חילוק בין לשון מגן למושיע מספר אפ"י?

[איש_ספר]

ר' משה לאנדסברג (מבי"ד של רעק"א, הדמות הגבוהה שבתמונה הידועה...) בפירושו לתהלים כת"י כותב

"מגיני על אלוקים מושיע ישרי לב".

אפ"ל כפי המבואר בס' אפ"י כי מגן הוא להגן על האדם בשעת הסכנה, והתשועה היא קודם לזה. ע"כ יאמר בטחוני חזק כ"כ בד', עד שאני אומר שהוא מגֵן בעדי, מפני שנודע שהוא המושיע לישרי לב, אעפ"י שאינם צדיקים וחסידים. אבל אני מוסיף שהוא ג"כ מגן בעד כל ישרי לב.

החילוק הזה מופיע בסידורים המפורשים בשם שיח יצחק, והנה כאן הוא קדום הרבה יותר
חיפשתי באפיקי יהודה (מספרי הדרוש הכי פופלארים בזמן ההוא) ולא מצאתי

אשמח לעזרה.

[מה שנכון נכון]

בשיח יצחק כתב את החלוק הנ"ל בסגנון הפוך, שמגן הוא קודם בוא הצרה.

האם יתכן שכתוב אה"י = אהל יעקב למגיד מדובנא [נדפס תק"ץ].

[איש_ספר]

יש"כ. אין לפני את כתב היד ולכן איני יודע. שם הוא נמצא?

עוד מהחיבור הזה

ואפשר לפרש לפמ"ש הרמב"ן שהנשמות של הצדיקים, יעלו עד מדריגות המלאכים אשר ירננו לשמו לעולם ועד,

היכן הרמב"ן?

[ישבב הסופר]

אולי הכוונה לספר 'רדיפי מיא' של רי"ל עדל, מחבר ספר אפ"י?
עותק הספר אינו תח"י לבדוק

[אברהם]

ר' משה לאנדסברג (מבי"ד של רעק"א, הדמות הגבוהה שבתמונה הידועה...) בפירושו לתהלים כת"י כותב

"מגיני על אלוקים מושיע ישרי לב".

אפ"ל כפי המבואר בס' אפ"י כי מגן הוא להגן על האדם בשעת הסכנה, והתשועה היא קודם לזה. ע"כ יאמר בטחוני חזק כ"כ בד', עד שאני אומר שהוא מגֵן בעדי, מפני שנודע שהוא המושיע לישרי לב, אעפ"י שאינם צדיקים וחסידים. אבל אני מוסיף שהוא ג"כ מגן בעד כל ישרי לב.
.

בשיח יצחק כתב את החלוק הנ"ל בסגנון הפוך, שמגן הוא קודם בוא הצרה.

כמובן שאין כאן כלל סתירה:

בספר אפ"י מפרש 'מגיני' כשם עצם 'מגן' [=שאוחז הלוחם בידו] ואילו בשיח יצחק מתייחס לשם הפועל 'מגן'.
הפועל מגן - פירושו שומר מהסכנה.
אבל שם העצם 'מגן' הוא הכלי שמגונן על הלוחם בעצומו של הקרב, בשעת הסכנה.

יש לציין שתרגום תהלים מתרגם לשון 'מגן' בכל מקום 'תריס', כשם העצם.

[מעט דבש]

יש"כ. אין לפני את כתב היד ולכן איני יודע. שם הוא נמצא?

עוד מהחיבור הזה

ואפשר לפרש לפמ"ש הרמב"ן שהנשמות של הצדיקים, יעלו עד מדריגות המלאכים אשר ירננו לשמו לעולם ועד,

היכן הרמב"ן?

