שיעור "כל שהוא" בחז"ל - פשוטו כמשמעו?

[זיסע יונגאלע]

נתעוררתי היום מהמשנה בביצה טו: " ואם שייר ממנו כל שהוא - סומך עליו לשבת".
להלכה נפסק שאם שייר "כזית", אולם פחות מכזית אינו סומך עליו לשבת.
במשנ"ב הביא מעולת-תמיד הסיבה: כיוון ששיעור עירוב-תבשילין, כזית.
נזכרתי שלמדתי הגמ' הזאת בבחרותי לפני 20 שנה עם אברך ת"ח מופלג, ואמר לי שרואים מכאן ש"כל שהוא" זה לא בהכרח, כפשוטו תמיד.
אשמח לעוד דוגמאות.

[זיסע יונגאלע]

בעירובין: לחי "ושתי משהויין",
ואם "משהו" או "כל שהוא" תמיד כפשוטו,
לכאורה אין כזה מושג של 2 משהויין .

[רחמים]

למה לא? כל שהוא אינו כלום
טיפה ועוד טיפה יכולים להפוך למבול
כל שהוא זה מושג יחסי
כזית לעומת ככר נקרא כל שהוא

[זיסע יונגאלע]

למה לא? כל שהוא אינו כלום
טיפה ועוד טיפה יכולים להפוך למבול
כל שהוא זה מושג יחסי
כזית לעומת ככר נקרא כל שהוא

דברי טעם.
[ולא כמובן בשפה העברית/מודרנית: "כלשהו" "משהו", דהלא אם תחלק את הכל שהוא המודרני לעוד ועוד חלקים, גם החלקים הם כל שהוא, בשפה העברית/מודרנית, אמנם בשפת חז"ל, כל שהוא - הוא כפי שכתבת : יחסי.

אמנם מה שכתבת

כזית לעומת ככר נקרא כל שהוא

יוצא חידוש מתוק מדבש.
1. דהלא מעיקר הדין כל המושג של "עירוב-תבשילין", לפי הבבלי, הוא בתבשיל של כזית בלבד. וכפי שפסק המחבר,[תקכ"ז] [והרמ"א שפוסק לכתחילה כביצה היינו כהירושלמי].
2. עצם זה שהמשנה מזכירה, דברים יותר גדולים מכזית: "דג וביצה שעליו". בפשטות זה מבחינה פרקטית, כיוון שצריכים לבשל לעירובי תבשילין, אז באופן סטנדרטי [ולא מבחינה הלכתית] מבשלים דג שלם או כיכר שלם [ביצה טז: רד"ה לא דאית ביה כזית - "ולגבי ככר שלם קרי ליה כל שהוא"].
3. השל"ה הק' הביאו המשנ"ב ס"ק ח: "ומשום הידור מצוה [יט] יקח לחם שלם וחתיכת בשר או דגים חשובה" לא כתב המקור לזה שזה נחשב "הידור מצווה", [והלומד לפום ריהטא מבין שזה מסברא פשוטה].
4. אמנם לפי דברינו המקור הוא במשנה עצמה, שכשרצתה לכתוב השיעור המינימלי של עירוב-תבשילין, לא כתבה "ואם שייר כזית" אלא כתבה "ואם שייר כל שהוא" ונתנה מקום לטעות שזהו כל שהוא ממש, כסברת המקשן בדף טז: "מאי כל שהוא? לאו אף על גב דליכא כזית?".
5. התנא כתב בדייקא "כל שהוא" כדי שתדע, את פתרון השאלה, מהו כלשהו בחז"ל?- תשובה: יחסי. והיות שההידור זה לא להסתפק בכזית אלא כיכר שלם, "ולגבי ככר שלם קרי ליה כל שהוא". וזה מקור השלה"ק. ובאותו דרך, גם תבשיל היינו דג שלם וביצה שעליו וכדומה להידור מצווה.
מה דעתך?

