"מנהג" הדילוגים בפיוטי ימים נוראים

[חכם באשי]

על מנהג הדילוגים בפיוטי הימים הנוראים מצאתי זה עתה דבר מעניין, במאמרו של צבי מלאכי, משה גדעון אבודינטי ויצירתו הספרותית, פעמים, א.

מלאכי1.jpg (133.47 KiB) נצפה 5076 פעמים

מלאכי2.jpg (93.26 KiB) נצפה 5076 פעמים

[צורב מתחיל]

פיוטי קדושה תלוי בקהילות, אצל תלמידי הגר"א הגם שהקילו בר"ה ויוה"כ להפסיק בחזרת הש"ץ, שלא כדעת הגר"א, מ"מ מקפידים שלא להפסיק באמצע הקדושה.

כבר ציינו לעיל שאין זה בניגוד לדעת הגר"א אלא זוהי דעתו של הגר"א בימים נוראים.
אמנם בקדושה לא אמרו פיוטים, וכפי הנראה דעת הרב עט סופר שחששו להפסק. אמנם כמובן צ"ב מפני מה לא חששו להפסק בתפילת שמונה עשרה ודוקא בקדושה חששו לזה.
והטעם הנראה נכון יותר שמעתי משליח ציבור בביהכנ"ס של יוצאי אשכנז שאמר לי כי הפני יהושע אף שלא נהג כדעת הגר"א והיה אומר כל הפיוטים מכ"מ פיוטי הקדושה לא היה אומר. ואמר לי אותו ש"ץ כי טעמו של דבר נתגלה לו בעת עמדו לפני התיבה באמירת פיוטים אלו, בעודו ממתין לציבור שיסיימו לומר את הפיוט. שלפי הנראה שם דעת מחבר הפיוט היה שיאמרו הפיוט במקום הפיוט הרגיל "אז בקול רעש וכו'", "ממקומך וכו'", וכן במוסף, ותחת זה תיקן הפיוטים, אמנם המנהג הוא לומר את שניהם, וזה תמוה כי סיום הפיוט הוא על המלאכים או ישראל האומרים את קטע הקדושה הבא, ובמקום זה שוב חוזרים ואומרים אז בקול רעש גדול. ויתכן כי מטעם זה נמנעו הגר"א והפנ"י מלומר פיוטים אלו.

[בברכה המשולשת]

ייתכן,
כמדומני שפליישר העיר על מנהג לא לפייט את הקדושה כבר בתקופת גדולי הפייטנים

[גבול ים]

תלמידי הגר"א התפללו בחורבה מחוסר ברירה, (כי השלטון אסר על בנית בתי כנסת חדשים), ומיד כשהתאפשר בית כנסת אחר ר' ישראל משקלוב התנגד להשתמש בבית הכנסת החורבה.
את השטח קנה ר"י חסיד בעצמו ולא חבורתו. ובית הכנסת הזה נקרא על שמו עד היום הזה. מה שמראה שיש לו קצת קשר למקום.
ואם כן, בית הכנסת כנראה כן נבנה על ידי חבורת השבתאים, ונבנה שוב פעם על ידי הפרושים, למרות התנגדותו של מנהיגם ר' ישראל משקלוב.

ר"י משקלוב התנגד מעיקרא לבניית ביהכנ"ס, והוא נבנה ע"י מנהיג הקהילה בירושלים הגרמ"מ משקלוב, ומכ"מ התנגדותו של ר"י לא נבעה מהיותו של ביהכנ"ס משוייך לתלמידי רי"ח אלא משיקולים אחרים שנגעו להתנהלות הקהילה והפניית משאביה.

[מחולת המחנים]

תלמידי הגר"א התפללו בחורבה מחוסר ברירה, (כי השלטון אסר על בנית בתי כנסת חדשים), ומיד כשהתאפשר בית כנסת אחר ר' ישראל משקלוב התנגד להשתמש בבית הכנסת החורבה.
את השטח קנה ר"י חסיד בעצמו ולא חבורתו. ובית הכנסת הזה נקרא על שמו עד היום הזה. מה שמראה שיש לו קצת קשר למקום.
ואם כן, בית הכנסת כנראה כן נבנה על ידי חבורת השבתאים, ונבנה שוב פעם על ידי הפרושים, למרות התנגדותו של מנהיגם ר' ישראל משקלוב.

ר"י משקלוב התנגד מעיקרא לבניית ביהכנ"ס, והוא נבנה ע"י מנהיג הקהילה בירושלים הגרמ"מ משקלוב, ומכ"מ התנגדותו של ר"י לא נבעה מהיותו של ביהכנ"ס משוייך לתלמידי רי"ח אלא משיקולים אחרים שנגעו להתנהלות הקהילה והפניית משאביה.

רמ"מ משקלוב לא היה בין החיים כאשר הוחל בבנייתו של ביהכנ"ס החובה בפעם השניה, והוא עצמו התפלל בביהכנ"ס של האוה"ח.

