שטייגעניסט כתב:כבר דנו פה על מיקומו של רש"י לעומת הרשב"ם והאע"ז, הסיפור האוילי עם הגרי"ז כבר נדוש פה, היה זה כשגינו והצדיקו את הספר 'צוהר לתיבה', יבואו המלנקקים וילנקקו.
מתעמק כתב:ה) לא יעלה על הדעת שדברי הרשב"ם הם לפי הפירוש הפשוט, כלומר בלי הבנה ועמקות רק בשטחיות איך שנראה שאפשר להטות לשם הכתובים. ולכן כל פירוש שעל פי הפשט, יש לו השלכות בעומק הדברים בכמה ענינים ונושאים, ובכל דברי אין וורטים כלל. והר"ת שב"ת, לא אני הצמדתי להרשב"ם אלא אדרבה דחיתיו, וגם לפי איש פלוני אין הוורט נוגע לעצם הפירוש אלא שעל ידו קיבל פלוני השראה להבין דברי הרשב"ם באופן מסויים.
צופר הנעמתי כתב:יתכבד הרב המתעמק לעיין בספרי חידושי הראשונים והאחרונים על ב"ב ומובטחני שימצא אלף הערות כאלה על דברי הרשב"ם ואף חמורות מהם פי אלף.
רשב"ם בבא בתרא קס"ו כתב:ספל מלמעלה. ספל אדירים (שופטים ה) הפקיד פלוני לפלוני: קפל מלמטה. טליתות שראויין לקפל ויש פותרין גימטריא הוא ספל וקפל והבל הוא והוא הדין לכל הכלים דעלמא אלא הכי נקט משום דבעי עלה במסקנא קפל מלמעלה וספל מלמטה כו':
ידעו ויבינו יודעי שכל כי לא באתי לפרש הלכות אעפ"י שהם עיקר, כמו שפירשתי בבראשית כי מיתור המקראות נשמעין ההגדות וההלכות.
רשב"ם שמות כא א
יבינו המשכילים כי כל דברי רבותינו ודרשותיהם כנים ואמתים. וזהו האמור במס' שבת הוינא בר תמני סרי שנין ולא ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. ועיקר ההלכות והדרשות יוצאין מיתור המקראות או משינוי הלשון שנכתב פשוטו של מקרא בלשון שיכולין ללמוד הימנו עיקר הדרשה, כמו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ודרשו חכמים באברהם מאריכות הלשון שלא היה צריך לכתוב בהבראם.
רשבם בראשית א א
בדבריו אלו הגיב 'מתעמק' גם על תגובתי דלעילמתעמק כתב: א) כל דברי לפי ההנחה שכולם התנהגו כמכון המאור והשאירו הפירוש רק מפרשת וירא ואילך.
ב) אין החזקוני מביא כלום (עכ"פ בפרק א') בשם רשב"ם. וגם פירושיו הדומים לדברי הרשב"ם הם מעט דמעט, כך שיוכל להיות גם אב משותף לשניהם (גם רוזן בעמוד XXXI מהמבוא השתמש בטענה זו לענין אחר).
[...]
ד) כתבתי לעיל שהרד"א הציב אופן זיהוי בן ג' שלבים. ולניד"ד, שלב ב' הרי מוטל בספק אם אכן ניכר שהכל מבאר ראשונים קאתי, אחרי שיש חשש סביר על הקטע בענין יום ולילה. שלב ג', כנ"ל אות ב' לא ידוע לי מובאות בראשונים מדברי הרשב"ם בפרק א'.
ומהדיר פי' רח"פ העיר שדברים אלו אינם נמצאים בפי' רשב"ם.הק' רשב"ם למה לא נכתבה יצירת המלאכים ויצירת השדים וגיהנם כמו שאר יצירות. ופי' שגם יצירת בראשית לא נכתבו רק להשמיע לאזנים ולהסביר ללב מצות התורה, שהרי גבי שבת כתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ואלמלא לא נכת' תקוני יצירות בראשית שהיו בו' ימים יום יום על דגלו וחילק השבת מהם ממנוחת הקב"ה ית' ש' לא היה נודע טעם הפסוק האו' כי ששת ימים עשה ה' ולא היה טעם של שביתת שבת מקובל ללב. וכמה מקראות יש בידינו שאינם כתובים רק להסביר ללב המקראות שלפנים.
