שאלה בסידור פרשת השבוע בתורה

[אריה לייב]

בס"ד
כשחל אחרון - שמיני - של פסח בשבת הרי שבא"י קוראים בתורה פרשת השבוע כרגיל כשבח"ול עדיין יו"ט. בשנת תשע"ב זה היה - כ"ב ניסן שבת פרשת שמיני בא"י - ואילו בחוץ לארץ עדיין אחרון של פסח ולכן בני חו"ל קראו פרשת שמיני רק בשבוע הבא כשבא"י היה פרשת תזריע מצורע (ואכן יש מניינים בא"י באותם שבתות לבני חו"ל שיקראו בפרשה שלהם) ולמעשה זה נמשך עד פרשת בחוקותי, פרשיות תזו"מ,אחו"ק, אמור ובהר שבא"י וחו"ל היו מחולקין בפרשת השבוע, ורק כשבא"י היה פרשת בחוקותי בחו"ל היה מחוברין בהר בחוקותי ורק בפרשת במדבר השתוו בני חו"ל לבני א"י.
ולשאלה עצמה : מדוע לא השתוו מיד בחיבור של תזריע ומצורע, בא"י יהיה רק תזריע ובחו"ל יקראו את פרשת שמיני, ובפרשת מצורע בא"י בני חו"ל יקראו תזריע מצורע מחוברין (וגם בהר בחוקותי יהיו מחוברין לפי זה) ונמצא שכל הפירוד מחו"ל יהיה רק שני שבתות?!

[אריה לייב]

?
אין מי שיודע?

[רחמים]

כמדומה לי שיש כללים לסדר פרשיות השבוע וכללים אלו מבוססים על מבנה של השנה כלומר כמה שבועות יש בשנה אבל לא לפי מתי חלים החגים ביחס לבני חו''ל ואיך תשתווה הקריאה איתם , וכן ברגע שבשנה יש מספר מסויים של שבועות הרי שאחרי מות קדושים צריכות להיות מחוברות , אז פעמים זה יגרום לאי שויון בין בני א''י לבני חו''ל ופעמים לא.

[לייטנר]

ישנו מאמר של הרב חיים סיימונס בנושא. פורסם ב'סיני' לפני כחמש עשרה שנה.

[אריה לייב]

יישר כח.

[אנא עבדא]

אקטואלי גם עכשיו. האם מצאת אז את המאמר?

[מחולת המחנים]

המאמר נמצא באתר שלו
http://chaimsimons.net/divreichamishah02

הבדלים בקריאת הפרשיות בין בני א"י ובין בני חו"ל

כללים בקביעת הפרשיות

בארץ וגם בחו"ל מסיימים כיום את התורה במשך שנה אחת, בסיום חג הסוכות (בשמחת תורה). במשך השנה קורין בכל שבת פרשה על פי הסדר. אך ביו"ט ובחול המועד שחל בשבת, דוחין את הפרשה וקורין פרשת המועדים.

בגמרא מסכת מגילה,(1) מובאים מספר כללים, אשר על פיהם נקבע סדר הקריאה של פרשיות מסוימות וזו לשון הגמרא: "עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים [בחוקותי] קודם עצרת, ושבמשנה תורה [כי תבוא] קודם ר"ה... כדי שתכלה השנה וקללותיה." על זה, הביא התוספות(2) שאלה שנשאלה לרבינו ניסם גאון וזה לשונה: "למה מחלקים פרשת נצבים וילך לשנים כשיש ב' שבתות בין ר"ה לסוכות בלא יוה"כ, ואין מחלקין מטות ומסעי שארוכות יותר?" לאחר שדוחה בעל התוספות את התרוץ של רבינו ניסם, עונה התוספות: "נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר"ה ומטעם זה אנו קורין [פרשת] במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת." על זה מסביר ה"לבוש"(3) שלא יהיה "פתחון פה לשטן לקטרג ח"ו."

לעניין זה מדגיש המהרי"ט(4) (הרב יוסף ב"ר משה מטראני, מחכמי תורקיה במאות ה-16 וה-17) שצריך שתהיה רק שבת אחת בין בחוקותי ועצרת, מפני שאם תבואנה שתי שבתות "לא מינכרא מילתא שכלו קללותיה" בסמוך לשבועות. ז"א יש להקפיד לקרוא פ' במדבר בשבת לפני עצרת, ולא פ' נשא. חז"ל(5) נתנו סימן "מנו ועצרו" לקריאה הזאת. אמנם לפי מנהגנו היום, במקרה שר"ה חל ביום ה' בשנה מעוברת, אנו קורין פ' נשא בשבת לפני עצרת. אולם המאירי(6), ה"תיקון יששכר"(7) וגם כ"י(8) ממאה ה-13, מעידים שהיו קהילות שבשנים אלו חלקו כי-תשא לשנים (במקום הפרדת מטות ומסעי), כדי לקיים את הכלל "מנו ועצרו".(9)

כלל נוסף שקבעו חז"ל(10) הוא שבשבת שחל אחרי צום ט' באב קורין ואתחנן וסימנו: "צומו וצלו".

