נוטר הכרמים כתב:כתיב בתהילים (מט,יז): אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו כי לא במותו יקח הכל.
פירש החכם צבי, דהנה מצינו בדברי חז"ל שתי סגולות לעושר, ושניהם לא למדום אלא מחד קרא ד'עשר תעשר', דבשבת קיט,א איתא עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר. ואילו בב"מ נט,א מצינו: אוקירו לנשייכו כי היכי דתיתעתרו. ומעתה כל בעל ממון לא יתרצה ליתן ממונו לצדקה כי יבכר לשקעו בבנין ביתו.
אולם באמת הנפ"מ בין שתי הסגולות הללו, דאוקירו לנשייכו יש לו שכר רק בעולם הזה אבל על מעשר יש לו שכר גם בעולם הבא, וכך הוא פירוש הכתוב דנן: אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו, ר"ל אשתו כדתנן בריש יומא: ביתו זו אשתו, כי לא במותו יקח הכל, דזה רק בחייו, אבל במעשר יש לו גם בעולם הבא שכר. [מכת"י, מובא בשו"ת חכם צבי שי"ל ע"י מכון דובב מישרים בכרך השני עמ' רנא].
נוטר הכרמים כתב:כתב הגאון הנצי"ב בשולי מכתבו להגאון רבי שלמה הכהן מווילנא בעל חשק שלמה (שו"ת משיב דבר סי' לב):
וגם אני הנני ממליץ ע"ז הענין פי' במקרא קהלת 'זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה סכלות מעט', שאין ביאור פשוט להתחברות הענינים, וגם פי' יביע נעלם מהענין.
ואני מפרש יביע מלשון מדבר ומפרסם כמו יום ליום יביע אומר, ופי' דזבובי מות באמת מבאישים השמן ומ"מ המה עושים ג"כ טובה להשמן במה שהם מפרסמים שהוא שמן רוקח במה שרואים שזבובים מתקבצים לה, וכן סכלות מעט והוא איזה שגיאה, אע"ג שמבאיש את הספר מ"מ בזה הוא מפרסם את טובו, כי במה שמבקרים אותו ומוצאים את השגיאה מפרסם את החיבור כי טוב הוא יותר, ומשום זה הוא יקר מחכמה ומכבוד, פי' דיש איזה ספר מתפרסם מצד שמדבר באיזה חכמה ידועה ויש שמתפרסם מכבוד היינו מחמת שנותנים כבוד להמחבר שגדול הוא בעיני הבריות, אבל יותר משניהם מתפרסם הספר ע"י סכלות מעט שמוצאים בו, וזה אות שמעיינים ומפרסמים את טובו.
נוטר הכרמים כתב:והנה שני דברים נחמדים מספר זכרון 'חיים של תורה' לזכר הגאון הנלבב ר' חיים אלימלך קורנברג זצ"ל, שיצא לאור ע"י תלמידו ידידי הרב אברהם יחיאל רוזנבך שליט"א.
בזמירות של שבת בפיוט 'מה ידידות': חפציך בו אסורים, וגם לחשוב חשבונות. הרהורים מותרים, ולשדך הבנות. ותינוך ללמדו ספר, למנצח בנגינות.
וצ"ב מה ענין 'למנצח בנגינות' לכאן.
וביאר מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל, דהלכות שבת שנינו כאן. החפצים והחשבונות אסורים, אבל הרהורים בעלמא מותרים. אבל לדבר מצוה מותר גם לדבר בעניני ממון, ומה הם עסקי מצוה, לשדך הבנות, וכן ללמד ספר את התינוק. אלא שכאן קשה, היכי משכחת לה עסקים בלימוד התינוק, הרי איתא בנדרים לז,א דאסור ליטול שכר על תלמוד תורה, מה אני בחינם אף אתם בחינם.
וע"ז מסיים הפייטן: למנצח בנגינות, הלכה היא שמותר לשכור מלמד ויהיה השכר בעבור פיסוק טעמים שהן מנגינותיה של תורה.
