גדרי חובת ציצית מחמת העידן ריתחא רח"ל

[גאולה בקרוב]

מסכת מנחות דף מא עמוד א:
"מלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה: קטינא, קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה?
אמר ליה: ענשיתו אעשה? אמר ליה: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן".

וכתב בספר שערי תשובה לרבינו יונה, שער ג סי' כב:
"וגם כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות, ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו, אף גם זאת אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות מא א): כי ענוש יענש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה, לבעבור סבב פני דבר חיובה עליו, ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו".
ומשמע מלשון קדשו שהעונש אינו על עצם זה שלא לבש, אלא על הבעיה בהשקפה ומידות, שאינו חומד יופי המצוות.

ויש לעיין בגדרי החיוב מחמת ה"עידן ריתחא", והיינו האם מדובר רק באחד שלא לובש ציצית כל היום, מחמת שאין לו ד' כנפות, או גם באחד שלובש ציצית בחלק מהיום או ברובו, ופשטה למשך שעה, לדוגמא.
ועוד יש לעיין בגדרי החיוב מחמת העידן ריתחא, האם כשפושטה מחמת חום וכדומה, האם הוא חיסרון, או שנאמר שהוא כעין מי שנכנס למרחץ או הולך לים שודאי פושטה לכתחילה, ואין בכך חיסרון ש"לא חמד יופי המצוה" בגלל שיש לו קושי בלבישתה.
וצ"ע.

[אוצר החכמה]

כמוןבן שצריך לזכור את דברי התוספות שהיינו דווקא במי שבמקומו רגילים ללבוש בגד של ארבע כנפות והוא אינו לובש, אבל אצלנו שכל הלבישה היא מחמת המצווה לא עונשים גם בעידן ריתחא.

[גאולה בקרוב]

אבל בשערי תשובה לא משמע להגביל כשיטת התוספות

[יאיר]

כמובן שצריך לזכור את דברי התוספות שהיינו דווקא במי שבמקומו רגילים ללבוש בגד של ארבע כנפות והוא אינו לובש, אבל אצלנו שכל הלבישה היא מחמת המצווה לא עונשים גם בעידן ריתחא.

היכן דברי התוס'?
וקק"ל דאם היו נוהגים במקומו של ר' קטינא ללכת בבגד של ד' כנפות מדוע הוא מנע עצמו מהמצוה?
(דבשלמא אם היה נהוג כזמנינו הו"א דמחמת חום שע"י בגד נוסף לא לבש).

[יאיר]

ויש לעיין בגדרי החיוב מחמת ה"עידן ריתחא", והיינו האם מדובר רק באחד שלא לובש ציצית כל היום, מחמת שאין לו ד' כנפות, או גם באחד שלובש ציצית בחלק מהיום או ברובו, ופשטה למשך שעה, לדוגמא.
ועוד יש לעיין בגדרי החיוב מחמת העידן ריתחא, האם כשפושטה מחמת חום וכדומה, האם הוא חיסרון, או שנאמר שהוא כעין מי שנכנס למרחץ או הולך לים שודאי פושטה לכתחילה, ואין בכך חיסרון ש"לא חמד יופי המצוה" בגלל שיש לו קושי בלבישתה.
וצ"ע.

נראה שהכל תלוי גם בכוונת הלב ובנסיבות המקרה.

ובאותו ענין מסופר שפועל בנין בא לח"ח זצ"ל ושאלו האם מותר לו כשעובד על הגג בחום הכבד והשמש קופחת על ראשו להסיר הט"ק מפני שקשה עליו הדבר ומזיע הרבה וכו', ענה לו הח"ח דשנינו "כל שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו מובטח לו שלא במהרה יחטא" וכשאתה עובד בגג אין לך לא תפילין ולא מזוזה. רק הציצית שומרת ומגינה וגם אותה תרצה להסיר?...

[למאי_נמ?]

כמובן שצריך לזכור את דברי התוספות שהיינו דווקא במי שבמקומו רגילים ללבוש בגד של ארבע כנפות והוא אינו לובש, אבל אצלנו שכל הלבישה היא מחמת המצווה לא עונשים גם בעידן ריתחא.

היכן דברי התוס'?