כפי הנראה(11), עד המאה ה-13 סיימו את התורה בא"י במשך שלוש שנים. המעבר למחזור שנתי היה בעקבות העולים שהגיעו לארץ באותה התקופה. עם המעבר התעוררה בעיה במקרה שבו יום שמיני של פסח ויום שני של שבועות חלו בחו"ל בשבת. הימים האלה בא"י הם ימי אסרו חג, ולכן קוראים בהם פרשת השבוע. לעומת זאת בחו"ל נחשבים ימים אלה כיו"ט, וקוראים בהם את פרשת המועדים. לפי זה, יהיה צורך אחרי המועד להשוות את הפרשיות של חו"ל עם הפרשיות של א"י, ולשם כך מחלקים שתי פרשיות בא"י לשתים בו בזמן שבחו"ל הן מחוברות, או מחברים שתי פרשיות בחו"ל בזמן שבא"י הן נפרדות.


שמיני של פסח שחל בשבת בשנה פשוטה

בשנה פשוטה, לעולם תזריע מחובר עם מצורע, אחרי עם קדושים, ובהר עם בחוקותי. במקרה שיום שמיני של פסח חל בחו"ל בשבת, יהיה אותו היום אסרו חג בארץ, וקורין בו פרשת שמיני. לכן יהיה צורך להפריד אחד מהמחוברים הנ"ל. איזה מן הזוגות יהיה צורך להפריד - על כך רבו חלוקי הדעות במשך הדורות.

המקור הראשון בנושא הזה הוא ה"כפתור ופרח"(12), שנכתב בשנת ה'פ"ב (1322), לאחר שבע שנות מחקר בארץ. וזה לשונו: "שנה פשוטה ויהיה הסימן הכ"ז [יום שמיני של פסח חל בשבת] פה בארץ ישראל בחלק אשה כי תזריע מן וזאת תהיה [מצורע]." מדבריו נראה, שבמאה ה-14 נצלו בא"י את ההזדמנות הראשונה להשוות את הפרשיות בין בני א"י ובין בני חו"ל.

אמנם כמאתיים שנה אח"כ, מעיד ה"תיקון יששכר"(13) שבשנה כזו, מפרידים בני א"י בין בהר לבחוקותי. לדבריו הסיבה שאין בא"י מפרידים בין תזריע למצורע היא "שאינם רוצים להאריך בנגעים [תזריע ומצורע] שתי שבתות הואיל ובח"ל מקצרין ומחברין שניהם בזו בשבת אחת." אולם יש קושי לדעה זו של ה"תיקון יששכר". חז"ל קבעו שבכל שנה מעוברת פרשת תזריע ופרשת מצורע תהיינה נפרדות. אילו היתה עדיפות לקרוא שתי פרשיות אלו דוקא בשבוע אחד, מדוע במקום הפרדת תזריע ומצורע, חז"ל לא חילקו פרשת אמור לשנים?

סיבה זו של ה"תיקון יששכר" אינה תופסת לגבי פרשיות אחרי וקדושים. אמנם בני א"י אינם מפרידים אותן באותה השנה. לזה נותן ה"תיקון יששכר" סיבה אחרת והיא: בימינו יום טוב שני של גליות הוא בגדר "מנהג אבותינו בידכם". לדברי ה"תיקון יששכר" א"י היא העיקר ובה יש רק יום אחד של יו"ט, ואם יפרידו בני א"י את הפרשיות כדי להשוות עם בני חו"ל, "יהיו בני העקריים [בני א"י] כדין נגררין ונטפלין אחר בני המנהג [בני חו"ל] ואין נכון לעשות מהעקרים טפלה." כן לדבריו: אילו הפרידו בני א"י בין הפרשיות הללו "יראה בכך שנותנים מעלה גם לח"ל על הארץ להגריר בני הארץ אחר בני ח"ל."(14)

מכאן עולה השאלה: מדוע עושים בא"י שינוי ומפרידין בין בהר לבחוקותי? על כך מסביר ה"תיקון יששכר" שצריכים לקרוא פ' במדבר בשבת שלפני עצרת, ולשם כך יש להפריד בארץ בין בהר לבין בחוקותי.