[בברכה המשולשת]

יש על זה (פולמוס החורבה) מאמר ארוך של מורגנשטרן באחד מספריו

[משולש]

פיוטי קדושה תלוי בקהילות, אצל תלמידי הגר"א הגם שהקילו בר"ה ויוה"כ להפסיק בחזרת הש"ץ, שלא כדעת הגר"א, מ"מ מקפידים שלא להפסיק באמצע הקדושה.

כבר ציינו לעיל שאין זה בניגוד לדעת הגר"א אלא זוהי דעתו של הגר"א בימים נוראים.
אמנם בקדושה לא אמרו פיוטים, וכפי הנראה דעת הרב עט סופר שחששו להפסק. אמנם כמובן צ"ב מפני מה לא חששו להפסק בתפילת שמונה עשרה ודוקא בקדושה חששו לזה.
והטעם הנראה נכון יותר שמעתי משליח ציבור בביהכנ"ס של יוצאי אשכנז שאמר לי כי הפני יהושע אף שלא נהג כדעת הגר"א והיה אומר כל הפיוטים מכ"מ פיוטי הקדושה לא היה אומר. ואמר לי אותו ש"ץ כי טעמו של דבר נתגלה לו בעת עמדו לפני התיבה באמירת פיוטים אלו, בעודו ממתין לציבור שיסיימו לומר את הפיוט. שלפי הנראה שם דעת מחבר הפיוט היה שיאמרו הפיוט במקום הפיוט הרגיל "אז בקול רעש וכו'", "ממקומך וכו'", וכן במוסף, ותחת זה תיקן הפיוטים, אמנם המנהג הוא לומר את שניהם, וזה תמוה כי סיום הפיוט הוא על המלאכים או ישראל האומרים את קטע הקדושה הבא, ובמקום זה שוב חוזרים ואומרים אז בקול רעש גדול. ויתכן כי מטעם זה נמנעו הגר"א והפנ"י מלומר פיוטים אלו.

אם זכרוני אינו מטעה אותי, בספר המנהגים של ר' זלמן יענט מטערוויז מובא שאומרים רק הפיוט ולא ממקומו וכבודו מלא עולם וכו'. ואם היו רוצים הגר"א והפנ"י לקיים כוונת הפייטן היו יכולים להסתדר.
והאמת שלא רק כאן הפייטנים תקנו נוסח במקום נוסח הקבע אלא רוב הפיוטים תוקנו במקום הנוסח הקבוע. דהיינו הפיוטים היו מחליפים את הברכות של חזרת הש"ץ ואת ברכות ק"ש וכדומה.
והסיבה שהיום אומרים גם את נוסח הקבע בנוסף לפיוטים, שמעתי שזה בגלל שבכמה דברים לא סבירא לן כדעת הפייטנים. (שהיו נוסח א"י בדר"כ ואנחנו מחוייבים למנהג בבל ולתלמוד הבבלי).

[עזריאל ברגר]

בפתח-דבר למחזור חב"ד משנת תשמ"ו נכתב (מעתיק אות באות את כל הפיסקה הרלוונטית):

הנוסח של התפילה והפיוטים שבמחזור זה מכוונים למה שנהוג בבית המדרש של כ"ק אדמו"ר שליט"א, וסרו על ידי זה הספקות השונים העלולים להתעורר בעת התפלה כשמתפללים מתוך מחזורים בנוסחאות שונות.

מבין השורות אני מבין שהיו תקופות שגם בתוך קהילות חב"ד היו חילוקי מנהגים ולא היה ברור אילו פיוטים לומר וכו'.
עכשיו, אחרי שנדפסו המחזורים המסודרים (וכן הסליחות) - אז אצלנו אומרים את כל מה שבמחזור שלנו בלי לדלג שום פיוט מתוכו.

[שף ויתיב]

אין צריך להרחיק נדוד ל"בין השורות"...
ראיתי מפורש (כמדומני מרא"ח נאה) שבקהילה חב"דית מסויימת אמרו שורה מסויימת המחזור ובהגיעו לקהילת חב"ד במקום אחר אמרו שבפירוש אין זה המנהג.

ולבד זאת, לענ"ד אין מכאן כל ראי', מכיון שסביר להניח שעד אז לא הודפס שום מחזור "נוסח חב"ד" והשתמשו במחזורים נוסח פולין ליטא ורייסין ולכן התעוררו ספיקות מה יש לומר ומה אין לומר.

[לבי במערב]

. . ראיתי מפורש (כמדומני מרא"ח נאה) שבקהילה חב"דית מסויימת אמרו שורה מסויימת המחזור ובהגיעו לקהילת חב"ד במקום אחר אמרו שבפירוש אין זה המנהג.

ראה 'אוצר מנהגי חב"ד - תשרי' ע' קכט ואילך; שם ע' רמד.

ולבד זאת, לענ"ד אין מכאן כל ראי', מכיון שסביר להניח שעד אז לא הודפס שום מחזור "נוסח חב"ד" והשתמשו במחזורים נוסח פולין ליטא ורייסין ולכן התעוררו ספיקות מה יש לומר ומה אין לומר.

"מחזור חב"ד" הראשון נדפס לראשונה בברדיטשוב, תרע"ג (ראה למשל כאן).

ברור שבשנת תשמ"ו כבר לא היו ספקות כלל ועיקר.