[לייטנר]

הגרש"ז אמר פעם על 'משהו חמץ' בכנרת, שגם 'משהו' צריך שיהיה בו משהו...

[אלי כהן]

נתעוררתי היום מהמשנה בביצה טו: " ואם שייר ממנו כל שהוא - סומך עליו לשבת".
להלכה נפסק שאם שייר "כזית", אולם פחות מכזית אינו סומך עליו לשבת.
במשנ"ב הביא מעולת-תמיד הסיבה: כיוון ששיעור עירוב-תבשילין, כזית.
נזכרתי שלמדתי הגמ' הזאת בבחרותי לפני 20 שנה עם אברך ת"ח מופלג, ואמר לי שרואים מכאן ש"כל שהוא" זה לא בהכרח, כפשוטו תמיד.
אשמח לעוד דוגמאות.

עי' בעירובין עח רע"א: "סולם כל שהוא", וקי"ל במשנ"ב (שעב ס"ק צה) דהיינו דוקא "שראוי לעלות עליו אל הזיז" (והיינו לאפוקי סולם דק עד כדי כך שאם ינסו לטפס עליו אל הזיז אז הסולם ישבר או המטפס יפול).

וקצת מעי"ז, בש"ע (או"ח ריש סי' תרח): "ותוספת זה אין לו שיעור", אבל במשנ"ב (שם ס"ק ב) באר: "ושיעור התוספת עם בין השמשות ביחד עולה כמעט חצי שעה", אע"ג דשיעור בין השמשות עצמו אינו אלא "לערך רבע שעה" (משנ"ב רסא ס'"ק כג).
ומעי"ז, אהא דקי"ל בש"ע (או"ח רסא ב): "שיוסיף איזה זמן", ציין המשנ"ב (שם ס"ק כב) את הסייג הנ"ל.

[מה שנכון נכון]

ב"ב קמט ע"ב
שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת. וכמה כל שהוא אמר רב יהודה אמר רב קרקע כדי פרנסתו, ורב ירמיה בר אבא אמר מטלטלין כדי פרנסתו.

רש"י שבת עג: ד"ה משכחת לה להאי שנשתכחה תורת כל הלכות שבת ממנו, ואפילו הכי חשיבא ליה כזדון שבת ושגגת מלאכות לחיוביה אכל חדא, כגון דידע ליה לשבת באיסורין וטעה בשיעורין, שנתכוין לפחות מכשיעור, ועשה כשיעור דלכולן יש שיעור. ע"כ. אף דבכמה מלאכות נאמר בתלמוד דשיעורן בכל שהוא.

[קומי_אורי]

יש גם תו' מפורש בשבת שכל שהוא לאו דוקא ויש לו שיעור, ואין פרוייקט השות תחת ידי למצוא את הדף המדוייק

[עדיאל ברויאר]

ריבב"ן עירובין פ' ע"ב ד"ה פיס' כגרוגרת: "כל שהוא, נ"ל דהאי כל שהוא כזית דפחות מכזית לא חשיב, וגבי עירובי תבשילין אמרינן הכי במס' ביצה".

[מלח הארץ]

יש גם בפרק במה אשה שתכשיט מטמא בכל שהו, וחציו בגד חציו תכשיט ג"כ שיעורו בכלשהו.

[עדיאל ברויאר]

יש גם תו' מפורש בשבת שכל שהוא לאו דוקא ויש לו שיעור, ואין פרוייקט השות תחת ידי למצוא את הדף המדוייק

ראה גם תוס' ר"י הזקן ותלמידו על שבת, צ ע"א ד"ה זרעוני (ח"ב עמ' תלב-תלג). וכן שם, צא ע"א ד"ה מתקיף לה (ח"ב עמ' תמג-תמה).