העובדות מצביעות על כך שבמאה ה-16 לא היה מנהג אחיד בארץ, וכדי להבין זאת יש לעיין בהרכב האוכלוסיה ובמצב העליה באותה התקופה.

בשנת 1517, כבשו התורכים את א"י. מתוך הרשימות הממשלתיות של משלמי מס משנת 1525-6 רואים אנו שבעיר צפת היו כששים אחוז "מוסתערבים". עקב הגירוש מספרד ופורטוגל, הגיע גל עליה גדול באותה התקופה לא"י, ובשנת 1535 כתב אחד העולים מאטליה במכתבו(15): "... ומי שראה צפת זה עשר שנים ורואה אותה עתה, היא נפלאת בעיניו, כי בכל עת מרבים היהודים לבוא..." וכן הזכיר הרב יוסף קארו שגר בצפת, באחת מתשובותיו(16): " אנו רואים דתושבי הארץ בטילי אגב הבאים מארץ מרחק הספרדי' ה"י שהם רובא דמינכר עד שתושבי הארץ אדרב' בטלי לגבייהו."

בתחלת המאה ה-16 היו שני מנהגים בעיר צפת במה שנוגע לעניננו(17): מנהג ה"מוסתערבים" שהלכו לפי מנהג הארץ וחלקו בין בהר לבחוקותי. לעומת זאת, נהגו קצת מקהילות הספרדים להפריד בין תזריע למצורע; על מנהגם מעיר ה"תיקון יששכר": "אין טעם רק שימהרו להשוות עם בני ח"ל."

בשנת ה'ש"ה (1545) נערך כינוס של כל חכמי צפת, ובו החליטו על מנהג אחיד בצפת, בהתאם למנהג הארץ. כלומר, להפריד בין בהר לבין בחוקותי. נראה שהספרדים, שגם מספרם וגם השפעתם גדלו מיום ליום, לא היו מרוצים מההחלטה הזאת, ואמנם שלוש שנים אח"כ בשנת ה'ש"ח (1548) נתקבצו כל חכמי הספרדים בצפת, והחליטו להפריד בין תזריע למצורע, וכן עשו. הם לא הסתפקו בזה אלא אף בקשו שחכמי ה"מוסתערבים" יעשו כן. ה"מוסתערבים" לא הסכימו לכך וטענו שההפרדה בין בהר לבחוקותי היא "מנהג אבותינו וקדמונינו בידינו מעולם ושנים קדמוניות."

מכל האמור לעיל מצטיירת תמונה בלתי מובנת: בתקופת ה"כפתור ופרח", רובם הניכר של תושבי הארץ היו "מוסתערבים". מנהגם מ"שנים קדמוניות" היה להפריד בין בהר לבחוקותי. אם כן: א) למה מזכיר ה"כפתור ופרח" רק את ענין ההפרדה בין תזריע למצורע? ב) מדוע לא הלכו העולים הספרדים אחרי מנהג רוב תושבי הארץ, ואפילו לחצו על האחרים להפריד בין תזריע למצורע? הענין קשה להבנה במיוחד לאור העובדה שבחו"ל יש שני ימי יו"ט, והבעיה צצה רק עם בואם של העולים הספרדים לארץ. לשאלה הראשונה - צ"ע. אשר לשאלה השניה, יתכן שהעולים רצו להוכיח את עצמאותם, ומשום כך בחרו מנהג שקיים רק אצל מיעוט התושבים. במקביל רואים אנו(18) את השפעתם של הספרדים על הקהילה בצפת בענין ירושה: בשנת שט"ו (1555), הסכימו רבני צפת לסדר פרטי מנהג הירושה לפי מנהגי הספרדים שגרו בעיר.

אף כמאה שנים אח"כ טרם הגיע הנושא לידי סיכום, ובתקופת ה"מגן אברהם"(19) (סוף המאה ה-17) עדיין היו שני מנהגים בארץ. ואלה דבריו: "יש מפרידין תזריע ומצורע ויש מפרידין בהר ובחוקותי."

כעבור מאה שנה, מוצאים אנו בספר "מזבח האדמה"(20) (הרב רפאל ב"ר שמואל מיוחס שהיה מחכמי א"י וראש רבני ירושלים במאה ה-18), שמנהג ירושלים הוא לחבר תזריע ומצורע, אחרי וקדושים, ולהפריד בין בהר לבחוקותי. וזה הסברו: "נכון יותר מלחברם ולהפריד אחרי וקדושים יען הוא יותר היכר בשבת שלפני עצרת יש יותר היכר כשמפרדים בהר ובחקתי בא"י."