כנראה הכונה לשער הגמול

ובאמת כי המקום הזה גן עדן משמש עוד בגמול גשמי ממש לזמן התחיה, והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל (במדב"ר י"ג, ב') עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים בגן עדן וכו', וכן יאמרו עוד (תענית ל"א א') עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים בגן עדן הוא יושב ביניהם וכל אחד ואחד מראה עליו כאילו באצבע שנאמר הנה אלהינו זה, וזה עונג ושכר עתיד בזמן התחיה, והראות השכינה כאלו מראה באצבע מתוך המחול השגת המעלות ועונג התיחדות מתוך שמחה גופית, לומר כי יגיעו אנשי העולם ההוא למעלת משה רבינו, שנתעלית נפשו על גופו עד שבטלו כחותיו הגופיות והיה מלובש בכל שעה ברוח הקדש כאלו ראיתו ושמיעתו בעין הנפש בלבד לא במצועי העין הגופי, כאשר יעשו שאר הנביאים בהתבטל הגוף והתפשט הנפש מכחותיו שיאצל עליה רוח הקודש ותראה בראות עצמה כאשר יראה מיכאל או גבריאל, והיא הראיה האמתית והשמיעה הנכונה, כי אין למתפלספים מבטלי התורה כפי רצונם טענות מוכרחות עלינו שיכחישו אמונתנו זאת שאנחנו מאמינים שיש לגבריאל ראיה או שמיעה, ותקרא אותה השגה שהיא מגעת אליו מן מיכאל על דרך משל. וכן הנשמות מספרות זו עם זו כמו שזכרו רבותינו ז"ל (ברכות י"ח ב') ואין הכוונה לספור שפה וחתוך לשון אך שיש הודעה והשגה לנפשות זו מזו. והנה יצאנו מענינינו ובאנו לגעת בסודות הנבואה וראית החסידים שרואין המלאכים. ואמרו באגדה במדרש מה רב טובך וכו'.

ועוד שם:

ומה יקרו דברי הרב הגדול ר' משה ז"ל במלות קצרות וארוכות שכתב בזה העולם בפרק חלק, אמר כי בעוה"ב ישכילו נפשותינו שם מסודות הבורא כפי שישכילו בעולם הזה מסודות הכוכבים והגלגלים או יותר, וכן אמרו ז"ל העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, וענין עטרותיהן בראשיהן רוצה לומר קיום הנפש היודעת בקיום הדבר הידוע לה, והיותה היא והוא דבר אחד, כמו שזכרו מביני הפילוסופים בענין יאריך ספורו, ומה שאמרו נהנין מזיו השכינה כונתם לומר כי הנפשות ההם ינעמו במה שישכילו וידעו מסוד האל כמו שינעמו חיות הקדש ושאר כתות המלאכים במה שישכילו וידעו מסוד האל, אם כן הגמול הטוב ותכלית הכוונה הוא שיגיע האדם אל המלוא +כ"ה בכת"י, ונ"א: הגמול+ העליון ויהיה נכנס בכלל ההוא, וקיום הנפש כמו שאמרנו יהיה עד לאין תכלית כקיום הבורא יתברך כי הוא סבת קיומה בהשגתה אותו, אלו דברי הרב ז"ל והם דברים טהורים.

וכבר באו כלם בדברי רבותינו ז"ל, כי הזכיר ענג הנפש בקיומה ושם אותה עם כת חיות הקדש והמלאכים כמו ששמו הם ז"ל עמהם תחת כסא הכבוד, וחקקו מקומו בחכמה והיא ההשגה בעצמה והגמול השלם, וכן הזכירו הם ז"ל קיומה כקיום החיות והמלאכים לכתותיהם במה שינעמו מהשגתם, כמו שדרשו בכתוב שנאמר באור פני מלך חיים וכמו שכתבנו למעלה מדבריהם ז"ל, והזכירו ענין קיומם בקיום הדבר הידוע להן, והיות הוא והן דבר אחד, והוא פירוש מה שנאמר בתורה ולדבקה בו ואומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך, ומכאן בא רבי עקיבא ולמד את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים, ורבותינו ז"ל הם שהבינו ופירשו דרך וענין היחוד הזה, ולא שיגיע אדם לידיעת מהותו שהידיעה היא הזכות (נ"א: הדבוק) בעצמו, ועל זה אמרו (ברכות ל"ד ב') כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך, וזו המימרא הזכירה הרב ז"ל ופירש ואמר כבר הודיעונו חכמים הראשונים שטובת העוה"ב אין כח באדם להשיגה על בוריה ואין יודע גדלה ויפיה אלא הקדוש ברוך הוא לבדו וכו', הנה דברי הרב במעלת זה העולם הבא ובעונג שלו דברים נכונים הם, אין לנו אלא להודות בהן ולשבח מעלותיהן לבעליהן ז"ל.

