הודעהעל ידי איש_ספר » ה' אוגוסט 13, 2015 1:41 am
מצאתי כתוב מהגרי"ח סופר שליט"א:
====================
במטבע ברכת עמידה: "מלך עוזר ומושיע ומגן".
וראיתי מפרשים עוזר ומושיע כשהאדם כבר נתון ונמצא בצרה, מסייעו ומחלצו מהצרה, ומגן קודם שבאה הצרה לאדם.
ולפי זה לכאורה הסדר אינו מובן, שהיה צריך לומר מגן עוזר ומושיע, כמו שסדרו "באמת ויציב": "מגן ומושיע להם ולבניהם", וגם אם "מגן" פירושו שקודם שבאה הצרה, אם כן מהו "עוזר ומושיע", והרי "מגן" קדם, ואיך בא לכלל צרה.
ויתכן שמגן היינו אחר שכבר האדם נתון בצרה ומושיעו הקב"ה, הוא מגן עליו שלא תמשיך הצרה ותגרור צרה נוספת, כי כך הכלל שכל שכבר בא לידי צרה ואיתרע מזלו - אזי מזומן הוא לפורענות רח"ל, כההיא דשבת (ל"ב רע"א): "נפל תורא חדד לסכינא", ופירש רש"י ז"ל: "הואיל ואיתרע המזל מזומנת פורענות לבוא" ע"ש, ובבבא בתרא (י"ב ב') כל המריעין לו, לא במהרה מטיבין לו ע"ש, ועיין חגיגה (ה' רע"א) קדחא ואיתרע מזלה, ופסחים (ק"י ב') דילמא חליש ומיתרע, ובתר עניא אזלא עניותא, ועיין רש"י ברכות (נ"ד ב'), וכתב בספר באר שבע סנהדרין (צ"ה א') הא דאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין, היינו טעמא לפי שאתרע מזליה ומדת הדין מתוחה כנגדו, והובא ביד מלאכי ח"ג (כללי א' אות קכ"ג), ועיין בחיבורי זרע חיים (סימן כ"ג), ועוד.
ואם כן כאן שכבר ח"ו נמצא בצרה שזקוק לעזרה ולישועה, "עוזר ומושיע", אזי זקוק להגנה "ומגן" שלא יבואו עליו צרות נוספות רח"ל, דוק ועיין.
ואכן מצינו "מגן" במשמעות מכאן ולהבא ולא מקודם, כמו בספר בראשית (ט"ו א'): "אל תירא אברהם אנכי מגן לך", והיינו ממה שעתיד לבוא ח"ו וכדפירש הרמב"ן ז"ל שם, וכן הוא בתרגום המיוחס ליונתן שם ודוק.
***
הגאון מהרצ"א מדינוב ז"ל בספרו אגרא דפרקא (אות ח') כתב: תתבונן עוד עזרה וישועה, יתפרש "עזרה" עזר מלובש בטבע העשיה, ו"ישועה" שלא כטבע, ויתפרש לפי זה הפסוק בתהלים (ל"ח כ"ג) חושה לעזרתי ה' תשועתי" ועיין בדבריו שם (אות ז').
ובספרו בני יששכר (אלול מ"א אות י"ז י"ח) כתב עזרה בלא בקשה מוקדמת מהנעזר, תשועה שהמושיע הושיע אחר בקשת הנושע, וכן הוא שם בבני יששכר מאמר חנוכה (מאמר ב' אות כ"ט ומאמר ד' אות ה'), ומאמרי חודש אדר (מאמר ד' אות ו' ומאמר ה' אות ו').
אבל בספר יטב פנים (מאמרי חנוכה אות ב' דק"מ ע"ב) הביא דברי הבני יששכר וכתב להפך, דעזר היינו מי שמתחיל וחבירו גומר ועושה סעד לתומכו, וישועה מי שאין בידו כלום והקב"ה עוזרו ברוב חסדו ואפילו התחלה אין כאן מצד האדם, ושכך מצא בספר אפיקי יהודה, וזה להפך ממה שכתב בספר בני יששכר ע"ש. [וצע"ק שבנו ז"ל בספר קדושת יום טוב (פרשת נשא) מסתמך ואזיל על דברי הרב בני יששכר ופירש הדברים לפי שיטתו, ולא הזכיר דברי אביו בספרו ייטב פנים ע"ש].
גם בספר שם משמואל (מאמרי שבת תשובה תר"פ) נקט כדברי הגאון ייטב פנים ז"ל שעזרה היינו כשהנעזר עושה בעצמו ואינו יכול לגמור וצריך סיוע מזולתו, וישועה כשאינו עושה מעצמו מאומה וכל הישועה מזולתו.
ובספר אמרי נועם מאמרי הושענא רבה (אות ה') כתב: "החילוק בין לשון עזרה ובין לשון ישועה, אשר עזרה היא על פי התעוררות התחתונים המתחילין בעבודה, רק שהקב"ה הוא לו לעזר ולסעד. וישועה מצד הרחמים וחסד לבד, אף בלי התעוררות התחתונים. ואפילו אין בנו כח כלל לעשות".
ובספר ישמח ישראל (מועדים) כתב: "ידוע הפרש הלשון עזרה וישועה, כי ישועה היא גם בתוך הצרה, על דרך הכתוב בספר דברים (כ"ב כ"ז) צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה".