אברהם אבינו עשה פדיון הבן? מה היה כתוב בתפילין שלו?

[יאיר1]

יש להסתפק האם אברהם אבינו עשה פדיון הבן.
ועוד יש להסתפק האם היה כתוב בתפילין שלו פרשת יציאת מצרים וקדש לי כל בכור..
השאלה היא בעצם האם המצוות שהצטוו בעקבות אירועים שארעו היה מקום לקיימן קודם שארעו.
אותה שאלה גם לגבי גיד הנשה.
תודה רבה.

[בברכה המשולשת]

ולוט?

[יאיר1]

ולוט?

אתה יכול להוסיף את זה... אם לוט קיים את כל התורה.
השאלה כמובן גם על יצחק ויעקב, ושם ועבר....

[בברכה המשולשת]

התכוונתי לדברי רש"י שלוט אפה מצות כי היה פסח

[יאיר1]

התכוונתי לדברי רש"י שלוט אפה מצות כי היה פסח

הילדים אומרים כוונות רק בתפילה [כנראה שהילדים מכוונים בתפילה...]
אוקיי צודק אכן.
ולגופו של ענין החברים הפעם מביישים... מה אין חומר??

[מה שנכון נכון]

לענין פדיון הבן - אברהם אבינו כהן היה כמ"ש חז"ל בכמה מקומות. ראה למשל ב"ר מו,ה.
על עיקר השאלה לענין מצוות אחרות שהן זכר לדברים שעוד לא היו בימיו, כבר חרשו חורשים.

[יאיר1]

לענין פדיון הבן - אברהם אבינו כהן היה כמ"ש חז"ל בכמה מקומות. ראה למשל ב"ר מו,ה.
על עיקר השאלה לענין מצוות אחרות שהן זכר לדברים שעוד לא היו בימיו, כבר חרשו חורשים.

לענין פדיון הבן תשובה מצויינת.
ומה חרשו בשאר העניינים והיכן?

[עקביה]

כתב הרמב"ן (בראשית כו ה): והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה וכו'.

לכך יש לצרף את דברי הזוהר (סתרי תורה בראשית פרשת ויצא קסב.)...יעקב שלימא נטל אינון מקלות תפלין דרישא ברהטים אתר ודוכתא לדיורי תפלין...

ולהבין שעסק התורה וקיום המצוות של האבות לא היה כפשוטו. מן הסתם מאיסורי לאווין הם כן נשמרו כפשוטם, אבל בכל מה שנוגע לעשין, הן הלימוד והן הקיום שלהם היה במה שנוגע לשורשם של דברים. כך, באיזשהו אופן יעקב אבינו ע"ה קיים מצות תפילין במקלות שברהטים, ואין לי עסק בנסתרות.

[סתם יהודי]

ומה חרשו בשאר העניינים והיכן?

יומא כח ע"ב: אמר רב, קיים אברהם אבינו כל התורה כולה...אמר רבא ואיתימא רב אשי, קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין.

[יאיר1]

כתב הרמב"ן (בראשית כו ה): והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה וכו'.

לכך יש לצרף את דברי הזוהר (סתרי תורה בראשית פרשת ויצא קסב.)...יעקב שלימא נטל אינון מקלות תפלין דרישא ברהטים אתר ודוכתא לדיורי תפלין...

ולהבין שעסק התורה וקיום המצוות של האבות לא היה כפשוטו. מן הסתם מאיסורי לאווין הם כן נשמרו כפשוטם, אבל בכל מה שנוגע לעשין, הן הלימוד והן הקיום שלהם היה במה שנוגע לשורשם של דברים. כך, באיזשהו אופן יעקב אבינו ע"ה קיים מצות תפילין במקלות שברהטים, ואין לי עסק בנסתרות.

מעניין מאד.
יש"כ

[עזריאל ברגר]

על פדיון הבן יש לי שאלה חמורה מזה, וכבר שאלתי לתלמידי-חכמים, ולא נחה דעתי:
מה היה גדרה של מצוות פדיון הבן מיציאת מצרים (שאז נאמר "קדש לי כל בכור ... וכל בכור בניך תפדה") ועד חטא העגל (שאז הוחלפו הבכורות בכהנים וכו')?

[סעדיה]

לענין פדיון הבן - אברהם אבינו כהן היה כמ"ש חז"ל בכמה מקומות. ראה למשל ב"ר מו,ה.

לדעת רש"י (בכורות מ"ז:) והרא"ש - כהן חייב לפדות את בנו אא"כ אשתו כהנת (או לויה) או שבנו הוא כהן, אלא שמפריש את חמשת הסלעים ולוקחם לעצמו.

