התמיהה על ה'שער הציון'
איתא בשו"ע הלכות חנוכה (או"ח סי' תרעא, מד), ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא. הגה: ואין אדם יוצא בנרות של בהכ"נ, וצריך לחזור ולהדליק בביתו (ריב"ש סימן קי"א).
ובמשנה ברורה (ס"ק מה), וצריך לחזור ולהדליק - ואפילו הש"ץ שבירך בביהכ"נ צריך לחזור ולהדליק בביתו דיש חיוב על כל אחד להדליק בביתו ומ"מ לא יחזיר לומר בביתו ברכת שהחיינו אם לא שמדליק להוציא אשתו וב"ב.
ובשער הציון (ס"ק נב), בהגהות הגאון ר' ברוך פרנקיל מסתפק, דאפשר דאם אורח מדליק בנרות בית הכנסת שאין צריך לחזור ולהדליק באכסניא.
ובקובץ היכלא (ח"ה עמ' מז) מובא בשם הגאון רבי דוב לנדו שליט"א, וז"ל, וצ"ע איך סתם המשנ"ב הדברים שהלא בד' הגרב"פ מבואר שכל ספיקו הוא רק באורח שמדליקין עליו בביתו [והיינו שכיון שלא לצאת בהדלקה של ביתו]. וסברת הגרב"פ היא שיש שני דינים במצוות הדלקה א. חובת הגוף. ב. חובת הבית. ואורח שמדליקין עליו קיים חובת הבית, אבל חובת הגוף נפטר רק אם מתכוין לצאת בהדלקת הבית הא לאו הכי עדיין נשאר עליו חובת הגוף ולכן יצא בהדלקת בית הכנסת.
ואולם דברי הגרב"פ צ"ב שהלא כתבו תוס' סוכה מו. ד"ה הרואה שמי שאין לו בית אין בידו לקיים המצוה, הרי שכל החיוב הוא רק חובת הבית. עכ"ד.
והנה עיקר תמיהתו על השעה"צ גדולה ועצומה, ונפרש הדברים יותר.
ז"ל הגרב"פ בהגהותיו כאן: נ"ב בריב"ש מבואר הטעם דאין [יוצאין] בנרות המדליקים בבית הכנסת דמצות חנוכה נר איש וביתו. לפי זה יש לכאורה לומר, דאם אורח מדליק בנרות בית הכנסת אינו צריך להדליק באכסניא, דגופיה נפטר במה שהדליק בעצמו בבית הכנסת, ובביתו מדליקין עליו. [ועי' בשו"ת פני מבין סי' רכו].
והנה האופן דמיירי עליו הגרב"פ דמדליקין עליו בביתו, כתב במשנ"ב (סי' תרעז סק"ב), כי מדינא כשאשתו מדלקת נר חנוכה בביתו הוא יוצא י"ח בהדלקתה אף שהוא במקום רחוק מביתו וא"צ שוב להשתתף אפילו בפריטי.
ומבואר שכאשר מדליקין עליו בביתו, ההדלקה שמדליק במקומו אינה מחויבת מדינא כלל, ואולם מבואר בדברי הרמ"א (סי' תרעז ג) שאם מכוין להדיא שלא לצאת בהדלקת אשתו יכול להדליק במקמו בברכה. והמקור לכך הוא בדברי התרומת הדשן (סימן קא), וז"ל, אמנם מטעם מהדרין אפשר. ויתכן שפיר דמי להדליק בברכה כה"ג, דכי היכא דיש הידור בנר לכל אחד ואחד בבית אחד, ה"נ יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו בשני מקומות. והתנא לא פסיקא ליה למיתני הך מהדרין, דלא שכיחא כולי האי. וכיון דאשכחן בתלמוד מהדרין, ומהדרין מן המהדרין, אין זה כמוסיף על התלמוד שהוא גורע.
הרי שההדלקה של ה'אורח' האכסנאי שמדליקין עליו בביתו שממנה הוא נפטר, היינו מן ההידור של ההדלקה הנוספת במקום האכסניא, ואינו נפטר מחיוב הדלקה בשל ההדלקה בבית הכנסת, וע"ז קאי הביאור שגדר ההידור הוא מצד חובת הגוף, וכנז' בדברי הגרב"פ.
וראה עוד במשנ"ב סי' תרעו סק"ז ד'מוכח מדברי המחבר דאם אשתו מדלקת עליו בתוך ביתו חשוב כמו שהדליק בעצמו'.