מתוך ויקיפדיה:
http://he.wikipedia.org/wiki/שמואל_אשכנזיר' שמואל אשכנזי (נולד כשמואל דייטש ביום י"א בטבת ה'תרפ"ב, 11 בינואר 1922) הוא תלמיד חכם, חוקר ספרות עברית, בלשן עברי, לשונאי ומדקדק, ביבליוגרף, ואספן ספרים. פרסם מאות מאמרים. עבד במפעל הביבליוגרפיה העברית שבבית הספרים הלאומי בירושלים.
תוכן עניינים
1 ביוגרפיה
2 משפחתו
3 מחקריו
4 מפעליו
5 מפרסומיו
5.1 ספרים שכתב
5.2 ספרים שערך
6 קישורים חיצוניים
7 הערות שוליים
ביוגרפיהנולד בירושלים לאביו ברוך דייטש ולאמו אסתר.
בילדותו למד בתלמוד תורה וישיבת כולל שומרי החומות, בשכונת בתי אונגרין. ואחר כך למד בישיבת ר' יוסף צבי דושינסקי.
את הספר הראשון שלו הוא קנה בהיותו כבן חמש.
את ר' שמואל עצמו ניתן לשייך לקהילת הפרושים, מעודו הוא התפלל בנוסח אשכנז (וב'סדר עבודת ישראל' לר' זליגמן בר, בדווקא), אם כי הוא מחבב את ספרי החסידות, וכמה מהם במיוחד (כמו, ספרי התולדות).
כמה תכונות שנצטרפו בו הפכוהו ל"ר' שמואל אשכנזי": זכרונו, דייקנותו, שקדנותו ודבקותו במטרה, ועינו החדה. זכרונו של ר' שמואל מופלא ביותר. אפילו כיום, שכל הזמן הוא מתאונן על ששכח את משנתו, ו'מתבדח' שהוא "זקן ששכח תלמודו" - הרי הוא אוצר בלוס ובלום לתורה, ממקרא והתלמודים, עובר במדרשי חז"ל והפרשנות הקלאסית, ועד פיוטים נידחים וספרים יותר נידחים. על שקדנותו אין הרבה מה להאריך, מי שראה - מבין, מי שלא ראה - לא יבין. ובקצרה: עד לפני כמה שנים הוא היה 'דוגר' על ספר שפתח במשך שעות רצופות, ופעמים לילות טבת הארוכים, בלא לזוז ממקומו, לא לשתייה ולא לדבר אחר. גם היום, שנחלש ומאור עיניו אין עמו כ"כ, הוא יושב צמוד לספר במשך שעות ארוכות.
לא פחות מפליאה תכונת דייקנותו דקדוקו וזהירותו של ר' שמואל. הוא מעולם לא סמך על מובאה ב'כלי שני' ותמיד בודק במקור עצמו, ובדפוס הראשון שלו בדווקא (אם הדבר אפשרי). וזאת מדובר בימים שאוצר החכמה והיברו בוקס המכילים ספרים נדירים רבים לא בא לעולם אפילו 'בחלום'... באותם ימים הוצרך ר' שמואל לבדוק את מקורותיו בספרייה הלאומית, לטרוח להגיע לשם (בזמנים שהפסיק מלעבוד שם), לעלות לספריית גרשם שלום (מחלקת ספרים נדירים) או לרדת למחסן (פריבליגיה מיוחדת שניתנה לו), לחפש את הספר, לשלוף אותו ממקומו, לחפש את המקום הנכון ולהעתיק. הדברים לא קלים לאדם צעיר, על אחת כמה לאדם מבוגר.
בנוסף לכך זכה ר' שמואל לאיזה 'רדאר' משונה... לעלות על טעויות כתיב, פליטות קולמוס וסתם שגיאות, שנעלמו מעיני כל המגיהים שקדמוהו. שכיח ביותר להגיש לפניו טקסט שהוגה בדקדקנות פעם פעמיים ושלושה, ו'אופס' הוא מוצא טעות ועוד טעות ועוד טעות.
כתיבתו של ר' שמואל יחודית ומאופיינת: קצרה, ענינית ומקיפה, ובעיקר - מדויקת. רגיל היה, אף לאחר הגיעו לגבורות, לכתת רגליו רק כדי לראות את הדברים בדפוס הראשון או לבדוק אם אכן הפנייה כלשהי מדויקת וכדומה.
בין לבין נענה לשאלות שבכתב שהופנו אליו מכל קצווי הארץ ומחוצה לה, ונותן בטובת עין מופלגת ידיעות שצבר ביגיעה ובעמל במשך למעלה מיובל שנים. ושיגר במשך השנים כאלפיים מכתבי תשובה.
משפחתויש לו ארבעה ילדים - שלוש בנות ובן - ר' זאב (וועלוול) אשכנזי, מחשובי קהילת משכנות הרועים הירושלמית-חסידית.
