שומר ומצפה: שמירה שכוונתה המתנה וצפיה

[מיללער]

כל תינוק בי רב יודע לתרגם את הפסוק פר' וישב 'ואביו שמר את הדבר' שיעקב היה מצפה שחלומו של יוסף יתקיים, וכדברי רש"י ז"ל 'היה ממתין ומצפה מתי יבוא, וכן שומר אמונים וכן לא תשמור על חטאתי, לא תמתין.'

אולם באבן עזרא שם פי' שמר את הדבר. בלבו, וכן שמרו עדותיו, על הפירוש נכון. עכ"ל. ושם בתהלים פי' האב"ע וכן הרד"ק שמשה ואהרן שמרו את דבר ה' לאמר לישראל בלי תוספות וגירעון, והיינו שהוא מלשון שמירת השומרין ואין לזה עם המתנה וצפיה כלום.

שאלתי אם יש פה מחלוקת רש"י והאב"ע בפירוש המילולי של תיבת 'שמר' או שגם רש"י מודה לזה שבמקור הדבר הכל אחד, כי מה שממתין ומצפה להדבר שיתקיים הוא כמי ששומר את הדבר שלא יאבד ולא יגרע ממנו דבר, והוא כמו לשון מושאל ונרדף, רק האב"ע פירש את הדבר ביסודה (אבל עדיין צריך עיון למה הביא ממרחק לחמו עד לספר תהלים לפרש את השורש של שמירה, ואין לומר שרצה להביא ראיה ששמירה שייך על דיבור ולא רק על חפץ, שהרי יש מזה כמו"כ פסוקים וראיות בתורה כמו ושמרו דרך ה' ושמרתם את מצוותי).


ובתרגום אונקלס על ואביו שמר את הדבר, ואבוהו 'נטר' ית פתגמא. ובלשון הגמרא יש 'נטר' על שני הכיוונים, נטורתא יתירה ואגר נטר, וא"כ מהא ליכא למשמע מינא.

והנה בלשון חז"ל יש ביטוי מפורסם 'שומרת יבם' שמכנה את האשה שמת בעלה בלי בנים והיא מצפה להתייבם ע"י אחי אביה. ומצאתי דבר מחודש ברש"י יבמות לח. על המשנה שומרת יבם שנפלו לה נכסים כתב וז"ל: שומרת יבם. ממתנת ומצפה ליבם כמו 'עניה זו לשוא שמרה' בפרק אע"פ בכתובות. עכ"ל

ולא הבנתי שרש"י הביא ראיה לפירוש המשנה מדברי הגמרא ותלי תניא בדלא תניא, ומה עדיפא ליה זו מזו? למה לא כתב שהוא מלשון הפסוק ואביו שמר את הדבר, שכל תינוק יודע פירושו?

[אפרקסתא דעניא]

כיצד מפרש האב"ע "שומר רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור"?

[נוטר הכרמים]

הרב מיללער, מעניין לציין את פירושי רש"י והאב"ע החלוקים - כל חד לטעמיה - עה"פ בפר' בא - ליל שימורים הוא לד' (יב, מב), יעו"ש.

כיוצא בזה יעויין בפירושי רש"י והאב"ע עה"פ בתהילים קל, ו: נפשי לד' משומרים לבוקר שומרים לבוקר, דהתם נמי לטעמייהו אזלי.

כיוצא בזה יעויין בפי' האב"ע עה"פ בתהילים קכא, ד: הנה לא ינום... שומר ישראל שמפרש על ענין שימור על ישראל סבא = יעקב אבינו, ואילו במחז"ו מבית מדרשו של רש"י סי' קסו פי' מל' צפיה.

הרב אפרקסתא, יעויין באב"ע בקהלת על פס' זה שהיסב כוונת הפס' לענין אחר, בב' אנפי, ולפי דבריו מתפרש היטב על שמירה מל' שימור ולא מל' צפיה. ואדרבה, הדברים נוטים מכל האמור, שיש בכאן פלוגתא יסודית על דרך הפשט.