[רחמים]

נתעוררתי היום מהמשנה בביצה טו: " ואם שייר ממנו כל שהוא - סומך עליו לשבת".
להלכה נפסק שאם שייר "כזית", אולם פחות מכזית אינו סומך עליו לשבת.
במשנ"ב הביא מעולת-תמיד הסיבה: כיוון ששיעור עירוב-תבשילין, כזית.
נזכרתי שלמדתי הגמ' הזאת בבחרותי לפני 20 שנה עם אברך ת"ח מופלג, ואמר לי שרואים מכאן ש"כל שהוא" זה לא בהכרח, כפשוטו תמיד.
אשמח לעוד דוגמאות.

מהו דתימא כל שהוא למעוטי כגרוגרת ולעולם עד דאיכא כזית. פי' דאשכחן כל שהוא [דלאו דוקא הוא ואית ליה שיעורא] כדתנן (חולין קל"ה א') חמש רחלות גוזזות כל שהן [ואית ליה שיעורא כדאמרינן התם (קל"ז ב') וכמה כל שהן אמר רב מנה ופרס], וכדכתיבנא בבבא בתרא (ק"נ א').

5. התנא כתב בדייקא "כל שהוא" כדי שתדע, את פתרון השאלה, מהו כלשהו בחז"ל?- תשובה: יחסי. והיות שההידור זה לא להסתפק בכזית אלא כיכר שלם, "ולגבי ככר שלם קרי ליה כל שהוא". וזה מקור השלה"ק. ובאותו דרך, גם תבשיל היינו דג שלם וביצה שעליו וכדומה להידור מצווה.
מה דעתך?

לא כל כך הבנתי את החשבון

[אלי כהן]

בעירובין: לחי "ושתי משהויין",
ואם "משהו" או "כל שהוא" תמיד כפשוטו,
לכאורה אין כזה מושג של 2 משהויין .

למה לא? כל שהוא אינו כלום
טיפה ועוד טיפה יכולים להפוך למבול
כל שהוא זה מושג יחסי
כזית לעומת ככר נקרא כל שהוא

לא ברור לי מה פשר השאלה "למה לא?" ששאלת על זיסע.

האמנם אתה מפקפק בטענת זיסע, שניסה להוכיח - מהמילים "שני משהויין" - שלפעמים ל"משהו" יש שיעור? הרי אם נגיד כשיטתך - שתמיד למושג "משהו" אין שיעור - שכן (לשיטתך) המושג "משהו" הוא בסך הכל מושג יחסי (בעוד שלמושגים יחסיים אין שיעור קצוב מראש), אז מה פשר המילים "שני משהויין"? הרי לשיטתך - שהמושג "משהו" הוא יחסי - יוצא שאין שום אפשרות להבחין בין "משהו" לבין "שני משהויין", וא"כ (לשיטתך) תמוה: למה לפי ההלכה יש נ"מ ביניהם?

לדוגמה: אם ניקח את הדוגמה שהבאת - ש"כזית הוא משהו יחסית לכיכר" - שהרי כזית הוא פחות מכיכר, אז יוצא שגם כחצי כזית הוא "משהו" יחסית לכיכר - שוב מאותה הסיבה - שכחצי זית הוא פחות מכיכר, וא"כ יוצא שכזית הוא "שני משהויין" יחסית לכיכר; אבל הרי בדוגמה הנ"ל שהבאת הגורסת שכזית הוא "משהו" יחסית לכיכר - יוצא שהוא איננו "שני משהויין" יחסית לכיכר - שהרי לפי ההלכה יש נ"מ בין "משהו" לבין "שני משהויין"!

דוגמה שניה: אם ניקח את הדוגמה שהבאת - ש"כזית הוא משהו יחסית לכיכר" - שהרי כזית הוא פחות מכיכר, אז מחד גיסא יוצא שכשני זיתים הם "שני משהויין" יחסית לכיכר - וא"כ הם אינם "משהו" יחסית לכיכר - שהרי לפי ההלכה יש נ"מ בין "משהו" לבין "שני משהויין", אך מצד שני יוצא שגם כשני זיתים הם "משהו" יחסית לכיכר - שוב מאותה הסיבה - שכשני זיתים הם פחות מכיכר!

