ראב"ע רצה להביא ראיה ששייך לשון שמירה על זכירת דבר בליבו ואין זה עניין לשמירת מצוות, ופשוט.מיללער כתב:(אבל עדיין צריך עיון למה הביא ממרחק לחמו עד לספר תהלים לפרש את השורש של שמירה, ואין לומר שרצה להביא ראיה ששמירה שייך על דיבור ולא רק על חפץ, שהרי יש מזה כמו"כ פסוקים וראיות בתורה כמו ושמרו דרך ה' ושמרתם את מצוותי).
מיללער כתב:כל תינוק בי רב יודע לתרגם את הפסוק פר' וישב 'ואביו שמר את הדבר' שיעקב היה מצפה שחלומו של יוסף יתקיים, וכדברי רש"י ז"ל 'היה ממתין ומצפה מתי יבוא, וכן שומר אמונים וכן לא תשמור על חטאתי, לא תמתין.'
והנה בלשון חז"ל יש ביטוי מפורסם 'שומרת יבם' שמכנה את האשה שמת בעלה בלי בנים והיא מצפה להתייבם ע"י אחי אביה. ומצאתי דבר מחודש ברש"י יבמות לח. על המשנה שומרת יבם שנפלו לה נכסים כתב וז"ל: שומרת יבם. ממתנת ומצפה ליבם כמו 'עניה זו לשוא שמרה' בפרק אע"פ בכתובות. עכ"ל
ולא הבנתי שרש"י הביא ראיה לפירוש המשנה מדברי הגמרא ותלי תניא בדלא תניא, ומה עדיפא ליה זו מזו? למה לא כתב שהוא מלשון הפסוק ואביו שמר את הדבר, שכל תינוק יודע פירושו?
נוטר הכרמים כתב:
יעויין רש"י במגילה יח, ב ובסוטה יח, ב ד"ה שומרת יבם שדווקא ציין את הפס' ואביו שמר את הדבר. ובנימו"י יבמות יב, א ציין ג"כ את דברי הגמ' בכתובות בלחוד.
כח הטענה כתב:ראב"ע רצה להביא ראיה ששייך לשון שמירה על זכירת דבר בליבו ואין זה עניין לשמירת מצוות, ופשוט.מיללער כתב:(אבל עדיין צריך עיון למה הביא ממרחק לחמו עד לספר תהלים לפרש את השורש של שמירה, ואין לומר שרצה להביא ראיה ששמירה שייך על דיבור ולא רק על חפץ, שהרי יש מזה כמו"כ פסוקים וראיות בתורה כמו ושמרו דרך ה' ושמרתם את מצוותי).
אלכסנדרוס כתב:שמעתי מחכ"א שפירש "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג", היינו מצפים לשבת. וכן בזמר יה אכסוף "שומרי ומצפים שבת קדשך".
מיללער כתב:נוטר הכרמים כתב:
יעויין רש"י במגילה יח, ב ובסוטה יח, ב ד"ה שומרת יבם שדווקא ציין את הפס' ואביו שמר את הדבר. ובנימו"י יבמות יב, א ציין ג"כ את דברי הגמ' בכתובות בלחוד.
ברש"י במגילה שם לא מצאתי איזכור בכלל לפירוש המילה, והנמוקי יוסף ביבמות פשוט שזה העתק דברי רש"י אות באות, אבל בסוטה שם אכן הביא רש"י את הכ' ואביו שמר את הדבר וגם הכ' לא תשמור על חטאתי מאיוב.
תודה רבה על המראה מקום
בקרו טלה כתב:אלכסנדרוס כתב:שמעתי מחכ"א שפירש "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג", היינו מצפים לשבת. וכן בזמר יה אכסוף "שומרי ומצפים שבת קדשך".
אור החיים שמות פרק לא פסוק טז
ושמרו בני ישראל את השבת
עוד ירצה על דרך אומרו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז יא) פירוש ממתין ומצפה מתי יבא, והכונה בזה לצוות שלא יהיה השבת בדבר טורח, לצד מניעת מלאכת הרצון ומצוא החפץ, אלא צריכין לשמוח בו בשלימות הרצון וחפץ בדבר, ותמיד יהיה ממתין ומצפה מתי יבא, ואומרו לעשות את השבת לשלול הכוונה בחפץ מצות השבת למרגוע הגוף ולעונג אשר יתענג, אלא לצד עשות מצות השבת, ולא לתכלית המורגשות:
כה אמר יי' לסריסים, מאן סריסים אלין אינון חברייא דמשתדלי באורייתא ומסרסי גרמייהו כל שיתא יומין דשבתא ולעאן באורייתא ובליליא דשבתא מזרזי גרמייהו בזווגא דלהון משום דידעי רזא עלאה בשעתא דמטרוניתא אזדווגת במלכא, ואינון חברייא דידעין רזא דא מכוונין לבייהו למהימנותא דמאריהון ומתברכאן באיבא דמעיהון בההוא ליליא ודא הוא דכתיב אשר ישמרו כמה דאת אמר (בראשית לז) ואביו שמר את הדבר
וכ"כ האבודרהם בסדר מעריב של שבת.וכתב הרא"ש בסוף פרק מרובה (סי' יט) רמז לעונה דליל שבת דכתיב ושמרו "בני "ישראל "את "השבת ר"ת ביאה עכ"ל, ורצה לומר ושמרו על דרך (בראשית לז יא) ואביו שמר את הדבר שלא יבוא אל אשתו עד ליל שבת ועל זה גם כן אמר הכתוב (ישעיה נו ד) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי כדאיתא התם (עי' זהר ח"ב פט א, וח"ג פב א).
ד"א שמור את יום השבת לשון ואביו שמר את הדבר המתן מבעוד יום מתי תבא שבת לקדשו כדר' ינאי שהיה מתעטף ואומר בואי כלה בואי כלה.
ושמור נאמר לעתיד שיצפה השבת הנצחי, כמו ואביו שמר (בראשית לז, יא),
ויש הבדל בין נקימה ובין נטירה, שהנטירה הוא שמירת השנאה בלב, והנקימה הוא שנוקם בפועל, ועז"א כי לצריו שעושים רעות בפועל ה' נוקם תיכף ואינו ממתין להם, אבל לאויביו המכחישים אלהותו ואינם מריעים בפועל הוא נוטר החמה בלב ואינו מעניש תיכף.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 213 אורחים