הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' דצמבר 07, 2015 11:11 pm
הנלענ"ד בזה.
בחשבון הסוג' בשבת מתבאר ב' פלוג', הא' האם כבתה זקוק לה או לאו, הב' האם יש 'שיעור' להדלקה.
עוד מתבאר לפי פשוטו, שאין הכרח לקשר הפלוג'. דהיינו, יתכן דלית ליה שיעורא, ומ"מ כבתה זקוק לה.
וזה פלא, מה המשמעות של 'זקוק לה' אם מעיקרא יכול להדליק נר קטן ביותר.
וע"כ מבו' דאפי' אם אין שיעור, מ"מ כפי גודל הנר שהדליק מעיקרא, כן יהיה הדין של זקוק לה.
כי הרי זה ודאי דאף אם אין שיעור, מ"מ הוי 'נר חנוכה' כל זמן שהוא דולק,
נפק"מ לאיסור להשתמש לאורה, לברכת הרואה, היזק הפשתן וכו'.
וא"כ אם הדליק נר מסויים, עד שלא ייגמר הנר, יהיה 'זקוק לה'.
והשתא א"ש לישנא דהאו"ז הנ"ל ותוכן דבריו, המשייך את ההקצאה למצווה, עם החיוב של 'זקוק לה'.
הוספות:
--מה שנקטתי דהוו ב' פלוג' אם יש שיעור ואם זקוק לה, כוונתי להמבו' בד' הראש' דתרי לישני בשבת כא, ב "דאי לא אדליק מדליק ואי נמי לשיעורה" פליגי, (עי' ראבי"ה תתמג, תתקעב, או"ז שכב, סמ"ג דרבנן ה, ועוד).
--באבנ"ז סי' תקד ר"ל דיש כאן רק פלוג' אחת, האם יש שיעור, וממילא נחלקו האם זקוק לה. לכאו' זה דוחק, ועוד דא"כ איך ילפי' מינה דבער"ש ג"כ אין זקוק לה, אף דכאן כבר יש שיעור שידלק בשבת עצמה. גם לא שמענו להקל בשיעורא כדמקילי' באין זקוק לה.
--בלבוש סי' תערב כ' דמ"מ לכו"ע צריך "שידלק זמן מה, לא שידליק ויכבה", ולפ"ז נפל הפלפול.
--כמה אחרו' נקטו, דזקוק לה היינו דוקא לאותו הנר והשמן, ולא להביא נר חדש.
ז"ל בית הלוי "כבתה זקוק לה יש להסתפק להך מ"ד אם רק בכבתה הוא דזקוק לה אבל היכא דנשפך השמן ונאבדה הפתילה לגמרי אם צריך להדליק בשמן ופתילה אחרת להשלים שיעורו הנחסר ובודאי דיש מקום לומר דרק בכבתה הוא דזקוק לה דכשמדליקה חשיבא הכל אחת וכראשונה שברך עליו דמיא אבל אם נשפך לגמרי לא חייבוהו כלל להדליק אחרת דרק נר אחד ופעם אחד תיקנו ולא שני פעמים וכו' ונ"מ בזה גם לדידן היכא דכיבה במזיד או לדעת מהרש"ל דבכיבה בידים גם בשוגג זקוק לה אם יכול להדליק גם בשמן אחר או צריך להדליק הראשונה דוקא",
וז"ל האבנ"ז סי' תקב "דאף רב הונא מודה דידי חובתו יוצא בהדלקה ושוב אינו חייב באחריותו והוא כקרבן לאחר זריקת דם דאם אח"כ נאבד אינו חייב באחריותו ומכל מקום כל זמן שהוא קיים מחויב להקריב וכמו נדבה דאם אבד אינו חייב באחריותו וכל זמן שהוא קיים עובר עליו בבל תאחר אם אינו מקריבו כמפורש ריש ראש השנה כמו כן בנר חנוכה דנהי דנפטר מחיובו בהדלקה מכל מקום כיון דכל זמן שדולק מצוה היא שהרי אסור להשתמש לאורה לבטל ההיכר או לכבותה בתוך הזמן על כן אפי' אם כבתה כיון שעדיין הנר קיים מחויב להדליקה כיון שהוא נר חנוכה ואין הכי נמי דאם נאבד הנר דאינו מחויב להדליק אחר ומדוקדק הלשון זקוק לה שזקוק לאותו הנר דאם ידליק נר אחר אינו כלום כיון שכבר יצא ידי חובתו ונר האחר חול".
עצם דבריהם א"ש היטב להנ"ל, דחיוב זקוק לה הוא רק כפי שהקצה את הנר למצוה, אם כי דומה לטעם האבנ"ז, ולא מטעמו של הביה"ל.
--ועוד פנינה מעיתון הפלס, ז"ל ס' שיח שרפי קודש חנוכה סי' מד: במכתבי עת הנקרא פלס מביא שם ד"ת טובה בשם הרב הגה"צ זצ"ל מו"ה ר' יחיאל מאיר הרב בגאסטנין אמר תירוץ על קושית התוס' בסוגיא דנ"ח דהקשו דמהיכן ידע רבא דסובר ר"ה דמותר להשתמש לאורה דילמא קסבר אסור להשתמש לאורה ובשבת אסור משום דכבתה זקוק לה וכו', ותי' הגה"צ הנ"ל, משום דלכאורה צריכין להבין איך אמרו כבתה זקוק לה משום דעדיין לא נדלק בה כל השיעור הא הגע עצמך לתמוה מהו הוא השיעור של הדלקתה הא עתה עדיין לא הביאו הברייתא השיעור משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק שמינה ידעינן ששיעורה חצי שעה אבל עתה לא הביאו עדיין הברייתא זו ולא ידעינן עתה שום שיעור ומה זה שאמרו כבתה זקוק לה לחזור ולהדליקה עד שתדליק כל שיעורה הא עתה לא נזכר שום איזה שיעור להדלקה של חנוכה, ומחוייבים אנו לומר שהשיעור הוא עתה לפי השמן שיצק להנר מחויב הוא להדליק כל השמן שנתן להנר משום דהוקצה למצותה, ואי קשי' האיך נוכל לומר שהקצה כל השמן למצותו הא הוא מהשמנים הגרועים אשר מוכנים המה לכבות ע"ז נתרץ אם יכבו יחזור וידליקה עד גמירא לכן הוי הוקצה למצותו, והא תינח בחול נוכל לומר דהוקצה למצותו ע"י שאם תכבה יחזור וידליקה, אבל בשבת שאי אפשר להדליקה אם תכבה אי אפשר לומר ג"כ כבתה זקוק לה משום שהוקצה למצותו האיך יכולין לומר שהקצה למצותו שתדליק כולה הא הם הוי מהשמנים הגרועים שמוכנים לכבות ולא יכול בשבת לחזור ולהדליקה לכן לא שייך לומר הוקצה למצותו ולכן אין שייך לומר בשבת הטעם של חול משום כבתה זקוק לה וע"כ מוכרחים לחדש בשבת טעם אחר משום דמותר להשתמש לאורה וחיישינן שמא יטה ודוק היטב במימרא זו כי גדולים שבחו אותו כי הוא לומד תורה לשמה. (לקוטי צבי ק"מ):