אלא ודאי, למושג "משהו" יש שיעור: נניח כזית, ואז ברור שכחצי זית אינו "משהו" אלא הוא "חצי משהו", בעוד שכשני זיתים אינם "משהו" אלא הם "שני משהויין".

וזו הייתה הוכחתו של זיסע מהמילים "שני משהויין", ודוק.

[רחמים]

אני הקשתי על זיסע לפי שיטתו, כלומר לפי שיטתו אם אין למשהו שיעור לא שייך לומר שני משוהין
ועל זה הקשתי למה לא? כלומר אם בשביל משהוא אחד תביא טיפה אחת בשביל שני משהוין תביא שתי טיפות, וזה כוונת המשנה שני משהוין - תביא פעמיים את מה שהיית מביא בשביל משהו אחד, וכעת לא קשה מה שאמרת שגם לחצי טיפה אפשר לקרוא משהו ואז להגיד שטיפה שלמה היא שני משהין.

לגבי היחסי, הביאור הוא אחר, כלומר פעמים המשנה אומרת משהו ולא מתכוונת לכל שהוא אלא לשיעור מסויים כמו כזית, שביחס לדרך הרגילה הוא קטן ולכן נקרא כל שהוא באופן יחסי.

[אלי כהן]

אני הקשתי על זיסע לפי שיטתו, כלומר לפי שיטתו אם אין למשהו שיעור לא שייך לומר שני משוהין
ועל זה הקשתי למה לא? כלומר אם בשביל משהוא אחד תביא טיפה אחת בשביל שני משהוין תביא שתי טיפות, וזה כוונת המשנה שני משהוין - תביא פעמיים את מה שהיית מביא בשביל משהו אחד, וכעת לא קשה מה שאמרת שגם לחצי טיפה אפשר לקרוא משהו ואז להגיד שטיפה שלמה היא שני משהין.

לא כל כך הבנתי את החשבון.

כדי שאבין, אולי תענה לי ב"כן/לא" על שש השאלות הבאות:

בהנחה שכל טיפה היא משהו:
א. האם יש נ"מ לדינא בין משהו לבין שני משהויין?
ב. האם יתכן דבר שהינו גם משהו וגם שני משהויין בעת ובעונה אחת?
ג. האם גם כל חצי טיפה היא משהו?
ד. האם כל טיפה היא גם שני משהויין?
ה. האם גם כל זוג-טיפות הוא משהו?
ו. האם כל זוג-טיפות הוא שני משהויין?

[רחמים]

א. האם יש נ"מ לדינא בין משהו לבין שני משהויין? כן, כמבואר בערובין
ב. האם יתכן דבר שהינו גם משהו וגם שני משהויין בעת ובעונה אחת? כן, ולא תלוי מאיזה דין מגיע הצורך במשהו הזה, משהו זה דבר יחסי.
ג. האם גם כל חצי טיפה היא משהו? כן
ד. האם כל טיפה היא גם שני משהויין? כן
ה. האם גם כל זוג-טיפות הוא משהו? כן
ו. האם כל זוג-טיפות הוא שני משהויין? כן

[אלי כהן]

ב. האם יתכן דבר שהינו גם משהו וגם שני משהויין בעת ובעונה אחת? כן, ולא תלוי מאיזה דין מגיע הצורך במשהו הזה, משהו זה דבר יחסי.

א"כ (לענ"ד) זו בדיוק נקודת המחלוקת שבינך לבין זיסע (והוא מוזמן לאשר את דבריי).

ואגב: כמובן, שאליבא דמי ששולל את תשובת ה"כן" שלך לשאלה ב, לא יתכן שכל אחת משאר שאלותיי אליך תקבל את תשובת ה"כן" שלך (מה שאין כן, מי שמקבל את תשובת ה"כן" שלך לשאלה ב, לא יתקל בשום קושי לענות כמוך "כן" גם על כל אחת משאר שאלותיי אליך - ובלבד שיענה "לא" על שאלה א).

