חיפשתי בפורום ולא מצאתי מענה, שמא תוכלו לעזור לי.
מה המקור והטעם לשימוש ב'זו ואין צריך לומר זו'.
הלא אם אין צריך לומר זו - שלא יאמרוה???
ייש כח מראש!
אורי ש כתב:חיפשתי בפורום ולא מצאתי מענה, שמא תוכלו לעזור לי.
מה המקור והטעם לשימוש ב'זו ואין צריך לומר זו'.
הלא אם אין צריך לומר זו - שלא יאמרוה???
ייש כח מראש!
אלי כהן כתב:אורי ש כתב:חיפשתי בפורום ולא מצאתי מענה, שמא תוכלו לעזור לי.
מה המקור והטעם לשימוש ב'זו ואין צריך לומר זו'.
הלא אם אין צריך לומר זו - שלא יאמרוה???
ייש כח מראש!
דיברו חכמים כלשון בני אדם. כשאני מדבר איתך, אני נוטה ללכת מהקל אל הכבד: לא מיבעיא הקל, אלא אפילו הכבד. זו דרך הדיבור של בני אדם. לכן קיימת המילה "אפילו" בלשון בני אדם...
אחימעץ כתב:אלי כהן כתב:אורי ש כתב:חיפשתי בפורום ולא מצאתי מענה, שמא תוכלו לעזור לי.
מה המקור והטעם לשימוש ב'זו ואין צריך לומר זו'.
הלא אם אין צריך לומר זו - שלא יאמרוה???
ייש כח מראש!
דיברו חכמים כלשון בני אדם. כשאני מדבר איתך, אני נוטה ללכת מהקל אל הכבד: לא מיבעיא הקל, אלא אפילו הכבד. זו דרך הדיבור של בני אדם. לכן קיימת המילה "אפילו" בלשון בני אדם...
ענית על 'לא זו אף זו' ולא על 'זו וא"צ לומר זו'.
אורי ש כתב:אה"נ שכך נוהגים, אבל עדיין, יש כל כך הרבה משניות סתומות וטעונות דרש, ולפתע כאן - זו ואי''צ לומר זו!
אלי כהן כתב:אורי ש כתב:אה"נ שכך נוהגים, אבל עדיין, יש כל כך הרבה משניות סתומות וטעונות דרש, ולפתע כאן - זו ואי''צ לומר זו!
לענ"ד הקושיא שלך הייתה צריכה להיות הפוכה: לא לשאול - למה לפעמים התנא נוקט בלשון בני אדם (כגון לומר "א וכל שכן ב") - שהרי זה דווקא טבעי להתחיל מהכבד ולעבור ממנו אל הקל (בדרך של כל שכן וכאמור), אלא היה עליך לשאול דווקא על אותם מקרים אחרים שבהם הגמרא משום מה לא מתרצת שהתנא - אשר התחיל מהכבד ועבר אל הקל - פשוט נקט בלשון בני אדם...
משתמשים הגולשים בפורום זה: Bing [Bot] ו־ 121 אורחים