ורמז בזה רשב"ם למה שפירש בפסוק ראשון, וז"ל'בצלמו' של אדם, הוא 'בצלם אלהים' - מלאכים. ואל תתמה אם לא נתפרש יצירת המלאכים, כי לא כתב משה כאן לא מלאכים ולא גיהנם ולא מעשה מרכבה, אלא דברים שאנו רואים בעולם הנזכרים בעשרת הדברות, כי לכך נאמר כל מעשה ששת הימים כמו שפירשתי למעלה.
אך זה הוא עיקר פשוטו, לפי דרך המקראות שרגיל להקדים ולפרש דבר שאין צריך בשביל דבר הנזכר לפניו במקום אחר. כדכת' "שם חם ויפת" וכת' "וחם הוא אבי כנען", אלא מפני שכת' לפניו "ארור כנען", ואילו לא פורש תחילה מי כנען לא היינו יודעין למה קללו נח. "וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל", למה נכתב כאן וישמע ישראל, והלא לא נכתב כאן שדיבר יעקב מאומה על ראובן. אלא לפי שבשעת פטירתו אמר "פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה", לפיכך הקדים "וישמע ישראל", שלא תתמה בראותך שהוכיחו על כך בסוף ימיו. וכן בכמה מקומות.
גם כל הפרשה הזאת של מלאכת ששה ימים הקדימה משה רבינו לפרש לך מה שאמר הק' בשעת מתן תורה "זכור את יום השבת לקדשו [וגו'] כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי", וזהו שכת' "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", אותו ששי שהוא גמר ששה ימים שאמר הקב"ה במתן תורה. לכך אמר להם משה לישראל, להודיעם כי דבר הקב"ה אמת, וכי אתם סבורים שהעולם הזה כל הימים בנוי כמו שאתם רואים אותו עכשיו מלא כל טוב, לא היה כן, אלא "בראשית ברא"...
ולמעלה בפס' ב כתב:'בצלמו', שהוא 'צלם אלהים'. ואל תתמה אם לא נתפרשה יצירת המלאכים, כי לא כתב משה רבינו כאן לא מלאכים ולא גיהנם ולא מעשה מרכבה אלא רק דברים שאנו רואים בעולם כמו שפירשתי למעלה (ובהמשך דבריו הביא כעין פי' רשב"ם: 'בצלם אלהים' בדמות מלאכים).
ויש כמה ענינים שלא נתפרסמה כאן יצירתם כגון מלאכים ומעשה מרכבה וגיהנם אלא רק דברים שאנו רואים בעולם...
רשב"ם בראשית לז א:יבינו המשכילים כי כל דברי רבותינו ודרשותיהם כנים ואמתים. וזהו האמור במס' שבת הוינא בר תמני סרי שנין ולא ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. ועיקר ההלכות והדרשות יוצאין מיתור המקראות או משינוי הלשון שנכתב פשוטו של מקרא בלשון שיכולין ללמוד הימנו עיקר הדרשה, כמו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ודרשו חכמים באברהם מאריכות הלשון שלא היה צריך לכתוב בהבראם. עתה אפרש פירושי הראשונים בפס' זה להודיע לבני אדם למה לא ראיתי לפרש כמותם. יש מפרשים ...אי אפשר לומר כן... והמפרש ...גם זה הבל.
רשב"ם שמות כא א:ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון, וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות, וכדאמ' במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינ' כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים...והנה זה הבל הוא.
(את הציטוט האחרון כבר הביא לעיל החכם 'אביאסף', וכמו שכתב, יש בו הוכחה ברורה לנידוננו.)ידעו ויבינו יודעי שכל כי לא באתי לפרש הלכות אעפ"י שהם עיקר, כמו שפירשתי בבראשית כי מיתור המקראות נשמעין ההגדות וההלכות.