הסיבה לכך - שאם עונים (כמוך) "כן" על שאלה א (על הנ"מ) אז התשובה לשאלה ב חייבת להיות "לא" - היא, שברגע שאומרים (כמוך) שאחד יכול להיות שניים - תוך טישטוש הגבול שבין אחד לבין שניים, אז כבר אין שום נ"מ - לכך ש(כדבריך) יש נ"מ - בין אחד לבין שניים, כי הרי ממילא הגבול שבין האחד לשניים מטושטש - אז איזו נ"מ כבר יכולה להיות במצב מטושטש כזה? נ"מ בין א' לבין ב', קיימת רק כשניתן להבחין בין א' לבין ב', ולא כשהגבולות שבין א לבין ב מטושטשים.

[הברכות]

מדברי הגאון רבי גדליה נדל זצ"ל (מהספר 'מילי דהספידא' עמ' קלז):

משהו.JPG (89.68 KiB) נצפה 5659 פעמים

(סליחה על האיכות).

[זיסע יונגאלע]

ב. האם יתכן דבר שהינו גם משהו וגם שני משהויין בעת ובעונה אחת? כן, ולא תלוי מאיזה דין מגיע הצורך במשהו הזה, משהו זה דבר יחסי.

א"כ (לענ"ד) זו בדיוק נקודת המחלוקת שבינך לבין זיסע (והוא מוזמן לאשר את דבריי).

.

אני מאשר שכתבת דברי טעם.
אולם איני חולק על ר' רחמים במסקנה ש:"משהו" הוא תמיד יחסי. [בציטוט מר' גדליה נדל הוא מנסח את זה טוב].
אבל התמיהה "למה לא?" שר' אלי כהן -לענ"ד- הבין אותה כ"איך אפשר בכלל לעלות על הדעת כאלו דברי הבל?" [מאשר ר' אלי?] אני הבנתי אותה בניגון יותר עדין: "לא רחוק מן השכל לומר בעת ובעונה אחת על גוף מסויים שהוא גם "משהו" וגם "2 משהויין" וגם "חצי משהו". לענין זה הוא "משהו" לענין זה הוא "2 משהויין" ולענין זה הוא "חצי משהו".
מה דעתך?

[אלי כהן]

ב. האם יתכן דבר שהינו גם משהו וגם שני משהויין בעת ובעונה אחת? כן, ולא תלוי מאיזה דין מגיע הצורך במשהו הזה, משהו זה דבר יחסי.

א"כ (לענ"ד) זו בדיוק נקודת המחלוקת שבינך לבין זיסע (והוא מוזמן לאשר את דבריי).

.

התמיהה "למה לא?" שר' אלי כהן -לענ"ד- הבין אותה כ"איך אפשר בכלל לעלות על הדעת כאלו דברי הבל?"
[מאשר ר' אלי?]

חלילה וחס, ומאן דכר שמיה! איך אפשר בכלל להעלות על הדעת שרבי רחמים הי"ו התכוון לייחס לך דברי הבל?

לא רחוק מן השכל לומר בעת ובעונה אחת על גוף מסויים שהוא גם "משהו" וגם "2 משהויין" וגם "חצי משהו". לענין זה הוא "משהו" לענין זה הוא "2 משהויין" ולענין זה הוא "חצי משהו".
מה דעתך?

