הלכה למעשה מדו-שיח של גויים המובאים במדרשים ובש"ס

[שומר-הגחלת]

תוס' בעבודה זרה (לג: ד"ה כסי) כתבו "וגם במדרש אסתר גבי ישנו עם אחד שא"ל המן לאחשורוש אם זבוב נופל לכוסו של אחד מהם זורקו ושותהו ואילו אדוני המלך נוגע בהם חובטו בקרקע ולא עוד אלא שמדיח כוסו שלש פעמים", וראה שם בתוס' מה שלמדו מזה. האם ישנם עוד דוגמאות שלמדו להלכה מדו שיח של גויים שהובאו במדרשים ובש"ס?

[בקרו טלה]

כתב סופר אסתר פרק ג פסוק ח
ואמר ולמלך אין שוה להניחם, דמבזו למלכא, דהנה הרא"ש בע"ז [פ"ה סימן י"א] מוכיח מכאן דצונן אינו מפליט, דאל"כ איך משליכים הזבוב מכוס ושותים וע"כ שאינו מפליט. ולולא דבריו י"ל אדרבא ראי' דצונן מפליט, כי כבר כתבתי דאין ביזוי למלך ולשום אדם שאין שותים ממגעו, כי אינו מואס בו רק דתו וחוקו כך הוא, רק יען הדין כי אם זבוב נופל בכוס לא ישתה דמפליט, והם זורקים הזבוב ושותים ואינם עושים כדין וכהלכה, ואם המלך נוגע שופכו, ע"כ ימאס בכוס שנגע המלך, וזבוב אינו מאוס בעיניו, והיטב חרה למלך על כך כנ"ל:

[ברזילי]

חיוב שמירת הנפש נלמד מדרשה הנזכרת בדברי ההגמון בברכות לב

[אנונימי]

מנחת חינוך מצוה תקמז.PNG (40.98 KiB) נצפה 3263 פעמים

[זיסע יונגאלע]

תוס' בעבודה זרה (לג: ד"ה כסי) כתבו "וגם במדרש אסתר גבי ישנו עם אחד שא"ל המן לאחשורוש אם זבוב נופל לכוסו של אחד מהם זורקו ושותהו ואילו אדוני המלך נוגע בהם חובטו בקרקע ולא עוד אלא שמדיח כוסו שלש פעמים", וראה שם בתוס' מה שלמדו מזה.

לפני שנים כשערכתי ב'עוז והדר' מראי מקומות בר"ן בעבו"ז. חיפשתי המדרש הזה המובא בתוס', אני רק זוכר שהיה מאד קשה למצוא היכן כתוב "מדיח כוסו שלוש פעמים"
לא זוכר אם מצאתי מקור לזה בסוף. אולי בילקוט -שמעוני?

[מה שנכון נכון]

שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא - יורה דעה סימן קסא

ומה שרצה לומר ללמוד הלכה למעשה מן אגדה ומדברי המדרש במקום שאין הגמרא סותרת לזה וכתב שבירושלמי איתא שאין למדין לא מן הלכות ולא מן אגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמרא ועל זה נשען מעלתו לומר כי היכי דמן התוספתות נתבאר בדברי הפוסקים שבמקום שאין בגמרא סתירה לדברי התוספתא למדין ממנה הה"ד מדברי אגדה היכא דלא מצינו בגמרא סתירה על דברי המדרש למדין מן המדרש דהרי כולהו בני בקתא חדא נינהו. ומתוך כך תמה מעלתו במכתבו סימן ג' על התוי"ט ברכות פ"ה משנה ד' בד"ה ואם הבטחתו שלא רצה ללמוד מן המדרש במה שלא מצינו בגמרא סתירה לזה והביא ראיה ללמוד הלכה מן המדרש מן התוס' במסכת ע"ז דף ל"ג שפסקו דסגי בהדחה ג"פ ממדרש אסתר שהביא דברי המן שאמר לאחשורוש אם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהם חובטו בקרקע ואינו שותהו ולא עוד אלא שמדיח הכוס ג"פ. ע"כ דברי מעלתו והאריך בזה. ואמנם אני אומר דאף דהירושלמי כללינהו יחד מ"מ לאו בחדא מחתא מחתינהו ומה ענין המדרש אצל התוספתא התוספתא עיקרה להלכות ולזה היה תחלת כוונת מחברם ור' חייא ור' אושעיא המה יסדוה וכל מגמתם לדיני התורה ולכן במקום שאין סתירה בדברי הגמרא סומכים על התוספתא אבל המדרשים והאגדות עיקר כוונתם על המוסר ועל הרמזים ועל המשלים שבהם והכל עיקר הדת אבל אין עיקר כוונתם על פסקי הלכות לכן אין למדים מהם לפסק הלכה כלל, ויפה כתב תוי"ט שם. ומה שהביא ראיה מן התוס' במסכת ע"ז דף ל"ג שהביא ראיה מן המדרש דסגי בהדחה ג"פ. אני תמה עליו. ולדבריו קשה יותר וכי זה היא דברי בעל המדרש והלא זה הוא דברי המן והמדרש מספר מה שאמר המן וא"כ אתמהה וכי מהמן נלמד פסקי הלכות, אלא שכיון שזה סיפור דברי המן שאמר לאחשורוש מנהגן של ישראל אנו למדים ממנהגן של ישראל שהוא תורה:

[זיסע יונגאלע]

להעיר מעבו"ז טז:

כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו, ולא קיבל עליו תנחומין. אמר לו ר"ע: רבי, תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני? אמר לו: אמור. אמר לו: רבי, שמא מינות בא לידך והנאך, ועליו נתפסת? אמר לו: עקיבא, הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי, ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו, אמר לי, כתוב בתורתכם: לא תביא אתנן זונה [וגו'], מהו לעשות הימנו בהכ"ס לכ"ג? ולא אמרתי לו כלום; אמר לי, כך לימדני: [כי] מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו - ממקום הטנופת באו, למקום הטנופת ילכו, והנאני הדבר, על ידי זה נתפסתי למינות, ועברתי על מה שכתוב בתורה: הרחק מעליה דרכך - זו מינות, ואל תקרב אל פתח ביתה - זו הרשות.

[בקרו טלה]

באר היטב או"ח - סימן תרסט הלכות שמחת תורה
כתב מי"ט מצאתי על קלף שבחיי כתב למחות לזרוק פירות לנערים אבל יש במדרש שזה היה אומר המן למלך על היהודים א"כ מנהג קדמון הוא ואולי שראה הבחיי בימיו שנוהגין ריקות והוללות ע"ש:

[בברכה המשולשת]

יש לחלק בין מה שמובא שהגוי מסל"ת או מתאר לבין "חידוש" תורני שלו

[עולה מן הארץ]

לדעתי הראיה איננה מהמן ואחשורוש אלא מן המדרש. משום שכשהמדרש מספר את דברי המן לאחשורוש אין פירוש הדברים שהיתה לבעלי המדרש מסורת איש מפי איש עד וייזתא שכך בדיוק ובמילים אלו אמר המן לאחשרוש אלא כונת חז"ל שהמן אמר לשון הרע על ישראל בכך שמתרחקים מן הגוים ההסבר וההרחבה הם דברי המדרש ששמו בפיו של המן את מה שהיה אמור לומר וממילא ברור שניתן להביא מזה ראיה להלכה.
אח"כ ראיתי את מה שהביאו מהנוב"י והנלע"ד כתבתי.

[צופר הנעמתי]

לדעתי הראיה איננה מהמן ואחשורוש אלא מן המדרש. משום שכשהמדרש מספר את דברי המן לאחשורוש אין פירוש הדברים שהיתה לבעלי המדרש מסורת איש מפי איש עד וייזתא שכך בדיוק ובמילים אלו אמר המן לאחשרוש אלא כונת חז"ל שהמן אמר לשון הרע על ישראל בכך שמתרחקים מן הגוים ההסבר וההרחבה הם דברי המדרש ששמו בפיו של המן את מה שהיה אמור לומר וממילא ברור שניתן להביא מזה ראיה להלכה.
אח"כ ראיתי את מה שהביאו מהנוב"י והנלע"ד כתבתי.

פשוט כדבריך.

מהנוב"י אין סתירה לזה, הגע עצמך, אם מהמן אנו יכולים ללמוד מנהגן של ישראל, מדברי בעל המדרש לא כ"ש? כוונתו של הנוב"י שממילא אין כוונת המדרש לומר כאן הלכה, שהרי לא נאמרו הדברים כהלכה אלא כדברים שאמר המן, וממילא כל הלימוד אינו אלא אגב אורחא שמכאן למדים שכך המנהג.