רשב"ם במדבר יג טז:וכן "ויקרא משה להושע בן נון יהושע", האמור למעלה "למטה אפרים הושע בן נון", הוא אותו שקרא משה יהושע בן נון שמינהו קודם לכן משרתו בביתו, שכן דרך המלכים הממנים אנשים על ביתם לחדש להם שם, כמו שנאמר ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח, ויקרא לדניאל בלטשצר וגו':
וכן כתב רשב"ם בבראשית מא מה:ויקרא משה להושע בן נון יהושוע, [לא שקראו עתה יהושע] אלא כך פירושו. הושע בן נון שאמרנו למעלה (פסוק ח) שנקרא כן בבית אביו הוא אותו שקרא משה [יהושע] כשנעשה משרתו והפקידו על ביתו. שכך היה מנהגם, כמו ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח, ויקרא לדניאל בל[ט]שצר, דהוא שמיה בלטשצר כשם אלהיה.
וכבר העירו מהדירי הפירוש שבשלושת המקומות (כולל בקטע הפירוש לבראשית שהוא מכ"י אחר ומעתיק אחר) הובא בשינוי זהה המקרא בדניאל, במקום 'ויקרא לדניאל בלטשצר' כתוב בכל ספרינו (דניאל א ז) וישׂם לדניאל בלטשאצר.צפנת פענח, כתרגומו, ולשון מצרים הוא. וכן היה דרכם לקרוא לאדם בשעה שממנים אותו על ביתם שם הראוי. וכן "ויקרא משה להושע בן נון יהושוע" כשנעשה משרתו. וכן ויקרא לדניאל בל טשצר, כדכתיב די שם שמיה בל טשצר כשם אלהיה.
וירא אלהים את האור - נסתכל במראהו כי יפה הוא. וכן ותרא אותו כי טוב הוא, נסתכלה במשה שנולד לששה חדשים כמו שמואל לתקופת הימים וראתהו כי טוב ויפה הוא שנגמרו סימניו וצפרניו ושערו, ותצפנהו שלשה ירחים, כלו' עד סוף ט' חדשים שהרי ראתהו וידעה שהוא טוב ויפה בסימנים, שאינו נפל:
ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו - המפרש לפי שראתהו הטמינתהו שקר הוא, שכל הוולדות אמותן מרחמות עליהן. א"כ צריך לפרש ותרא כמו וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. נסתכל והביט כל מעשיו וכל פעולותיו שעשה אם יש לתקן שום דבר בהם והנה כולם יפים ומתוקנים. אף כאן לפי שמשה נולד לסוף ששה חדשים כמו שמצינו בשמואל שנולד לתקופת הימים, שני תקופות ושני ימים. ולפיכך יכלה להצפינו שלשה חדשים שהמצריים היו מבקרים למעוברות לסוף תשעה חדשים. לכן נסתכלה בו בשעת לידה אם הוא נפל ולא תטרח בהטמנתו וראתהו כי טוב ויפה הוא כי גמרו סימניו שערו וציפורניו כמו ששנינו ביבמות, וידעה שהוא בר קיימא ותצפנהו ג' ירחים עד סוף ט' ירחים שהוא זמן לידת רוב נשים.
וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל. למה נכתב כאן וישמע ישראל? והלא לא נכתב כאן שדיבר יעקב מאומה על ראובן? אלא לפי שבשעת פטירתו אמר פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה, לפיכך הקדים וישמע ישראל, שלא תתמה בראותך שהוכיחו על כך בסוף ימיו.
וישמע ישראל - לא נכתב זה אלא להודיעך שבשביל ששמע יעקב את הדבר אמר לו בשעת צוואתו פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך:
יהי מארת - דרך המקראות לומר ל' יחיד אצל ל' רבים כמו ויהי אנשים אשר היו טמאים
נתחכמה לו - .. מצינו לשון יחיד אצל רבים:
הנה נתתי לכם - נותן אני לכם עתה דויינש. וכן הרימותי ידי, מרים אני. נתתי כסף השדה, נותן אני
יצועי עלה -... הרבה לשון פעל מתפרשים לשון פועל כמו נתתי כסף השדה, נותן אני
שינדלהיים כתב:המעניין הוא: שפעמים שהרשב"ם צמוד יותר לדברי חז"ל מאשר רש"י כמו בפרשת קרח (טז,יב) שהרשב"ם מפרש שם בזה"ל. ויאמרו לא נעלה - אליך למשפט. לשון עלייה רגיל לומר אצל הולכים אל השופטים, ועלתה יבמתו השערה, ויעלו אליה בני ישראל למשפט, ובעז עלה השער:
והוא מהגמ' במו"ק - אמר רבא: מנלן דמשדרין שליחא דבי דינא, ומזמנינן ליה לדינא - דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב. עיין שם.