לא בכדי, שאלה ב' שלי לרחמים (שהיא הנדון שלנו כעת) - הסתיימה במילים "בעת ובעונה אחת". בכך התכוונתי לרמוז, שכל הדיון הוא על - בבת אחת - כלומר ברגע אחד ובענין אחד ובמקום אחד וכו'.
למה כל הדיון הוא דווקא בענין אחד וכו'? כי כאשר דחיתי (בשמך) את האפשרות שאיזשהו דבר יהיה גם משהו וגם שני משהויין, זה היה משום דקי"ל דנ"מ טובא בין משהו לבין שני משהויין, והא כל מידי דנ"מ - הוא תמיד רק באותו עניין - ולא בשני עניינים! ואכן, לולי הא דנ"מ טובא בין משהו לשני משהויין, לא הייתי מעלה על דעתי לתהות האם יתכן דבר שהנו גם א' וגם ב' - דהא פשיטא דדבר כזה יתכן - כל עוד דלא נפקא מינה מידי! למשל: הפרי הזה הוא גם תרומה (כלומר א') וגם טמא (כלומר ב'), ואפילו בעת ובעונה אחת ובבת אחת ובעניין אחד וברגע אחד וכו', ואין עם זה שום בעייה! מתי מתחילה הבעייה? זה רק אילו הוה קי"ל - דבעניין המסויים הזה וברגע המסויים זה ובמקום המסויים הזה וכו'- איכא מידי דנ"מ בין אם הפרי המסויים הזה הוא תרומה לבין אם הוא טמא, אז הייתה קושייה עצומה מפרי שהנו - גם תרומה וגם טמא - בעת ובעונה אחת ובעניין אחד וברגע אחד ובמקום אחד וכו' !

קנצי למילין אשים: הדיון שביני לבין רבי רחמים הי"ו התייחס לאותו הרגע ולאותו העניין וכו'.

[זיסע יונגאלע]

התמיהה "למה לא?" שר' אלי כהן -לענ"ד- הבין אותה כ"איך אפשר בכלל לעלות על הדעת כאלו דברי הבל?"
[מאשר ר' אלי?]

חלילה וחס, ומאן דכר שמיה! איך אפשר בכלל להעלות על הדעת שרבי רחמים הי"ו התכוון לייחס לך דברי הבל?

ברוח טובה בעלמא. כתב לי אחד מחכמי ישראל שליט"א בעת חליפת מכתבים-תורניים עמו, והתנצלתי ש"אני מסתמך על טוב ליבו, שייקח את ההתבטאויות עזי-הפנים ברוח טובה", כתב לי בזה"ל: "ידידי ר' ["זיסע יונגאלע"...] הנך יכול לכתוב לשונות חריפים כאשר עם לבבך. לא מכבר היה אצלי ספר מחד מקדמונים, שנערך בידי ת"ח שליט"א וכתבתי לשונות חריפיו על (הנלע"ד שהם) טעויותיו, וכתבתי לו ש"כן בנות צלפחד דוברות" ועל יפול ליבו מהסיגנון...[ומאי דלא סני עליך לחבריך תעביד]" עכ"ל.

לא רחוק מן השכל לומר בעת ובעונה אחת על גוף מסויים שהוא גם "משהו" וגם "2 משהויין" וגם "חצי משהו". לענין זה הוא "משהו" לענין זה הוא "2 משהויין" ולענין זה הוא "חצי משהו".
מה דעתך?

לא בכדי, שאלה ב' שלי לרחמים (שהיא הנדון שלנו כעת) - הסתיימה במילים "בעת ובעונה אחת".........

קנצי למילין אשים: הדיון שביני לבין רבי רחמים הי"ו התייחס לאותו הרגע ולאותו העניין וכו'.

