ממרומי היער כתב:מי שיכול להרחיב ולהעשיר את הידע בעניין לימוד תורה לנשים, במיוחד בהתייחסות ללימודי יהדות בדורינו הכוללים תנ"ך גמרות מסויימות והלכה למעשה, בזווית עכשוית ולא באמרות חז"ל הידועים, כלומר התייחסות הלכתית לאיסור לימוד תורה לנשים בדורינו.
כתב מר"ן בש"ע (י"ד סימן רמו ס"ו): אשה שלמדה תורה, יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש, מפני שאינה מצווה ועושה. ואע"פ שיש לה שכר, צוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים, כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות. בד"א בתורה שבע"פ, אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה, ואם מלמדה, אינו כמלמדה תיפלות. והוא מדברי הרמב"ם (פ"א מהל' ת"ת הי"ג). וכתב מור"ם ז"ל בהגה: ומ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה.
ולכן תמיהני ע"ד מהרז"ו לייטר ז"ל בשו"ת בית דוד (סימן צט ד"ה לדאבון) שכ' וז"ל: וכבר פסק הר"מ ובשו"ע (רמ"ו) דמותר להם ללמוד תורה שבכתב ודינים, ואבותינו ספרו לנו כי בדורות הקודמים הנשים ידעו תורת ישראל ודיניו. ע"כ. וכן ראיתי בקו' כתר מלוכה (גליון ג דף סו ע"ב ד"ה אחת) שבתו של מהר"מ מאזוז הי"ן (מח"ס איש מצליח) היתה קוראת לפניו תיקון סופרים בטעמים, והוא מעיר ומתקן אותה. והן אמת שמור"ם בהגה כתב להתיר שילמדו דינים, אולם לא מצינו היתר לכתחילה לגבי תורה שבכתב. גם מ"ש מהר"ע יוסף ז"ל בס' הליכות עולם ח"ח (עמ' שפו) בשם הט"ז (אות ד) להקל בזה, הנה הט"ז לא התיר כי אם לקרוא את פשוטי הדברים. ע"ש. ועי' בברכי יוסף (אות ח ד"ה במה) שמשמע מדבריו דלאו איסורא קאמרי, אלא שלא ילמדנה לכתחילה תורה שבכתב. עש"ב. וע"ע בילקוט יוסף ח"א (עמ' סה) מש"כ בזה. ובהליכות עולם שם כתב דלדעת מר"ן אסור לכתחילה ללמדן תורה שבכתב. ועי' בב"י (א"ח סו"ס מז) שכתב בשם האגור שנשים חייבות בברכת התורה, משום שהאיסור ללמדן היינו דוקא בתורה שבע"פ ולא בתורה שבכתב. ע"ש. ומוכח דליכא איסורא כלל בתורה שבכתב. גם בס' נחל איתן (פ"א מהל' תלמוד תורה הי"ג) כתב בדעת הרמב"ם שם שאין איסור בדבר. וכן נראית דעת מהר"א פאלאג'י בשו"ת ויען אברהם (חיו"ד סימן כה).
ועוד כתב בשו"ת בית דוד שם (ד"ה ולדוגמא) וז"ל: ולדוגמא אזכיר מתוספתא דברכות (פ"ב) מ"מ הזבין והזבות והנדות והיולדות מותרין לקרות בתורה ולשנות במדרש ובהלכות ובאגדות, הרי מפורש כי היה דבר זה שכיח, לא יוצא מגדר הרגיל, שנשי ישראל למדו תורה ומצות. ע"כ. ויש לדחות דהזכיר את הנשים גבי הלכות דשייכי בהו וכמ"ש מור"ם, ושאר הדברים שייכי רק גבי זבין. ויתירה מזו עי' במ"ש בס"ד להלן (חו"מ סימן קצ) בשם מהר"מ אביעזרי נר"ו.
ודומה לזה מצינו במתני' נדרים (לה ע"ב) דאיתא "אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא". והביאה הרב בית דוד ז"ל להלן. וכ' ע"ז בביאור הגר"א (אות כה) "ואף שהרמב"ם [פ"ו מהל' נדרים ה"ז] לא העתיק בנותיו, משום דלכתחלה מ"מ אסור". וכ' בביאור הגר"א שם שממתני' דנדרים הנ"ל הוא המקור לחילוקו של הרמב"ם בין תורה שבכתב לתושבע"פ. וכ"כ בס' נחל איתן (פ"א מהל' ת"ת הי"ג). ועי' למהרי"ל פישמן ז"ל בס' הנותן בים דרך (דף ל ע"ב).
ומה שכתב בס' נחל איתן שם עוד להביא ראיה לחילוק בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ ממה שאמרו במגילה (כג ע"א) שהכל עולין למנין שבעה ואפי' אשה. ואי איתא דהוי כמלמדה תפלות, אין מן הדין שתעלה קריאתה למנין. עכ"ל. ואפשר לדחות, שכן אפשר שגזירת חז"ל דהוי כאילו מלמדה תיפלות היא מאוחרת להאי דינא, ואף שם אסרו שוב חכמים מפני כבוד ציבור, כדאיתא במגילה (שם). ועי' בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד סי' מז דף קב ע"ב ד"ה והגאון).