ואילו רש"י פירש שם באופן אחר.
שינדלהיים כתב:ב. ויקרא לאור יום שמשה כתבו אין צורך להכביר במלים.
מה שנכון נכון כתב:הרשב"ם לא כיון לפירוש שכתוב באגרת השבת, וע"כ האב"ע לא כיון לרשב"ם, וכבר נתבאר לעיל באשכול.
שינדלהיים כתב:מה שנכון נכון כתב:הרשב"ם לא כיון לפירוש שכתוב באגרת השבת, וע"כ האב"ע לא כיון לרשב"ם, וכבר נתבאר לעיל באשכול.
אם כוונתך לזה
ועדות נאמנה נשארה לנו מדברי רוזין
.
מה שנכון נכון כתב:שינדלהיים כתב:מה שנכון נכון כתב:הרשב"ם לא כיון לפירוש שכתוב באגרת השבת, וע"כ האב"ע לא כיון לרשב"ם, וכבר נתבאר לעיל באשכול.
אם כוונתך לזה
ועדות נאמנה נשארה לנו מדברי רוזין
.
כונתי למה שכתבתי לעיל באשכול ע"ש.
אגב, בשביל להבין את דברי הרשב"ם אי"צ להזדקק לדברי החוקרים, ואין נ"מ מה אמרו כולם או רובם, וכ"ש רוזין שנהפך פתאום לעד ולנאמן...
שינדלהיים כתב:במידה ותצליח לפרש את כוונת הרשב"ם בקטע הבעייתי הנ"ל נוכל לאמץ את כל מה שנמצא בכת"י מתחילת בראשית עד לו,א (כמדומני) – להעיר:. שרוב רובם של הראיות שהביאו הרב אריסמנדי והרב משנ"נ אינם ראיות כלל. ויתכן בהחלט שמישהו כתב כן בשמו של הרשב"ם כאשר הוא שולף קטעים שונים מחומש שמות ומחומש במדבר.
הראיות שיש בהם ממש הוא מה שהביאו משמו של החזקוני אך שאר הראיות אינם ראיות וכנ"ל. כן נראה לעניות דעתי.
שינדלהיים כתב:במידה ותצליח לפרש את כוונת הרשב"ם בקטע הבעייתי הנ"ל נוכל לאמץ את כל מה שנמצא בכת"י מתחילת בראשית עד לו,א (כמדומני) –.
הרשב"ם בנגוד לכל האחרים קובע במפורש שהבריאה היתה יום ואחרי כן לילה. וכה דבריו:
ויבדל א' בין האור ובין החשך וכו' שי"ב שעות היה היום ואח"כ הלילה י"ב, האור תחלה ואח"כ החשך. שהרי תחלת בריאת העולם היה במאמר "יהי אור" וכל חשך שמקדם לכך, דכתיב וחשך על פני תהום - לא זהו הלילה...
ויהי ערב ויהי בקר - אין כתיב כאן ויהי לילה ויהי יום אלא ויהי ערב, שהעריב יום ראשון ושקע האור ויהי בקר, בקרו של הלילה, שעלה עמוד השחר, הרי הושלם יום א' מן הו' ימים שאמר הקב"ה בי' דברות (מאמרות) ואח"כ התחיל יום שני.
שינדלהיים כתב:מאת הרב יהושע מונדשיין ז"ל.
http://www.shturem.net/index.php?sectio ... ang=hebrew
http://www.shturem.net/index.php?sectio ... ang=hebrew
על שליחת יד בפירוש הרשב"ם...