אכן כך,
אולם ניתן לחלק את הדיון, ל2 חלקים:
1. פילוסופית בעלמא, כשאין נפק"מ מעשית והוא בגדר פטטיא דאורייתא טבין.
2. כשיש נפק"מ מעשית.
לטענתי, -דלא כטענת הר' רחמי' והר' אלי [מאשרים?] - גם כשהגמרא כתבה בעירובין 2 משהויין אין שום נפק"מ מעשית. וזו רק דרך דחז"ל להתבטאות. [-מחמת כמובן ש"משהו" הוא יחסי, ומחמת שרצו להדגיש [לדוגמא: עירובין עירובין פז. "היתה סמוכה...צריך...אחד עשר ומשהו, היתה זקופה...ו' טפחים ושני משהויין".
לטענתי, אם חז"ל להבדיל היו מדברים בעברית/מודרנית היו בהחלט יכולים לומר גם:היתה סמוכה...צריך...אחד עשר ומשהו,היתה זקופה...ו' טפחים ומשהו" . כיוון שגם רחמים וגם אלי וגם אני מודים שמשהו הוא משהו יחסי. ואי לכך, בעירובין [ופה זה נקודה חשובה, אם מישהו רוצה להתווכח-שיביא מקורות:] ב"משהו" היחסי בעירובין לא מצאנו לו שיעור כלל.
ואי לכך, גם אם ניקח פרוטון/אלקטרון/אטום וכו' ונוסיפו הן על האחד-עשר טפחים והן על הו' טפחים - יצאנו יד"ח.
אמנם, בשביל להתבטאות באופן המובן לשומעים לפום ריהטא, - חז"ל הקדושים, אשר כל דבריהם כגחלי אש, לא התבטאו בעברית/מודרנית: "ו' טפחים ומשהו" אלא "ו' טפחים ושני משהויין". ואין שום נפק"מ מעשית, בין שני ההתבטאויות, גם בנידונינו כשמדובר בענין אחד ובזמן אחד ובאופן אחד.
מה דעת הרבנים רחמים ואלי?

[אלי כהן]

לטענתי...גם כשהגמרא כתבה בעירובין 2 משהויין אין שום נפק"מ מעשית. וזו רק דרך דחז"ל להתבטאות...אמנם, בשביל להתבטאות באופן המובן לשומעים לפום ריהטא, - חז"ל הקדושים, אשר כל דבריהם כגחלי אש, לא התבטאו בעברית/מודרנית: "ו' טפחים ומשהו" אלא "ו' טפחים ושני משהויין". ואין שום נפק"מ מעשית, בין שני ההתבטאויות, גם בנידונינו כשמדובר בענין אחד ובזמן אחד ובאופן אחד.

אינני בא להכריע האם חז"ל התכוונו שיש נפ"מ מעשית בין משהו לבין שני משהויין; אבל אני כן בא לקבוע - באופן חד-משמעי, שאם חז"ל כן התכוונו שיש נפ"מ מעשית בין משהו לבין שני משהויין - אז זה בהחלט כן מוכיח באופן חד-משמעי שיש שיעור למשהו - כפי שאכן ניסית גם אתה להוכיח בתגובתך השניה באשכול שהזכירה לראשונה את הראייה מעניין השני משהויין.

[זיסע יונגאלע]

נתעוררתי היום מהמשנה בביצה טו: " ואם שייר ממנו כל שהוא - סומך עליו לשבת".
להלכה נפסק שאם שייר "כזית", אולם פחות מכזית אינו סומך עליו לשבת.
במשנ"ב הביא מעולת-תמיד הסיבה: כיוון ששיעור עירוב-תבשילין, כזית.
נזכרתי שלמדתי הגמ' הזאת בבחרותי לפני 20 שנה עם אברך ת"ח מופלג, ואמר לי שרואים מכאן ש"כל שהוא" זה לא בהכרח, כפשוטו תמיד.
אשמח לעוד דוגמאות.

מהו דתימא כל שהוא למעוטי כגרוגרת ולעולם עד דאיכא כזית. פי' דאשכחן כל שהוא [דלאו דוקא הוא ואית ליה שיעורא] כדתנן (חולין קל"ה א') חמש רחלות גוזזות כל שהן [ואית ליה שיעורא כדאמרינן התם (קל"ז ב') וכמה כל שהן אמר רב מנה ופרס], וכדכתיבנא בבבא בתרא (ק"נ א').

5. התנא כתב בדייקא "כל שהוא" כדי שתדע, את פתרון השאלה, מהו כלשהו בחז"ל?- תשובה: יחסי. והיות שההידור זה לא להסתפק בכזית אלא כיכר שלם, "ולגבי ככר שלם קרי ליה כל שהוא". וזה מקור השלה"ק. ובאותו דרך, גם תבשיל היינו דג שלם וביצה שעליו וכדומה להידור מצווה.
מה דעתך?