[בברכה המשולשת]

לענין פדיון הבן - אברהם אבינו כהן היה כמ"ש חז"ל בכמה מקומות. ראה למשל ב"ר מו,ה.

לדעת רש"י (בכורות מ"ז:) והרא"ש - כהן חייב לפדות את בנו אא"כ אשתו כהנת (או לויה) או שבנו הוא כהן, אלא שמפריש את חמשת הסלעים ולוקחם לעצמו.

ולא נהגו כן, כידוע

[סעדיה]

לענין פדיון הבן - אברהם אבינו כהן היה כמ"ש חז"ל בכמה מקומות. ראה למשל ב"ר מו,ה.

לדעת רש"י (בכורות מ"ז:) והרא"ש - כהן חייב לפדות את בנו אא"כ אשתו כהנת (או לויה) או שבנו הוא כהן, אלא שמפריש את חמשת הסלעים ולוקחם לעצמו.

ולא נהגו כן, כידוע

??

[בברכה המשולשת]

אני הקטן לא ראיתי מימי שנהגו שכהן פודה את בנו ולוקח את חמשת הסלעים לעצמו, אלא ראיתי שנהגו שכהן לא פודה כלל

[סעדיה]

אני הקטן לא ראיתי מימי שנהגו שכהן פודה את בנו ולוקח את חמשת הסלעים לעצמו, אלא ראיתי שנהגו שכהן לא פודה כלל

מדובר בכהן שבנו הנולד לו אינו כהן (חלל).

[בברכה המשולשת]

אני הקטן לא ראיתי מימי שנהגו שכהן פודה את בנו ולוקח את חמשת הסלעים לעצמו, אלא ראיתי שנהגו שכהן לא פודה כלל

מדובר בכהן שבנו הנולד לו אינו כהן (חלל).

סליחה, לא שמתי לב. ייש"כ (אני חשבתי בתחילה שהכוונה לדברי היעב"ץ)

[סתם יהודי]

לדעת רש"י (בכורות מ"ז: [ד"ה שהרי]) והרא"ש - כהן חייב לפדות את בנו...אלא שמפריש את חמשת הסלעים ולוקחם לעצמו.

מדברי הגמ' שם, בצירוף דברי רש"י הנ"ל, מוכח להדיא איפכא: שהכהן אינו חייב לפדות את בנו, אלא חייב רק להפריש חמשת סלעים שאותם הוא מעכב לעצמו.
ואגב מדברי רש"י הנ"ל מוכח להדיא שזו גם דעת הש"ע [יו"ד שה יט].

[יאיר1]

לענין פדיון הבן - אברהם אבינו כהן היה כמ"ש חז"ל בכמה מקומות. ראה למשל ב"ר מו,ה.

לדעת רש"י (בכורות מ"ז:) והרא"ש - כהן חייב לפדות את בנו אא"כ אשתו כהנת (או לויה) או שבנו הוא כהן, אלא שמפריש את חמשת הסלעים ולוקחם לעצמו.

אם אברהם היה כהן אז אולי גם יצחק היה כהן. אולי...

[אפרקסתא דעניא]

על פדיון הבן יש לי שאלה חמורה מזה, וכבר שאלתי לתלמידי-חכמים, ולא נחה דעתי:
מה היה גדרה של מצוות פדיון הבן מיציאת מצרים (שאז נאמר "קדש לי כל בכור ... וכל בכור בניך תפדה") ועד חטא העגל (שאז הוחלפו הבכורות בכהנים וכו')?

עיין חזו"א או"ח סי' קכ"ה אות ז' שדן בזה.

[זקן ששכח]

על פדיון הבן יש לי שאלה חמורה מזה, וכבר שאלתי לתלמידי-חכמים, ולא נחה דעתי:
מה היה גדרה של מצוות פדיון הבן מיציאת מצרים (שאז נאמר "קדש לי כל בכור ... וכל בכור בניך תפדה") ועד חטא העגל (שאז הוחלפו הבכורות בכהנים וכו')?

ספורנו שמות לד כ:
ופטר חמור תפדה בשה. וכל בכור בניך תפדה. בפדיון ערכו הקצוב.
וראה כן גם במשך חכמה, במדבר יח טז.

[עזריאל ברגר]

על פדיון הבן יש לי שאלה חמורה מזה, וכבר שאלתי לתלמידי-חכמים, ולא נחה דעתי:
מה היה גדרה של מצוות פדיון הבן מיציאת מצרים (שאז נאמר "קדש לי כל בכור ... וכל בכור בניך תפדה") ועד חטא העגל (שאז הוחלפו הבכורות בכהנים וכו')?