תוספות ערכין ב: "הכל חייבין בציצית - אם יש להם טלית ואם לא יוכל לקנות טלית אינן חייבין לא למ"ד חובת טלית ולא למ"ד חובת גברא (מנחות דף מא.) דליכא בינייהו אלא כלי קופסא. ואף על גב דא"ל מלאכא לרב קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתווא ציצית מה תהא עליה כלומר וכי אתה מבקש עלילות להפטר מציצית כדמפרש התם א"ל ענשיתו (עלה) [אעשה] א"ל בעידן ריתחא ענשינן היינו דווקא באותן הימים דכל הטליתות היו בת ארבע כנפות איכא עונש לאותו שמשנה אותו להיפטר אבל בזמן הזה שרוב הטליתות פטורין אין עונש למי שאינו קונה ארבע כנפות".

ועוד יש לעיין בגדרי החיוב מחמת העידן ריתחא, האם כשפושטה מחמת חום וכדומה, האם הוא חיסרון?

בנר יששכר השבוע (פר' שלח, ה'תשע"ב) במדור 'אליבא דהלכתא' כתב הרב מ.י.פ. שליט"א:

חיוב לבישת ציצית בימות הקיץ שאינו נהנה מלבישת הציצית
כתב השו"ע (תעב, י) שצריך לדחוק עצמו לשתות ד' כוסות אף אם היין מזיקו, ובברכ"י (אות י) הביא דהראש יוסף הקשה דמצטער פטור מן הסוכה ומכל המצוות ואיך חייב בד' כוסות מי שמזיקו, ותי' הברכ"י דדוקא בסוכה אמרינן דמצטער פטור דתשבו כעין תדורו, הא בשאר מצוות של"ש פטור זה, חייב אף כשמצטער. וכתב דכן מוכח ברמב"ם (תפילין ד, יד) שכתב שמצטער פטור מן התפילין, כיון שאסור להסיח דעתו מהן. וכתב רבינו מנוח (הו"ד בכ"מ שם) דאע"ג דבשאר מצוות מצטער צריך ליישב דעתו מ"מ מתפילין פטור דאסור להסיח דעתו.
הרי שדעת רבינו מנוח והברכ"י דמצטער אינו פטור אלא מסוכה משא"כ שאר מצוות שחייב וכן מוכח מדברי השו"ע (הנ"ל) והמשנ"ב (שם) שכתבו שצריך לשתות ד' כוסות אף כשהיין מזיקו, וכן פסקו לדינא בשו"ת בנין שלמה (סימן מז) ובשו"ת בצל החכמה (ג, כב) ובשו"ת שבט הלוי (ה, ריט). [ודלא כרדב"ז (תרפז) הראש יוסף (הנ"ל) והחלקת יואב (סוף דיני אונס בהשמטה ענף ז) שכתבו דמצטער פטור מכל המצוות].
ולכאו' כיון דקי"ל דהמצטער חייב בכל המצוות מלבד מצוות סוכה, ה"ה שחייב אף במצוות ציצית ואף שמצטער בלבישת הציצית.

