ר"ח בפסחים נח חולק על רש"י וכותב שזה מתחילת שעה שביעית. וכתב כן שוב ביומא כח, ב. איני מונח בדברים, אבל לכאורה המחלוקת הזאת של רש"י ור"ח מלמדת שהגדרת זמן חצות יכולה להיות נתונה לשינויים התלויים בהבנת הסוגיה.
על פניו, הגמרא בפסחים צג רק מדברת על השעות ולא על מקום השמש בשמים.
לא הבנתי על מה אתם מדברים.
חצות הוא כשהחמה באמצע הרקיע, זה מוסכם על רש"י והר"ח. רש"י הוסיף שכיוון שבפסח כתוב בין הערבים צריך להיות מדאורייתא הערבה וזה חצי שעה אח"כ. דברי רש"י האלה מוקשים מסוגיא דידן בדף צה שהגמרא מחשב מפלגא דיומא כמו שהקשה הרע"א בהגהותיו על רש"י שם.
הקשיים בשיטות האלה בדעת ר"ת הם שנים ואשמח לראות מה הם מסבירים:
1. הוא העובדה שהם מקדימים את הצאת לפחות מ 4 (או 5 לעולא) מילין אחר השקיעה הנראית, בעוד שאת עלות השחר הם משאירים באותו זמן. זה גורם שפלגא דיומא הנזכר בפסחים שם הוא מוקדם יותר מחצות וודאי אינו כי יינטו צללי ערב. אני משער שלזה התכוון וירטואלי בקושייתו אבל אין זה שייך דווקא לשאלה מתי נגיד שתהיה השקיעה והזריחה אלא לעצם העובדה שאין סימטרייה בין עלות לצאת לגבי הגמרא שם בפסחים.
רק כדי להבהיר את העניין יש לשים לב שלכל הדעות האחרות אין כאן שום קושי, כי כולם מבינים שצאת הכוכבים דפסחים הוא 4 מילין אחר השקיעה הנראית כלומר שיש אותו המרחק בין מיקום השמש בעלות לחצי היום, ובין מיקום השמש בצאת לחצי היום. רק הויכוח הוא שלדעת ר"ת צאת הכוכבים שם הוא צאת הכוכבים ההלכתי, לדעת הגאונים לפי ביאור מהר"ם אלשקר ג"כ כן הוא רק שזה לשיטת הגמרא בפסחים אבל הגמרא בשבת סוברת שצאת הכוכבים ההלכתי מוקדם יותר והכי קיי"ל, ולדעת הגר"א בדעת הגאונים אין כאן מחלוקת וגם הגמרא בפסחים לא דברה על צאת הכוכבים ההלכתי אלא על צאת כל הכוכבים שעד אז אדם יכול ללכת כמו מעלות השחר.
2. הקושי השני שאינו קושיה רק דבר שנראה קצת משונה שיוצא לדעתם שכבר קרוב לשעה לפני שקיעת החמה הנראית היינו שהשמש עדיין נראית להדיא כבר אי אפשר לשחוט ולזרוק את הדם.