לא כל כך הבנתי את החשבון

פחות מלל-יותר פשוט: [-עירובין מז: רד"ה שלא מן הכל אדם זוכה ללמוד: "...יש רב שמשנתו סדורה בפיו ושונה לתלמידיו דרך קצרה"]
1. מנין המקור לשלה"ק שיש הידור מצווה בככר שלם/דג שלם/תבשיל שלם, ויש בזה הידור יותר מאשר כזית בעלמא שאינו שלם?[מלבד רוה"ק, שאם אכן זה מגילוי רוה"ק כפשוטו נטו, כל דבריי דלהלן אינם אמיתיים מצד המציאות הפיזית+הרוחנית, אולם אמיתיים מצד פטטיא דאורייתא טבין, וכפטיש יפוצץ סלע]
המקור בפשטות, מצד הסברא: מצווה שאתה יכול לקיים בחתיכת כזית עלובה, לעומת ככר שלם - ככר שלם זה הידור.

2. מדוע המשנה (טו:) והברייתא (טז:) ורד"ה לא דאית ביה (טז:) לא נוקטים: כזית. אלא נוקטים: דג וביצה שעליו/קולייס האיספנין/ככר שלם?
הסיבה בפשטות, מבחינה פרקטית: בן-אדם מבשל סעודות יו"ט, הוא לוקח אחד מהתבשילים שהוא בין כך מבשל, [דג/קולייס/ככר] ועושה עמו עירוב תבשילין.

3. לפי החידוד של הרב רחמים שליט"א באשכול זה: משנתנו (ט"ו:) נקטה דג וביצה שעליו ולא "משהו". כי אם היתה נוקטת "משהוא" (כמו בסוף המשנה "ואם שייר כל שהוא") היינו חושבים, שהלא משהו זה תמיד יחסי. ואין שום הידור בדג שלם/כיכר שלם יותר מאשר כזית.

נקטה המשנה "דג וביצה שעליו" לומר לך: לכתחילה יש הידור מצווה לעשות "דג וביצה שעליו"/"קולייס האיספנין"/"כיכר שלם" , אולם אם אינך יכול להדר - תסתפק בכזית.
וזה מקור השלה"ק.מחז"ל. ולא מסברא.

יצא אולי יותר מלל. אבל יותר ברור ?

[זיסע יונגאלע]

לטענתי...גם כשהגמרא כתבה בעירובין 2 משהויין אין שום נפק"מ מעשית. וזו רק דרך דחז"ל להתבטאות...אמנם, בשביל להתבטאות באופן המובן לשומעים לפום ריהטא, - חז"ל הקדושים, אשר כל דבריהם כגחלי אש, לא התבטאו בעברית/מודרנית: "ו' טפחים ומשהו" אלא "ו' טפחים ושני משהויין". ואין שום נפק"מ מעשית, בין שני ההתבטאויות, גם בנידונינו כשמדובר בענין אחד ובזמן אחד ובאופן אחד.

אינני בא להכריע האם חז"ל התכוונו שיש נפ"מ מעשית בין משהו לבין שני משהויין; אבל אני כן בא לקבוע - באופן חד-משמעי, שאם חז"ל כן התכוונו שיש נפ"מ מעשית בין משהו לבין שני משהויין - אז זה בהחלט כן מוכיח באופן חד-משמעי שיש שיעור למשהו - כפי שאכן ניסית גם אתה להוכיח בתגובתך השניה באשכול שהזכירה לראשונה את הראייה מעניין השני משהויין.

דברי טעם.
ואכן כך חשבתי בתחילת האשכול, וכפי שכתבת, אולם תוכ"ד החדוותא-דשמעתתא והדיבוק חברים כאן יצא כפי שניסחת, חקירה חדשה לחלוטין:
האם חז"ל התכוונו שיש נפק"מ מעשית בין משהו לשני משהויין ?
במושכל ראשון - התשובה לא.
מה דעת הרבנים שליט"א