ומה שהביא הרב בית דוד ז"ל שם כמה דוגמאות לנשים שלמדו תורה [וכן ראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו באתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב מס' 6033) שענה לשואלו אם מותר לו ללמוד תורה עם אשתו, והשיב בזה"ל: מותר בהחלט, והיו מקרים כאלה בחו"ל, וגם בגמרא רבי מאיר וברוריה. ע"כ], יש לציין גם מה שראיתי בס' אבותינו ספרו לנו על זמירות שבת ובהמ"ז (עמ' לב) בשם ספר קהלות יהודי כורדיסטאן (עמ' לה) שבמוצל היתה ראש הישיבה הרבנית אסנת מזרחי ע"ה. ע"ש. גם בס' סבוב הר' ר' פתחיה מרעגנשבורג (פראנקפורט תרס"ה סוף עמ' ט, ונדפס גם בתוך ספר אוצר מסעות דף מט ע"ב) כתב על רבי שמואל מבאגדאד וז"ל: ואין לו בנים, כי אלא בת אחת, והיא בקיאה בקרייה ובתלמוד, והיא מלמדת הקרי' לבחורים, והיא סגורה בבנין, דרך חלון אחד, והתלמידים בחוץ למטה, ואינם רואין אותה. ע"כ. והו"ד בס' אבותינו ספרו לנו הנ"ל (עמ' לג). וע"ע בזה בתשובת מהר"י נסים ז"ל (מח"ס יין הטוב) שהובאה בקובץ 'אקדמות' (גליון יג). עש"ב.
ואולי הני נשי ס"ל כמ"ש מהר"ע יוסף ז"ל בס' ילקוט יוסף ח"א (הל' ברכת התורה הערה יז) שהביא מדברי הפוסקים שאם למדה מעצמה, אין איסור בדבר. ושו"ר שכ"כ מהר"ע יוסף ז"ל בס' הליכות עולם ח"ח (דף שפז סע"ב), שדברי הרב בית דוד ז"ל הם סיוע שיש בו ממש לדברים הנ"ל. וציין לדברי ספר אגרות הראיה ח"ב (סו"ס תסז) שכ' שלא מצאנו לאסור אם מעצמה לומדת ע"י שמיעה [והוא כדי להשיב על קושיית מהרי"ל פישמן ז"ל בס' חדר הורתי (דף כז ע"ב אות ז)]. ע"ש. וע"ע בקובץ הערות וביאורים (פר' בשלח תשע"ב עמ' קג) ובקובץ 'אקדמות' (שם) ובקובץ פעמי יעקב (גליון מה עמ' סא) וב-
http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=785 וב-
http://www.bhol-forums.co.il/topic.asp? ... 19616#R_15 .
אולם לא נראה כן מלשון הש"ס (סוטה כא ע"ב) בטעם איסור לימוד ד"ת לנשים, שכיון שנכנסה חכמה באדם, נכנסה עמו ערמומיות. ומר"ן בש"ע כתב שמוציאות דברי תורה לדברי הבאי. ולפי זה אין להתיר גם להן ללמוד מעצמן. וכן מוכח מד' מר"ן בב"י (א"ח סו"ס מז) שנשים חייבות בברכות התורה מכמה טעמי. ע"ש. ואם האשה מותרת ללמוד מעצמה, היה לו להזכיר טעם זה. וכמו כן יש להביא קצת ראיה מד' מר"ן בב"י (י"ד סי' שמ, בהנד"מ סוף אות ו) שהזכיר כמה טעמים דדינא דקריעה בשעת יציאת נשמה, דטעמא הוי מפני שדומה לס"ת שנשרף, היינו נמי האשה, וביניהם הביא הטעם שהאשה צריכה ללמוד מעשה המצוות שהיא חייבת. ע"ש. ואי מותרת ללמוד מעצמה, היה לו להזכיר זה. ואולי יש לדחות הראיות מד' מר"ן בב"י, שכן ללמוד מעצמה ללא רב ומורה זה דבר שמעטות יכולות להתאמץ בזה, והוי מילתא דלא שכיחא. ואפשר לומר דזו כוונת מר"ן בש"ע שכ' בטעם האיסור שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, משמע שיש מיעוט שמכוונות להתלמד, והדבר מתגלה אם שייכות למיעוט זה כשמתאמצות ללמוד מעצמן. אולם האמת יורה דרכו שמטעם האיסור מוכח דאסור להן ללמוד מעצמן.
ומ"ש מהר"ע יוסף ז"ל שם להביא ראיה להקל ממה שכ' מר"ן בש"ע בריש דבריו שאשה שלמדה תורה יש לה שכר. לענ"ד כוונת מר"ן היא דמעיקרא הוה שרי להו עד שבאו חכמים ואסרו.
וכתב עוד הרב בית דוד ז"ל שם (ד"ה והרי) וז"ל: והרי אמרו בזבחים (לא ע"ב) דנשים שוחטות בקדשים, והרי צריכין לדעת כ"ד ספרי קודש והל' שחיטה, וע"כ דהרבה מהן ידעו ללמוד. ועי' שו"ת ר' יצחק מלאטאש ז"ל בן זמנו של הב"י (בעמ' קלט-קמ) שם הועתק שני נוסחי קבלה שנתן לבחורות לשחוט. ע"כ. ולא ידענא אמאי השוחט בקדשים צריך לדעת כ"ד ספרי קודש, ובפשטות נראה שדי שילמד את ההלכות הקשורות לענין בלבד, והלכות אלו מותר גם לנשים ללמוד, וכמ"ש מור"ם ז"ל שתלמד האשה דינים השייכים לה, וא"כ אשה שרצונה לשחוט בקדשים, שרי לה ללמוד ההלכות הקשורות לזה. ושו"ר להדיא בספר חסידים (סימן שיג) שכ' בענין חיוב לימוד דינים לאשה "שהרי בימי חזקיה מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפי' טהרות וקדשים". וכוונתו להא דסנהדרין (צד ע"ב), אלא שבש"ס איתא רק "טומאה וטהרה", והוא ז"ל הוסיף "קדשים". וע"ע בשו"ת רבבות אפרים (ח"ז בהקדמה עמ' מא ד"ה ובנוגע). [ועי' בקו' מרי"ח ניחוח (גליון קנא עמ' יח). ע"ש].