על כך תמה ה"נהר פקוד"(21), וזה עיקר טענתו: שגם במקרה שהיו בני א"י מפרידים בין אחרי לקדושים, ומחברים את בהר ובחוקותי, בין כך ובין כך היו קורין פ' במדבר בשבת לפני שבועות, "ואטו משום דקרינו פרשה אחרת קודם ואח"כ בחקותי באותו השבת עצמו, חדל להיות ההיכר דתכלה שנה וקללותיה קודם עצרת, זה דבר פלא." באמת, בכל שנים פשוטות, פרשיות בהר ובחוקותי מחוברות הן, וגם בחיבורן נחשב כהיכר, ואם כן, למה דוקא בשנה שחל שמיני של פסח בשבת צריך להפרידן?

ומתרץ ה"נהר פקוד" שהטעם להפריד בין בהר לבחוקותי, ולא בין תזריע למצורע הוא "דכל מה דמצינן להשוות ס' הקריאה לבני א"י עם בני חו"ל משוינן. "מפני שבשנים פשוטות תזריע ומצורע וגם אחרי וקדושים מחוברות הן, וכדי שלא יהיה חילוק נוסף בין א"י לחו"ל, תהיינה הפרשיות האלה מחוברות גם בא"י. אך כשיגיעו בא"י לבהר ובחוקותי, יהיה הכרח להפרידן, כדי לקיים את הכלל "מנו ועצרו".

ב"ספר התקנות"(22) על מנהגי ירושלים, שנדפס בשנת תרמ"ג (1883), מצאנו כתוב: "מנהגינו לחבר תזריע וטהרה [מצורע], ואחרי וקדושים ומפרידים בהר ובחוקותי." והנה בספר, ה"משנה ברורה"(23) שיצא לאור באותה התקופה נכתב: "יש מפרידין אפילו בשנה פשוטה תזריע ומצורע ויש מפרידין בהר ובחוקותי." אמנם ה"משנה ברורה" מביא את דברי ה"מגן אברהם", ונראה שהוא רק מצטט את דבריו, ואין בכוונתו לאמר שהיה בסוף המאה ה-19, מנהג למעשה להפריד בין תזריע למצורע. כך עולה גם מלשון ספר "שונה הלכות"(24) של הרב חיים קניבסקי (בנו של "הסטייפלר") והרב אלעזר טורצין (נדפס רק בשנת תשל"ה). שם מצאנו: "יש מפרידין..." - בלשון הווה - אע"פ שאין קהילות היום בארץ שמפרידות בין תזריע למצורע. ב"ספר ארץ ישראל"(25) של הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי מוזכר רק ענין הפרדת בהר ובחוקותי.

שמיני של פסח שחל בשבת בשנה מעוברת

בשנה מעוברת, אין פרשיות מחוברות בספר ויקרא. לכן בזמן שחל שמיני של פסח בשבת, אין אפשרות להפריד בין בהר לבחוקותי, על מנת להשוות בני א"י עם בני חו"ל.

המנהג בארץ בתחלת המאה ה-14 היה, אומר ה"כפתור ופרח":(26) "נחלק בין הדבקים מטות ומסעי". ז"א, בא"י קורין מטות ומסעי בנפרד (בזמן שבח"ל הן מחוברות).

ה"תיקון יששכר"(27) מביא אף הוא אותו פתרון. אולם מוסיף: "ומצאתי כתוב בעבור שעשה החכם הר' סעדיה דיין צובה [העיר חלב בסוריה] יצ"ו שנוהגים בזו השנה להפריד השני סדרים [פרשיות] אלו [מטות ומסעי] ומחברים במקומם קרח ופרה [חוקת] שהם אצלם מסדרי החבור והפרוד, ולפי מנהגם זה יהיו שוים עם בני א"י משבת קרח ואילך, כי בני א"י מפרידין גם שני סדרים אלו לעולם."

היתרון של השיטה שהביא ר' סעדיה, הוא הקדמת ההשוואה בין א"י לחו"ל ארבע שבועות קודם לכן. אמנם מנהגנו היום, הוא לא להקדים אפילו בכמה שבועות את ההשוואה בין א"י ובין חו"ל. לשאלה, למה בשנה זו "לא נתחבר יחד תיכף בשבת שאחרי הפסח ונקרא אחרי מות וקדושים כמו שאנו מחברים אותם בכל שנה פשוטה", עונה המהרי"ט(28) (הגר בצפת במאה ה16-): הראשונים טרחו לארגן את הפרשיות בספר ויקרא כדי לקרוא דוקא פ' במדבר בשבת לפני עצרת. אילו חברו בשנה הזאת את אחרי וקדושים, היו קורין פ' נשא (ולא פ' במדבר) בשבת לפני עצרת. בא"י אי אפשר היה למנוע זאת, אבל לשם מה להכנס בחו"ל למצב שקורין נשא בשבת שלפני שבועות?

תאריך לפי מנהגנו
בארץ ישראל לפי מנהגנו
בחוץ לארץ לפי השאלה למהרי"ט
בארץ ישראל לפי השאלה למהרי"ט
בחוץ לארץ
כב ניסן
כט ניסן

ו אייר

יג אייר

כ אייר

כז אייר

ה סיון

ו סיון

אחרי
קדושים

אמור

בהר

בחוקותי

במדבר

נשא

שבועות

ח' דפסח
אחרי

קדושים

אמור

בהר

בחוקותי

במדבר

שבועות

אחרי
קדושים

אמור

בהר

בחוקותי

במדבר

נשא

שבועות

ח' דפסח
אחרי-קדושים

אמור

בהר

בחוקותי

במדבר

נשא

שבועות

כל האמור לעיל מסביר למה לא מחברים שני פרשיות בחו"ל לפני עצרת, אבל עדיין לא מובן מדוע יש לחכות עד כחדשיים אחרי חג השבועות כדי להשוות בין א"י ובין חו"ל? למה לא לחבר את חוקת ובלק כמו שעושים בשנה שחל יום ב' דשבועות בשבת?

אמנם, כותב המהרי"ט, כי בספר "תיקון יששכר" כתוב שבסוריה נוהגים לחבר חוקת ובלק בשנה זו. [באמת, כפי שראינו למעלה, כותב ה"תיקון יששכר" שמנהג סוריה היה לחבר קרח וחוקת.] אולם, לפי דעת המהרי"ט, דכיון שלא יכלו להתחבר לפני עצרת, המתינו עד מטות ומסעי. אע"פ שאפשרי לחבר חוקת ובלק, ולהפריד מטות ומסעי, לא רצו חז"ל "לשנות מסדר כל השנים, שאין פסח חל בשבת ומחברין מטות ומסעי."

בנוסף לכך מציין המהרי"ט שיש להשוות את הפרשיות לפני ט' באב, כדי לקיים את הכלל "צומו וצלו", ומביא ראיה(29) ממצוות ערבה בחג הסוכות, להוכיח למה אנו דוחים את ההשוואה עד תאריך אחרון זה.


יום שני של שבועות שחל בשבת

כפי שראינו לעיל, בזמן שיום שמיני של פסח חל בשבת, השינוי בקריאת הפרשיות נעשה בא"י - כלומר מחלקין בהר ובחוקתי או מטות ומסעי בארץ בזמן שהן מחוברות בחו"ל. לעומת זאת, בזמן שיום שני של שבועות חל בשבת, בין בשנה פשוטה ביו בשנה מעוברת, עושים את השינוי בחו"ל - כלומר מחברים בחו"ל חוקת ובלק, וזה כבר מופיע בכתבי יד מן המאה ה12-.

כתב היד הראשון(30) שיש בידינו, אשר בו מוזכרת חלוקת הפרשיות, נכתב בשנת ד'תתקל"ט - תתק"מ ( 1179-1180) - היינו לפני המעבר למחזור שנתי בא"י. במקרה שבו יום שני של שבועות חל בשבת, מצאנו בלוח של כתב היד כך: "זאת חקת עם וירא בלק י'ב בו [תמוז]". כמאה שנה אח"כ (שנת 1291), נמצא בכ"י(31) אחר אותו הפתרון, וזה לשונו: "בזמן ששבועות חל ביום ו' מחברין חקת ובלק מפני שבת עצרת".

המאירי(32), מאותה התקופה, מביא אותה התשובה ביחס לשנה פשוטה. ביחס לשנה מעוברת, לשונו היא: "וכל שנה מעוברת שיהי' הסימן בח"ה או זש"א [יום שני של עצרת חל בשבת] יתחברו ב' זוגות בב' שבתות חקת עם בלק ומטות עם מסעי, ויש אומרים בבח"ה סיני [בהר] ובחקתי ולא חוקת ובלק." [ברור שיש פה טעות סופר מפני שאין בכלל שנה שסימנה הוא: זש"א, וצריך לכתוב: זש"ה.]

נשאלת השאלה: למה, לפי סברת ה"יש אומרים" מחברים בהר ובחוקותי רק בשנה שסימנה הוא: בח"ה, ולא בשנה שסימנה הוא: זש"ה? ובכלל סברת ה"יש אומרים" מעוררת תמיהה: שהרי חיבור בהר בחוקותי יגרום קריאת פ' נשא במקום פ' במדבר בשבת שלפני שבועות, וצ"ע.

