הביטוי "בבת ראש" שבגמרא - מה משמעה?

[מיללער]

בגמ' עירובין טז. וסוכה יד: וכן בב"ב ו: כדי (שלא) יזדקר בה הגדי "בבת ראש".

וזה שיעור של ג' טפחים חלל שבה יכול הגדי לדקור בתוכה.

ברש"י פירוש בשני המקומות את הביטוי ' בבת-ראש' = להדיא ובריוח. אבל לא ביאר מה זה ולשורש הלשון בלשה"ק.

והנה גם במס' יומא נזכר ביטוי הזה בשני מקומות אבל שם הפי' לכאורה שונה לגמרי מעירובין וסוכה.

ביומא לח: בברייתא שהוגרס בן לוי היה מכניס גודלו לתוך פיו ומניח אצבעו בין הנימין עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים "בבת ראש" לאחוריהם.

ולהלן ביומא סז: לגבי שעיר המשתלח לעזאזא. אומר ר"ש: זורקו "בבת ראש" ומכבס בגדיו.

בשני המקומות ביומא אין רש"י מפרש את המלים 'בת ראש' ובפשטות אין לזה שייכות להכוונה של 'להדיא ובריוח' שפירש רש"י ז"ל בעירובין ובסוכה, והדבר צריך תלמוד.

בערוך לא נמצא ערך על זה, וכתוב בערוך החדש שגם הוא נתקשה ע"ז עד שמצא שבלשון ערבי יש מילה אחת "אלתראש" שפירושה 'כאחת' ( אויפאיינמאל) ומסברא שמזה נשתרבב הביטוי "בבתראש" והכל כוונה אחת שהגדי נדקר בג' טפחים להדיא ובבת-אחת וגם פירושה שאחיו הכהנים של הוגרס בן לוי היו נרתעים מקולו ונזרקו בבת-אחת לאחוריהם כאדם שנפגע פתאום, וכן השעיר לעזאזאל היה נזרק בבת-אחת מן הצוק.

ואם כנים דבריו אין אנו צריכים להביא ממרחק לחמינו עד לשון הערבי, הרי "בת-אחת" בוודאי הכוונה לזה, אז "בת-ראש" הוא כמו כן, שהרי ראש הוא גם כינוי לראשון, היינו שבפעם הראשון שהגדי מנסה לחצות את דופן הסוכה יכנוס להדיא אם יש בחללה ג' טפחים, וכן הכהנים היו נרתעים בבת-אחת וכו'

ונשאר לנו לברר מה זה "בת-אחת" ומה שורשה של המילה 'בת' פה?

[מיללער]

שבוע טוב

קבלתי באישי לעיין ב"עיונים באדר"נ" לקיסטר, עמ' 219.

אין לי את הספר המבוקש, נמצא באוצר? אולי יש מי שיוכל להעתיק לי את העמוד 219 משם? תודה