מחקריוהחל משנת תש"ד (בהיותו בן שמונה-עשרה) החלו מאמריו להתפרסם בבמות מכובדות ומפורסמות, ולעיתים עוררו תגובות חריגות (כמו מאמריו "טעויות סופרים" ו"מילונות עברית כיצד?"). פירסם עשרות מאמרים, בקורת, הערות ותקונים, השגות. חלקם הופיעו בכתבי עת וקבצים מדעיים (כדוגמת תרביץ, לשוננו לעם, עלי ספר, נרות שבת, ידע עם ובמישור) וחלקם בכתבי עת וקבצים תורניים (כדוגמת פנים אל פנים, מוריה, המעיין, בית אהרן וישראל, צפונות, וכרם שלמה). ובעתונים לעצטע נייעס, שערים.
על מאמריו חתם בשם אהרן ראקובר [בגימטריא שמואל אשכנזי], על חלק אחר חתם בשם א[שכנזי] בן-עמיהוד[=שמואל], ועל חלק שמואל אלף, ועל חלק ש' ירושלמי, ועל חלק גמליאל גרינפלד (חלמיש).
בשנות העשרים המוקדמות לחייו כתב עשרות ערכים ב"אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל" (בעריכת ד"ר מרדכי מרגליות, ירושלים תש"ו-תש"י), בכרכים הראשונים של האנציקלופדיה העברית ובשתי אנציקלופדיות אחרות של הוצאת מסדה.
את עריכתו המופתית ניתן לראות בספר "משלי ישראל ואומות העולם", ירושלים תשכ"ד. טביעת אצבעותיו המיוחדת ניכרת בספרים רבים אחרים, כמו: "בן המלך והנזיר", תל-אביב תשי"א; "אוצר המשלים והחידות", ירושלים תשי"ז; "מחברות עמנואל הרומי", ירושלים תשי"ז; "אוצר פתגמים וניבים לטיניים", תל-אביב תשי"ט (מהדורה שניה: ירושלים תשמ"ב); "צרור המור", בני-ברק תש"נ; "אוצר הספר העברי", ירושלים תשנ"ה; "אוצר תפילות ישראל", א-ב, ירושלים תשנ"ז.
בהמשך עסק בעריכת ספרים במוסד הרב קוק, ב"מכון תורה שלמה" ובאופן עצמאי. בראשית שנת תשכ"ז ועד פרישתו לגמלאות עבד ב"מפעל הביבליוגרפיה העברית" שבבית הספרים הלאומי בירושלים, במעמד 'יועץ', ומבחינה מסוימת הוא היה מתווה דרכה ביחד עם הביבליוגרף הבלתי נשכח מר נפתלי בן מנחם ז"ל. אף לאחר שפרש לגמלאות הגיע למקום בכל יום שלישי וקיבל בסבר פנים יפות את כל המתייעצים עמו, בהם בכירים באקדמיה שעמדו לפתחו ושאלו לעצתו.
בשנת תשס"א נתמנה כחבר כבוד בהוצאת הספרים המיתולוגית מקיצי נרדמים, לאור בקשתם המפורשת של מזכירה וחבריה.
מפעליוהרבה תוכניות ספרותיות היו לר' שמואל אשכנזי, וחלקם הגדול לא הושלם / עדיין לא יצא לאור, כנראה משום דקדקנותו, שראה כי אין הדברים שלימים, ויתכן שאף חוסר מימון 'סייע' לכך.
ביום ט באלול תש"ב הוא כותב ליהודה לייב פישמן מימון: "אני עוסק בכתיבת ספר על האשה העבריה בכל הדורות".
וזמן מה לאחר מכן הוא כותב למימון: "ברצוני להדפיס מחדש את פירוש המאירי לספר משלי, בתוספת הערות ומ"מ, גם מבוא ארוך ומפורט אקדים לו בעזר צור ישועתי. ואבקש ממע"כ לקבוע לי מועד לראיון, כי חפץ אני לשוחח אתו בקשר להדפסת הספר וכו'. בתקוה כי לא ישיב את פני ריקם" (מכתב: י בכסלו תש"ה). משלא נענה ר' שמואל למכתבו הראשון, הוא פונה שוב לי"ל מימון, בתאריך טז בשבט תשה: "לפני כחדשים כתבתי לכב' מכתב בו בקשתי שיואיל לקבוע לי מועד לראיון 'כי חפץ אני לשוחח אתו בקשר להדפסת הספר פירוש המאירי לספר משלי אשר ברצוני לפרסמו, בתוספת הערות ומ"מ, גם מבוא ארוך ומפורט אשית בראשו' – והנה עד עתה לא קבלתי שום תשובה מאדוני הרב. שמעתי, אמנם, כי חולה היה מר ועכשיו שהבריא - ברוך רופא חולים - אני חוזר על בקשתי הנ"ל ומצפה אני לתשובה קרובה לבוא".