חלוקה שונה מצאנו בספר ה"כפתור ופרח"(33). לפי דבריו מחלקין "בראשי המטות ואלה מסעי בהיות עצרת יום ששי."

תאריך לפי מנהגנו
בארץ ישראל לפי מנהגנו
בחוץ לארץ לפי כפתור ופרח
בארץ ישראל לפי כפתור ופרח
בחוץ לארץ
ז סיון
יד סיון

כא סיון

כח סיון

ה תמוז

יב תמוז

יט תמוז

כו תמוז

ד אב

ט אב

יא אב

נשא
בהעלותך

שלח

קרח

חוקת

בלק

פנחס

מטות-מסעי

דברים

צום ט' באב

ואתחנן

ב' דשבועות
נשא

בהעלותך

שלח

קרח

חוקת-בלק

פנחס

מטות-מסעי

דברים

צום ט' באב

ואתחנן

נשא
בהעלותך

שלח

קרח

חוקת

בלק

פנחס

מטות

מסעי

צום ט' באב

דברים

ב' דשבועות
נשא

בהעלותך

שלח

קרח

חוקת

בלק

פנחס

מטות-מסעי

צום ט' באב

דברים


נכון הוא שלפי ה"כפתור ופרח" מגיעים להשוואה ביו א"י ובין חו"ל. אולם לפי דבריו קורין פ' דברים אחרי ט' באב - (ז"א, לא מקיימים את הכלל "צומו וצלו"), ומסיימים את התורה שבוע אחרי שמחת תורה! וצ"ע על דבריו.

והנה כ"י(34) מתקופת ה"כפתור ופרח" מאשר את כתבי יד הקדומים, (ולא דברי ה"כפתור ופרח") וזה לשונו: "חוקת ובלק לעולם מחלקין אותן בין בפשוט בין בעיבור לבד כשבועות בא ביום ו' אז נחסר לנו בסיון פרשה אחת לפיכך אנו מחברין אותן אפי' בשנה מעוברת." ומסיים: "כך מצאתי בסידור אנשי כנסת הגדולה."

אמנם ה"תיקון יששכר"(35) מביא את המנהג הזה, אך מוסיף שני מנהגים אחרים (במקום חיבור חוקת ובלק). המנהג האחד: לחבר שלח וקרח, והשני: לחבר קרח וחוקת. אשר למנהג השני מעיר שמצא כתוב ב"עיבור שנה" מהחכם ה"ר סעדיה דיין צובה כך: "שנוהגין לעולם להפריד אלו [חוקת ובלק] ואלו [שלח וקרח] ומחברין זו השנה קרח ופרה [חוקת]." אמנם כמה לוחות שנה(36) מהמאה ה15- ומהמאה ה16-, וגם ה"לבוש"(37), שנכתב באמצע המאה ה16-, מביאים רק חיבור חוקת ובלק בשנה כזו.

ה"לקט הקמח"(38) (הרב משה ב"ר יעקב האגיז שהיה מחכמי א"י ורב בירושלים במאה ה-18)מציע סברה אחרת, וזה לשונו: "ראוי היה שנתחבר בסוף הספר [מטות ומסעי] אבל להיות שבאים תלתא דפורענותא שהם א' - פנחס, ב' - מטות מסעי, ג' - דברים, ובאלו הפרשיות רצו המסדרים שנהיה כאחד [בני א"י ובני חו"ל] כדי שיפטירו כל בית ישראל בפורענות כאחד ולא יתחלקו ... לכן קודם שיבואו תלתא דפורענותא שמחמתן נעקרה הפטרת השבוע ולהכי כיון שבהכרח לשנות ההפטרה בשבילן לכן לא רצו לתקן שיתחברו שתי פרשיות ותתעקר הפטרה אחת מהנה."

קשה להבין דברי "לקט הקמח". בשלוש השבתות בין צום י"ז בתמוז ובין צום ט' באב רק ההפטרה היא מיוחדת לאותה השבת, ולא הפרשה מן התורה. אם כן, מה חשוב אם קורין בחו"ל א' - פנחס, ב' - מטות מסעי, ג' - דברים, ובא"י קורין א' - מטות, ב' - מסעי, ג' - דברים, הרי ההפטרות תהיינה שוות בא"י ובחו"ל, ואם כן "יפטירו כל בית ישראל בפורענות כאחד"?

והנה ה"לקט הקמח" עצמו מסכים שהסברה הזאת היא "דוחק" ומביא סברה אחרת לחיבור חוקת ובלק דוקא: כל הפרשיות מבהעלותך מתחילות בסימן של פרשה פתוחה. פרשת השבוע הראשונה הפותחת בפרשה סתומה אחרי חג השבועות היא בלק: אם כן חוקת ובלק תחשבנה כפרשה אחת, וראוי לחבר אותן. סברה זו מובאת גם ע"י ה"אמת ליעקב"(39) (הרב ישראל יעקב ב"ר יום טוב אלגזי שהיה מחכמי תורקיה במאה ה18-) בשם "לקט הקמח".