[אביאסף]

ר' משה לאנדסברג (מבי"ד של רעק"א, הדמות הגבוהה שבתמונה הידועה...) בפירושו לתהלים כת"י כותב

"מגיני על אלוקים מושיע ישרי לב".

אפ"ל כפי המבואר בס' אפ"י כי מגן הוא להגן על האדם בשעת הסכנה, והתשועה היא קודם לזה. ע"כ יאמר בטחוני חזק כ"כ בד', עד שאני אומר שהוא מגֵן בעדי, מפני שנודע שהוא המושיע לישרי לב, אעפ"י שאינם צדיקים וחסידים. אבל אני מוסיף שהוא ג"כ מגן בעד כל ישרי לב.

החילוק הזה מופיע בסידורים המפורשים בשם שיח יצחק, והנה כאן הוא קדום הרבה יותר
חיפשתי באפיקי יהודה (מספרי הדרוש הכי פופלארים בזמן ההוא) ולא מצאתי

אשמח לעזרה.

לדעתי הוא דבר תימה אם אין הכוונה לספר אפיקי יהודה של רי"ל עדל אשר היה רגיל בביאורי שמות נרדפים וחיבר על זה ספר רדיפא מיא שהזכיר הרב ישבב (אמנם מדבריו נראה שהוא סבור שהספר נדפס וכמדומה ששגגה היא), בחיפוש קצר לא מצאתי גם אני באפיקי יהודה אלא רק שהוא מאריך לבאר את ההבדל בין עוזר ומושיע, אבל אולי נמצא כן באחד מספריו.
בספר לקוטי שושנים ווילנא תרל"ה יש ליקוט של ביאורי שמות נרדפים מספרי רי"ל עדל אבל אינו תחת ידי (המהדורה של ספר זה הנמצאת באוצר ובהיברובוקס היא מהדורה ראשונה שנדפסה שנה קודם לכן בתרל"ד והיא כוללת רק ליקוט מספרי המלב"ים, המהדורה השניה כנראה אינה מצוייה ברשת).

[ישבב הסופר]

רדיפי מיא נדפס רק בשנים האחרונות? אמנם לא ידעתי

[אביאסף]

רדיפי מיא נדפס רק בשנים האחרונות? אמנם לא ידעתי

כעת בדקתי, נדפס לראשונה מכת״י המחבר בירושלים תשס״א

[דוב גרין]

אולי הכוונה למ"ש כאן וכאן, שישועה הוא עוה"ב, ומגן הוא נגד הכופרים בזה.

[איש_ספר]

מצאתי כתוב מהגרי"ח סופר שליט"א:

====================

במטבע ברכת עמידה: "מלך עוזר ומושיע ומגן".

וראיתי מפרשים עוזר ומושיע כשהאדם כבר נתון ונמצא בצרה, מסייעו ומחלצו מהצרה, ומגן קודם שבאה הצרה לאדם.

ולפי זה לכאורה הסדר אינו מובן, שהיה צריך לומר מגן עוזר ומושיע, כמו שסדרו "באמת ויציב": "מגן ומושיע להם ולבניהם", וגם אם "מגן" פירושו שקודם שבאה הצרה, אם כן מהו "עוזר ומושיע", והרי "מגן" קדם, ואיך בא לכלל צרה.