אמנם עיין בתוס' (נדה מא, ב ד"ה אבל) שהקשו היאך עושים תכריכים למת מכלאים הא הוי לועג לרש. ותי' רשב"ם [וכ"כ הר"ש כילאים ד, ט] שכיון שאין המת נהנה מהתכריכים לא הוי לועג לרש, ול"ד להא דאסור ללכת ליד המתים בציצית. והק' עליו התוס' (שם) והרא"ש (כלאים שם) דאף החי אינו חייב בציצית אם אינו נהנה ממנו, ומדוע הוי לועג לרש. הרי שלדעת הרשב"ם אדם חי חייב בציצית אף כשאינו נהנה ממנו. אך לדעת התוס' והרא"ש אדם חי אינו חייב בציצית כאשר אינו נהנה ממנו. והנפק"מ בזה הוא בימות הקיץ החמים שלרוב בנ"א אין הנאת לבישה האם צריך ללבוש את הציצית. [ומיהו עי' מש"כ בקה"י (ח"ה סי' מ) דאף לדעת הרשב"ם והר"ש י"ל דפטור כשאינו נהנה, ואעפ"כ איכא משום לועג לרש].
וע"ע בב"י (סוס"י י) שאין מטילין ציצית בבגדים שאינם משמשים לקור וחום דכה"ג לא חשיב ככסות. הרי שמבואר מדבריו דבעינן בגד שיש בו הנאת לבישה. וכ"כ החת"ס (יו"ד סט) דעיקר מצות ציצית בטלית אשר מתכסים בו מפני החמה והצינה. וכ"כ בעמק הנצי"ב (על הספרי פרשת שלח פיסקא ט) שבציצית ילפינן מקרא דבגד שאינו עשוי להגן מהחמה או מצינה אינו חייב בציצית ואפי' אם מכוין להגן מפני החמה והגשמים. [וקצ"ע מש"כ במשיב דבר (ח"א הל' אבל אות ב) דא"צ לקרוע על אביו ואמו את הט"ק דאין לו שם בגד כיון שאינו לובשו אלא לשם המצוה, והוי כבגד שאינו עשוי ללבישה אלא לקבל הזיעה, הרי דס"ל שציצית אינו עשוי ללבישה, ולפי"ז אף אם אינו מגן מפני החמה והגשמים חייב בציצית וצ"ע].
אולם הדרכ"מ (שם סק"ו) חלק על דברי הב"י וכתב דלפי"ד טליתות שלנו שאנו לובשים כדי לצאת בהם יד"ח מצוות ציצית אינם חייבים בציצית כיון שאינם משמשים לקור וחום. וכ"כ בערוך לנר (על התוס' שם) שמקור דברי התוס' הוא בירושלמי (ר"פ ט' דכלאים) דאמרינן שם לא תלבש מה מלבוש מיוחד דבר שהוא מהנה את הגוף אף אין לי אלא דבר שהוא מהנה את הגוף, הרי שמבואר מדברי הירושלמי שהלימוד הוא ממלבוש ולפי"ז דוקא לענין כילאים שנא' בהם מלבוש שייך לימוד זה, משא"כ לגבי ציצית שלא נאמר בזה לבוש אלא כסות ובגד, א"כ אפי' אם אין הנאת לבישה חייב בציצית.
הרי שמתבאר שהב"י והדרכ"מ נח' במח' הרשב"ם והתוס', ולפי"ד הב"י לכאו' בימות הקיץ אינו חובה ללבוש ציצית שהרי אינו נהנה מלבישתה ואדרבה הציצית רק מחממת את גופו ומתייסר עי"כ. וכ"כ בספר שילהי דקייטא (סי' ח) ששמע מהגרי"ש אלישיב שליט"א שבימות החמה שאין הנאה בלבישת הטלית פטור מציצית ועיי"ש שהוסיף שהנאת מצוה לא מהני לזה, ועיי"ש שכתב שכן דעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א, [שהוסיף שכן מוכח אף מדברי החזו"א שהורה שלא ללכת בציצית צמר בקיץ אמנם צ"ב דאף בציצית של בד אין הנאה, ומיהו עי' בתשו' דעת נוטה (שאלות שנשאל הגר"ח קניבסקי שליט"א ע"י בנו – תשו' רנט) שכתב דאף שאין הנאה אפשר לברך].
אמנם לכאו' דברי הדרכ"מ מוכרחים דלא בעינן הנאת לבישה שהרי אנו מברכים על טליתות שלנו שאינם עשויות לקור וחום.
שו"מ בשו"ת הר צבי (או"ח א, כא) דכל שיש תועלת בלבישה חשוב כהנאה, וכעין מש"כ המג"א (יט, ב, והו"ד במשנ"ב שם סק"ה) שאם לובש בגד כדי להעביר המכס דאפשר דחייב בציצית. דאף שאינו נהנה מעצם הלבישה מ"מ כיון שכוונתו ללבישה חייב בציצית. וה"ה אף לענין טליתות שלנו שאם כי התועלת היא למצוה מ"מ הרי למצוה צריך לבישה ונקרא שמכוון ללבישה. [ומלבד זאת כיון שהטלית עשויה גם לימות החורף ואז הוא בודאי עשוי לחימום, א"כ נקרא בגד העשוי ללבישה וחייב בציצית]. וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות (א, יח) שכיון שיש הנאת מצוה חייב בציצית. [וע"ע בדברי חמודות (על הרא"ש הל' ציצית אות סג הו"ד בא"ר סי' י ס"ק טו) ובחתן סופר (עניני ציצית סי' יב) ובקובץ שיעורים (ח"ב סי' כג אות ח) וע"ע מש"כ הגרח"פ שיינברג זצ"ל (קובץ העמק כסלו תשנט) שאף בקיץ צריך ללבוש ציצית וטעמו דחשיב הנאת לבישה כיון שאינו הולך ערום, ומיהו בי' זה צ"ע דהציצית אינו נעשה לשם כך ואף בלא הציצית אינו ערום ומנלן דאף כה"ג חשיב הנאת לבישה, וצ"ע].
אמנם כ"ז א"נ דבעינן הנאת לבישה ומיהו עיין בשו"ת ציץ אליעזר (יד, מט) שהביא מהר"י אלגאזי שהתריע דאין זה נכון מה שנוהגים המוני העם לפשוט את הציצית מחמת החום ולפום צערא אגרא, הרי שס"ל שאף שאינו נהנה מ"מ חייב בציצית, וכן פסקו בשו"ת אג"מ (או"ח א, ב) והגרש"ז אויערבאך זצ"ל (מנחת שלמה (ח"ה סי' ד) והליכות שלמה תפילה פ"ג ס"ק כה) שאף שאינו נהנה מהלבישה מ"מ חייב בציצית ואין הלכה כדברי התוס' והרא"ש הנ"ל, וכ"כ בשו"ת אז נדברו (ב, נב) דאף מי שמפריע לו הט"ק אין לו להורידו. [וע"ע בשו"ת אור לציון (ב, ב הע' ג) שאף בימים החמים שלבישת צמר קשה מ"מ יזהר בזה ללבוש בגד של צמר ומי שקשה לו יחליף באמצע היום את הט"ק].
מדור זה נכתב לעיון בלבד ואין לסמוך עליו הלכה למעשה!