ס י כ ו ם

מזה כמה מאות שנה, נעשה שינוי אחיד על מנת להשוות את הפרשיות בין בני א"י וביו בני חו"ל, בזמן שיום שמיני של פסח או יום שני של עצרת חל בשבת:
שמיני של פסח בשבת בשנה פשוטה: בא"י מפרידים בין בהר לבחוקותי.
שמיני של פסח בשבת בשנה מעוברת: בא"י מפרידים בין מטות למסעי.
שני של שבועות בשבת בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת: בחו"ל מחברים חוקת ובלק.

מ ק ו ר ו ת ו ה ע ר ו ת

(1) מגילה לא.
(2) תוספות, מגילה לא. ד"ה קללות
(3) לבוש, או"ח סי' תכ"ח סע' ד'
(4) שאלות ותשובות מהרי"ט (הרב יוסף מטראני), חלק שני, שאלה ד' , תרכ"א
(5) שו"ע, או"ח סי' תכ"ח סע' ד'
(6) מאירי, קרית ספר, המאמר החמישי בענייני קריאת ס"ת, ירושלים, תשט"ז
(7) תקון יששכר - ספר עיבור השנה, (הרב יששכר ב"ר מרדכי סוסאן), עמ' מב:, ויניציה, של"ט
(8) כת"י לונדון המוזיאון הבריטי, קטלוג מרגוליות 664, פוליו 86ב
(9) במשך הדורות חלו שינויים בחלוקת הפרשיות בשבתות השנה. הגמרא (מגילה כט: - ל.) דנה על קריאת פ' שקלים בשבת שפרשת השבוע היא "תצוה" או "כי תשא", ויוצא מזה, שזה היה אפשרי בתקופת הגמרא. אולם מספר מה"ראשונים" - הר"ן (מגילה, על הרי"ף עמ' י. ד"ה ר"ח), הגהות מיימוניות (רמב"ם הלכות תפילה פרק י"ג סע"ק ק') והמאירי (מגילה עמ' ק"ו) - כותבים שאין פרשת שקלים באה לא ב"תצוה" ולא ב"כי תשא", וזה המצב בזמנינו. נציין שהמאירי כותב שבשבת שקלים בשנה פשוטה קוראים או "משפטים" או "תרומה" ובשנה מעוברת או "פקודי" או "ויקרא". כל זה הוא לפי הסידורים של זמנינו חוץ מזה שאף פעם לא קוראים היום "ויקרא" בשבת שקלים, וצ"ע כיצד נעשתה חלוקת הפרשיות שאפשרה את קריאת "שקלים" בפ' ויקרא? המאירי גם מזכיר שבגלילות פורוינצא לפעמים קוראים "תצוה" או "כי תשא" בפרשת שקלים. שינויים נוספים בחלוקת הפרשיות מוזכרים ע"י המאירי וה"תקון יששכר" (שם, עמ' לג.), ושניהם כותבים על חלוקת פ' וארא לשנים.
ה"תקון יששכר" גם כותב שבמקום אחר במערב, יש שנים שמחלקים פ' מקץ לשנים ובמקום זה, בכל שנה - פשוטה ומעוברת, מחברים "בהר" עם "בחוקותי", "חוקת" עם "בלק" ו"מטות" עם "מסעי". כמו-כן ה"תקון יששכר" מזכיר בשם רבינו בחיי את חלוקת פ' משפטים לשנים.
(10) שו"ע, שם
(11) ראה "קריאת התורה לשמיני עצרת (שמחת תורה) בארץ ישראל" חיים סיימונס, סיני, כרך ק"ג עמ' רל"ט
(12) כפתור ופרח, פרק י"ד עמ' 55, הוצאת צבי הירש עדלמאן, ברלין, תרי"א
(13) תיקון יששכר, שם, עמ' לב. - לב:
(14) נציין שיש מקרים שבני א"י הולכים אחרי בני חו"ל. לדוגמא:
א) ההושענא "אערוך שועי" אומרים דוקא ביום הראשון של חול המועד סוכות (מחצית השקל, שו"ע או"ח סי' תרס"ג). אמנם בא"י אומרים אותה לא ביום ראשון של חול המועד בארץ אלא ביום שהוא יום ראשון של חול המועד בחו"ל (הרב אליהו וייספיש, ספר ארבעת המינים השלם, עמ' שע"ה, הערה 10, ירושלים, תשל"ה).