הן במחנה, פי׳ על כן במחנה שכינה בבית המקדש אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, פי׳ רבותינו אל מול האמצעי שאינו בקנים, אלא בגוף המנורה יאירו שכל ששת הקנים מזרחיים וג׳ מערבים פונים לצד האמצעי לאחד שבגוף כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך. וה״ר יוסף דאורלנייש מגמגם ומקשה, א״כ היה לומ׳ יאירו ששת הנרות ולא שבעת, ומפ׳ פשט הפסוק אל מול פני המנורה, כלומ׳ אל שלחן שהוא מול פני המנורה דכת׳ את המנורה נכח השלחן יאירו שבעת הנרות, כלומ׳ בשעת הדלקה יזהר שידליק הפתילות לצד השלחן, שאם ידליקם לצד אחר אין אדם יכול להופכו לצד השלחן, כי המנורה היא מקשה כולה עד יריכה ועד פרחה ואינה של חליות והפתילות נמי אין יכול להחזיר לצד השולחן אחרי שהדליק לצד אחר פן יכבה ויעבור בלאו, דכת׳ אש תמיד וגו' ודרשו רבותי לרבות אש של מנורה שנ׳ בו להעלות נר תמיד. ונפלאתי עליו כי הוא חולק על רבותינו במעשה ולא בפשט
-האם ראב"ע באמת קרע את זה בשבת, או שה'כמעט' הולך גם ע"ז?ראב"ע באגרת השבת כתב:בשנת ארבעה אלפים וחמש ותשע עשרה בחצי ליל שבת בארבעה עשרה לחודש טבת ואני אברהם הספרדי הנקרא אבן עזרא הייתי בעיר אחת מערי האי הנקרא קצה הארנון שהוא גבול שביעי מגבולות ארנון נושבת ואני הייתי ישן ושנתי ערבה עלי ואראה בחלום והנה עומד לנגדי כמראה גבר ובידו אגרת חתומה ויען ויאמר אלי קח זאת האגרת ששלחה אליך השבת ואקוד ואשתחוה לה' ואברך ה' אשר כבדני זה הכבוד ואתפשנה בשתי ידים וידי נטפו מור ואקראנה ותהי בפי כדבש למתוק אך בקראי הטורים חם לבי בקרבי וכמעט יצאה נפשי ואשאל העומד לנגדי מה פשעי ומה חטאתי כי מיום שידעתי את השם הנכבד והנורא אשר בראני ולמדתי מצותיו לעולם אהבתי את השבת ובטרם בואה הייתי יוצא לקראתה בכל לבי ומי בכל עבדיה נאמן כמוני ומדוע שלחה אלי זאת האגרת ויען ויאמר אלי ציר השבת הוגד הוגד לה אשר הביאו תלמידיך אל ביתך אתמול ספרים פרושים על התורה שם כתוב לחלל את השבת ואתה תאזור בעבור כבוד השבת להלחם במלחמת התורה עם אויבי השבת ולא תשא פני איש ואיקץ ותתפעם רוחי עלי ונפשי נבהלה מאד מאד וארחץ ידי ואוציא הספרים חוצה אל אור הלבנה והנה כתוב שם פירוש ויהי ערב ויהי בוקר והוא אומר כאשר הי' בוקר יום שני עלה יום א' שלם כי הלילה הולך אחר היום וכמעט קרעתי בגדי וגם קרעתי זה הפירוש כי אמרתי טוב לחלל שבת אחת ולא יחללו ישראל שבתות הרבה גם נהי' כולנו לעג וקלס בעיני הגוים ואתאפק בעבור כבוד שבת ואדור נדר אם אתן שנה לעיני אחר צאת יום הקדוש עד שאכתוב אגרת ארוכה לבאר את ראשית יום התורה ולהסיר פח ומוקש כי כל ישראל הפרושים גם הצדוקים עמהם יודעים כי לא נכתבה פרשת בראשית מעשה השי"ת בכל יום רק בעבור שידעו שומרי התורה איך ישמרו השבת כאשר שבת השי"ת לספור ימי בראשית והנה אם יהיה סוף הששי עד בוקר יום השביעי הי' לנו לספור הלילה הבא הנה זה הפירוש מתעתע כל ישראל במזרח ובמערב גם הקרובים גם הרחוקים גם החיים גם המתים והמאמין בפירוש זה השי"ת ינקום נקמת השבת ממנו והקורא אותו בקול גדול תדבק לשונו לחכו גם הסופר הכותב אותו בפירושי התורה ידו יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה ולכל בני ישראל יהיה אור
