השמטות הרמב"ם - להשמיט חלק מהסוגיה בגלל שהמסקנה לא התקבלה?

[אליבא דהלכתא]

בס"ד

אשמח לעזרתם בהקשר לשאלה הבאה - האם דרכו של הרמב"ם להשמיט חלק מהסוגיה, בגלל שהמסקנה לא התקבלה, אפילו שאותו חלק כשלעצמו לא נדחה מההלכה?

ההקשר שבו נזקקתי לשאלה: בגמרא ע"ז ו' נאמר שאסור להושיט אבר מן החי לבן נוח וכוס יין לנזיר, והועמד בתרי עברי דנהרא. והרמב"ם השמיט הכל. ויש מהאחרונים שכתבו ליישב שהוא סובר שיש איסור תורה גם בחד עברא דנהרא ודלא כסוגיה זו. השאלה היא למה השמיט גם את הרישא - מדוע לא כתב שאסור להושיט אבר כו' ויין כו' והיה סותם להשמיענו שאסור אפילו בחד עברא דנהרא, או לחילופין כותב להדיא שאפילו בחד עברא דנהרא.

אודה לעזרתם.

[עדיאל ברויאר]

חפש כאן אולי תמצא משהו שיעזור. אמנם אין לקבל את כלליו כתורה מסיני.

[עיק]

לא בטוח שהבנתי את השאלה - הרמב"ם מפרש את הסוגיה כר"ח (ראו מאמרו של הרנ"א רבינוביץ' בתחומין יא), ולפי זה אסור אף בחד עברא דנהרא. דין זה כלול כעת ממילא בדין לפני עיוור הנזכר בהלכות רוצח פרק יד.

[אליבא דהלכתא]

ראשית, הפירוש של ר"ח בסוגיה הוא לא כל כך פשוט, גם אחרי דברי הרב רבינוביץ'. ואכמ"ל.
שנית ועיקר, השאלה שלי היא לא על השמטת עברי דנהרא אלא על השמטת עצם הדין של כוס יין ואבר מן החי. אפשר לומר שהוא כלול בדין אחר אבל זה דוחק, דהיה על הרמב"ם לומר להדיא את הדין הפשוט והבסיסי שאסור להכשיל אדם באיסור, ולמה הוא לא כתב את זה במפורש?

[עיק]

דהיה על הרמב"ם לומר להדיא את הדין הפשוט והבסיסי שאסור להכשיל אדם באיסור, ולמה הוא לא כתב את זה במפורש?

הלכות רוצח סוף פרק יב:

וכן כל המכשיל עיוור בדבר, והשיאו עצה שאינה הוגנת, או שחיזק ידי עוברי עבירה שהוא עיוור ואינו רואה דרך האמת מפני תאוות ליבו--הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול"

[אליבא דהלכתא]

נכון, מקבל. זה באמת מפורש מספיק, והוא לא אמור להעתיק כל דוגמה ודוגמה מהגמרא.
תודה.