[מה שנכון נכון]

וכן אזלו לשיטתם בקרא דאיוב יד,טז לא תשמור על חטאתי. ובקהלת ה,ז כי גבוה מעל גבוה שומר.
וראה רש"י דברים ז,יב ושמר ה"א לך את הברית, ולעומת זה רש"י ישעיה כו,ב.

[כח הטענה]

(אבל עדיין צריך עיון למה הביא ממרחק לחמו עד לספר תהלים לפרש את השורש של שמירה, ואין לומר שרצה להביא ראיה ששמירה שייך על דיבור ולא רק על חפץ, שהרי יש מזה כמו"כ פסוקים וראיות בתורה כמו ושמרו דרך ה' ושמרתם את מצוותי).

ראב"ע רצה להביא ראיה ששייך לשון שמירה על זכירת דבר בליבו ואין זה עניין לשמירת מצוות, ופשוט.

[נוטר הכרמים]

כל תינוק בי רב יודע לתרגם את הפסוק פר' וישב 'ואביו שמר את הדבר' שיעקב היה מצפה שחלומו של יוסף יתקיים, וכדברי רש"י ז"ל 'היה ממתין ומצפה מתי יבוא, וכן שומר אמונים וכן לא תשמור על חטאתי, לא תמתין.'

והנה בלשון חז"ל יש ביטוי מפורסם 'שומרת יבם' שמכנה את האשה שמת בעלה בלי בנים והיא מצפה להתייבם ע"י אחי אביה. ומצאתי דבר מחודש ברש"י יבמות לח. על המשנה שומרת יבם שנפלו לה נכסים כתב וז"ל: שומרת יבם. ממתנת ומצפה ליבם כמו 'עניה זו לשוא שמרה' בפרק אע"פ בכתובות. עכ"ל

ולא הבנתי שרש"י הביא ראיה לפירוש המשנה מדברי הגמרא ותלי תניא בדלא תניא, ומה עדיפא ליה זו מזו? למה לא כתב שהוא מלשון הפסוק ואביו שמר את הדבר, שכל תינוק יודע פירושו?

יעויין רש"י במגילה יח, ב ובסוטה יח, ב ד"ה שומרת יבם שדווקא ציין את הפס' ואביו שמר את הדבר. ובנימו"י יבמות יב, א ציין ג"כ את דברי הגמ' בכתובות בלחוד.

[מיללער]

יעויין רש"י במגילה יח, ב ובסוטה יח, ב ד"ה שומרת יבם שדווקא ציין את הפס' ואביו שמר את הדבר. ובנימו"י יבמות יב, א ציין ג"כ את דברי הגמ' בכתובות בלחוד.

ברש"י במגילה שם לא מצאתי איזכור בכלל לפירוש המילה, והנמוקי יוסף ביבמות פשוט שזה העתק דברי רש"י אות באות, אבל בסוטה שם אכן הביא רש"י את הכ' ואביו שמר את הדבר וגם הכ' לא תשמור על חטאתי מאיוב.

תודה רבה על המראה מקום

[מיללער]

(אבל עדיין צריך עיון למה הביא ממרחק לחמו עד לספר תהלים לפרש את השורש של שמירה, ואין לומר שרצה להביא ראיה ששמירה שייך על דיבור ולא רק על חפץ, שהרי יש מזה כמו"כ פסוקים וראיות בתורה כמו ושמרו דרך ה' ושמרתם את מצוותי).

ראב"ע רצה להביא ראיה ששייך לשון שמירה על זכירת דבר בליבו ואין זה עניין לשמירת מצוות, ופשוט.

צודק מעלתו בזה, וא"כ מצינו פירוש אחר על שמירה לדברי האב"ע והוא מלשון זכירה בלב, ולפי"ז 'זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו' גם בכוונת הדבר שישמור בלבו ויזכור תמיד את יום. השבת לקדשו ודו"ק.

[אלכסנדרוס]

שמעתי מחכ"א שפירש "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג", היינו מצפים לשבת. וכן בזמר יה אכסוף "שומרי ומצפים שבת קדשך".

[בקרו טלה]

שמעתי מחכ"א שפירש "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג", היינו מצפים לשבת. וכן בזמר יה אכסוף "שומרי ומצפים שבת קדשך".