ע"כ מהעלון הנ"ל. ויש להעיר במקצת דבריו, (שבציצית שאינו לובשה אינו עובר על עשה, ואפשר דלכו"ע אין עונשים על שאינו נכנס להתחייב, ודברי הפוס' מיירי במצטער במצוה שמחוייב בה, ועוד די"ל שמה שמברכים על טליתות שלנו אפשר שבטלית גדול יש הנאת כבוד, וגם בטלית קטן ללובשו על בגדיו), ועי' גם בשלהי דקייטא המצויין, וידועים הדברים.

[גאולה בקרוב]

יישר כח.
שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן מט:
"בספרי שו"ת צ"א חי"ג סי' י"ג הבאתי בשם המגן גבורים על או"ח סי' צ"א שהביא משם ספר ח"ה שכותב ...
והנה כעת אסתייען בידי ומצאתי כהנוסחא הזאת ממש כפי שמעתיק המגן גבורים, והוא בח"ה סוף חלק ד', והדברים האמורים הוא כבר לא מהבעל ח"ה (שכידוע רבו הפקפוקים עליו, וגם זאת הביע לפני הגר"י וועלץ ז"ל את תמיהתו, דאיך יתכן שהמגן גבורים יביא מדבריו, ויתיישב איפוא גם זאת) כי אם מהמדפיס הוא הגאון הר"י אלגאזי ז"ל, אשר כפי שכותב שם יצא אחרי הקוצרים ללקט שכחה ופאה ליקוטי בתר ליקוטי כמה דברים וכו' על שפ"ר דברי הימים שבקיץ ובין המצרים, ....
המהר"י אלגאזי ז"ל מתריע בדבריו שם על עוד שלושה דברים שהמוני - עם נוהגים לעצמם כדי להנצל מהחום והמה: .... על מה שראה קצת אנשים שמרוב החום קצת אנשים חולצים בביתם קצת מבגדיהם ופושטין גם הטלית קטן והולכים בלא ציצית, וכותב, דאין זה נכון ולא ראוי לעשותו, דטלית קטן צריך להיותו עליו תמיד כדי שיראהו ויזכור המצות וליזהר שלא לילך ד' אמות בזולתו, ולפום צערא אגרא, וכך היו נזהרים חכמי התלמוד כמו רב ורב נחמן, עיי"ש. [וסיפר לי אחד על גדול מפורסם בדור הקודם שנהג ככה להפשיט הט"ק בימי החום, וכי כמה תמהו עליו על ככה, ודברי מהר"י אלגזאי ז"ל הנז' איפוא מסייעתם]".


ומ"מ חזינן ש"גדול מפורסם בדור הקודם" נהג קולא בזה ("סיפר לי" נראה שם שהוא הגר"י וולץ זצ"ל).

[גאולה בקרוב]

במ"ב (סי' ח, ס"ק א) כתב שיתעטף מיד בקומו בט"ק, כדי שלא ילך ד"א בלא ציצית.
וצ"ע לכא', שהוא מידת חסידות!

[אוצר החכמה]

לא כתוב במ"ב שזו אינה מידת חסידות ובמ"ב באופן כללי לא מבואר אם הדברים שכותב הם דאורייתא או דרבנן או מנהג משום חסידות.

[יאיר]

ראיתי בעבר ספר שטען (עם ראיות) שכל סימן ב' באו"ח (בכלליות) הוא ממידת חסידות (לא מצאתי באוצר).

[למאי_נמ?]