עד היום חביב עליו במאוד פירושו של המאירי לספר משלי, והוא הוגה בו רבות.
תוכניתו הגדולה ביותר (כנראה) היה הספר 'אוצר המליצה הישראלית', בו התכוון לאסוף פתגמים, ניבים, ביטויים ומכתמים, בבירור מקורותיהם. משחר ימיו אסף ר' שמואל חומר לספר זה, ועד עתה לא הניח ידו מלאסוף עוד ועוד. ניתן לומר, שהספרים 'אלפא ביתא דשמואל זעירא' (ה'קדמייתא' וה'תניתא') הם חלקים מהספר. על ספר זה הוא כותב לר' יהודה ליב זלוטניק (אבידע), ביום יא בטבת תש"ה: "...ובספרי אוצר המליצה הישראלית הארכתי בזה. ואי"ה אשלח לך פעם דוגמא ממנו. אגב, אבקשך לכתוב לי את דעתך על שֵׁם הספר. חושבני כי הוא אומר הרבה יותר מהשם 'אוצר נחמד'. אבל אולי אני נוטל לעצמי עטרה שאינה הולמתי?".
מעודו ועד עצם היום הזה סולד ר' שמואל מתוארים, הוא מתחלחל לשמוע את הכינוי "הרב" כשהוא מוצמד לשמו. ביום יא בטבת תש"ה הוא כותב לר' יהודה ליב זלוטניק (אבידע): "מכתבך מיום ג בחשון לנכון קבלתי ומאד שמחתי על כי מנית אותי במספר ידידיך. אני עונה סלחתי 'על כי דבריך מועטים'. אבל לא על מה שתארת אותי בתואר "הרב הצעיר". הן אמת כי צעיר אני לימים (בן שלש ועשרים שנה אנכי היום - היום מלאו ימי ושנותי, ביום זה נולדתי, בשנת תרפב) - אבל לא רב אני ולא בן רב אני, תכלית שנאה שנאתי את 'הרב'נות... ואבקשך מאד לתארני רק בתואר 'מר' וכדומה ותו לא. גם אתה תסלח לי על אשר אני מדבר אליך בלשון נוכח ולא בלשון נסתר, כי שפתנו העברית אינה סובלת לדבר בה כי אם בלשון 'אתה'. בכל זאת אבקש ע"ז הרמן ורשותא ממך אדוני הרב. ואם קשה בעיניך לשנות מהנהוג, אבטל דעתי מפני דעתך".
מפרסומיוספרים שכתבמבחר הפנינים בספרות העברית של ימי הבינים, בתוך: מנחה ליהודה, מוגש להרב יהודה ליב זלוטניק <אבידע>. ירושלים תש"י.
משוט במקרא: שש מאות וששים שאלות ותשובות של בקיאות וחריפות ושעשועים בספר הספרים. ירושלים תשי"ט.
500 געגראמטע שפריכווערטער און רעדנסארטן, פון ש’ אסתרזאן [=שמואל אשכנזי]. ירושלים תשכ"ג.
אוצר ראשי תבות : בלשון ובספרות מימי קדם ועד ימינו / מאת שמואל אשכנזי ודב ירדן. : ר’ מס, ירושלים תשכ"ה.
מפענח נעלמים: 4000 פענוחי נוטריקונים שלא נכנסו לאוצר ראשי תבות. ירושלים תשכ"ט.
אלפא ביתא קדמיתא דשמואל זעירא: ... אמרות ומכתמים, ניבים ופתגמים, מאמרים שגורים, משלים ומעשיות, גימטריות ונוטריקונים - מקורותיהם ומקבילותיהם ... / מכתבי הר"ש אשכנזי ; ... ערכתי וסדרתי בסדר א"ב ... שמואל אברהם תפילינסקי. ירושלים תש"ס.
אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא, שני כרכים: פנינים ... מאוצרות הר"ש אשכנזי : אמרות ומכתמים, מאמרים ... משלים ומעשיות, גימטריאות ונוטריקונים, מקורותיהם ומקבילותיהם בסדר א-ב / את כל אלה השלמתי וערכתי ... יעקב ישראל סטל. ירושלים תשע"א.
ספרים שערךהגדה שלמה: מאת הרב מנחם מ’ כשר. ירושלים תשט"ו.
פחד יצחק / רבי יצחק לאמפרונטי, ירושלים תשכ"ב- תשמ"ו.
משלי ישראל ואומות העולם, ירושלים תשכ"ד.
אוצר המשלים והפתגמים: מספרות ימי הביניים / מאת ישראל דוידזון ; [התקינו את הספר לדפוס שמואל אשכנזי ואברהם דרום]. הוצאת מוסד הרב קוק, תשל"ט.