--
שרידי אש מסכת עירובין סימן ב
בענין מצוות צריכות כוונה ובל תוסיף
ידועה שיטת הראשונים שגם למ"ד מצוות אין צריכות כוונה, אם נתכוון להיפך אז לא יצא. מקור הדברים ברבינו יונה על הגמ' ברכות י"ב, א בנקט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא ופתח בדחמרא, דלא יצא אם אזלינן בתר עיקר ברכה. ולכאורה מה בכך שכוונתו היתה בטעות לברך על היין, הרי נעשית מצוותו ומצוות אינן צריכות כוונה?! והוא מביא תירוץ בשם הרשב"ם שאע"פ שמצוות אינן צריכות כוונה ויצא בדיעבד, זהו כשעושה המצוה בסתם אבל כשמתכוון בידיעה שלא לצאת וודאי אינו יוצא, וכאן הרי נתכוון שלא לצאת משכרא כלל אלא מחמרא. והרשב"ם מובא ג"כ בר"ן בסוגיא סוף פ"ג דראש השנה (כ"ט, א).
קיצרתי.
--
אשמח לשמוע דעת החכמים.
--
על הסתירה במ"ב לכאו' מה הדין במידי דאכילה כבר עמדו בזה הרבה.
וראה כאן http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=421 ועוד.