אור החיים שמות פרק לא פסוק טז
ושמרו בני ישראל את השבת
עוד ירצה על דרך אומרו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז יא) פירוש ממתין ומצפה מתי יבא, והכונה בזה לצוות שלא יהיה השבת בדבר טורח, לצד מניעת מלאכת הרצון ומצוא החפץ, אלא צריכין לשמוח בו בשלימות הרצון וחפץ בדבר, ותמיד יהיה ממתין ומצפה מתי יבא, ואומרו לעשות את השבת לשלול הכוונה בחפץ מצות השבת למרגוע הגוף ולעונג אשר יתענג, אלא לצד עשות מצות השבת, ולא לתכלית המורגשות:

[מיללער]

יעויין רש"י במגילה יח, ב ובסוטה יח, ב ד"ה שומרת יבם שדווקא ציין את הפס' ואביו שמר את הדבר. ובנימו"י יבמות יב, א ציין ג"כ את דברי הגמ' בכתובות בלחוד.

ברש"י במגילה שם לא מצאתי איזכור בכלל לפירוש המילה, והנמוקי יוסף ביבמות פשוט שזה העתק דברי רש"י אות באות, אבל בסוטה שם אכן הביא רש"י את הכ' ואביו שמר את הדבר וגם הכ' לא תשמור על חטאתי מאיוב.

תודה רבה על המראה מקום

אחרי כתבי כל הנ"ל מצאתי ראיתי שבגאון בעל תוספות יום טוב על המשנה פ"ד מ"ד העיר על דברי רש"י בזה"ל: שומרת יבם. פי' הר"ב שהיא ממתנת [ומצפה ליבם] וכתב רש"י כמו עניה זו לשוא שמרה בפ' אע"פ ע"כ. ולי מקרא מלא כמו ואביו שמר את הדבר. ושוב מצאתי כן בפי' הרא"ש למשנה ו' פרק י' דנדרים ועוד מצאתי כן בפירש"י עצמו ספ"ב דסוטה והביא עוד ראיה כדכתיב לא תשמור על חטאתי. ע"כ לשון התוי"ט

[מה שנכון נכון]

לפעמים לשון חכמים שונה מלשון המקרא, וע"כ הביא רש"י ראיה שגם בלשון חכמים כן הוא. [ובגמרא בכתובות א"א לפרש באופ"א].

[נוטר הכרמים]

שמעתי מחכ"א שפירש "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג", היינו מצפים לשבת. וכן בזמר יה אכסוף "שומרי ומצפים שבת קדשך".

אור החיים שמות פרק לא פסוק טז
ושמרו בני ישראל את השבת
עוד ירצה על דרך אומרו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז יא) פירוש ממתין ומצפה מתי יבא, והכונה בזה לצוות שלא יהיה השבת בדבר טורח, לצד מניעת מלאכת הרצון ומצוא החפץ, אלא צריכין לשמוח בו בשלימות הרצון וחפץ בדבר, ותמיד יהיה ממתין ומצפה מתי יבא, ואומרו לעשות את השבת לשלול הכוונה בחפץ מצות השבת למרגוע הגוף ולעונג אשר יתענג, אלא לצד עשות מצות השבת, ולא לתכלית המורגשות:

אנו מוצאים לראשונה בדברי הזוה"ק (פרשת יתרו דף פט עמוד א), וז"ל,

כה אמר יי' לסריסים, מאן סריסים אלין אינון חברייא דמשתדלי באורייתא ומסרסי גרמייהו כל שיתא יומין דשבתא ולעאן באורייתא ובליליא דשבתא מזרזי גרמייהו בזווגא דלהון משום דידעי רזא עלאה בשעתא דמטרוניתא אזדווגת במלכא, ואינון חברייא דידעין רזא דא מכוונין לבייהו למהימנותא דמאריהון ומתברכאן באיבא דמעיהון בההוא ליליא ודא הוא דכתיב אשר ישמרו כמה דאת אמר (בראשית לז) ואביו שמר את הדבר

וכן כתב הב"ח או"ח סי' רפ,

וכתב הרא"ש בסוף פרק מרובה (סי' יט) רמז לעונה דליל שבת דכתיב ושמרו "בני "ישראל "את "השבת ר"ת ביאה עכ"ל, ורצה לומר ושמרו על דרך (בראשית לז יא) ואביו שמר את הדבר שלא יבוא אל אשתו עד ליל שבת ועל זה גם כן אמר הכתוב (ישעיה נו ד) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי כדאיתא התם (עי' זהר ח"ב פט א, וח"ג פב א).

