, שהרי לשיטתך אין לאדם [או לעם] שום זכויות אלא רק חובות.....

לא תגזול היא חובה

[מלח הארץ]

חובה שיסודה בזכותו של השני על ממונו, כידוע לכל מי שעבר בשערי ישיבה קטנה כלשהי. [עכ"פ ליטאית, אצל החסידים אין לי מושג]

[איש גלילי]

אדרבא תיישב את הסתירה מדין עמלק ועיר הנידחת לדין לא יומתו בנים על אבות

וכבר יישבו חז"ל תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

תנו רבנן: לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן. כדתניא: ואף בעונות אבותם אתם ימקו - כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. אתה אומר כשאוחזין, או אינו אלא כשאין אוחזין? כשהוא אומר איש בחטאו יומתו - הרי כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן. ולא? והכתיב: וכשלו איש באחיו - איש בעון אחיו, מלמד שכולן ערבים זה בזה! - התם שהיה בידם למחות ולא מיחו.

וכאן כנראה הבין דוד ויואב שהם אוחזים [או סופם לאחוז ונידונים על שם סופם כדין בן סורר ומורה] במעשה אבותיהם

על כגון דא נאמר צריך ראיה.

[בברכה המשולשת]

חובה שיסודה בזכותו של השני על ממונו, כידוע לכל מי שעבר בשערי ישיבה קטנה כלשהי. [עכ"פ ליטאית, אצל החסידים אין לי מושג]

א. כך אוחז השערי יושר, אך יש הסברים נוספים
ב. עצם ההגדרה ההלכתית של "הזכות" היא נגזרת של החובה, והחובה רחבה מהזכות