ספורנו שמות לד כ:
ופטר חמור תפדה בשה. וכל בכור בניך תפדה. בפדיון ערכו הקצוב.
וראה כן גם במשך חכמה, במדבר יח טז.

לא עיינתי במשך חכמה או בחזו"א, אבל אני רואה שלא כולם הבינו את השאלה שלי:
בדרך כלל רגילים לומר שהבכורות היו צריכים לעבוד בבית המקדש (והם הקריבו את הקרבנות שלפני מתן-תורה - רש"י בשני מקומות לפחות), ובגלל חטא העגל הם הוחלפו בכהנים (רש"י על התורה בתחילת חומש במדבר), ולכן אנו פודים את הבכור ונותנים את פדיונו לכהן.
כל ההסבר הזה מאוד מובן אחרי חטא העגל, אבל מצוות פדיון הבן ניתנה במפורש לפני חטא העגל (פרשת "קדש לי כל בכור" נאמרה ביום היציאה ממצרים, כמפורש בה "היום אתם יוצאים"), אז מה היה הצורך בפדיון לפני חטא העגל, ומה היו אמורים לעשות עם כסף הפדיון?

[סתם יהודי]

על פדיון הבן יש לי שאלה חמורה מזה, וכבר שאלתי לתלמידי-חכמים, ולא נחה דעתי:
מה היה גדרה של מצוות פדיון הבן מיציאת מצרים (שאז נאמר "קדש לי כל בכור ... וכל בכור בניך תפדה") ועד חטא העגל (שאז הוחלפו הבכורות בכהנים וכו')?

ספורנו שמות לד כ:
ופטר חמור תפדה בשה. וכל בכור בניך תפדה. בפדיון ערכו הקצוב.
וראה כן גם במשך חכמה, במדבר יח טז.

לא עיינתי במשך חכמה או בחזו"א, אבל אני רואה שלא כולם הבינו את השאלה שלי:
בדרך כלל רגילים לומר שהבכורות היו צריכים לעבוד בבית המקדש (והם הקריבו את הקרבנות שלפני מתן-תורה - רש"י בשני מקומות לפחות), ובגלל חטא העגל הם הוחלפו בכהנים (רש"י על התורה בתחילת חומש במדבר), ולכן אנו פודים את הבכור ונותנים את פדיונו לכהן.
כל ההסבר הזה מאוד מובן אחרי חטא העגל, אבל מצוות פדיון הבן ניתנה במפורש לפני חטא העגל (פרשת "קדש לי כל בכור" נאמרה ביום היציאה ממצרים, כמפורש בה "היום אתם יוצאים"), אז מה היה הצורך בפדיון לפני חטא העגל, ומה היו אמורים לעשות עם כסף הפדיון?

אני לא חושב שיש כאן מישהו שלא הבין את שאלתך המאד ברורה. לפחות אני הבנתי אותה מלכתחילה (אלא שלא ידעתי להשיב עליה), וגם "זקן ששכח" הבין אותה, כפי שמוכח מתשובתו בשם המשך חכמה. לפי דבריו, הפדיון הוא פדיון "ערכו הקצוב" (כלומר ערככו הקצוב - עיין ויקרא כז כג) של הבכור בן החודש, שהרי כידוע מי שאומר "הערכך של פלוני עליי", חייב לתת (לכהנים אחרי חטא העגל ולבכורים לפני חטא העגל) כך וכך שקלים לפי הערכך שקצוב בפרשת בחקתי ושמותאם לפי גילו של אותו פלוני שעליו אמרו "הערכך של פלוני עלי". א"כ אחרי יציאת מצרים ניתנה מצוה לפדות את הבן הבכור שגילו חודש ימים, כלומר לתת (לבכורים) את ערככו הקצוב, כאילו האב אמר "ערכך-בכורי עלי". ומהו הערכך הקצוב הזה למי שגילו חודש ימים? זה מבואר כאמור בפרשת בחקתי: "ואם מבן חֹדֶש וגו' והיה ערכך-הזכר חמשה שקלים כסף". המצוה הזאת לא השתנתה גם אחרי חטא העגל. הדבר היחיד שהשתנה, הוא בשאלה מי מקבל את הכסף: לפני חטא העגל, המקבלים היו הבכורים, אבל אחרי חטא העגל, המקבלים היו הכהנים.

[אפרקסתא דעניא]

עזריאל, אולי תעיין בחזו"א? כתבתי לך שהוא שואל בדיוק את שאלתך ואתה עונה שלא הבינו את שאלתך. הכל בסדר?

[עזריאל ברגר]

תודה רבה.
מהציטוט המקוצר של לשון הספורנו היה נראה לי כאילו הבינו את שאלתי באופן אחר.
מתנצל.