עושה חדשות כתב:בשולי הדברים, לגבי המוזכר לעיל:-האם ראב"ע באמת קרע את זה בשבת, או שה'כמעט' הולך גם ע"ז?ראב"ע באגרת השבת כתב:בשנת ארבעה אלפים וחמש ותשע עשרה בחצי ליל שבת בארבעה עשרה לחודש טבת ואני אברהם הספרדי הנקרא אבן עזרא הייתי בעיר אחת מערי האי הנקרא קצה הארנון שהוא גבול שביעי מגבולות ארנון נושבת ואני הייתי ישן ושנתי ערבה עלי ואראה בחלום והנה עומד לנגדי כמראה גבר ובידו אגרת חתומה ויען ויאמר אלי קח זאת האגרת ששלחה אליך השבת ואקוד ואשתחוה לה' ואברך ה' אשר כבדני זה הכבוד ואתפשנה בשתי ידים וידי נטפו מור ואקראנה ותהי בפי כדבש למתוק אך בקראי הטורים חם לבי בקרבי וכמעט יצאה נפשי ואשאל העומד לנגדי מה פשעי ומה חטאתי כי מיום שידעתי את השם הנכבד והנורא אשר בראני ולמדתי מצותיו לעולם אהבתי את השבת ובטרם בואה הייתי יוצא לקראתה בכל לבי ומי בכל עבדיה נאמן כמוני ומדוע שלחה אלי זאת האגרת ויען ויאמר אלי ציר השבת הוגד הוגד לה אשר הביאו תלמידיך אל ביתך אתמול ספרים פרושים על התורה שם כתוב לחלל את השבת ואתה תאזור בעבור כבוד השבת להלחם במלחמת התורה עם אויבי השבת ולא תשא פני איש ואיקץ ותתפעם רוחי עלי ונפשי נבהלה מאד מאד וארחץ ידי ואוציא הספרים חוצה אל אור הלבנה והנה כתוב שם פירוש ויהי ערב ויהי בוקר והוא אומר כאשר הי' בוקר יום שני עלה יום א' שלם כי הלילה הולך אחר היום וכמעט קרעתי בגדי וגם קרעתי זה הפירוש כי אמרתי טוב לחלל שבת אחת ולא יחללו ישראל שבתות הרבה גם נהי' כולנו לעג וקלס בעיני הגוים ואתאפק בעבור כבוד שבת ואדור נדר אם אתן שנה לעיני אחר צאת יום הקדוש עד שאכתוב אגרת ארוכה לבאר את ראשית יום התורה ולהסיר פח ומוקש כי כל ישראל הפרושים גם הצדוקים עמהם יודעים כי לא נכתבה פרשת בראשית מעשה השי"ת בכל יום רק בעבור שידעו שומרי התורה איך ישמרו השבת כאשר שבת השי"ת לספור ימי בראשית והנה אם יהיה סוף הששי עד בוקר יום השביעי הי' לנו לספור הלילה הבא הנה זה הפירוש מתעתע כל ישראל במזרח ובמערב גם הקרובים גם הרחוקים גם החיים גם המתים והמאמין בפירוש זה השי"ת ינקום נקמת השבת ממנו והקורא אותו בקול גדול תדבק לשונו לחכו גם הסופר הכותב אותו בפירושי התורה ידו יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה ולכל בני ישראל יהיה אור
-האם זה מוסכם ש"נכתבה פרשת בראשית מעשה השי"ת בכל יום רק בעבור שידעו שומרי התורה איך ישמרו השבת"?
-אם הוא לא מתכוין לרשב"ם, האם ידוע עוד שכתבו כך?
ארי שבחבורה כתב:מפורסמת היא דעתו של הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל אודות "פירושי התורה לרבי יהודה החסיד" שנדפסו לראשונה מכתבי יד בשנת תשל"ה - וכפי שהיא באה לידי ביטוי בשו"ת "אגרות משה" (יורה-דעה חלק ג' סימן קי"ד) - ששלטו בהם ידי זרים.
ומה נפלאתי לגלות ברשימותיו של נכדו הרב מרדכי טנדלר שליט"א שראו אור באחרונה בספר "מסורת משה" שכן היתה דעתו אף בנוגע לפירוש הרשב"ם על התורה ואפילו בנוגע לפירוש הרמב"ן על התורה!
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 113 אורחים