ראיתי בעבר ספר שטען (עם ראיות) שכל סימן ב' באו"ח (בכלליות) הוא ממידת חסידות (לא מצאתי באוצר).

שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סי' סח אות ד עמ' שטז: "והנה ענין צניעות באנשים לילך מלובשים כל הגוף - אינו מאיסורים אלא מעלה וזהירות להיות מלובש גם בסתר, מטעם שויתי ה' לנגדי, ואף בבית הכיסא לא יגלה עד שישב. ומטעם זה כשהיה דרכם לשכב ערום בעת השינה והיו מכסים עצמם בסדין היה צריך מצד מעלה זו שיפשוט חלוקו תחת הסדין כדאיתא באו"ח סי' רלט סעיף ב. וללבוש החלוק כשהוא שוכב תחת הסדין כדאיתא בסי' ב' וכן צריך ליזהר מי שאפשר לו. ומדת הלבישה הוא כמנהג המקום כגון אם הדרך לכסות הזרועות והשוקיים צריך גם כשאין אנשים ללבוש כן ואם הדרך לילך בזרועות מגולות גם לפני אנשים א"צ לכסותם אף למדת חסידות..." ע"ש בכל דבריו.

אגב, אם רצונו בראיות שהשו"ע הכניס גם ממידת חסידות, עי' או"ח סי' רמ סע' ז-ח ועוד; וכדאי לצטט ג"כ מדברי הרב אביגדֹר נבנצל שליט"א בהערות 'ביצחק יקרא' על המ"ב סי' רלא (ונשמח אם אי מי מחברי הפורום יצטטם, כי נאים הדברים לאומרם, האי גברא רבה, ומעוררים הלב).

[גם זו לטובה]

הגר"י שפירא (דעת יהודה עמ' יא)
ש. הלובש ציצית מצמר בקיץ האיך יכול לברך הרי אינו נהנה כיון דחם לו, לפמ"ש תוס' (נדה סא) דאם לא נהנה לא מקיים המצווה.
ת. מספיק הנאה לרגעים ובאקלים שלנו ואין לבושים בהרבה בגדים יש הנאה, ויתכן שהנאה שהוא מקיים חיוב דאוריתא ג"כ חשיב הנאה, ואין שייך מצוות לאו להנות כי עיקר החיוב בהנאה.

[סכינא חריפא]

הגר"י שפירא (דעת יהודה עמ' יא)
ש. הלובש ציצית מצמר בקיץ האיך יכול לברך הרי אינו נהנה כיון דחם לו, לפמ"ש תוס' (נדה סא) דאם לא נהנה לא מקיים המצווה.
ת. מספיק הנאה לרגעים ובאקלים שלנו ואין לבושים בהרבה בגדים יש הנאה, ויתכן שהנאה שהוא מקיים חיוב דאוריתא ג"כ חשיב הנאה, ואין שייך מצוות לאו להנות כי עיקר החיוב בהנאה.

מחלוקת בית יוסף ודרכי משה

[חכמה בגוים]

הגר"י שפירא (דעת יהודה עמ' יא)
ש. הלובש ציצית מצמר בקיץ האיך יכול לברך הרי אינו נהנה כיון דחם לו, לפמ"ש תוס' (נדה סא) דאם לא נהנה לא מקיים המצווה.
ת. מספיק הנאה לרגעים ובאקלים שלנו ואין לבושים בהרבה בגדים יש הנאה, ויתכן שהנאה שהוא מקיים חיוב דאוריתא ג"כ חשיב הנאה, ואין שייך מצוות לאו להנות כי עיקר החיוב בהנאה.

הדבר נראה מחודש ואף תמוה.
הסיבה שצריך הנאה אינה משום שאנו רוצים שאדם ישמח במצוה. אלא משום שחיוב ציצית הוא דווקא בבגד שלובשים, וגדר 'לבישה' הוא כשאדם נהנה, אחרת זו 'הנחה' בעלמא. וכעת, מה מועיל שהוא נהנה מהמצוה? הוא צריך להנות מהלבישה

[סכינא חריפא]

דרכי משה אורח חיים סימן י
וכל זה איננו שווה לי. דעל תירוץ הראשון קשה לי, דאם כן, טליתות שלנו – שאנו לובשים בשעת התפילה – שאינו להגן כלל, רק לובשים אותן כדי לצאת בהן ידי חובת ציצית, אם כן לא מיקרי כסות ופטורים מציצית; ואם כן, אנו לא מקיימים בהן מצות ציצית, ומברכים ברכה לבטלה.