וכ"כ האבודרהם בסדר מעריב של שבת.
וכבר נמצא כן בחזקוני בפירוש הפס' (דברים ה, יב) שמור את יום השבת,

ד"א שמור את יום השבת לשון ואביו שמר את הדבר המתן מבעוד יום מתי תבא שבת לקדשו כדר' ינאי שהיה מתעטף ואומר בואי כלה בואי כלה.

וכן כתב רבי אלעזר אשכנזי בספר מעשי ה' מעשי בראשית פרק יג,

ושמור נאמר לעתיד שיצפה השבת הנצחי, כמו ואביו שמר (בראשית לז, יא),

[נוטר הכרמים]

כמה הוספות שנתחדשו לי בס"ד בענין המדובר, ותשו"ח לחכם הרב מיללער ולהרב מש"נ שבזכותם התרחבה כל היריעה.

לכאורה כך ניתן לפרש גם את המושג 'שומרת יום כנגד יום', כך נראה בלשון מחזור ויטרי סי' תכו, שלא כדברי הרמב"ם בפי' המשניות פסחים פ"ח.

ונראה להעיז ולהציע לפי"ז פירוש חדש בציווי התורה (ויקרא יט, יח), לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ, ובתו"כ שם פירשו ענין אזהרת 'לא תטור', 'לא תטור עד היכן כחה של נטירה אמר לו השאילני קרדומך ולא השאילו, למחר אמר לו השאילני מגלך אמר לו הא לך איני כמותך שלא השאלת לי קרדומך לכך נאמר לא תטור'. ובפשטות ענין הנטירה מתפרש מלשון שימור, והיינו ששומר השנאה בלב, כמבואר בכל המפרשים. אולם יתכן לומר ע"פ דברי הגאון המלבי"ם בפי' לנחום (א, יב), וז"ל,

ויש הבדל בין נקימה ובין נטירה, שהנטירה הוא שמירת השנאה בלב, והנקימה הוא שנוקם בפועל, ועז"א כי לצריו שעושים רעות בפועל ה' נוקם תיכף ואינו ממתין להם, אבל לאויביו המכחישים אלהותו ואינם מריעים בפועל הוא נוטר החמה בלב ואינו מעניש תיכף.

והיינו שענין הנטירה אינו ששומר השנאה בלב בעלמא, אלא שמשהה את השנאה בלבו לעת מצוא, ואינו מבטא את השנמאה לאלתר, ואזי מתפרש ענין נטירת השנאה מלשון המתנה, שהוא ממתין עם השנאה ואינו מבטא אותה כעת.

***
עוד נראה להציע פירוש חדש לפס' בקהלת (ח, ה) שׁוֹמֵ֣ר מִצְוָ֔ה לֹ֥א יֵדַ֖ע דָּבָ֣ר רָ֑ע וְעֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֔ט יֵדַ֖ע לֵ֥ב חָכָֽם. ואיתא בחז"ל (מסכת כלה פ"א הכ"ב; כלה רבתי פ"ב הי"א), ואלו הן חפצי אשתו, ר' אליעזר אומר יפתה אותה בשעת תשמיש, ר' יהודה אומר ישמחנה בשעת תשמיש בדבר מצוה, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע... [מאי יפתה, אילימא לספר עמה, והא איכא דר' יוחנן בן דהבאי, אלא לאהבה ולחשקה].

ונראה לבאר דענין השמירה כאן היינו מלשון המתנה מלקיים את מצות תשה"מ ע"מ לפייס את המצוה, וכך מתפרש ענין השמירה, ובאמת בעצם משמעות זאת בפס' כבר פירשה הרמ"ע מפאנו בבמאמר חקור דין (ח"ג פרק יא) באופ"א.