ב) יש הנוהגים (לפי נוסח אשכנז) לא לאמר "למנצח ... יענך ה'" באסרו חג, מפני שרוב יהודי העולם גרים בחו"ל, ויום זה הוא יום-טוב בשבילם (לוח דבר בעתו תשנ"ב, עמ' תרע"א, "אחיעזר", בני ברק).
(15) אגרות ארץ-ישראל, ר' אברהם יערי, עמ' 184, הוצאת מצדה, רמת-גן, 1971
(16) שאלות ותשובות ושיטותיו להרב יוסף קארו, דיני נשים, עמ' ט"ז:, מנטובה, ת"ץ
(17) תקון יששכר, שם, עמ' לב:
(18) שאלות ותשובות להרב משה אלשיך, שאלה כ"ז, לבוב, תרמ"ט
(19) מגן אברהם, שו"ע, או"ח סי' תכ"ח סע"ק ו'
(20) מזבח אדמה (הרב רפאל ב"ר שמואל מיוחס), או"ח סי' תכ"ח, שאלוניקי, תקל"ז
(21) נהר פקוד, (הרב רפאל אהרן ן' ר' שמעון), שער המפקד, הלכות קס"ת, סע' י"ב (עמ' כ"ז), נא אמון, תרס"ח
(22) ספר התקנות, דיני קריאת ס"ת, עמ' נ"ג., ירושלים, תרמ"ג
(23) משנה ברורה, שו"ע, או"ח סי' תכ"ח סע"ק י'
(24) שונה הלכות להרב חיים קניבסקי ולהרב אלעזר טורצין, חלק ב', סי' תכ"ח סע' י"ג, בני ברק, תשל"ה
(25) ספר ארץ ישראל להרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, סי' י"ז סע' ט"ו, סי' כ', לוין-אפשטיין, ירושלים, תשכ"ו
(26) כפתור ופרח, שם
(27) תיקון יששכר, שם, עמ' ל"ח. - ל"ח:
(28) שו"ת מהרי"ט, שם
(29) סוכה מ"ג:
(30) כת"י לונדון המוזיאון הבריטי, קטלוג מרגוליות 677, פוליו 179א, 183א, 184א
(31) כת"י לונדון המוזיאון הבריטי, קטלוג מרגוליות 664, פוליו 83ב
(32) מאירי, שם
(33) כפתור ופרח, שם
(34) כת"י בודלינה, קטלוג נויבאור 2275/5, פוליו 49א
(35) תיקון יששכר, שם, עמ' כ"ד.
(36) למשל: כת"י המבורג 293/1
כת"י ותיקן, 147/4 ,Vat Ebrפוליו 117ב
כת"י בודפשט-קויפמן, 516/1 A
כת"י בודלינה, קטלוג נויבאור 1483, פוליו 183א, 183ב, 186א, 188ב
כת"י ליידן, 66/2,Warn פוליו 14ב, 16א, 20ב
(37) לבוש, או"ח סי' תכ"ח סע' ח'
(38) לקט הקמח (רבי משה ב"ר יעקב האגיז), או"ח הלכות שבת עמ' ל"ח, אמשטרדם, תס"ז
(39) אמת ליעקב (הרב ישראל יעקב אלגאזי), משפט סדר קריאת הפרשיות בשנים פשוטות ומעוברות, סי' א (עמ' סג: - סד.) קישטאנדינה, תקכ"ד

מסמכים מובחרים הנמצאים במאמר

parsh1documents.pdf

(2.07 MiB) הורד 405 פעמים

[בקרו טלה]

viewtopic.php?f=7&t=22002&p=216240#p216240

[אנא עבדא]

תודה רבה מחולת!
ראיתי היום ב'עלים לתרופה' השבועי שיש שם מאמר [שני] בענין.

[הכהן]

חיבור פרשיות.pdf

(647.72 KiB) הורד 498 פעמים

[חברא]

הקפצה לשנת תשע"ח.

[עזריאל ברגר]

viewtopic.php?f=46&t=39791

[במסתרים]

מאמר מהרב חיים ישראל טעסלער
https://www.dropbox.com/s/qote0iandzdgodj/

[צביב]

בזוה''ק פרשת ויקהל דף רו עמוד ב
כל פרשה קשורה לקהל הנוהג לאומרה בשבת המיוחדת לה,
ואין לעבור ממנהג למנהג, כי תלוי בסדרים בשמים.

[דרך ישרה]

נדמה לי שיש על זה מאמר מהרב מנשה ישראל רייזמן שליט"א, האם מישהו יודע?

[דרך ישרה]

מי קבע איזה פרשיות לחבר?