הגר"ח קורנברג זצ"ל הביא את הדברים לפני מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהתפעל מהם מאוד וקילסם, ואף קרא לבנו ר' ברוך זצ"ל שישמעם.
הג"ר חיים הנ"ל הוסיף נופך מדיליה: ההמשך הוא 'ולהגות באמרי שפר'. שפר זה ר"ת של האופנים שמותר ליטול עליהם שכר.
ש – שימור. מבואר בראשונים שאם השכר הוא על שמירת התינוקות שרי.
פ - פרנסה. התירו במקום שאין לו כדי חייו מהיכן להתפרנס זולתי מלאכה זו.
ר – רבנן. הרמ"א ביו"ד סי' רמו,ה מתיר ליטול שכר עבור לימוד דינים דרבנן כמו הלכות חנוכה.
אוצר החכמה כתב:הכוונה כאן לוורט או לפשט כי
מה הכוונה לקרוא כך: הלא מלבד חילוק המילים (שיש לפעמים שגורעין ודורשין וזה גם רק בדרך דרש) יש מסורת על הניקוד.
גלאגוזים כתב:נוטר הכרמים כתב:בזמירות של שבת בפיוט 'מה ידידות': חפציך בו אסורים, וגם לחשוב חשבונות. הרהורים מותרים, ולשדך הבנות. ותינוך ללמדו ספר, למנצח בנגינות.
וצ"ב מה ענין 'למנצח בנגינות' לכאן.
וביאר מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל, דהלכות שבת שנינו כאן. החפצים והחשבונות אסורים, אבל הרהורים בעלמא מותרים. אבל לדבר מצוה מותר גם לדבר בעניני ממון, ומה הם עסקי מצוה, לשדך הבנות, וכן ללמד ספר את התינוק. אלא שכאן קשה, היכי משכחת לה עסקים בלימוד התינוק, הרי איתא בנדרים לז,א דאסור ליטול שכר על תלמוד תורה, מה אני בחינם אף אתם בחינם.
וע"ז מסיים הפייטן: למנצח בנגינות, הלכה היא שמותר לשכור מלמד ויהיה השכר בעבור פיסוק טעמים שהן מנגינותיה של תורה.
אכן ביאור נפלא.
אך למען הדיוק יש לציין כי בספר "משנת יעקב" [זמנים א' עמ' קנ"ח] מביא דמרן הגרא"ז השיב ד"למנצח בנגינות" נאמר כדי להשלים החרוז.
ואילו הביאור הנז' דקאי על שכר פיסוק טעמים מובא בשם הגרממ"א [ואולי כוונתו לגיס הגרא"ז הג"ר משה מרדכי אפשטיין]
נוטר הכרמים כתב:בזמירות של שבת בפיוט 'מה ידידות': חפציך בו אסורים, וגם לחשוב חשבונות. הרהורים מותרים, ולשדך הבנות. ותינוך ללמדו ספר, למנצח בנגינות.
לאבי הגאון רבי אהרן סאלאווויציק זצ"ל היה אח הר"ר שמואל יעקב שהיו לו כשרונות עצומים וכו' ולא היו לו ילדים. הגר"א זצ"ל היה תמיד תומך בו ועוזר לו. הם למדו ביחד הרבה שנים והקיפו מסכתות שלימות בלימוד בחברותא . הר"ר שמואל מכיון שהיה לו צער גדול מזה שאין לו ילדים, ביקר בארץ ישראל וביקש ברכה מהחזו"א זצ"ל. ת"ח אחד מבני משפחתו, שאל אותו מפני מה הוא מבקש ברכה מהחזו"א ולא מדודו הגרי"ז. אמר לו ר' ש"י, על דרך דברי הרמב"ם שאין אנו מסוגלים להבין מהות עולם הנשמות כשם שדג אינו יכול להבין מה הם חיים מחוץ למים, כן הוא בדבר הזה, מי שיש לו ילדים, ויהיה ליבו טהור ורחב ככל שיהיה, לעולם לא יוכל להבין את צערו וכאבו של מי שאין לו ילדים, ורק החזו"א, שעמו בצרה, הוא שיוכל להשתתף בצערו ולהתפלל לישועתו.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 212 אורחים