ויתכן שמגן היינו אחר שכבר האדם נתון בצרה ומושיעו הקב"ה, הוא מגן עליו שלא תמשיך הצרה ותגרור צרה נוספת, כי כך הכלל שכל שכבר בא לידי צרה ואיתרע מזלו - אזי מזומן הוא לפורענות רח"ל, כההיא דשבת (ל"ב רע"א): "נפל תורא חדד לסכינא", ופירש רש"י ז"ל: "הואיל ואיתרע המזל מזומנת פורענות לבוא" ע"ש, ובבבא בתרא (י"ב ב') כל המריעין לו, לא במהרה מטיבין לו ע"ש, ועיין חגיגה (ה' רע"א) קדחא ואיתרע מזלה, ופסחים (ק"י ב') דילמא חליש ומיתרע, ובתר עניא אזלא עניותא, ועיין רש"י ברכות (נ"ד ב'), וכתב בספר באר שבע סנהדרין (צ"ה א') הא דאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין, היינו טעמא לפי שאתרע מזליה ומדת הדין מתוחה כנגדו, והובא ביד מלאכי ח"ג (כללי א' אות קכ"ג), ועיין בחיבורי זרע חיים (סימן כ"ג), ועוד.

ואם כן כאן שכבר ח"ו נמצא בצרה שזקוק לעזרה ולישועה, "עוזר ומושיע", אזי זקוק להגנה "ומגן" שלא יבואו עליו צרות נוספות רח"ל, דוק ועיין.

ואכן מצינו "מגן" במשמעות מכאן ולהבא ולא מקודם, כמו בספר בראשית (ט"ו א'): "אל תירא אברהם אנכי מגן לך", והיינו ממה שעתיד לבוא ח"ו וכדפירש הרמב"ן ז"ל שם, וכן הוא בתרגום המיוחס ליונתן שם ודוק.

***

הגאון מהרצ"א מדינוב ז"ל בספרו אגרא דפרקא (אות ח') כתב: תתבונן עוד עזרה וישועה, יתפרש "עזרה" עזר מלובש בטבע העשיה, ו"ישועה" שלא כטבע, ויתפרש לפי זה הפסוק בתהלים (ל"ח כ"ג) חושה לעזרתי ה' תשועתי" ועיין בדבריו שם (אות ז').

ובספרו בני יששכר (אלול מ"א אות י"ז י"ח) כתב עזרה בלא בקשה מוקדמת מהנעזר, תשועה שהמושיע הושיע אחר בקשת הנושע, וכן הוא שם בבני יששכר מאמר חנוכה (מאמר ב' אות כ"ט ומאמר ד' אות ה'), ומאמרי חודש אדר (מאמר ד' אות ו' ומאמר ה' אות ו').

אבל בספר יטב פנים (מאמרי חנוכה אות ב' דק"מ ע"ב) הביא דברי הבני יששכר וכתב להפך, דעזר היינו מי שמתחיל וחבירו גומר ועושה סעד לתומכו, וישועה מי שאין בידו כלום והקב"ה עוזרו ברוב חסדו ואפילו התחלה אין כאן מצד האדם, ושכך מצא בספר אפיקי יהודה, וזה להפך ממה שכתב בספר בני יששכר ע"ש. [וצע"ק שבנו ז"ל בספר קדושת יום טוב (פרשת נשא) מסתמך ואזיל על דברי הרב בני יששכר ופירש הדברים לפי שיטתו, ולא הזכיר דברי אביו בספרו ייטב פנים ע"ש].

גם בספר שם משמואל (מאמרי שבת תשובה תר"פ) נקט כדברי הגאון ייטב פנים ז"ל שעזרה היינו כשהנעזר עושה בעצמו ואינו יכול לגמור וצריך סיוע מזולתו, וישועה כשאינו עושה מעצמו מאומה וכל הישועה מזולתו.

ובספר אמרי נועם מאמרי הושענא רבה (אות ה') כתב: "החילוק בין לשון עזרה ובין לשון ישועה, אשר עזרה היא על פי התעוררות התחתונים המתחילין בעבודה, רק שהקב"ה הוא לו לעזר ולסעד. וישועה מצד הרחמים וחסד לבד, אף בלי התעוררות התחתונים. ואפילו אין בנו כח כלל לעשות".

ובספר ישמח ישראל (מועדים) כתב: "ידוע הפרש הלשון עזרה וישועה, כי ישועה היא גם בתוך הצרה, על דרך הכתוב בספר דברים (כ"ב כ"ז) צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה".

[גבול ים]

מש"כ בספר יי"פ בשם האפ"י הוא בדרוש ז' ומעתיק שם מספרו רדיפי מיא ד"ז.